תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
15/10/2011 | מרכז רחב: חדרה - תל אביב יפו | מים מלוחים | גלי | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
17:15 | דמוי דג בינוני - slimjack לבן פנינה | ברקודה (אספירנה פסוסה) | 1 | 1+ |
הדו"ח:
האמת, לא ראשונה לעונה. לפני כמה שבועות תפסתי אחת קטנה (שחזרה לגדול), על דמוי זהה, יו-זורי פינס מגנט סיסטם 9 ס"מ לבן פנינה. לבעלי הזיכרון הטוב, זה הדמוי שהלך לעולמו על הריף לפני חודש ומשהו אחרי 4 פעמים שטבל במים. לא סתם התבאסתי שהלך, כי ידעתי שיש לו עתיד מזהיר, בעיקר בגזרת הברקודות. הוא הוכיח את עצמו לפני כמה שבועות עם ברקודה קטנה ושובבה שחזרה לגדול (בערך 40 ס"מ) ולוקוס לבן (!) שגם חזר לגדול אבל היה נחמד ונתן לי להחזיק אותו מהפה, כמו איזה באס באגם עכור בדרום ארה"ב.
הצפוניות התחילו זה מכבר והערבים נעשים קרים למדי. לא כל ערב אפשר ללכת לדוג כי לפעמים הרוח פשוט בלתי אפשרית (למשל אתמול, יום שישי), אבל בימים כמו היום אני נהנה לבלות את השעה האחרונה של אור היום על איזה ריף בידיעה שמכה של ברקודה זה רק עניין של זמן, אבל לרוב בזמן הכי פחות מתאים.
עד שהשמש שקעה בעיקר השתעשעתי עם כמה סיליקונים חדשים באיזור הסלעים בתקווה לאיזה לוקוס ששכח לאכול צהריים, אבל הים באמת היה צלול למדי והתנועה של הסיליקונים לא מצאה חן בעיני (לא מת על סוג הפיתיון הזה). עברתי לניקל לזריקות ארוכות, כי כשהשמש נוגעת במים, כל התיירים המזדמנים באים לראות את השקיעה. אבל לא פלמידה, לא גומבר ולא טרולוס נכחו באיזור שלי.
אחרי שקיעת השמש נכנסתי למוד ברקודות+לוקוסים. זה אומר קלאץ' יחסית סגור (בשביל הלוקוסים) ועירנות שיא (בשביל שניהם). שעות הדמדומים האלה תמיד קשות לי וויזואלית כי אני לא מצליח להבין אם אני הוזה דברים או רואה אותם באמת, בעיקר כשיש ברבורים של רוח על המים וכשהמוח מכוון לקלוט קפיצות ורדיפות. אני מאלה שמדליקים את הפנס עוד לפני שצריך, גם כדי לנסות להיעזר בו בהליכה על הסלעים וגם כי פעם לפת אותי תמנון כשעמדתי על ריף בשעה כזו, ולא מתחשק לי מפגש נוסף עם אחד כזה.
אני סורק את השטח שסביבי, אבל משתדל לזרוק עם הרוח או באלכסון. זריקה מול הרוח קשה ומעצבנת ועלולה להביא לפלונטר שההתעסקות איתו בשעה הקריטית הזאת מבאסת מאוד. בכל זאת מחליט לתת כמה זריקות לאורך ריף מבודד שנמצא מול הרוח. בזריקה השלישית מקבל פצצה על המקל וצלילה אגרסיבית. אני בטוח שאני יודע מה דפק - רק לוקוס בשעה כזאת וכל כך קרוב לסלעים, ועוד עם צלילה בסגנון הזה. קלאץ' נעול אבל יד על השפולה בכל מקרה, מעלה את המקל עד כמה שאפשר, ואז על פני המים מזהה התפתלויות משונות ומבין שזו ברקודה שהתחפשה בהתחלה ללוקוס. כמה נגיחות ונסיונות לברוח מצידה, אבל אני כבר במצב נעול מכל הכיוונים עם דג יחסית קרוב לריף ולכן מחליט בשניה אחת, בעזרתו האדיבה של גל גבוה יחסית, להעלות את הברקודה לריף ללא שימוש בגאנז' או עזרים אחרים. ההחלטה הזו התבררה כיעילה והדג כבר מתחת לרגליים שלי בעומק מים של 30 ס"מ לסירוגין. השליפה המהירה של הדג הותירה בו די כוח כדי להתנהג כרגיל ולהמשיך לשחות, וכך מצאתי את עצמי ממשיך להילחם בדג שבעצם נמצא על הריף במרחק מטר ממני. אני נמנע לחלוטין מתנועות חדות ואימפולסיביות במצבים כאלה, ומעדיף לפעול לאט ובזהירות, אבל הדג, שכבר הספיק לחתוך את החוט וכעת הוא חופשי עם הדמוי בפה, ממשיך בשלו ומה שחסר עכשיו זה גל אחד טוב שישטוף אותו חזרה לים. אם כן, אני בוחר להסתכן בתפיסה ידנית מהירה באיזור הזימים, בתקווה לא לקבל איזה ביס או את הקרסים של הדמוי בכף היד.
זהו, הוא אצלי ונלקח לאיזור יבש תוך כדי התפתלויות וניעורים בלתי פוסקים. אם כל זה לא מספיק, המלחמה האמיתית התחילה בכלל כשניסיתי להכניס אותו לתוך השקית.
בקיצור, בזבזתי רבע שעה ממש מיותרת שבמהלכה אולי יכולתי לתפוס עוד אחד.
המסקנות העיקריות מכל ההתנהלות המסורבלת הזו הן כדלקמן:
1. לקנות שחילר לדגים במהרה, על אף הסברה שמדובר במנחוס רציני.
2. מרגע שקיעת החמה לחבר כבל דק לפני הדמוי, כי הדג הזה בקלות יכול היה להשתחרר.
3. להתמקם באיזור קצת יותר יבש, או לפחות במרחק כמה צעדים נוחים ממקום יבש, כדי לא למשוך את המלחמה עם הדג לאירוע מביך.