הפעם נרחיב על נושא שקצת נגענו בו בפינה הקודמת, מהות ה"מחלה".(תכינו תכינו )
נתחיל בסיפור אחד, מוכר מהחיים, ממש מהימים האחרונים: ביום חמישי האחרון, במהלך הלילה, התחיל הבן שלי (בן שנתיים) להשתעל. אתם בטח מכירים שיעול כזה "כרוני" שלא נגמר.. חשבנו נו טוב, "יעבור".. השיעול המשיך קצת במהלך יום שישי, וחזר שוב ובגדול בליל שבת.. מסכן הילד לא יכול לישון כמו שצריך, וגם בבוקר משתעל בלי סוף תוך כדי משחקים ושובבות.. חשבנו מה יש לילד, "מה תקף אותו", טוב יום ראשון ניקח אותו לרופא נראה מה יש לו, ירשום לו איזה תרופה וגמרנו... בשלב מסויים סתם יצאתי עם הילדים החוצה לאוויר הסתווי של הבוקר... הם משחקים אני בשלי.. לא שם לב שחסר באוויר איזה צליל ששיגע אותנו לפני כמה דקות.. השיעול נעלם כלא היה. ולא בגלל שהוא היה מוסח דעת במשחקים או משהו, גם בתוך הבית הוא שיחק.
סיפור שני: ממש הבוקר, הגוף שלי נפטר מקוץ מעצבן שדחפתי אליו בטעות אתמול בלילה, בדייג (אל תשאלו אותי איך ). כשהקוץ נכנס לא תמיד שמים לב, אח"כ זה מציק, דוקר וכואב אבל לא תמיד אפשר לשלוף אותו מפאת עומקו.. בהמשך האיזור הפך למוגלתי, כן כן הנוזל הלבן שדוחה הרבה אנשים ולא נמצא שם במקרה.. והנה היום בבוקר אני רואה את אדון קוץ מציץ החוצה, מחכה לחילוצו הסופי מן הגוף.. סיפור פשוט הא? דבילי קצת.. אולי. אבל מלמד המון.
נעשה רגע קפיצת ראש ל"בריכה של הגדולים"..
סיפור שלישי: לאח של חמותי, היו בעיות קשות מאוד בעיכול. אבנים בכליות, דלקות, מה לא. התרופות שהוא קיבל מכל הרופאים שאליהם הלך אמנם הקלו את הסבל, אך ממש לא מנעו אותו, והוא הלך והתגבר עד כדי שהבן אדם יושב מקופל בבית מכאבים ולא יכול לזוז... רגע לפני שקובעים לו סדרת ניתוחים הוא התחיל להתעניין בסוגיית הבריאות הטיבעית. למד מהר את העיקרון והרגיש שאין לו מה להפסיד.. עשה רפורמות קשות בתזונה שלו, כולל צום של כמה ימים (על פירות ומיצי פירות וירקות), זה נשמע אולי קצת הוליוודי אבל כשלב ראשון כל הדלקות שקיפלו אותו מכאבים נעלמו, ראיתי את זה מול העיניים, האבנים בכליות אט אט התפוררו מאליהן והופרשו החוצה בהפרשות הרגילות.. היום הוא בריא כמו שור ומקפיד על תזונה טיבעית ומאוזנת.
סיפור רביעי: חמותי. עבדה 40 שנה כאחות בקופת חולים כללית. קרעה את עצמה, נתנה הרבה יותר ממה שדרשו ממנה כולל "טיפולים חירום" בשעות הלילה של כל השכנים וכו'. פרשה לפנסיה מוקדמת בגיל 61, אחרי חודשיים-שלושה של מנוחה מעבודה פתאום בלי שום התרעה מוקדמת חטפה פריצת דיסק קשה ורותקה למיטה.. ככה זה, כשמתאמצים יותר מדי, אפילו אם זה לאורך שנים, הגוף חייב לעמוד בעומס והוא מחזיק מעמד... ברגע שנחים קצת- יכול להגיע הבום. גם אצלה לא עזרו התרופות, הרופאים ניבאו לה דברים לא נעימים... ברגע שראתה מה עבר על אחיה נכנסה גם היא חזק לנושא הבריאות הטיבעית, והיום היא חזרה לפעילות מליאה עם 8 נכדים "על הראש" וכמעט ללא מנוחה לאורך היום (כזאת היא, חייבת להיות עסוקה). הדיסק לא חזר לגמרי מקום, אבל הגוף השתקם ברמה של לחיות עם הפריצה, ולחיות בשלום ללא צורך להיות תלוי בתרופות שנתנו פתרונות אמנם מהירים אבל זמניים..
יש עוד הרבה סיפורים.. אם תרצו אכתוב עוד.
מה המכנה המשותף של כל הסיפורים?
הגוף הוא מכונה מאוד מדוייקת. הגורמים החיצוניים מהם הוא ניזון: 1. מזון 2. מים 3. אוויר
הוא קולט אותם כל הזמן, ומייצר אנרגיה. כשמדובר במזון- בתוך כל סוג מזון יש גם פסולת, חלקה טבעית, חלקה רעלים של ממש. באוויר- ישנו חמצן, בתערובת זיהום אוויר שלא חסר במחוזותינו.. הזיהום הוא רעל. בנוסף לכך, הגוף שקולט את החמצן מייצר במקביל פחמן דו חמצני שגם הוא רעלני ולכן הוא פולט אותו החוצה באמצעות הנשימה. כל סוגי הפסולת למיניהם יכונו- "רעלים".
הגוף קולט רעלים כל הזמן, ופולט אותם. קולט- ופולט. מערכת מחזורית שנמשכת כל החיים, אוי ואבוי אם תיפסק! הפליטה השגרתית נעשית בשירותים, בצורה נוזלית=שתן (שכולל בדר"כ את הרעלים שיש בדם) או מוצקה= צואה.
המשוואה היא פשוטה מאוד: ככל שפליטת הרעלים תהיה גדולה יותר מקליטתם- תישמר הבריאות. ולהפך, ככל שקליטת הרעלים תהיה גדולה מפליטתם- תשתבש הבריאות.
במצב הראשון הגוף מסוגל להתמודד בדרך השגרתית עם כמות הרעלים, ופולט אותם בשתן או בצואה. במצב השני לעומת זאת, יש עומס של רעלים איתם הגוף לא מצליח להתמודד באופן הרגיל, ולכן הוא נאלץ להפעיל את "מערכות החירום" שלו. מערכות החירום של פליטת הרעלים קיימות בריאות (=שיעול), באף (=נזלת) ובעור (=דרך הזיעה). כל התופעות הרגילות שאנו מכנים "מחלות", כגון שיעול, נזלת, חום, שפעת וכד' כולם סימפטומים של פעולות אקוטיות שהגוף מפעיל על מנת להתנקות מרעלים, ולהיות בריא. כל ה"מחלות" הללו אינן אלא סימפטומים למשהו אחר, שרופא בכלל לא מקבל עליהם מידע בלימודי הרפואה...משהו יצר את הסימפטום! עלינו לחפש את השורש, את הסיבה.. ובזה הרפואה המודרנית לא נוגעת בדר"כ. הרופאים למדים שנים איך להקל/לדכא את הסימפטומים, את הכאב שהחולה מרגיש באותו רגע (הרי צריך לעזור לו!), אך לא מתעניינים כלל בסיבה שגרמה לסימפטום להופיע.
אז הסיבה שבעקבותיה הופיעו הסמפטומים, הנזלת, השיעול, החום וכו', היא זיהום פנימי שקיים בגוף, אשר נוצר כתוצאה מחוסר איזון בין צבירת הרעלים לבין פליטתם.
מה יקרה אם נדכה את הסימפטומים ע"י תרופות שונות ומשונות, אפילו "סתם" תרופות של שיכוך כאבים? נכון, אמנם נחווה הקלה מסויימת שתתן לנו הרגשה טובה אין ספק. אבל בפועל ניכנס למעגל אינסופי:
--- הגוף ניסה לפלוט רעלים שמסכנים אותו --- הוא לא הצליח בהשפעתם של התרופות, ולא רק זה- הוא צבר רעלים חדשים (יצרני התרופות עצמם מודים שתרופות הינם רעלים שהכבד נאלץ להתמודד איתם, ויש אין ספור תופעות לוואי מתרופות שונות ואזהרות שונות) --- הרעלים לא יצאו מהגוף, הוא שמר אותם וממשיך לצבור עוד ועוד כמוהם --- חוסר האיזון בגוף נשמר ואף מחמיר, ה"מחלה"=הסימפטומים=נסיונות הניקוי יחזרו שוב ושוב, אם כי לאחר זמן, ויהיו יותר קשים (פשוט יש יותר רעלים..) --- אם נמשיך לדכא את הסימפטומים גם בסיבוב הבא- הזיהום בגוף יצטבר עם הזמן ל"מחלה כרונית", והדרך לתיקון תהיה קשה הרבה יותר. הסרטן למשל הוא סימפטום של זיהום מתקדם בגוף (בין השאר, יש עוד גורמים).
זו גם המהות של דלקת. דלקת, ראות, דלקת גרון, דלקת פרקים, כל הדלקות! ישנו זיהום שהתיישב בגוף והוא לא מצליח לפלוט אותו בדרך הרגילה. הזיהום הוא חומר אורגני מת, אשר מהווה בית גידול אידיאלי לחיידקים, שזה כל תפקידם בטבע: לפרק חומר אורגני מת (זה רוב החיידקים, ישנם טרמפיסטים מזיקים אשר מתיישבים על זיהומים בגוף ומתרבים בהם ובכך מסכנים את הבריאות, כמו "חיידק טורף" למשל. אבל הרוב כלל לא מזיקים... ההפך הוא הנכון! נרחיב בפינה נפרדת על החיידקים). הפירוק ע"י החיידקים לוקח זמן (בדר"כ כיומיים-שלושה) ומלווה בתחושות לא נעימות כלל, כמו בדלקת... אבל ברגע שהם מסיימים את עבודתם כבר אין זיהום, והפסולת שלו נזרקת החוצה מהגוף ע"י מערכות שונות ומגוונות! וכאן מסתיימת הדלקת ואיתה כל הכאבים ושאר סימפטומים, וכבר לא "חולים" יותר...
תרופה אנטיביוטית נגד דלקת לעומת זאת: -- בעצם משמידה את כל החיידקים שהתרבו על הזיהום... -- אין מי שיפרק את הזיהום -- הזיהום נשאר בגוף, והוא גודל ומחמיר -- תתפתח "מחלה כרונית" יותר קשה בהמשך... בדרך כלל היא תגיע במקום אחר, הזיהום עובר למקומות החלשים שיש בגוף (בכל גוף ישנן נקודות תורפה) ושם הוא מתיישב..
לגוף עצמו יש את כוח הריפוי העוצמתי ביותר. ממש כמו עצם שבורה שמתאחה מאליה, או פצע בגוף שנסגר מעצמו, הגוף מתנקה מרעלים ומרפא את עצמו לבד. אנחנו צריכים פשוט קודם כל לא להפריע (אוכל+תרופות) ולתת לו את התנאים הנוחים והטובים ביותר לניקוי מהיר ויעיל: ננוח, נימנע ממאמץ כמה ימים (כולל מעבודה..), נישתה כשאנחנו צמאים (לא יותר מדי, גם לא בריא), נימנע מאכילה ככל שניתן (לא לחינם אין תאבון בזמן "מחלה"... הגוף מרכז את כל האנרגיות שלו בניקוי הרעלים, הדבר האחרון שהוא צריך עכשיו זה לבזבז אנרגיה על עיכול שכידוע דורש המווון אנרגיה, ק"ו על עיכול מזון שיש בו עוד רעלים..), נלך קצת לדוג ( ), בכל אלה בעצם ניתן לגוף את התנאים האידיאליים ביותר להשלמת מלאכתו- ובכך יפלטו הרעלים ממנו ויעלמו איתם כל הסימפטומים הלא נעימים.
כך גם במקרה של קוץ, קבלו את המערכת המשומנת: הגוף בעצם מחכה שהגוף הזר שנכנס אליו ישלף. לכן הוא מחכה יום-יומיים, ואז כשהוא קולט שזה לא קרה- באופן טיבעי הוא מגיב ומייצר סביב הגוף הזה "דלקת"- שמתבטאת במוגלה. בכך הוא "מרכך" את סביבות העצם הזר ודוחף אותו החוצה... אז לוקח קצת זמן ויש קצת כאבים, אבל לבסוף הקוץ מציץ בין החרכים, ונשלף..
בסיפור של הבן שלי, מסתבר שהחדר שלו היה "פשוט" חנוק.. כתוצאה מחרדה תמידית שיש לנו כהורים בחורף "שהילדים לא יתקררו..." החדר שלו היה חנוק מדי, חלונות סגורים ("שלא יכנס קור...") וכמובן- רדיאטור ("שיהיה להם חם...") שמייבש את האוויר, כל זה גרם לחוסר תחלופת חמצן בחדר, ולא רק חוסר חמצן- החדר הולך ומתמלא בפחמן דו-חמצני של שני ילדים שישנים עמוק... הילדים בעצם נושמים יותר ויותר פחמן דו חמצני שהוא רעלני לגוף. ולכן- התגובה המיידית של הגוף הייתה שיעול כרוני שלא נפסק, לפלוט את הרעל שנכנס אליו כל רגע, ומי יודע לאן זה היה מתפתח חלילה.. בשנייה שהוא נשם אוויר צח בחוץ, "ראו איזה פלא"... השיעול נעלם. זוכרים את השאלה "מה תקף אותו"? אז זהו ששום דבר חיצוני לא תקף אותו... לא וירוס לא חיידק לא נעליים.
אצל אח של חמותי, אותו רעיון. הגוף שלו ניסה אנושות להתנקות מזיהום שהיה קיים בתוכו, זיהום שרק הלך והחמיר כתוצאה משימוש בתרופות המדכאות את הסימפטומים של הזיהום. הוא בסך הכל נתן לגוף שלו את התנאים האידיאליים לממש את כוחות הריפוי הנפלאים שהבורא (או אם תרצו "הטבע", לא משנה) טבע בו, ותוך תקופה מסויימת נעלם הזיהום ואיתו כל הסימפטומים והכאבים השונים. כמובן שככל שהזיהום יותר חמור- כך גם הרפואה אורכת יותר זמן.
אצל חמותי- הזיהום הצטבר במקום הכי חלש בגוף שלה- בעמוד השידרה (שבעיקר אותו היא קרעה לאורך השנים בעבודה..). הוא התפרץ ברגע שהייתה לו הזדמנות וגרם לפריצת דיסק, ונעלם ברגע שהיא יצרה את התנאים הנוחים שהגוף צריך כדי להשמיד את הזיהום וסיפטומיו. עוד נקודה חשובה- ניקוי רעלים יגיע בדרך כלל דווקא בשיא ההרגשה הטובה, כאשר הגוף צובר מספיק כוחות בשביל לנקות אותם (מהלך שדורש אנרגיה רבה). לכן הניקוי תפס אותה דווקא אחרי הפרישה, לאחר שנחה תקופה וצברה כוחות.... בום! אבל היה שווה.. היום היא בריאה יותר מתמיד, ללא זיהומים מיוחדים בגוף.
אז מה דעתכם חברים- מחלה, או החלמה?
ללא הסימפטומים של הניקוי, שהם כמובן לא נעימים ומלווים בכאבים, לא היינו יודעים שהגוף עובר ניקוי ממקור זיהום שמסכן אותו, ולא היינו יודעים ליצור לו את התנאים הנכונים להצלחת התהליך.. אז למה בעצם חברות התרופות עדיין מייצרות את "מדכאי הסיפטומים" שלהם, קל וחומר כשהם בעצם רעלים מודרניים חדשים שגם אותם הגוף יאלץ לפנות בדרכים לא נעימות?...
איזה אינטרס יש להם? ואיזה אינטרס יש לרופאים שלא שמעתם מהם מעולם את האינפורמציה שלעיל? האם אינם יודעים? מה דעתכם?
מייחל אך ורק להחלמתכם, אדון שבלו"ל.
הבהרה: אין בכל האמור לעיל המלצה להפסיק טיפול תרופתי קבוע בבת אחת, במיוחד במחלות כרוניות (שהם הכל חוץ מנזלת, שיעול, חום, שפעת וכד'). טיפול תרופתי קבוע הוא כמו סם, שאם מורידים אותו בבת אחת הגוף יכול לקרוס בבת אחת, וכבר היו מקרים מעולם לצערנו. יש לקבל יעוץ והדרכה מקצועית ממי שמבין בתחום, ואני יכול להפנות את מי שרוצה. שלכם, נחמיאס
עריכה אחרונה: אוקטובר 29, 2013, 07:10:28 AM על ידי נחמיאס
עם כל הכבוד לתופעות ה"טבעונות" שפורחת לה בשנים האחרונות, להגיד על אנשים שהקדישו קרוב מעשור מחייהם ללימוד גוף האדם, שהם אינם יודעים מה זה בעצם נזלת, שיעול וחום - זה פשוט לא במקום.
קודם כל, דלקת זו לא מוגלה. דלקת מתקיימת עם כל תגובה של מערכת החיסון, לפעמים דלקת קלה ולא מורגשת ולפעמים מורגשת היטב. מוגלה מתקיימת בדלקת שנובעת מזיהום חיידקי, ולא בדלקת מזיהום ויראלי, לכן תתכן דלקת ללא מוגלה.
חום, נזלת וגם שיעול ידועים היטב להרבה אנשים כדרכו של הגוף להתגבר על מחלות. הסיבות הן ביולוגיות לחלוטין. זיהום חיידקי פורח בתנאי חום גוף, על כן העלאת חום הגוף פוגעת בו. הבעיה היא כזו - מה קורה, שהגוף לא מצליח לעצור את הזיהום? מה קורה שחום הגוף עולה ועולה בניסיון להתגבר על הזיהום? חום גוף גבוה מ-40 מעלות צלזיוס לערך עשוי להתחיל לגרום לנזק בלתי הפיך באיברים הפנימיים של הגוף. חום גוף גבוה מ42 מעלות לאורך יותר מזמן קצר מאד, גורר פגיעה חמורה עד מוות. אז ל"הלל" את החום זה נכון חלקית, כי זה המנגנון הטבעי של הגוף, אבל גם לו יש חסרונות.
למה אנחנו מנסים להקל תופעות אלו? לא יודע מתי לאחרונה היית חולה, לי אישית זה היה מיום שבת עד היום. הצטננות מעצבנת, המון נזלת, גרון כואב ושיעול. אני מהמתעקשים לא לקחת כדורים, לא מסיבה של "טבעי" או לא, אלא פשוט כי אני לא יודע לבלוע (כן, בן 28 ולא יודע לבלוע...לא יעזור כלום), ולקחת כדור מבחינתי זה פרוייקט. בלילה שבין ראשון לשני, התעוררתי באמצע הלילה עם הרגשת מחנק מטורפת. האף נסתם לחלוטין, הגרון היה מלא ליחה - לקח לי זמן לא מבוטל לקום המיטה ולהגיע לשירותים על סף הקאה עקב הליחה הרבה, שבכל הזמן הזה לא הצלחתי להכניס אף לא טיפת חמצן לגוף. עוד דוגמה למנגנונים של הגוף - שכושלים...המטרה שלהם להגן, אבל הם גם עשויים לפגוע. זה אגב היה הרגע, שבו הלכתי לחפש את התרסיס "אוטריווין" לאף...ואיזה פלא, הרגשתי מצויין לאחר מכן. הצינון עבר לאחר יומיים, והגוף התנקה - בנוחיות שלא היתה מתקבלת ללא התרופות.
לרגע תחשבו עם עצמכם, גם אם תאמינו בכל מה שאתם חושבים שהוא נכון - כשתגיעו ל-40+ מעלות חום, האם תפנו לרופא? תתפנו לבית חולים? האם תכניסו תרופות לגופכם על מנת למנוע פגיעה בלתי הפיכה?
אם התשובה היא לא, אז תסלחו לי על הבוטות, אבל - מקווה שהמוות שלכם היה שווה את ההוכחה של העיקרון.
אם התשובה היא כן - אז, מה אתם מוכיחים בעצם? שכן צריך את התרופות? שכן יש להן מטרה?
האם כל התרופות רק "טובות"? ממש לא. לרובן ככולן יש השפעות נוספות, בין אם מינוריות וזניחות ובין אם חריפות יותר (ע"ע כימותרפיה).
השורה התחתונה היא כזו - תוחלת החיים עלתה עם ההתקדמות במדע ובתרופות. בעבר לא היו תרופות, ותוחלת החיים היתה כחצי ממה שהיא היום. תעשו את החשבון לבד.
רון אתה יודע שתרופות מדכאות סימפטומים ,זה לא בדיוק פותר את הבעיה כנראה שיש
משהו שאנחנו לא עושים נכון
ספרו את זה לכל האנשים שתרופות הצילו / האריכו את חייהם.
ברור לכולם שהמטרה של חברות התרופות היא כסף, אבל מכאן עד ל"הם רוצים שנהיה חולים" יש מרחק גדול. חברות התרופות הם לא הגורמות למחלות, הן ה"נהנות" מהתופעות שלהן.
רון, אתה צודק אכן התרופות מצילות/מאריכות חיים של אנשים. אבל יש עוד פרט קטן.. אותם אנשים שהתרופות מאריכות את חייהם, מעולם לא ניסו להניח לגוף שלהם לטפל בבעיות ולא להיות תלויים בתרופות. בהחלט יכול להיות שהיו מאריכים חיים יותר ועם הרבה פחות הרבה "תופעות לוואי" (וזה כמובן בלי להיכנס יותר מדי לנעלים של ה"חותך חיים לכל חי" שהוא תכלס קובע מתי ילך האדם לא משנה איזה תרופות הוא לוקח אם לאו).
קבלו למשל את האדון הזה (והוא מנתח לב): <a href="http://www.youtube.com/embed/ezVFVd--cb8" target="_blank">http://www.youtube.com/embed/ezVFVd--cb8</a>
יש אכן מצבים, בהם הגוף כ"כ "מכור" לחומרים של התרופות, שהוא גם לא יכול להתנתק מהם.. לפחות לא בקלות. מערכות הריפוי הטיבעי פשוט התנוונו. זה קורה להרבה אנשים מבוגרים, לכן גם התרופות מחזיקות אותם בחיים. אך אם מערכות הניקוי והריפוי של הגוף היו חזקות, והם היו נותנים להם קרדיט, התוצאות היו טובות יותר כי התרופה ש"פותרת" לך בעיה אחת תעורר אצלך בעיה אחרת, במקום אחר בגוף, ולו רק מפני שהתרופה עצמה היא רעל לכל דבר ועשיו איברי העיכול צריכים להתמודד על רעילותה..
לא אמרתי שחברות התרופות/רופאים רוצים שנהיה חולים. לפחות לא כולם זה בטוח (ולא אתפלא שחלק גדול מהם כן. "הכסף- יענה את הכל", במיוחד שהוא יכול להיות הלחם של הילדים שלך). אני נוטה ללמד זכות בדר"כ, ולהאמין שאצל רובם הדבר נובע או מחוסר לימוד מעמיק של הנושא, כי מעולם לא חשפו אותם לחומר הזה, וגם אם נתקלו בו יום אחד איך זה יהיה נכון הרי "לא למדנו את זה באקדמיה"...
בו נאמר שיש היום כבר מספיק מידע וחומר לימוד בעניין, הדברים הולכים ומתפרסמים, יש כנסים, הרצאות, מוסדות לימוד ויישום של השיטות הטבעיות, יותר ויותר רופאים עוזבים את הרפואה המודרנית לטובת הטיבעית או לפחות מגבילים אותה, שום חברת תרופות או רופא לא יכולים לומר בלב שלם "לא ידעתי".
מה זה נזלת שיעול, ליחות וחום - הרופאים יודעים יפה מאוד. על חצי מהדברים שכתבתי פה הם יחתמו ללא שהיות, הם יודעים יפה מאוד שהם מטפלים בסמפטומים. פשוט מאוד, מעולם לא אימנו אותם לחפש בכלל את המקור, את הסיבה להופעת הסימפטום. הרופאים, על פי רוב, שואפים להקל על החולה באותו הרגע, שלא יכאב לו, שלא יציק לו, שיוכל לתפקד כמה שיותר מהר וללכת לעבודה. במילים אחרות- למצוא פיתרון מהיר כמה שיותר לחוסר הנוחות שנוצרה, כמו הרבה דברים מזיקים בעולם המודרני (רעה ערך "מיקרוגל", על אותו עיקרון..)
הטיפול הטיבעי, כיוון שהוא מופנה לשורש, לסיבה, הרבה יותר מעמיק ולכן גם יותר ארוך (וגם כן לא ממש בהכרח, הרבה פעמים הוא יותר קצר, וכמובן יותר יעיל).
תוחלת החיים- אכן עלתה ב100 שנים האחרונות. וזאת לא בזכות התרופות אלא בזכות התנאים הסניטריים אשר השתפרו מאוד. ההוכחה פשוטה- בעשרות השנים האחרונות תוחלת החיים התחילה לרדת שוב, המון אנשים מתים בגיל צעיר ממחלות שונות, למרות התרופות והרבה בגללן. הכל בדוק סטטיסטית אחי, מקומות בבתי החולים- כמעט ואין (והדברים מפורסמים), אתה לא מכיר אדם אחד או שניים שנפטרו "פתאום" בגיל 40-50? יש המון כאלה, בעיקר בחברה המערבית.
לא צריך להגיע עד כימותרפיה שהיא רעל שכולם מודים שמשמיד לא רק תאים סרטניים אלא המון תאים בריאים. רוב התרופות שאני ואתה מכירים הינם רעלים לכל דבר, ברמות שונות כמובן עם נזקים ו"תופעות לוואי" שונות, ומספיק לעיין ב"עלוני לצרכן" ובכל "תופעות הלוואי" וסעיפי הביטוח המפורשים המופיעים בהם עליהם חברות התרופות נשענות, כדי להבין מה מהות המוצר..
לגבי חום, חשבתי להקדיש פינה נפרדת אבל הנושא עלה, אז נרחיב: ישנו מנגנון במוח שמווסת את חום הגוף שלנו ושומר בדר"כ על טמפרטורה קבועה, גם כאשר מסביב חם/קר מדי. עלייה של חום הגוף (שלא כתוצאה ממכת חום) מעידה בפשטות על תהליך נמרץ ואינטנסיבי שמתחולל בתוכו. הגוף מנסה לפרק חומר אורני מת שנמצא בתוכו (=זיהום), התהליך הביוכימי של חילוף החומרים מומרץ, והגוף יכול להשתחרר יותר מחומרי פסולת. בזמן חום הדופק עולה, ההפרשות מהגוף דהיינו שתן, צואה, זיעה וליחות נהיות יותר אינטנסיביות, מאבדים את התיאבון כי מזון גורם לעוד עלייה בחום הגוף (כתוצאה מעיכול), הצמא בעיקר מתעורר כיוון שהמים נקלטים ישירות לדם ומקררים את הגוף בהדרגה. הסכנה הברורה שיש בחום- פגיעה בחלבונים שיש בדם ובעקבות כך אכן סכנת חיים. הפגיעה מתחילה אך ורק מעל ל42.5 מעלות צלסיוס, חלבוני הדם יכולים לעמוד בלי בעיה בחום של 40-41 מעלות, וזה בדוק מעבדתית. ניקח טווח ביטחון- מ42 ומעלה, להתחיל לדאוג ולעקוב צמוד יותר. לשתות הרבה, לשים מגבות לחות, 42.5 = סכנת חיים. אצל ילדים ומבוגרים כאחד, מערכת הוויסות של חום הגוף במוח בדרך כלל לא נותנת לו להעפיל עד 42.5 וכמעט תמיד החום עולה גג עד 41 מעלות, ואז מתחיל לרדת מעצמו.
נשאלת שאלת השאלות- מתי בפעם האחרונה אפשרתם לגוף שלכם/של ילדכם את להוריד את החום לבד, ללא תרופות (בלי להיבהל מחום של עד 42 מעלות ודחיפה מיידית של אקמולי או נורופן וכד' כבר מעל 38.5)? לי לפחות, יש תשובה. אני נתתי, כמה וכמה פעמים, וכך היה. כך גם אנשים במשפחה שלי. כל עוד "היד על הדופק" אין מה לפחד.
מוות ב40 מעלות? סליחה שאני בוטה, בולשיט. תראה לי מקרה אחד של מוות כזה שהגיע מחום במעלה הזו.
ישנה דיעה שסוברת שחום גבוה (כבר מעל 40) עלול לגרום לדלקת קרום המוח. המציאות מוכיחה שכל הילדים שלקו בדלקת הזו דווקא הם קבלו תרופות להורדת החום, ובכמויות! (כי החום הרי עולה שוב אז שוב דוחפים תרופה.. כמו כולנו). התרופות הללו פועלות ישירות על המוח וכופות דיכוי מערכת ההגנה הטיבעית של הגוף. הן אכן מצליחות להעלים את הסימפטומים, "כאן ועכשיו", תוך רבע שעה החום יורד והחולה "מבריא"... אך תוך זמן קצר יותר או פחות הסימפטומים חוזרים ואיתם גם החום, ואפילו עלולים להגיע לידי סיבוכים כגון דלקות קשות במוח. נורה אדומה צריכה להידלק במצב של אפטיות חמורה, או מעל 42 מעלות, והמצבים הללו נדירים. ככלל החום מסייע בתהליך הרפוי, היינו ניקוי הגוף מרעלים, כיוון שהמערכת עובדת יותר טוב בנוכחותו (עד הגבול הנ"ל). הגוף יודע מה הוא עושה.. אולי נסמוך עליו קצת?
מסכים איתך לגבי דלקת, דלקת אינה מוגלה, אבל גם לא הגדרתי אותה ככה.. המוגלה הוא אחת התופעות האפשריות של דלקת כמו שכתבת, ואני מוסיף שוב- הוא חלק בלתי נפרד של מנגנון הריפוי העצמי של הגוף.
אינני אומר כי בכל מצב ניתן לסמוך על כוחות הריפוי של הגוף. הרפואה הטבעית כן טוענת, שכוחות הריפוי של הגוף הם הכי עוצמתיים שיש יותר מכל תרופה שהיא, כולל "תרופות טיבעית" וקפסולות למיניהן וכל מיני שטויות שמוכרים היום (שגם הם מטפלים רק בסמפטומים בדר"כ), ולכן יש לפנות קודם כל אליה. במילים אחרות- תנו לגוף את צ'אנס לטפל בעצמו, ואם זה לא ילך לכו חפשו פתרונות חיצוניים. אם תפעלו עפ"י הספר, לא תפריעו לגוף ומנגד תתנו לו את התנאים הנוחים והמתאימים ביותר לתהליך הניקוי, על פי רוב לא תצטרכו להם... הבעיה היא שהרוב הזה... לא מספיק מנוסה... כי אנחנו יותר מדי חרדתיים.
קמת בלילה חנוק לחלוטין. אם נוצר מצב של מצוקה נשימתית, שזו אכן סכנת חיים ממשית, שאפו אחי טוב שהשתמשת באוטריווין. אין לי מושג אם הייתה לך היכולת, אבל אם כן, היית יכול לפלוט אפילו במשך שעה את כל הליחות מהגרון, אפילו להקיא אותן, ולהוציא בכוח את כל הנזלת (עד היכן שידך משגת...)... הרי זו הייתה מטרת כל המחלה שלך, זה היה יכול להיות שיא הניקוי! בסופו של דבר היית מקבל אותה תוצאה- הרגשה טובה והקלה, ואולי אפילו יותר טובה ולטווח אורך יותר..
אתה טוען: "הצינון עבר לאחר יומיים, והגוף התנקה - בנוחיות שלא היתה מתקבלת ללא התרופות" שני דברים: 1. הגוף התנקה? איך התנקה?... הרי הוא ניסה לפלוט את הרעלים והאוטריווין השאיר אותם בגוף שלך בכוח! אם היו הפרשות אחרות לאחר מכן זה משהו אחר, אך אם לא.. ככלהנראה יהיה עוד סיבוב של פליטת רעלים, כולל אותם סמפטומים שחווית אחי ואולי אף יותר חזק... אולי במקום חלש אחר בגוף... לא חבל? 2. כתבת "בנוחיות שלא היתה מתקבלת ללא התרופות". אם זו המטרה- הנוחיות- זה בדיוק הבסיס עליו בנויה הרפואה המודרנית, ותרופות אכן מסוגלות לעיתים להביא הרגשה טובה מהר יותר. האם זה יחזיק לאורך זמן? ממש לא. מצטער. אינני נביא שחורות חלילה, זה הטבע.. הרעלים ממשיכים להצטבר ועכשיו נוספו להם רעלי התרופות, הגוף לא יסבול אותם לאורך זמן... יהיה ניסיון פליטה חדש ותודה עליו לאלוהים.... האופציה השנייה לא עליך ולא על אף אחד- מחלה כרונית.
חשוב לי להבהיר- אני לא מנסה להפחיד אף אחד. התוודעתי למידע שאף רופא בעולם לא טרח לספק לי, המידע הזה הגיוני ואני מאמין בו, ואף חווה פעם אחר פעם את צדקתו.
למה לא לתת לגוף צ'אנס... ברצינות, לפי הספר, עד הסוף. אפילו פעם אחת מספיקה לו.
עריכה אחרונה: אוקטובר 30, 2013, 13:58:57 PM על ידי נחמיאס
רון, אתה צודק אכן התרופות מצילות/מאריכות חיים של אנשים. אבל יש עוד פרט קטן.. אותם אנשים שהתרופות מאריכות את חייהם, מעולם לא ניסו להניח לגוף שלהם לטפל בבעיות ולא להיות תלויים בתרופות. בהחלט יכול להיות שהיו מאריכים חיים יותר ועם הרבה פחות הרבה "תופעות לוואי"
ברור שאלו שחיים לא ניסו דבר אחר. דבר עם אלו שלא היה להם הכסף לשלם על טיפולים ותרופות יקרות. רק שאיתם אי אפשר לדבר - הם כבר לא פה.
ועכשיו ברצינות - אם הגוף היה יכול לרפא את עצמו יופי רק מ"מזון נכון" ומנוחה, לא היינו צריכים להמציא את התרופות. תרופות זו לא המצאה של המאה ה-21 שפותחה רק כדי לגרום לנו להוציא כסף. תרופות חשובות, כגון הפניצלין, לא נחקרו וניגלו לנו ממטרת תאוות בצע, אלא ממחקר מקרי, שגילה את נפלאות הפניצלין ומשם, הדרך לתרופות מצילות חיים היה קצר. אנשים שלפני הגילוי מתו מזיהומים חיידקיים שונים, כעת יכולים להמשיך בחיים, בזכות תרופה.
אני לא בעד אף קיצוניות, לא חסידי התרופות, אבל גם ממש לא חסידי הטבעוניות. המפתח בחיים הוא איזון.
ציטוט
מעולם לא אימנו אותם לחפש בכלל את המקור, את הסיבה להופעת הסימפטום. הרופאים, על פי רוב, שואפים להקל על החולה באותו הרגע, שלא יכאב לו, שלא יציק לו, שיוכל לתפקד כמה שיותר מהר וללכת לעבודה. במילים אחרות- למצוא פיתרון מהיר כמה שיותר לחוסר הנוחות שנוצרה
מצטער על הישירות - אבל זו טענה מופרכת לחלוטין וחסרת כל שחר שמעידה על חוסר הבנה עצום בתחום. זה מה שקורה שלומדים את התחום מכמה "מרצים" ומ"סטטיסטיקות". זה גובל בביזוי כל מי שהשקיע כעשור מחייו ללימוד הבסיסי של התחום ומשקיע כל יום שעובר על לימוד נוסף, בניגוד לאותם "מומחים", שלמדו איפה בדיוק?
והכי מצחיק, שברגעים הקשים באמת, לא עלינו, כולם יגיעו אליהם, וכולם יעזרו בהם ובתרופות הנוראיות שהם מחלקים. מזכיר לי את המאמינים האדוקים, שמגיעים לבית חולים על סף מוות, ושרופא מציל את חייהם, במקום להודות לרופא, הם מודים לאל - כי הם נצלו בזכות התפילות של המשפחה...לא בזכות זה שהרופא שניתח אותם למד על גוף האדם כמו שצריך וידע איך "לתקן" אותם.
ועכשיו ברצינות - אם הגוף היה יכול לרפא את עצמו יופי רק מ"מזון נכון" ומנוחה, לא היינו צריכים להמציא את התרופות.
נכון. ולמה התרופות תפסו באמת כ"כ חזק? כי רק היום יש בידינו את הכלים המחקריים בתחום הביולוגי-כימי שיכולים לאשש ולהוכיח את יעילות כוחות הריפוי של הגוף. פעם לא היה את זה, ומי שהלך בדרך זו יותר שמר על מסורות עתיקות, או פשוט האמין לכל מילה של גדולי עולם כמו הרמב"ם (שהניח לפני מאות שנים את יסודות השיטה ללא המדע). רוב האנשים כמובן, הולך אחרי הוכחות מדעיות ולא אחרי מסורות.
עובדה היא שרק ב30 השנים האחרונות, עם התקדמות המחקרים הביולוגיים והכימיים, התחילה תנועה גדולה של רופאים לכל דבר, גם עתירי שנות רפואה וגם באקדמיה, לכיוון השיטה הזו תוך זניחת חלק או כל הרפואה המודרנית.
תרופות זו לא המצאה של המאה ה-21 שפותחה רק כדי לגרום לנו להוציא כסף. תרופות חשובות, כגון הפניצלין, לא נחקרו וניגלו לנו ממטרת תאוות בצע, אלא ממחקר מקרי, שגילה את נפלאות הפניצלין ומשם, הדרך לתרופות מצילות חיים היה קצר. אנשים שלפני הגילוי מתו מזיהומים חיידקיים שונים, כעת יכולים להמשיך בחיים, בזכות תרופה.
נכון מאוד, ולכן אני לא מזלזל בתרופות שים לב, אני רק מנסה לבנות קומת חשיבה נוספת אותה אנשים לא מכירים. כל התרופות כולל אבי אבותיהם הפניצילין, עם כל הצלת החיים שלהם שזה מושג מאוד מופשט, יש גם נזקים בצידם כיוון שהם אינם חומרים טבעיים, הם רעלים לגוף. רעל מציל/מאריך חיים אם תרצה. הגיוני שבנאדם יפנה לכיוון הזה רק אם ניסה את הכל קודם, כולל השיטה הטיבעית לתת לגוף את הצ'אנס לטפל בבעיה, ורק אם שום דבר לא צלח (והוא לא עשה "פדיחות" בדרך ולא הפריע לגוף) - לפנות לתרופות.
ולכן באמת ובתמים, כבודם של הרופאים במקומו מונח ואכן במצבי חולי קשים ששום רפואה טבעית ומונעת לא עוזרת- הם מצליחים לעיתים להציל חיים או לפחות להאריך אותם. במצבים הללו כולנו באמת צריכים להיות אסירי תודה, לרופא שניתח אותם למד על גוף האדם כמו שצריך וידע איך "לתקן" אותם (אני נותן משמעות אחרת לגרשיים האלה).
מצטער על הישירות - אבל זו טענה מופרכת לחלוטין וחסרת כל שחר שמעידה על חוסר הבנה עצום בתחום. זה מה שקורה שלומדים את התחום מכמה "מרצים" ומ"סטטיסטיקות". זה גובל בביזוי כל מי שהשקיע כעשור מחייו ללימוד הבסיסי של התחום ומשקיע כל יום שעובר על לימוד נוסף, בניגוד לאותם "מומחים", שלמדו איפה בדיוק?
תהיה ישיר אחי.. הכל היום ישיר. בנקאות ישירה, איחוד ישיר.. מה לא..
אם אתה קורה לרופאים מומחים בעולם כמו ד"ר שלטון, ד"ר בירכר בנר, ד"ר ג'קסון, ד"ר טילדן, ד"ר טרול, ובארץ ד"ר יוסף רזון ז"ל ויצחק בן אורי ז"ל, ועוד עשרות רופאים ורופאות בעקבותיהם בעולם ובארץ,
"מרצים" או "סטטיסטיקות" בלבד...
אז אינך יודע על מה אתה מדבר רון.
איפה הם למדו בדיוק? אני מניח שאתה לא מתעורר יום בהיר אחד עם התואר ד"ר....
בקיצור- אין פה ביזוי של אף אחד שלא חושב כמוהם. חלילה אני מודה ומתוודה שאני עצמי לא הייתי עומד בעומס לימודים קשים כמו בעולם הרפואה... אבל מה לעשות, הם לא מכוונים למקום הנכון. זו המציאות. הם צריכים לפחות להוסיף לחומר הלימוד הרישמי של עולם הרפואה גם את השיטה הטיבעית, לפחות לחשוף את הסטודנטים והרופאים לעתיד לעוד צורת חשיבה, לאפשר להם בחירה, וזה לא קורה בינתיים.
עריכה אחרונה: אוקטובר 31, 2013, 10:59:09 AM על ידי נחמיאס
אחרי הדיון ההזוי על הצמחונות/סטייקים, מצאתי את עצמי בלי יותר מדי זמן פנוי להגיב באריכות לכול סעיף וסעיף שרשמת והחלטתי לצאת מהלופ הזה ורק לקרוא. עכשיו, אחרי מספר הודעות ותגובות נוספות שלך, אני חייב להגיד שאני מבחין בדפוס חוזר שעם כול הניסיונות לנסח בעדינות, לא מצליח לחשוב על מושג יותר טוב משטיפת מוח... המקורות שלך שמהם אתה מביא את הסימוכין, מקובלים בקרב חלק קטן מאד של בעלי המקצוע ובעיקר בין אלו שתומכים בגישה הנטורופתית הזו שאתה מביא. זה בסדר שאתה מביא את הדעה שלהם ומשתמש בה לתמיכה בטענותיך אבל לצייר את הדעה שלהם כעובדה, זה כבר לא לעניין ואפילו מגוחך. במילים אחרות, אתה מביא תזה ומציג אותה כעובדה. למרות שתגובותיך לרון ניסו למזער את מידת הזלזול שהשתמעה מדבריך כלפי רופאים קונבנציונאליים, יש עדיין תחושה של חוסר כבוד מוחלט לאותם בעלי המקצוע שאני יותר מבטוח שחייך האישיים היו נראים אחרת בלעדיהם. בין אם ישירות ובין אם בעקיפין... ואם להיות כנה וישיר, אני חושב שלא ממש התכוונת למזער ושמה שרון כתב עבר מעליך כמו רוח קלילה כשאני קורא את המשפט : בקיצור- אין פה ביזוי של אף אחד שלא חושב כמוהם. חלילה אני מודה ומתוודה שאני עצמי לא הייתי עומד בעומס לימודים קשים כמו בעולם הרפואה... אבל מה לעשות, הם לא מכוונים למקום הנכון. זו המציאות. הם צריכים לפחות להוסיף לחומר הלימוד הרשמי של עולם הרפואה גם את השיטה הטבעית, לפחות לחשוף את הסטודנטים והרופאים לעתיד לעוד צורת חשיבה, לאפשר להם בחירה, וזה לא קורה בינתיים.
תגיד לי, אתה רציני?!? מי אתה שתקבע אם הם מכוונים למקום הנכון או לא?! איזו השכלה יש לך בתחום שהם למדו כול כך הרבה שנים וקיבלו בו את הדוקטורט והפרופסורה שלהם שאתה חושב שאתה יכול לקבוע שהם לא מכוונים למקום הנכון?? מציאות?? דרך איזו עדשה אתה מסתכל??!
חשיפה לצורת חשיבה? באמת?! אני חושב שצריך להוריד משעות לימוד התנ"ך בביה"ס ולהכניס קצת ברית חדשה וקוראן. קצת מכול דבר. או אולי אפילו פשוט ללכת על ביטול שיעורי התנ"ך והוספת מתמטיקה ומחשב כי עם המקצועות האלו יש מה לעשות בחיים ...
אני לא אוהב את הכיוון הזה ועוד פחות לאן שהוא מוביל. כאן אני מסיים את חלקי בפינה הזו.
-------------------------------
"I don't know half of you half as well as I should like, and I like less than half of you half as well as you deserve."
אחרי הדיון ההזוי על הצמחונות/סטייקים, מצאתי את עצמי בלי יותר מדי זמן פנוי להגיב באריכות לכול סעיף וסעיף שרשמת והחלטתי לצאת מהלופ הזה ורק לקרוא. עכשיו, אחרי מספר הודעות ותגובות נוספות שלך, אני חייב להגיד שאני מבחין בדפוס חוזר שעם כול הניסיונות לנסח בעדינות, לא מצליח לחשוב על מושג יותר טוב משטיפת מוח... המקורות שלך שמהם אתה מביא את הסימוכין, מקובלים בקרב חלק קטן מאד של בעלי המקצוע ובעיקר בין אלו שתומכים בגישה הנטורופתית הזו שאתה מביא. זה בסדר שאתה מביא את הדעה שלהם ומשתמש בה לתמיכה בטענותיך אבל לצייר את הדעה שלהם כעובדה, זה כבר לא לעניין ואפילו מגוחך. במילים אחרות, אתה מביא תזה ומציג אותה כעובדה. למרות שתגובותיך לרון ניסו למזער את מידת הזלזול שהשתמעה מדבריך כלפי רופאים קונבנציונאליים, יש עדיין תחושה של חוסר כבוד מוחלט לאותם בעלי המקצוע שאני יותר מבטוח שחייך האישיים היו נראים אחרת בלעדיהם. בין אם ישירות ובין אם בעקיפין... ואם להיות כנה וישיר, אני חושב שלא ממש התכוונת למזער ושמה שרון כתב עבר מעליך כמו רוח קלילה כשאני קורא את המשפט : בקיצור- אין פה ביזוי של אף אחד שלא חושב כמוהם. חלילה אני מודה ומתוודה שאני עצמי לא הייתי עומד בעומס לימודים קשים כמו בעולם הרפואה... אבל מה לעשות, הם לא מכוונים למקום הנכון. זו המציאות. הם צריכים לפחות להוסיף לחומר הלימוד הרשמי של עולם הרפואה גם את השיטה הטבעית, לפחות לחשוף את הסטודנטים והרופאים לעתיד לעוד צורת חשיבה, לאפשר להם בחירה, וזה לא קורה בינתיים.
תגיד לי, אתה רציני?!? מי אתה שתקבע אם הם מכוונים למקום הנכון או לא?! איזו השכלה יש לך בתחום שהם למדו כול כך הרבה שנים וקיבלו בו את הדוקטורט והפרופסורה שלהם שאתה חושב שאתה יכול לקבוע שהם לא מכוונים למקום הנכון?? מציאות?? דרך איזו עדשה אתה מסתכל??!
חשיפה לצורת חשיבה? באמת?! אני חושב שצריך להוריד משעות לימוד התנ"ך בביה"ס ולהכניס קצת ברית חדשה וקוראן. קצת מכול דבר. או אולי אפילו פשוט ללכת על ביטול שיעורי התנ"ך והוספת מתמטיקה ומחשב כי עם המקצועות האלו יש מה לעשות בחיים ...
אני לא אוהב את הכיוון הזה ועוד פחות לאן שהוא מוביל. כאן אני מסיים את חלקי בפינה הזו.
גיאצ'וק היקר,
אינך צריך להתרגז, אתה ורון לא חייבים להסכים איתי.
אני יזמתי את הפינה הזו, בא אני מביא לידי ביטוי לא את מחשבותי או הגיגי האישיים אלא של גדולים ועצומים ממני, שאני מוצא עצמי מתחבר לדבריהם ומרגיש את התוצאות על בשרי..
אני מקווה שהבעיה לא נעוצה בחוסר הבנת הנקרא, או שפשוט אני לא מתנסח בצורה מובנת מספיק, אבל אמרתי מפורשות כמה וכמה פעמים שיש מקום גם לרפואה הקונבנציונלית לעיתים, אם כי עדיף בהחלט לנסות דברים אחרים קודם, וזה המסר המרכזי של הפינה.
"בסוף כולנו נגיע אליהם" כך התנסח רון. השאלה האם באמת זה יהיה "בסוף", אחרי שניסינו את הדרך הטבעית, או ישר על ההתחלה נרוץ אליהם על כל מיחוש קטן או יותר גדול... וזו השאלה הגדולה של הפינה הזו.
ישפטו הקוראים, והבחירה החופשית מעולם לא אוימה בידי שום בן תמותה... שטיפת מוח אחי... איך הגעת
ועוד דבר קטן, השוואה של לימודים אקדמיים שכליים ללימודי אמונה כמו קוראן/ברית חדשה וכד', רק תוקעת לכם גול עצמי לדעתי.
רק בריאות גיא...
באמת באהבה גדולה
עריכה אחרונה: אוקטובר 31, 2013, 16:56:05 PM על ידי נחמיאס
)
). כשהקוץ נכנס לא תמיד שמים לב, אח"כ זה מציק, דוקר וכואב אבל לא תמיד אפשר לשלוף אותו מפאת עומקו.. בהמשך האיזור הפך למוגלתי, כן כן הנוזל הלבן שדוחה הרבה אנשים ולא נמצא שם במקרה.. והנה היום בבוקר אני רואה את אדון קוץ מציץ החוצה, מחכה לחילוצו הסופי מן הגוף..
), בכל אלה בעצם ניתן לגוף את התנאים האידיאליים ביותר להשלמת מלאכתו- ובכך יפלטו הרעלים ממנו ויעלמו איתם כל הסימפטומים הלא נעימים.
אני מודה ומתוודה שאני עצמי לא הייתי עומד בעומס לימודים קשים כמו בעולם הרפואה...
