חברים יקרים מי רוצה לספר למה דווקא הוא בחר בז׳ירז׳ור ולא בענף אחר בספורט הדייג ?
אני למשל דגתי שנים פתיונות ובזכות אנשים שהכרתי גם אני וגם אבא שלי היום מז׳רז׳רים כמובן החברים הינם היום חברי הצוות שלי שגם לא מזניחים את דייג הפתיונות אבל עיקר הדייג אצלנו הוא הז׳ירז׳ור. לדעתי דייג זה הוא פחות משעמם ויותר מאתגר וכמובן אם תפסתם דג זה כבר מפלצת ולא איזה סרדין מסכן , גם הציוד הוא יותר נוח לתפעול בעיקר בגלל המשקל שלו וזאת אני מדבר על ציוד לייט (שלא נדבר על האולטרא לייט ) .
זהו בכמה מילים מה הסיבה שבחרתי בז׳ירז׳ור  

עוד בתחילת שנות השמונים שהתחלתי עם הג'רג'ור זה היה אתגר לדגים גדולים מהחוף בעיקר וגם

האקשן בזה וכמות האדרינאלין המתפרצת בכל תפיסה ותפיסה !!

אז זה היה שונה מהיום בהמון דברים.

דגים היו בשפע והגודל היה מעורר חשק לעוד ועוד

אם נדבר על לוקוסים אז משקל של 5 קילו נחשב לתפיסה נורמלית ביותר ..משקלים יפים נעו בין 8-10 קילו לדג

לברקים של 2-3 קילו היו בשפע והיו המון תפיסות של 5-6 קילו במשקל..אנשים אז לא ידעו מה זה לברק בכלל

לא בצחוק אבל היו כאלה ששאלו איזה דג זה עניתי בורי  

עריאנים היו בכמויות יפות וגדלים מדהימים הכי גדול שתפסתי בג'רג'ור זה 13 קילו

בכלל סוג דייג זה היה מאד מסתורי ואנשים לא ידעו על זה בכלל ..אישית יכול לספור על יד אחת

מג'רג'רים באותה תקופה...אוכל להזכיר מהם שניים מאזור הצפון האחד ציון הטורקי מעכו וגולן !!

שני החברה האלה הכרתי בחוף ועד היום הם חברים טובים ובקשר מתמיד !!

סער..אם נדבר על נוחיות אז זה נכון להיום ולא אז ..אז השתמשנו בציוד שנחשב לכבד מאד היום

ללוקוסים השתמשנו עם חוטי ניילון 0.70 ואפילו 0.80 ...עם מקל סלסטאר שני חלקים אורך 2.7 ורולר מיטשל

488 או 396 שנחשב לכבד מאד ..אז עניין הנוחיות של הציוד לא היה רלוונטי אז !!

בכלל גם השתמשנו בדמויים עבודת יד כי אז לא היה דבר כזה בארץ שנקרא דמוי דג

דמויים היו רק של רפאלה ובגודל ענקי שמתאים לסירה יותר מהחוף

עיקר הדמויים היו מנוצות עבודת יד עם כל מיני גדלים וצבעים ..היו כאלה ללברקים והיו לגדולים יותר

בביקור הראשון במצריים נחשפנו לדמויים בגודל נורמלי של 7-12 ס"מ בעיקר של יוזורי ורפאלה

היו מקרים שנסענו במיוחד לשם לקנות דמויים ...נ.ב סוג דייג זה מאד מתקדם במצריים ואנשים עוסקים

בזה המון שנים ולא כמו בארץ שנחשב לחדש יחסית !!

אז בעיקר הלכתי על ג'רג'ור בשביל האתגר ..גודל הדגים ...הגיוון בתפיסות..פחות מסריחים ידיים ..

והכי הכי זה ההתפעלות כל פעם מחדש שתופסים דג !!

אחלה סיפור מאמון טוב היום עם הקידמה גם הציוד השתנה כמובן גם הדייג אני עובד עם ציוד ששוקל בסביבות 470 גרם שכולל מקל ורולר זה לעומת מה שהיה לפני כמה שנים גם הדמוים מרוב עצים לא רואים את היער גם שאתה מגיע לים כל הדרך אתה חושב עם מה תשתמש ומחליף את כולם תוך כדי הדייג

אני מניח שאלמלא התחברתי לסירות- הייתי מתחבר לזה מאוד.
מבחינתי טרולינג או ג'יגינג זה משהו דומה- מסירה...
ז'ירז'ור טוניות מסירה זה שיא השיאים מבחינת אדרנלין...

לגבי ז'רז'ור חופי-
מניח שצריך קצת הדרכה עם כמה יציאות טובות כדי שהחיידק יחדור,
זה בתכנית- ואתה מוזמן להזמין סער

אני רוב הזמן מזרזר ממקומות יבשים אז בשבילי זה להגיע נקי ולחזור נקי
הפוטנציאל של גודל הדגים יותר גדול או לחלופין כלום
האקשן והמשחק עם הדג בזמן רדיפה עולה על כל סוג דיג
אם זה לא מספיק בשביל סגנון הדיג הזה אז אני לא יודע מה עוד צריך

רפי אתה מוזמן חופשי

אני דייג של כל סוגי הדייג כבר 40 שנה
הכל התחיל לפני כ4 שנים או 5  מי זוכר
ראיתי אנשים מוזרים מנסים לדוג עם חתיכה פלסטיק עם קרסים
וכאדם שאוהב ללמוד דברים חדשים התעניינתי.
החברה היו מאד נחמדים והסבירו לי על הטכניקה
ולמרות שבאותו היום לא תפסו כלום - למחרת
קפצתי לחנות ולקחתי לי מקל ז'ירז'ור עם מכונה וחוט נילון ו 2 3 דמויים
ומאז הכל הסטוריה - הדג הראשון שלי היה ברקודה של קילו
שנתפסה על דמוי של שקל אדום כסוף בים גועש בריף של אכזיב.
ומאז החיידק נשאר בדם והז'ירז'ור הפך לדבר העיקרי.
כמובן שלא זנחתי את הפתיונות והבוס ומידי פעם אני יוצא בשביל הנוסטלגיה.
יש משהו מאוד מרגש בעובדה שעם מקל דקיק ממש קיסם אתה מסוגל להוציא
מפלצות של 2- 5 ק"ג והאדרנלין של פייט זה משהו שרק מי שחווה יודע
על מה מדובר.

בקיצור חוויה מדהימה ממכרת בצורה בלתי רגילה וממולץ לכל אובב דייג
לנסות  ולהתמכר כבר מהדג הראשון

רפי ידידי כמו שאמר קובי אתה תמיד מוזמן ולשאר החברים שלא מכירים קובי הוא אחד הגורמים העיקריים שלי למחלת הזירזור

לפני עשר שנים בערך התחלתי לז'רז'ר. תמיד ידעתי שיש סוג דייג כזה (מצפייה באי.אס.פי.אן ובתכניות דיג מחו"ל) אבל קשה היה לי להאמין שזה יכול לעבוד בארץ. בתקופה הזו המז'רז'רים היחידים שידעתי עליהם דגו בזרם הטורבינות בחדרה עם מקלות אלפא 4.20, מצופי זריקה גדולים ודלתות סיליקון פשוטות. אז חדרה נראתה לי כמו מדינה אחרת (נולד וגדל בתל אביב, מה לעשות) אבל עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שהים הוא אותו הים. בד בבד התחלתי לדוג את הטורפים החופיים (טרולוסים ולברקים בעיקר) בבולונז, וכשלא נקרע לי החוט הצלחתי לחזור הביתה עם "מפלצות" שלא הכרתי וגאווה גדולה. כבר הייתי מוכר בתור "זה שהולך על הטורפים" במזח, וכל פעם שדייגי הבוס היו רואים רדיפות, היו קוראים לי והייתי רץ לאיזור עם בננה קטנה תפורה על הקרס (פעם זה היה הנטרף העיקרי פה במרכז, היום כבר כמעט אין אותם) ורשת הרמה שזכתה ללעג מכל דייג שראה אותה, עד שראה איזה דגים יוצאים בזכותה.
באותה תקופה, ממש לפני פריצת הטרנד הגדול לשוק, כמעט ואי אפשר היה להשיג ציוד ז'ירז'ור המתאים לארץ. אי לכך, ובהתאם לשיקולי תקציב, רכשתי כמה דלתות, מצוף זריקה קטן שיתאים לבולונז, והחלטתי שאני על הסיליקונים האלה מוציא דג, לא משנה מה. אפילו הדג הראשון זכור לי, זה היה בבוקר חורפי על המזח הקטן של מרינה תל אביב (מהצד הצפוני). תפסתי כחילה (מנורי) חביבה שהייתי תופס גם עם פתיון רגיל, אבל ההתפעלות וההתרגשות על כך שהדג נתפס על סיליקון עשו את שלהם. מאז התחלתי לסרוק את חופי תל אביב בחיפוש אחר דגים שיסכימו לנגוס בפתיון המלאכותי הזה. גיליתי את זרם הטורבינות ברידינג שסיפק לי כמה לברקים חביבים על פ השיטה הנהוגה בחדרה (שחרור הפתיון בזרם, עצירה ומשחק עם המקל). באותה תקופה גם הצטרפתי לפורום הדיג בתפוז ושם הכרתי חברים חדשים שמז'רז'רים כבר זמן מה, עם מקלות ייעודיים ופתיונות מגוונים. התחברנו והתחלנו לחרוש את חופי הארץ עוד בימים בהם מי שנקלט על החוף מז'רז'ר בטוח כתב בתפוז או לפחות קרא באופן פאסיבי.
רכשתי ציוד מתאים ומאז השאר היסטוריה.

כיום משלב בעיקר בין בולונז לז'ירז'ור, והלב נקרע בין שני הסגנונות האהובים עלי. מכין פילוטה ומתארגן לדיג בולונז, ובסוף לוקח את הציוד ז'ירז'ור; מתחדש בכמה דמויים ובסוף מחליט לחזור לשורשים עם הבולונז.

לרוב, אם אני יודע שבא לי רק שעתיים של דיג, אני מז'רז'ר, כי שעות פעילות הטורפים בארץ מסתכמות בשעתיים שלוש נטו לפנות בוקר ובערב - אפשר להגיע לים, להטיס כמה דמויים למים ולחזור אחרי שעתיים הביתה. הבולונז דורש קצת יותר הכנות מקדימות וכמובן יותר מלכלך.

ובכן אצלי הז'ירז'ור תופס מקום ראשון מכל הסגנונות למרות שתמיד הייתי דייג בוס ופתיונות לדעתי הזירז'ור הרבה יותר מאתגר ומעניין ומובן כשיש תפיסה האנדרלין בשמיים לאומת הסגנונות האחרים וכמובן הסגנון הזה דורש הרבה יותר ידע וקבלת החלטות בשעת הדייג לגבי מצבי ים שימוש בדמויים יעודיים לאותו רגע ההנאה הכי גדולה שלי זה רגעי התקיפה ששום סגנון אחר לא משתווה אליו ולכן אני חושב שהתמכרתי לז'ירז'ור כל עד כוחי במותני אני יחפש אפילו את הגד האחרון בים.

תודה קובי, תודה סער...
מניח שבהזדמנות קרובה אגיע לבילוי זרז'ור עם המז'רז'רים בע"מ...
קצת ללמוד ובעיקר לבלות- מה רע...

חוצמזה,
מרתק היה לקרוא את  ההסטוריה,
בין היתר לגלות שקובי כבר 40 שנים בעניני דיג...
לקרוא על הצעדים הראשונים של אדם ולהזכר בדגי הבננה..
ההסתוריה של מאמון,
ובכלל....

אין מה לעשות לגבי הוותק של קובי הוא כבר זקן אבל מי שרוצה ללמוד לזרזר אחד המורים הטובים והסבלניים מקרב הדייגים בארץ זה קובי שני  ומאמין שבקרוב נדוג ביחד עם רפי וצוות האתר המופלא וכמובן לא נשכח את המפגש הבא עלינו לטובה

הבטחות הבטחות....
עד שלא אקבל קורס בז'רז'ור ממישהו מהמבטיחים-
אמשיך לצאת בסירה...

אתה יותר מידי עסוק וגם מוזמן לסיבוב הופעות