אהלן חבר'ה!,

מחר יכול להיות שאני ילך לדוג ורציתי לשאול איך חזה עוף בתור פיתיון? ואם מישהו התנסה בזה?.


תודה!

מנסיון אישי,רק גמברי! 

גמברי, תולעים, קישקע, קלמרי, חתיכות דג, דגים חיים, וגם חזה עוף.

חזה עוף הוא פיתיון מעולה.

נגיש בכל עת ובכל עונה , יושב טוב על הקרסים
ומקובל על מגוון רחב של דגים.

אבל...יותר טוב מזה הוא "הפולקה" של העוף.
שם הבשר צמיגי יותר ונוח יותר לשימוש כפיתיון.

דאג שחזה העוף בו אתה משתמש לא יהיה דפוק
ע'י פטיש כהכנה לפני טיגון...

חזה עוף הכי טוב בטיגון קל ובתיבול קל, קצת ציפס  וקצת טחינה או קטשופ,
אפשר בצלחת ואפשר גם בפיתה.

כפתיון לדגים צריך להשתמש במה שמשמש לדג מזון טבעי והוא רגיל לאכול ביום יום.
זו האסכולה הנפוצה על רוב הדייגים ואם הכי הרבה קבלות והוכחות מכל פינה בארץ בכל שעה וכל יום.

השימוש בחלקי עוף נובע מהזמינות שלו והמחיר הנוח לעומת הפתיונות הרצויים וכן מהעובדה שלפני שנים לא ניתן היה להשיג בארץ גמברי/קלמרי
ומה שעמד לרשותינו היה עוף, כמעט כולנו השתמשנו בקישקע מפי שהיה בחינם ובכל פינת רחוב

 היה איטליז שכונתי.

למי שיש בעיות תקציב, גם היום זה פיתרון או ברירת מחדל כאשר אין אחר בנמצא.

דרך אגב,  אתם בייתם אוכלים מזון שלא מוכר לכם? למה אתם חושבים שהדגים נוהגים אחרת,

בבקשה, בלי סיפורים שראיתם מישהוא שתפס עם חזה עוף, על כל אחד כזה יש 100 שלא תפסו ו-500 שתפסו עם גמברי

נכון מאוד מוטי אני גם חושב כך   אני תופס עם עוף הבונפחא בכמויות אבל דגים אחרים לא תפסתי

נכון זה זמין מאוד אבל לדג צריך לתת לו מה שהוא אוכל והסיכוי לתפוס יהיה גדול יותר

יש גם פתיונות שאפשר להשתמש מהים עצמו כמו צדפות הנמצאות על הסלעים ,תולעים ,סרטנים,דגים קטנים, לא חסר

אני תמיד לוקח איתי חכה נוספת לדייג ,כדי לדוג דגים קטנים יותר שיהיו לפתיונות.

 לקחת  עוף זה הבחירה האחרונה שלי אבל הכל אפשרי , יש גם  

היי
אני משתמש לפתיון בכנפים של עוף
יותר יעיל מחזה מאחר ויש בו גידים שיושבים היטב על הקרס
מתוך נסיוני וזמן רב שאני משתמש בכנפים
אין לי טענות תופס את כל מגוון הדגים
כמובן תולעים הנחפרים בחוף עדיפים
וגם הקנויות טובות
המוטו שלי הוא שכאשר יש דגים
הם אוכלים הכל
פורל הים   

עוד שתי אפשרויות שמתחילות להיות רלוונטיות לעונה הקרה שבפתח:

1.  סרדינים. לא רק לפילוטה. קונים ק"ג סרדינים  לא משומרים (ביפו 30 ש"ח, מיובאים ממרוקו אבל בסדר גמור, מנסיון), מכניסים לקופסה עם קילו מלח גס, מנקזים מים כל יום ומוסיפים עוד שכבת מלח עד שהסרדינים מתקשים ומצטמקים. לפני הדיג לוקחים את הכמות הרצויה ומשאירים את השאר בקופסה עם המלח. זה יכול לשבת במרפסת במקום מוצל המון זמן, אין חשש מטריות כי המלח עובד ומשמר כל הזמן ומונע ריקבון. פתיון בלי בלאי שהניצול שלו הוא כמעט מירבי (למעט ראש ואידרה). מה גם שפתיון זה מגיב טוב לאחסון ממושך והוא משמש באק-אפ מעולה לימי דיג ספונטניים כשאין פתיונות בנמצא (במקום לקנות את כל השטויות  האלה מטיב טעם). מתאים גם לסירות וגם לדיג חוף, אך בעיקר כשהמים קרירים. השימוש בסרדינים בתור פתיון פותח המון אופציות לדיג ולסוגי דגים; לסרגוסים ושאר מינים "קטנים" מפלטים את הסרדין וגוזרים רצועות אלכסוניות (חשוב מבחינת ניצול הפילה, הפרזנטציה, ההלבשה על הקרס וכיוון סיבי בשר הסרדין). את הסרדין אפשר לפלט באצבעות ולא צריך סכין או מספריים. לדגים גדולים יותר אפשר לדוג עם פילה שלם, ולדגים גדולים עוד יותר אפשר לדוג עם חצי סרדין לא מפולט - הכול ביחס לגודל הקרס, כי הפרזנטציה חשובה פה מאוד. יש תיאוריות לגבי הימצאות הצד של עור הסרדין (מבריק קצת במים) בכיוון חוד הקרס או בכיוון צוואר הקרס. בחיים לא ראיתי דג שמגיע עד הסרדין, עוצר ועושה "לא לא לא" עם האצבע של הסנפיר הימיני כי העור של הסרדין היה לצד מסויים - זה שטויות אבל אפשר לקחת את זה בחשבון כשממש משעמם בדיג ואין אכילות (מעולה להקנטת החברים לדיג כאשר אתם תופסים והם לא). דגים הנתפסים על פתיון זה - הכול. לוקוסים בפרט משתגעים על זה, לכן מומלץ גם לדייגי הבורות שבינינו לנסות לשדרג לפתיון זה. אגב, אם נשאר משהו אחרי הדיג, מחזירים לקופסת המלח הגדולה בבית וכלום לא קרה, זאת בניגוד לשאר הפתיונות הטריים.

2. טונה שחורה. עוד לא ראיתי הרבה בשוק, אבל כשיגיעו, מומלץ לקנות דג או שניים במשקל של עד ק"ג אחד. אפשר להקפיא את הדג, להפשיר ולדוג עם הפילה שלו טרי, ואפשר להמליח. להמלחה קוברים את הפילה במלח עד שהוא מתקשה. זה נראה בלתי אכיל בעליל, אבל אחרי כמה דקות במים זה מתרכך ומתחיל להפריש ריח. חשוב לנעוץ את הקרס בעור הדג פעמיים לפחות כדי שיחזיק טוב יותר. הדגים שנתפסים - בעיקר סרגוסים, ובעונה פרטים גדולים למדי. אין ספק שגומבר לא יסרב לנגוס בזה אם יעבור בקרבת מקום.

אלו שני פתיונות שיכולים להיות בבית כל השנה, מוכנים לדיג בכל רגע. את חזה העוף נשמור לשניצלים...:-)

ולפני שכל המרוקאים קופצים, הכוונה הייתה שהם בסדר על אף העובדה שהם מוצר מיובא שככל הנראה עובר הקפאה על הדרך, ולא שהם בסדר על אף שהם מרוקאים :-)

 

אכן פתרונות טובים, רק מה לא הבנתי איך הסרדין היבש לא מתפורר על הקרס ... אתה עושה חצי עבודה של מאמום לקראת מעבר מדגים לאבקה לפילוטה .
בכל אופן תמיד אני משאיר פתיון ספייר בבית לרוב קלמארי שלם או סבידה בעונה, רוב דגי החוף יאכלו גם דג אחר ולכן מה שמוטי הציע - לדוג דג קטן ולהתשמש בו לפתיון זה פתרון טוב . קניבלים רציניים הם הטלווייות שהוצאתי חתיכות גדולות מהן על בשר של טלוויזיות אחרות .

תשובה לדני פורל הים,
בסה"כ זה נכון מה שאתה אומר, לא אמרתי שלא ניתן לדוג עם עוף,
אני טוען שבכל מצב , גמברי הוכיח עצמו יותר

הטענה הבסיסית שלי היא שכל מה שבא מהים עדיף כפיתיון על מה שלא בא מהים
זה כולל צדפות, חלזנות תולעים, חלקי דג כמו לחתוך טלויזיה לחתיכות קטנות וכל מה שנמצא בים

אני זוכר גם שימוש בברהלה כפיתיון והיו לזה גם הצלחות
,
בכל אופן כיום מעדיף גמברי , כאשר הולך לחי משתמש בקלמרי
אחת לחודש בערך עושה קניה גדולה ביפו, בבית מחלק למנות, מקפיא וכל פעם מביא מנה.
 כשיש לי סבלנות מחפש בחוף שבלולים/חלזנות וכדומה
לעיתים קונה גם תולעים מהיבוא.

אין לי הסבר פיזיקאלי לכך שהדג לא מתפורר. הדג פשוט מתקשה ומאבד מהנוזלים שלו, אבל אף פעם לא התפורר לי עד כדי חוסר יכולת להלביש על הקרס. אגב, אם עוברים בנמל יפו אפשר לפעמים לראות ארגזים של שארק מוכנים עם הפתיון עליהם, יושבים ככה שבועות, הכול בגלל שזורים על הסרדינים מלח מדי פעם. הם הופכים לאבנים בצורת סרדין, אבל אחרי כמה דקות במים מתרככים שוב ותופסים לוקוסים. זה בערך כמו חטיף הבשר הדרום אפריקני (שכחתי את שמו) שנראה כמו מקלות בשר ארוכים ומומלחים והוא קשה כמעט עד כדי כך שאי אפשר לאכול אותו.

הכל טוב ויפה אבל אשתי תזרוק אותי מהבית לפני שאני אצליח להוציא את הסרדין הראשון מהדלי ..

תשובה נוספת לחברים

לגבי הסרדינים--התהליך שהוזכר שייך להכנת פילוטה, אתה עוצר בדרך לפני שהסרדין הופך למירקם דייסתי ושמן ומשתמש בחלקי דג כפיתיון.
במיקרה כזה עדיף כבר להשתמש בסרדין חתוך וקצת מומלח שלא יפול מהקרס. כמו שעושים רוב דייגי השארקה בארץ,
תולים מאות קרסים עם סרדין חתוך לאורך של מאות מטרים במקומות שונים ובעיקר מעל הריפים.

לגבי הטונה, כמו שאמרתי והתייחסי למה שבא מהים ולדעתי עדיף
כל הדגים השמנים מצוינים לדייג ומשתמשים בהם הרבה שנים בעיקר בחורף וזה כולל את הטונה, סקומברי, מקרל וכמובן הסרדינים

אגב, רוב הסרדינים המיובאים מקורם בספרד,
מה אתה עושה עם הריח? ריח הסרדינים בתןך העיסה עם הדם שלהם יכול להבריח את החתול הכי גינגי שיש

אולי אני מכין פילוטה בצורה אחרת, אבל אצלי בחיים הדג לא מגיע למרקם דייסתי לפני הטחינה. אחרי הטחינה, כן. כל עוד הדג מצוי בכמות מספקת של מלח הוא נשאר שלם, וזאת רק אם מנקזים את המים מדי פעם. העניין הוא למנוע תהליך של ריקבון וליצור תהליך של ייבוש ושימור. זו שיטה עתיקת יומין שהייתה נהוגה באיזור שלנו לפני אלפי שנים, כדי לשמר אוכל לתקופות שאין ולנדודים. כל עוד הריקבון נמנע, אפשר, תיאורתית, לאכול את הסרדינים האלה ללא חשש.

בנוגע לשארק, לפעמים קונים פיתיון (ולא קילו שניים כמונו, אלא כמה ארגזים) והים עולה במפתיע או שיש איזו תקלה ואי אפשר לצאת, אז כדי לא לזרוק משמרים אותו במלח ומשתמשים בהזדמנות הבאה. סרדינים הם בהחלט הפתיון הכי פופולרי בשארק.

רשימת הדגים שציינת מונה את הטובים שבדגי הפתיון שיש לים להציע. השימוש בסרדינים נוח יותר בגלל גודלם ועובי נתח הפילה שלהם, שמתאים יותר לקרסים שאנחנו דגים איתם. אגב, גם אנשובי מעולה, אבל לרוב יקר יותר ולא משתלם.

ולדני, אני אישית פועל בחשאיות. הקופסה יושבת במרפסת והמים מתנקזים באישון לילה או לפנות בוקר כשהמפקדת ישנה. אני נמנע מלהזכיר את איכויות הסרדין\פילוטה בשל ריחם הקשה, על אף שזה כמעט מרגש להסניף את קופסאת הסרדינים אחרי שבוע של המלחה, עדיין אני שומר את ההנאה הזאת לעצמי. יש לי פוד-פרוססור קטן ששייך לי ונמצא במרפסת, איתו אני טוחן את הסרדינים. כל הפעילות מתרחשת הרחק מהמטבח ורצוי כשאין אף אחד בבית.

לגבי הורדת הריח מהידיים, גם אני בבעיה הזאת, אבל הבנתי ממאמון שכל פירות ההדר ולימון בפרט נותנים פייט יפה לריח הדגים.