מעניין לשמוע מגיאצוק, אם עכבישים נחשבים מבחינתו כמו נחשים- תהיה תשובה מפורטת...
כך או כך, למה הדברה?! אצלי בקומת קרקע מגיעים מעת לעת מגוון עכבישים, פה ושם מחסל, פה ושם משחרר. בחצר מניח להם, בבית וחדר מדרגות - מפריע להם, לעיתים שואב אותם עם שואב אבק....
פרוונית שחורה (שם מדעי: Chaetopelma olivaceum, בעבר Chaetopelma gracile , לפני כן - Chaetopelma aegyptiaca) היא עכביש ממשפחת הפרווניתיים, בה נכללות גם הטרנטולה, החיה גם בארץ ישראל. הפרוונית השחורה היא הטרנטולה היחידה בארץ. ככל הנראה היא מונה מספר תת-מינים בארץ, שלא נחקרו דים, אך כולם מסווגים כעת בסוג פרוונית ובמין פרוונית שחורה. גודל גופה בלבד של הפרוונית כ-5.5-5 ס"מ בבגרות ומוטת רגליה 7-9.5 סנטימטרים ולעתים אף יותר. עד לגילויו של המין מברישימון הערבה בחולות סמר נחשבה הפרוונית לגדולה בעכבישי ישראל. [1] צבעה נע בין שחור, אפור וחום כהה, גופה מכוסה בשערות זעירות ומבריקות כקטיפה והיא פעילה בעיקר בלילה. מצויים מופעים שונים אצל הפרוונית, להם הבדלי גודל וצבע, בין צפון לדרום. מזונו: חרקים קטנים ואף עכברים ולטאות צעירים. קיימת דו צורתיות זוויגית: הנקבה גדולה מן הזכר והזכר מאופיין במעין זוג ווים קטנים והתעבות קלה, בצורת אגרוף קטן, שעל רגלי הבחנין שלו. הווים משמשים אותו לאחיזת הנקבה בשעת ההזדווגות, על מנת שלא תפגע בו. בטבע ניתן למצוא אותו מסתתר מתחת לאבנים או קליפות עצים, אך בנדודיו עשוי להגיע גם אל אזורי מגורים של בני אדם ולחדור למחסנים או לדירות, ביישובים ובערים הקרובות לשדות ושטחים פתוחים (דוגמת ירושלים). כאשר העכביש חש מאויים הוא מרים את כל פלג גופו הקדמי, מניף רגליו אל על וחושף את הכתם האדמדם שעל פיו וכמובן את טפריו - הכליצרות שלו, כאומר: הנני מוכן ומזומן לקרב. אם נמשיך להרגיז אותו הוא יפנה הלאה בריצה ויחפש לעצמו מקום מסתור, עד יעבור זעם. עכביש זה אינו נחשב מסוכן לאדם ועוזר בחיסול מזיקים כגון תיקנים. הפרוונית השחורה מהירה ותוקפנית ביחס לסוגי טרנטולה אחרים. ניסיון להחזיקה ביד עלול להוביל לנשיכה שאיננה נעימה, הכוללת המסה קלה של הרקמה המקומית, אך הארס עצמו אינו מסוכן לאדם שאינו רגיש אליו במיוחד. את נשיכתה ניתן להשוות לעקיצת דבורה. הבהלה מהתקפתה המהירה גדולה יותר מהכאב שבנשיכה עצמה.
אני לא מבין גדול בעכבישים ושאר פרוקי הרגליים אבל אני חייב להודות שמשהו בעכביש הזה לא נראה גם לי כמו פרוונית שחורה. גם הצבעים וגם פרופורצית הבטן-ראשחזה. ייתכן שזו זווית הצילום ושמדובר בפרט בהיר וצעיר...
-------------------------------
"I don't know half of you half as well as I should like, and I like less than half of you half as well as you deserve."
פרוונית שחורה (שם מדעי: Chaetopelma olivaceum, בעבר Chaetopelma gracile , לפני כן - Chaetopelma aegyptiaca) היא עכביש ממשפחת הפרווניתיים, בה נכללות גם הטרנטולה, החיה גם בארץ ישראל. הפרוונית השחורה היא הטרנטולה היחידה בארץ. ככל הנראה היא מונה מספר תת-מינים בארץ, שלא נחקרו דים, אך כולם מסווגים כעת בסוג פרוונית ובמין פרוונית שחורה. גודל גופה בלבד של הפרוונית כ-5.5-5 ס"מ בבגרות ומוטת רגליה 7-9.5 סנטימטרים ולעתים אף יותר. עד לגילויו של המין מברישימון הערבה בחולות סמר נחשבה הפרוונית לגדולה בעכבישי ישראל. [1] צבעה נע בין שחור, אפור וחום כהה, גופה מכוסה בשערות זעירות ומבריקות כקטיפה והיא פעילה בעיקר בלילה. מצויים מופעים שונים אצל הפרוונית, להם הבדלי גודל וצבע, בין צפון לדרום. מזונו: חרקים קטנים ואף עכברים ולטאות צעירים. קיימת דו צורתיות זוויגית: הנקבה גדולה מן הזכר והזכר מאופיין במעין זוג ווים קטנים והתעבות קלה, בצורת אגרוף קטן, שעל רגלי הבחנין שלו. הווים משמשים אותו לאחיזת הנקבה בשעת ההזדווגות, על מנת שלא תפגע בו. בטבע ניתן למצוא אותו מסתתר מתחת לאבנים או קליפות עצים, אך בנדודיו עשוי להגיע גם אל אזורי מגורים של בני אדם ולחדור למחסנים או לדירות, ביישובים ובערים הקרובות לשדות ושטחים פתוחים (דוגמת ירושלים). כאשר העכביש חש מאויים הוא מרים את כל פלג גופו הקדמי, מניף רגליו אל על וחושף את הכתם האדמדם שעל פיו וכמובן את טפריו - הכליצרות שלו, כאומר: הנני מוכן ומזומן לקרב. אם נמשיך להרגיז אותו הוא יפנה הלאה בריצה ויחפש לעצמו מקום מסתור, עד יעבור זעם. עכביש זה אינו נחשב מסוכן לאדם ועוזר בחיסול מזיקים כגון תיקנים. הפרוונית השחורה מהירה ותוקפנית ביחס לסוגי טרנטולה אחרים. ניסיון להחזיקה ביד עלול להוביל לנשיכה שאיננה נעימה, הכוללת המסה קלה של הרקמה המקומית, אך הארס עצמו אינו מסוכן לאדם שאינו רגיש אליו במיוחד. את נשיכתה ניתן להשוות לעקיצת דבורה. הבהלה מהתקפתה המהירה גדולה יותר מהכאב שבנשיכה עצמה.
פרוונית שחורה (שם מדעי: Chaetopelma olivaceum, בעבר Chaetopelma gracile , לפני כן - Chaetopelma aegyptiaca) היא עכביש ממשפחת הפרווניתיים, בה נכללות גם הטרנטולה, החיה גם בארץ ישראל. הפרוונית השחורה היא הטרנטולה היחידה בארץ. ככל הנראה היא מונה מספר תת-מינים בארץ, שלא נחקרו דים, אך כולם מסווגים כעת בסוג פרוונית ובמין פרוונית שחורה. גודל גופה בלבד של הפרוונית כ-5.5-5 ס"מ בבגרות ומוטת רגליה 7-9.5 סנטימטרים ולעתים אף יותר. עד לגילויו של המין מברישימון הערבה בחולות סמר נחשבה הפרוונית לגדולה בעכבישי ישראל. [1] צבעה נע בין שחור, אפור וחום כהה, גופה מכוסה בשערות זעירות ומבריקות כקטיפה והיא פעילה בעיקר בלילה. מצויים מופעים שונים אצל הפרוונית, להם הבדלי גודל וצבע, בין צפון לדרום. מזונו: חרקים קטנים ואף עכברים ולטאות צעירים. קיימת דו צורתיות זוויגית: הנקבה גדולה מן הזכר והזכר מאופיין במעין זוג ווים קטנים והתעבות קלה, בצורת אגרוף קטן, שעל רגלי הבחנין שלו. הווים משמשים אותו לאחיזת הנקבה בשעת ההזדווגות, על מנת שלא תפגע בו. בטבע ניתן למצוא אותו מסתתר מתחת לאבנים או קליפות עצים, אך בנדודיו עשוי להגיע גם אל אזורי מגורים של בני אדם ולחדור למחסנים או לדירות, ביישובים ובערים הקרובות לשדות ושטחים פתוחים (דוגמת ירושלים). כאשר העכביש חש מאויים הוא מרים את כל פלג גופו הקדמי, מניף רגליו אל על וחושף את הכתם האדמדם שעל פיו וכמובן את טפריו - הכליצרות שלו, כאומר: הנני מוכן ומזומן לקרב. אם נמשיך להרגיז אותו הוא יפנה הלאה בריצה ויחפש לעצמו מקום מסתור, עד יעבור זעם. עכביש זה אינו נחשב מסוכן לאדם ועוזר בחיסול מזיקים כגון תיקנים. הפרוונית השחורה מהירה ותוקפנית ביחס לסוגי טרנטולה אחרים. ניסיון להחזיקה ביד עלול להוביל לנשיכה שאיננה נעימה, הכוללת המסה קלה של הרקמה המקומית, אך הארס עצמו אינו מסוכן לאדם שאינו רגיש אליו במיוחד. את נשיכתה ניתן להשוות לעקיצת דבורה. הבהלה מהתקפתה המהירה גדולה יותר מהכאב שבנשיכה עצמה.
פרוונית שחורה (שם מדעי: Chaetopelma olivaceum, בעבר Chaetopelma gracile , לפני כן - Chaetopelma aegyptiaca) היא עכביש ממשפחת הפרווניתיים, בה נכללות גם הטרנטולה, החיה גם בארץ ישראל. הפרוונית השחורה היא הטרנטולה היחידה בארץ. ככל הנראה היא מונה מספר תת-מינים בארץ, שלא נחקרו דים, אך כולם מסווגים כעת בסוג פרוונית ובמין פרוונית שחורה. גודל גופה בלבד של הפרוונית כ-5.5-5 ס"מ בבגרות ומוטת רגליה 7-9.5 סנטימטרים ולעתים אף יותר. עד לגילויו של המין מברישימון הערבה בחולות סמר נחשבה הפרוונית לגדולה בעכבישי ישראל. [1] צבעה נע בין שחור, אפור וחום כהה, גופה מכוסה בשערות זעירות ומבריקות כקטיפה והיא פעילה בעיקר בלילה. מצויים מופעים שונים אצל הפרוונית, להם הבדלי גודל וצבע, בין צפון לדרום. מזונו: חרקים קטנים ואף עכברים ולטאות צעירים. קיימת דו צורתיות זוויגית: הנקבה גדולה מן הזכר והזכר מאופיין במעין זוג ווים קטנים והתעבות קלה, בצורת אגרוף קטן, שעל רגלי הבחנין שלו. הווים משמשים אותו לאחיזת הנקבה בשעת ההזדווגות, על מנת שלא תפגע בו. בטבע ניתן למצוא אותו מסתתר מתחת לאבנים או קליפות עצים, אך בנדודיו עשוי להגיע גם אל אזורי מגורים של בני אדם ולחדור למחסנים או לדירות, ביישובים ובערים הקרובות לשדות ושטחים פתוחים (דוגמת ירושלים). כאשר העכביש חש מאויים הוא מרים את כל פלג גופו הקדמי, מניף רגליו אל על וחושף את הכתם האדמדם שעל פיו וכמובן את טפריו - הכליצרות שלו, כאומר: הנני מוכן ומזומן לקרב. אם נמשיך להרגיז אותו הוא יפנה הלאה בריצה ויחפש לעצמו מקום מסתור, עד יעבור זעם. עכביש זה אינו נחשב מסוכן לאדם ועוזר בחיסול מזיקים כגון תיקנים. הפרוונית השחורה מהירה ותוקפנית ביחס לסוגי טרנטולה אחרים. ניסיון להחזיקה ביד עלול להוביל לנשיכה שאיננה נעימה, הכוללת המסה קלה של הרקמה המקומית, אך הארס עצמו אינו מסוכן לאדם שאינו רגיש אליו במיוחד. את נשיכתה ניתן להשוות לעקיצת דבורה. הבהלה מהתקפתה המהירה גדולה יותר מהכאב שבנשיכה עצמה.
