הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיו היקרים
מאת רז חקירות אייל סברו .
אלישבע ודניאל היו זוג בשנות הארבעים המאוחרות לחייהם. כשישבו במשרדי הבטתי בהם, הקשבתי להם וכמעט שלא האמנתי למה ששמעו אוזניי.
דני היה בעל עסק קטן לליטוש יהלומים, אלישבע הייתה עקרת בית אם ל- 5 צאצאים, הגדול שבהם רון, בן 24, היה נושא שיחתנו. אה, סליחה, כמעט שכחתי, הם אגב היו זוג חרדים, לבושי שחורים ותושבי אחת השכונות הידועות בארץ בקהילה זו.
הגיעו אלי דרך טוען רבני ידוע מירושלים שהיה אחיה של אלישבע, סיפרו לי על הבית הדתי האדוק, על החינוך לילדים ועל מה מותר ומה אסור ועל כך שבגיל 24 החליט בנם בכורם, רון, לחצות את הקווים ו... "לחזור בשאלה" !!!
הדבר היווה בושה גדולה עבורם, בכל מקום בקהילה הצביעו עליהם, דיברו עליהם, אפילו הרב קרא אליהם והודיע להם כי עליהם לעשות "מאמצים עילאיים" להשיב את בנם "לדרך הישר"... אבל הם לא הצליחו.
רון למד והתחנך בידועת הישיבות של הקהילה לה היו שייכים. כבר בקטנותו התבלט בחכמתו ושנינותו... ניבאו לו גדולות. בגיל בר המצווה זכה לשם גדול כמתעמק במקרא, רב הקהילה לקח אותו תחת חסותו, רון התגורר בביתו עד לגיל 17, אז עבר לישיבת חכמים בעיר צפת, "להשביח" את הישיבה, אמר הרב ופסק על כך.
7 שנים שהה בישיבה, שמו נודע בכל רחבי הארץ בקהילה זו ועוד שנתיים חסרו לו לזכות בהסמכה לרב. אבל אז, "אסון גדול", אמרה אלישבע, רון החליט שרבות התהיות בנפש האדם... ופרש מהישיבה.
בתחילה, חודשים מספר שהה בביתם, אחר כך עבר לעיר הגדולה תל אביב, וכעבור מספר חודשים זנח את הבגדים השחורים, את הכיפה והוכרז כ"פסול" שאינו יכול להיכנס למתחם הקהילה... אסון גדול ובושה גדולה עוד יותר למשפחה, אחיו ספגו קיטונות של עלבונות בישיבות בהם התחנכו, אלישבע התביישה לרדת לחנות השכונתית, דניאל התבייש להגיע לבית הכנסת והחל להתפלל בבית. עכשיו ביקשו לדעת את מעשיו, מאחר והקשר נותק והם חרדים היו לגורלו, ביקשו לדעת את אשר פנה... כל שהיה להם בבנם "החדש" היה מספר טלפון סלולארי. אלישבע מחתה דמעה כשהסברתי לה שהדבר יקח שבוע ימים לערך, דניאל הרכין ראש ואמר, "נמתין בסבלנות".
כבר למחרת ביררתי את הכתובת שמאחרי המספר... למזלי נאות הבחור למסור את כתובתו ופרטיו ללא כל בעיה לצעירה "שטעתה" במספר ופתחה עמו בשיחה ארוכה.
בשעות אחה"צ עברתי דרך הכתובת, בניין ישן בדרום ת"א ובדקתי את המידע, שמו של רון אכן התנוסס על תיבת הדואר והדלת.
לילה נוסף עבר ובבוקר שלאחריו המתנתי לרון בסמוך לביתו. בשעה 07:00 ירד מביתו עם כלב פינצ'ר קטן ונבחן... ליוויתי אותו עם המצלמה בלכתו בגינה המוזנחת הסמוכה לביתו, לעולם לא הייתי מעלה על דעתי כי זה היה "שחור" כמות אלישבע ודניאל עד לפני חודשים מספר... כשחזר לביתו וירד ממנו כעבור דקות, עקבתי אחריו כשהוא רוכב על אופניו. 10 דקות נסיעה והוא הגיע לבניין משרדים ישן ונכנס לבית דפוס. תוך שעה כבר תיעדתי אותו עובד כעוזר לדפס.
עכשיו המשכתי להמתין... בשעות הצהריים אכל בחומוסיה הקרובה, לאחר העבודה שב לביתו. עד לכאן הכל היה שיגרתי, אבל בשעות הערב המוקדמות התמונה השתנתה...
רון יצא מביתו לבוש בג'ינס וחולצה מגוהצת ומכופתרת... עלה על אופניו ונסע לכיוון מרכז ת"א. בבית קפה שלחוף הים הצטרף לשולחן שבו ישבו 2 בחורות ממוצא רוסי, בנות גילו לערך, תוך דקות אחת נפרדה ממנו בנשיקה, האחרת נשארה.
רון עבר לשבת בסמוך אליה, הניח ידו על כתפיה וליטף את שיערה... הילד מאוהב, חשבתי לעצמי... הדרך שבה נישק את הצעירה ענתה לי בחיוב על 2 העובדות עליהן חשבתי, האחת... הילד אכן מאוהב... השנייה... הילד אכן מנשק כמות ילד !!! השניים שילבו אצבעות והתלטפו דקות ארוכות, רון שתה בירה, היא מיץ תפוזים... אח"כ הרכיב אותה על האופניים לכיוון ביתו. ליד הבית התעכבו על ספסל בגינה המוזנחת, הצעירה "לימדה" את רון להתמזמז, ניכר היה כי היא הייתה היוזמת... כשנפרדו לדרכיהם, החלטתי לקחת החלטה ועקבתי אחריה... היא הייתה כבת לא יותר מעשרים וחמש, חטובה, גבוהה, שיערה בלונדיני בתספורת "קארה" ועיניה כחולות גדולות. היה לה חזה קטן, ישבן קטן וגוף מוצק, עקבתי אחריה, צעד צעד, עד שהגיעה לביתה, 2 רחובות סמוכים לביתו של רון. כשנכנסה לבניין המגורים חיכיתי דקותיים ונכנסתי גם אני. הספקתי לשמוע את הדלת נטרקת בקומה ב', חיכיתי שנייה ועליתי לקומה ב'... על הדלת היה רשום בטוש ענק "מכון בריאות", חייכתי... חייכתי שוב... וחיוך גדול יותר...
המתנתי שעתיים ארוכות בתוך רכבי למול הכניסה, 4 גברים ספרתי עולים, 2 יורדים, פתחתי את המחשב הנייד שלי שהיה כדרך קבע ברכבי ולו למקרים כגון אלו, הקלדתי את שם הרחוב... את מס' הבית ותוך דקות עלו לי מספרי הטלפון בבניין... חייכתי כשראיתי "מכון בריאות". חייגתי... שלום, ענתה לי בחורה עם מבטא רוסי כבד... אפשר להגיע? שאלתי והיא ענתה שכן... אמרתי שקוראים לי דוד ואגיע תוך דקות... וטרקתי.
תוך 10 דקות הייתי מצוייד באביזר הסמוי המיוחד שלי למקומות הללו... נקשתי על דלת הדירה... בחורה צעירה אחרת פתחה לי את הדלת... היא היתה לבושה בבייבי דול לבן ושקוף, הנשימה נעתקה לי... "דוד?" שאלה, כן, הנהנתי עם ראשי... נכנסתי אחריה, כשעיניי תקועות בישבנה...שהיה גלוי לחלוטין מתחת לבד השקוף... שאלתי כמה והיא ענתה 150 "אוראלי", 250 "מלא", אני רוצה אוראלי, אמרתי, אבל מ... "הילדה", אה, מנטליה... אמרה הצעירה... וצעקה, נטליה, מישהו ממתין לך... ישבתי בחדר ההמתנה כ- 20 דקות, מביט בגופה המדהים של הבחורה שעשתה רושם כמנהלת המקום וגם עובדת בו.
כעבור שעה ירדתי חזרה לרכב... פרקתי את המצלמה הסמויה מקופסת הסיגריות שהחזקתי בידי... מעולם לא עישנתי, אבל בשביל לצלם בתוך מכון ליווי, הייתי מוכן להחזיק קופסת סיגריות.
מה יגידו ההורים... הרהרתי לעצמי בדרכי לביתי... גם במקלחת חשבתי עליהם, על בנם, שחשב שמצא את "אהבת חייו" ובעצם התאהב בנערת ליווי.
למחרת בבוקר עקבתי אחריו שוב... הוא יצא מביתו רכוב על אופניו, כשהגיע למכולת השכונתית השעין את אופניו על המדרכה ונכנס פנימה... לרגע הזה חיכיתי, נסעתי בטורים גבוהים ו... בום, טראח, עליתי על אופניו, יצאתי מהרכב מחזיק את ראשי, כשניגש אלי מבוהל, אמרתי, סליחה, מתנצל, לא שמתי לב... אקנה לך אחרות... לקח לי 10 דקות לשכנע אותו, אח"כ כבר היה ברכבי, בדרך לחנות הספורט הגדולה בקניון, לרכוש אופניים חדשות. לחצתי על כפתור ההקלטה של הטייפ שהוחבא בדופן הדלת שלי והתחלתי לפתח איתו שיחה... הוא היה תמים, נחמד ו... טרף קל מאוד.
הפכנו לחברים, קניתי לו אופניים ב- 1000 ₪, הוא היה "בהלם", המשכנו למסעדה, לארוחת בוקר טובה, שקשוקה שלא תוכל לסרב לה, והא לא סרב... סיפר לי הכל על עצמו, תוך כדי ביצים ועגבניות...
בשעות הערב ישבתי עם הוריו בחדר הצפייה במשרדי, הקרנתי להם את קלטת הווידאו ואת פסקול השיחה שלי איתו, ברכב ובמסעדת השקשוקה...
עכשיו הבינו הכל... בדרכו מצפת לבית מגוריו עצר בתל אביב, התפתה להיכנס למכון ליווי... "בשביל הסקרנות", שם הכיר אותה, כששילם 150 ₪... האם בכתה, אביו נשך שפתיו... "התאהבתי בה", אמר לי וניפץ לי את התזה כי לא ידע במה עיסוקה... "אני רוצה להתחתן איתה"... "לנסוע יחד איתה לטייל בעולם... אביו שמע זאת ודמעה זלגה על לחיו... "מוקצה", אמר... "הוא מוקצה"...
נתתי להם את מספר הטלפון של העמותה המטפלת בהורים כמותם, הורים לבנים "שחזרו בשאלה"... ויותר לא שמעתי מהם.
אגב, אם אתם סקרנים לדעת מה היה בחדר שם למעלה... אל תחשבו הרבה, נכנסתי ואמרתי שאני רוצה לראות בלבד והבטתי בה רוקדת עם עצמה... "טריק ישן" שלמדת מחבר, בחיי !!!
הסיפור הנו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
כל הזכויות שמורות לא.ס ניהול רז חקירות בע"מ
את ספרו החדש של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון
03-9566060.
הכותב הנו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
?
