| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 20/10/2012 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 3:30 | דג מת - | גומבר (גומבר טורפני) | 1 | מי מודד... אולי קילו וחצי? |
הדו"ח:
הכל מתחיל לפני כשבועיים או אז נתפס לו הגומבר האחרון בצוות ומאז.... דממה, לא ממש דממה - הפעמונים מצלצלים אולם השקיות ריקות.
טוב, אנחנו יודעים בבירור שהם כאן
מיעוט האכילות בדיג חופי מעיד שיש טורפים בשטח, עם זאת בסמוך לסלע נתפסים דגים שמשמשים כפתיונות. הדגים יוצאים - אוכלים וחוזרים מהר למחסה. האכילות מהוססות וחששניות ולעיתים פוסקות כשטורף כפי הנראה מתקרב.
לא יודע מה אצלכם, אבל השנה - פתיון הקלמרי מאכזב בגדול - אין עליו אכילות כאילו הדגים אומרים: יאללה אחי, פנק אותנו במשהו חדש. פתיון פילה בורי יעיל יותר ומניב יותר 'ניקורים' אבל לא תפיסות. או שפשוט אין מי שיאכל. אין ריג שלא ניסיתי אבל יוק. אשתי מביטה בי במבט שאומר ' אתה בטוח שהיית בדיג...'? היציאות לחוף הכרמל הניבו יותר אבל נראה לי הזוי ליסוע לשם 3 פעמים בשבוע...
אבל אנחנו יודעים הרי שהם פה
דבר נוסף שאפיין את התקופה הוא שבערבים מסויימים אותו מקל זכה שוב ושוב לתקיפות - ריגים נקרעו, כבלים שוסעו אבל המקלות שבסמוך לא זכו ולו לביקור נימוסין ונותרו מיותמים.
יציאה הבאה היתה לסילקה יחד עם טל ומוטי תלתלים - בתפריט פילה בורי, וקלמרי. המקל של מוטי זוכה באותו ערב לשלושה תקיפות אולם אף דג לא יוצא. איכשהו הם מצליחים להתחמק.
ברור שהם פה
כעבור יומיים, גזרת ישראסבט - אותו תפריט אותו צוות. המקל של טל זוכה לשתי תקיפות. הנזק: שני ריגים נקרעים (תלאי פלדה אולם נראה שהתלאי התלפף על הראשי ובתקיפה הוא שוסע לחלוטין...)
יציאה הבאה ויריב מתארח איתי ועם טל - הפעם המקל שלי זוכה לניעור והמלטות...
הם פה - זה ברור אבל הם שובבים וזהירים...
חוזרים לסילקה שם אני תופר סרגוס חי כשטל ומוטי זורקים סקומברים שלמים, ראשי קלמרי רצועות קלמרי... בורים קטנים, פילה בורי ומה לא? הסרטנים לא מפלים וטוחנים כל מה שנזרק לכיוונים. דגים שלמים נעלמים ללא זכר וללא ניד חכה. פשוט עבודה דיסקרטית
צוללן מהשייטת לא היה מצליח לאתר ולהוריד את הג מהקרס כל כך מהר וכל כך שקט. בסוף הערב אני מחזיר את הסרגוס שלי שכאמור נזרק שלם וחי (השימוש באימפקט שילד מאפשר להטיל רחוק דגים חיים תוך צמצום הנזק והבאתם חיים ליעדם) ומגלה אותו חסר ראש וזנב כשמרכז הגוף בו היו הקרסים הוא היחיד שנותר, ואגב, זו תופעה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ביציאות שונות כשהפתיונות נחתכים באיבחה חדה... עד הקרס. כאילו הדג יודע ממה להזהר. גם כשאני מחביא את הקרס בתוך הדג הם מוצאים דרך לפרק את המטען ותוקפים מלמטה, מלמעלה ומכל כיוון רק לא מהקרס.עוד יום מגיע ואנחנו שוב בשטח (3-4 לילות בכל שבוע) והפעם אני עובד עם כבל דקיק - 20 ליב' של AFW (כמו כל הכבלים שלי) תופר בורים חיים בגודל 7 - 10 ס"מ על תלאי פלדה באורך מטר... וזוכה לקריעת הכבלים. מה קורה לכל הרוחות? באיזה מרה שחורה הדביק אותי מוטי?
אתמול נפגש עם טל לזרזור קלמרי - טל מדווח על שממה ואי הענות מצד הקלמרי ועל דייגים שהיו ליידו שרק הוציאו עוד ועוד שייטים כחולים. אני משכנע אותו להצטרף לדיג חופי. כמו כל יום אני משוכנע שהיום זה היום ואני ממש מריח את הדגים... פותח מקל אחד מהעייפות שם ריג מוכן של BREAKAWAY ומשתמש בקרסי יום הדין - GAMAKATSU 510 מידה 3/0 עם פילה בורי תפור היטב ומאובטח עם חוט אלסטי, זורק לחצי מרחק וזוכה לארח כמה סרטנים לארוחה בת 6 מנות... בליווי מנגינת פעמון שכמו שעון חול מציינת כמה בשר נשאר על הבורי...
טל פורש לישון ואני אומר לעצמי - ראס בין אימו - המשונן יוצא היום! סוללת הטלפון מלאה, יש לי את כל הלילה לשחק טאקי עד שיתפס המניוק. עוד משחק ועוד אחד, עד שהשמנה תשיר. ואם צריך להשאיר אותה ערה כל הלילה - יש לי טרמוס קפה חם ביוק בשביל זה.
מקפיד לחדש פתיונות כל 20 דקות ורואים שהאורחים נהנים. מה שכן, הפתיונות בקופסא הולכים ומתדלדלים.
השעה 3:30 מגיעה ובאמצע סדרה של ירוקים בטאקי המקל סוף סוף מתכופף, נמתח, מפהק ופותח ביללה ארוכה מלווה בצלצול פעמון טורדני
באופק קפיצות שמסגירות את טיבו של המפריען ואני פוצח בריצה שלא היתה מביישת את בולט מגיעה ב8 צעדים למקל מניח יד על השפולה ונותן הוקסט ים תיכוני (מעל הראש) מדליק פנס ומחפש אם יש מלווים לפולש.
לא נצפו שובבים נוספים ולכן מביא אותו באיזי לחוף מבטחים ומייד מחמש מחדש וזורק לכיוון. לרוב הם בזוגות ומצוות איחוד משפחות היא מצווה חשובה אני מקפיד לקיים.
ניקוז דם ולשקית.
כעבור שעה וחצי יריב ובנו מגיעים ואני פורש לשנת בוקר קצרצרה.
העיקר שהמנחוס הציוותי נשבר, והכי חשוב שאני שברתי אותו
אה, טרם הכנסתי אותו לתנור - אז אין עדיין תמונות.
:
