לא יודעת איך תופסים אותם, אבל בהחלט איך אוכלים אותם
אצלנו בבית הילדים חולים על השניצל הזה.
מסכים איתך ליאת אכן טעם משובח (ככה זכור לי)
אבל היום אני לא יודע אם הדג הזה כשר
אולי מישהו יודע בוודאות???
פרטי הדג: חי בקרבת הקרקע באיזורים סלעיים, או ליד גופים מלאכותיים כגון ספינות טבועות בעומק 10-100 מ`, הגוף מכוסה בעור קשה וקשקשים עבים, ניזון מסרטנים ורכיכות בעלי מעטה קשה., עונת הרביה בקיץ. הנקבה מטילה ביצים לתוך גומות שעשתה בקרקע. הזכר שומר על הביצים לאחר שהופרו. הדגים הצעירים חיים באיזורים רדודים עשירים בצמחייה.
נפוץ. נידוג. בעיקר בחורף בדיג המכמורת ובמערכי חכות. מצוי בחופי הארץ אף שאינו מוכר למרבית הציבור. אורך - 15-40 ס``מ [55 ס``מ]. סימני היכר: גוף בצורת מעוין, סנפיר גב ראשון בעל 3 קוצים, הראשון גדול וחזק, אין סנפירי בטן. ובכן, ברשימה של ה OU מופיע בתור דג לא כשר:
http://www.kashrut.com/articles/fish/#non-kosher וכן מסיק להלכה הגאון רבי משולם ראטה זצ``ל חבר הרבנות הראשית, בספרו קול מבשר חלק ב סימן יט.
ואני מצרף את התשובה. אברהם דוד מאסקאוויץ - מומחה לעניני דגים, וכשרות =========================== ע``ד השאלה מאילת וז``ל הרב השואל: כידוע לכת``ר בימה של אילת ים - סוף נמצאים דגים טמאים וקרישים, והיום נזדמן לפני דג שהייתי צריך לחוות את דעתי עליו, דג זה נקרא בשני שמות, בשם דג הניצרא ודג החזיר, דג הניצרא שיש בו עוקץ הנפתח ונסגר כנצרא ומכה בו את טרפו, דג חזיר שצורת ראשו כחזיר. כל הדייגים טוענים שאין לו קשקשת, ותושבי אילת אינם אוכלים אותו כלל בחשבם אותו בכלל הדגים הטמאים.
לקחתי דג זה והחילותי לבדוק בקשקשת, עורו עשוי קשקשים קשקשים בצורתו החיצונית ואי אפשר לתלוש את הקשקשים ביד ואף ע``י כלי בצבת התחלתי לתלוש מספר קשקשים ונתלש גם העור של הדג. רק אחר שהנחתי את הדג משך שעה וחצי בתוך מים רותחים ואפר ולאחר שהורד מעל האש על הארץ הקשקשים נקלפו ביד.
ע``כ תוכן דבריו. וזאת לתשובתו: הנה הנו``ב מהדו``ת חיו``ד סי` כ``ח לענין הדג שקורין שטירל /דקר, או: לוקוס/ שאין הקשקשים נקלפים אא``כ הניחן במים רותחין ואפר התיר אותו דכל שהם נקלפים ע``י איזו פעולה שתהיה הם נקראים קשקשים ודג טהור הוא, והוא כתב זאת מסברתו ומדעת עצמו ולא הביא מדברי הפר``ח בסי` פ``ג סוס``ק כ``ו שהעתיק בשם ספר אוהל מועד בזה``ל: הדג שקורין אשטוריאן מותר ויש שאוסרין אותו והרמב``ן בדקו ושרה אותו במים רותחים ונשתיירו קשקשים הלכך מותר וגם ר``ת מתיר עכ``ל.
אבל כל גדולי האחרונים חלקו על הוראת הנו``ב בזה, ובראשם הגאון האדיר רבן של ישראל ר` מרדכי בנעט מניקלשפורג ז``ל בספרו שו``ת הר המור סי` י``ב שהרעיש בתוקף גדול על המקילין בזה עיי``ש שכתב: הבדיקה במים חמים שהוזכר באהל מועד שהעתיקו הפר``ח שסמכו עלי` הרמב``ן ור``ת יראה הרואה דהתם מיירי שנשתיירו הקשקשים במים מעצמן וכגון שלא היו דבוקים דבוק אחד בעור מסביב, אבל אין לנו ראיה שיועילו מים רותחין אם באנו לקולפן אחר כך בידים או בכלי, כי ע``י הרתיחה הקליפה קל מחמת רכותו יעו``ש באריכות דבריו ומסיים: והנה כבר יצאתי חוץ מגדרי כתלמיד החולק וכו` כדי לאפרושי מאיסורא וכו`.
וכן הגאון המובהק בעל גדולי טהרה בשו``ת שבסוף סי` ג` כתב שאין לסמוך על מה שכתב הנו``ב דאם מניח אותן במי אפר והקשקשים נקלפים שפיר דמי דידוע שיצאו עוררין על הוראה זו ואותם אנשים המקילין הם יחושו לעצמם וכו` עיי``ש. וכן בשו``ת בגדי כהונה חיו``ד סי` ד` ובשו``ת כתב סופר חיו``ד סי` מ``ה כתבו שאין להקל ולסמוך על בדיקה זו באיסורא דאורייתא. ומ``ש עוד הרב השואל לצדד להיתר דג החזיר עפ``ד שלטי גבורים סו``פ אלו טרפות בשם ריא``ז כיון שפיצולי זנבו הם שוין, ליתא, שהרי גם על דברי הבית יוסף שהביא מן הסמ``ק בשם ר` יהודה החסיד סימן לדגים טהורים שהזנב סדוק ומפוצל לשנים כתב הפר``ח סוסק``ז שאין לסמוך על סי` זה כלל להקל כיון שלא הוזכר בשום מקום, אלא להחמיר דכל דג שאין לו זנב סדוק לשנים טמא, וכ``כ הפמ``ג בשפ``ד סק``ג, כל שכן שאין לסמוך לקולא על דברי שלטי גבורים הנ``ל.
וכן הביא בשד``ח מערכת ד` תחלת אות ה` בשם ספר דברי חפץ לגאון ספרדי שכתב על דברי השלטי גבורים בזה``ל: מלבד שסברא זאת לא הזכירה שום פוסק הא ודאי לאו דסמכא היא דלא הוו שתקי הפוסקים להודיענו חידוש גדול כזה, ועוד דבסמ``ק (ר``ל מה שהבאתי לעיל דברי ב``י בשם סמ``ק) חולק על זה דכתב דג טהור יש לו זנב סדוק לשנים ולא הזכיר שוין וכו`, עיי``ש שהאריך בזה. לכן הדין ברור שדג זה הנקרא דג הנצרא או דג החזיר אסור כדג טמא,
מומי יש תשובה בבקשה
