בתחילת דרכי בדיג מסירה,
מצאתי עצמי מקיא גם בים שקט, מקיא-ישן-דג ושוב מקיא-מנמנם-דג וחוזר חלילה...
כיום מחזיק מצוין בכל ים, זולל ושותה בירות להנאתי גם בים של 1.5מ' גלים על סירה מתנדנדת...

לחלק מאיתנו אכן מזמן אין בעיה כזו, אך יש!!!
מתי יש?! כשלוקחים איתנו חבר, אשה, קרוב/ת משפחה...
חוצמזה, חובה עלינו ללמד את מי שעדיין סובל מבחילות בסירה...

לצורך פירוט שיטת הלמידה להגיע למצב של העדר בחילות והקאות בכל ים-
מתכוון לארגן בקרוב סרטון שיסביר את השיטה, בעקרון-
הרעיון הוא להתאים את תנועת הגוף לתנועת הסירה.

עד שיועלה ומאחר שאולי נארגן את התגובות כאן למאמר,
יש לכם עיצה או טיפ כיצד להימנע מבחילות בסירה?!
ואם מישהו חטף בחילה- יש דרך "לצמצם נזקים" כדי לאושש אותו באופן שנוכל להמדיך את הדיג?!

אתם מוזמנים לשתף מנסיונכם....

עד אז, עד שיעלה הסרטון, אנסה בהמשך להסביר כיצד להרגיל את הגוף לתנודות עד כדי צמצום ומטרול תחושות הבחילה,
וגם- איך להתמודד עם הבחילה שתוקפת בים...

כשאני צריך (מה זה "צריך"? , חייב!  ) לעלות על סירה, אני לוקח טרבמין 1 לפני היציאה לדרך וכעבור כמעט שעה כשאני מגיע למרינה,לוקח עוד כדור טרבמין 1.
כמו ברזל.
גם בים לא סימפטי שהפיל חבר שאין לו בעיות עם מחלות ים...

לגבי העייפות אני לא יכול להגיד שזה לא מפריע כי האדרנלין לא מפסיק לפמפם. אפילו שאין דגים...

כול האמור לעיל הינו נסיוני האישי ואינו בגדר המלצה.
ראיתי אנשים שנרדמים מטרבמינים כמו מכדור שינה...

מי שעולה על סירה פעמיים שלוש בטח שירגיש לא טוב (רובם), אני לדוגמה כשעליתי על הסירה על אבא שלי גם אני לא הרגשתי טוב היו לי סחרחורות וכו', עכשיו אני מרגיש רגיל לחלוטין, כל הסוד הוא לעלות הרבה פעמים על הסירה עד שמתרגלים, כמו כל דבר אחר...

גיאצוק,
אכן אתה חריג אם האדרנלין מפמפם אצלך גם בלי דגים-
עד כדי נטרול ההשפעה המרדימה של הטרבמין....

אישית, מעולם לא נטלתי טרבמין, אך לפי מה שידוע לי וממה שראיתי אצל אחרים,
הטרבמין אכן מתיש ומרדים, במיוחד אם אין אקשן...
אגב, ממה שראיתי, בים מאוד קשה, קורה שגם הטרבמין לא מנטרל תמיד ולחלוטין את הבחילות...

לגבי הטרבמין, כל המידע שיש לי נובע מהתענינות בהשפעותיו על חברים שיצאו איתי בסירה לאורך שנים...
ומהמידע המצטבר-
*לכל הפחות רצוי להתאים את המינון למצב הים ולרמת הרגישות...
בים שאיננו קשה, חצי כדור כמחצית השעה לפני העליה לסירה ועוד חצי כדור בתחילת ההפלגה...
בים קשה ולמי שקצת רגיש , כדור אחד שעה לפני ההפלגה ועוד כדור בתחלת ההפלגה...
*רצוי לישון היטב לפני היציאה כי הכדור הזה מאוד מרדים....

איך להתרגל לתנודות הסירה, לצמצם ולנטרל את תחושות הבחילה?

שמעתי על כל הרעיונות של "להסתכל לאופק" וכו'- ממה שראיתי לא ממש עוזר לאנשים...
שמעתי גם על מדבקות לאזניים- לא מבין בזה...
על הטרבמין כבר דיברנו...

אגב ולמי שטרם מודע לזה, אז רשימת טיפים קצרה:
*הבחילות בלילה הן הרבה יותר חזקות מאשר ביום.... -
לא כל חבר שלקחתם ו"שרד" ביום- יחזיק באופן דומה גם בלילה...
*ריח של אדי דלק מדרבן את הגעת הבחילות- לא לשלוח מישהו "רגיש" להיכן שמצוי מיכל ה"ספייר"...
*לידכם מישהו "רגיש"? שלא יסתכל למטה, לכיוון הרצפה, זה מעודד הגעת הבחילות...

ולעניננו...

את תחילת דרכי בדיג מסירה, עשיתי בספינה שהיתה ידועה בשם "נסיכת עכו",
היתה שייכת לאדוארד, אדם נהדר וחבר יקר שמוציא בספינה אנשים וקבוצות לשייט סביב חומות עכו,
בזמנו בספינה שהזכרתי וכיום בספינה גדולה יותר ובסירה,
איש ים ודייג חובב בכל רמ"ח אבריו...

יציאה אחרי יציאה מצאתי עצמי מקיא שוב ושוב, עד שאדוארד ש"אימץ" אותי אז,
הסביר לי ולימד אותי את הסוד- יישמתי וזה עבד מצוין, גם עובד מצוין...
אז ההסבר- כפי שקיבלתי בתוספת של התובנות שצברתי משך הזמן...

למיותר לציין כי בזמן ההפלגה תחושת הבחילה הרבה פחות ממשית מאשר בזמן שהסירה "עומדת"-
שאז הטלטולים מורגשים פי כמה וכמה...

להבנתי ובפשטות,
הבחילות נגרמות בגלל הפער בין התנודות של הסירה לבין הרצון הטבעי שלנו ושל הגוף "להתנגד" לטלטול הבלתי מוכר.
לא רואה צורך להרחיב בהסברים מדעיים שקראתי, לא בשלב הזה...
הפתרון: הגוף צריך להתאים עצמו לסירה ולתנודות, והדרך היא להתמזג עם הסירה וטלטוליה.
השיטה: כמו בכל דבר, אימון, אימון, אימונים!!!!
שיטת האימון: בזמן ההפלגה וגם בזמן עצירה,
לעמוד כך כשהידיים אינן מחזיקות במשהו וגם הרגליים אינן "נתמכות" כלומר אינן "נוגעות" במשהו ואין להן "תמיכה",
כך כמובן שיש להיות בכוננות לאחוז /להתמך עם הידיים חיש מהר כשלפתע "עפים"- הרעיון איננו להפגע, אם עומדים ליפול-
אז מחזיקים לרגע, וחוזרים לאימון...
עמידה בפיסוק קל, לא פיסוק רחב ולא רגליים צמודות, כפות רגליים יציבות על רצפת הסירה/הספינה,
הכי חשוב- מפרקי הברך חופשיים:
מפרקי הברך והאגן אמורים "להזרים" ולהתאים את הגוף באופן תואם לתנודות הסירה/הספינה -
וגם לשמש "בלם" כשהטלטול "מאיים" להפיל... (כפי שציינתי- בקרוב סרטון), נהסיעה רציפה וגלים קצרים-
זה יכול להראות כאילו זה חצי למבדה/סלסה...
מרגע שהמתאמן מצליח בים קצת קשה ומטלטל- ולאורך זמן,
לעמוד בלי ליפול- וללא כל אחיזה ותמיכה של הידיים והרגליים בסירה או בחפצים,
סימן שהגוף שלו די התרגל "לזרום טבעי עם תנודות הסירה"
כל הרעיון הוא להגיע למצב בו הגוף שלנו, באופן טבעי ומבלי לחשוב על זה, זורם ומתמזג עם תנודות הסירה... -
וכשזה קורה ומגיע אז קרוב לוודאי שאין בחילות!!!

בהצלחה למי שטרם התרגל, ולמי שצריך להרגיל את חבריו ובני משפחתו...

***ומה עושים כשהבחילות וההקאות כבר הגיעו?***

אנחנו לא לבד, לידינו סובלים וברצוננו להקל על הסובלים....
חוצמזה, אם עולים לסירה אחרי כמה דרינקים או לפני/אחרי וירוס, בכל זאת- מקיאים גם ביבשה...

רשימת הטיפים שלי לטיפול בבחילות שתקפו- שעבדה די בהצלחה:
*לאחר ההקאה (לא יזיק גם לפני ובשלב הבחילה): שטיפת פנים במים,
לגרגר מים כך שירטיבו את הגרון (ללא בליעה או בליעת "שלוק" בלבד)- ולירוק...
כך פעמיים-שלש...
*לאחר ההקאה ואם מצליחים, אז לאחר כמה דקות להכניס משהו לפה, ביס-שניים, חצי מלפפפון וכו'... + לשתות קצת...
בהמשך להשתדל לשתות ככל שהגוף מקבל- איבוד נוזלים מצדיק החזרת נוזלים...
*אם יש בחילה קשה וחשק להקיא: לא להתאפק אלא לשחרר ואפילו "לדחוף אצבע" לגרון...- הקאה מקלה על תחושת הבחילה.
*לשכב לנוח בעיניים עצומות, רצוי באוויר הפתוח...

 


אם יש עוד טיפים ועצות,
לטובת מי שבתחילת דרכם בסירה וטרם התרגלו,
ולטובת מי שכולנו לוקחים איתנו פה ושם בסירה- ואיננו רוצים שיסבלו...

 

למיטב ידיעתי וטיפ שקיבלתי עם כניסתי לתחום הקיאקים

שתיה מרובה ואפילו מאוד ערב קודם(כמה שעות טובות לפני היציאה ליים)

גורומת לניזלות טובה יותר של הנוזלים בטבעות שיווי המשקל באוזן מה שמאפשר לגוף לפענח בצורה טוב יותר ומהירה יותר את התנודות שהגוף חווה
ומכאן אפשרות להפחתת תחושת הוורטיגו והבחילות

עד כה עוזר לא רע

משהו חדש...
קל ליישום...
למדנו

כאחד שאומנם לא סובל מהקאות\בחילות
יש לי את ההמלצות הבאות
בתקופת בי"הס(קציני ים עכו) יצאנו להמון הפלגות-החברים שסבלו מהקאות השתמשו בעיקר בהסתכלות על האופק
ו\או הרחה של לימון.
בתקופת הסדיר שלי בספינות החברים גם השתמשו בשיטות שונות
אחת מהן היתה "מיץ פלאטים"
שמורכב מהרבה לימון וסוכר
ולמשקיעים גם נענע

הנשק העיקרי של אותם חברים היה גם בייגלה לרפד את הבטן,לפני יציאה לים לא מומלץ לאכול דברים שמנים
אלא משהו קל פרוסת לחם\צנים עם קצת גבינה לבנה עם תה צמחים(נס קפה לא רצוי...)

מה שבטוח עדיף להתרחק מהכדורים כי זה ממכר וגם יכול לגרום לנמנום
בכל מקרה אם יש עדיין בחילה ורצון להקיא-תקיאו
"כי אנשים טובים לא משאירים דברים רעים בבטן..."

הקטע של התזונה- חשוב ותורם!!!!
את פתגם המסכם אהבתי במיוחד

לגבי כל מה שהזכרת לירן - זה עזר?
בכל מקרה חומר למחשבה... - לא נשמע רע..
לגבי "להסתכל לאופק" -לא ראיתי שעזר לאנשים...

עניין התזונה לפני ובכלל תורם המון.
הסתכלות לאופק היא היתה הפחות יעילה,זה במקרה ולא היה לימון
למרות שאצלנו היו פשוט מסניפים לימונים בכמויות
וזה ממש עזר
לימון מוסיף המון גם לחברים שהם "פלאטים" בים...

 

יש מתכון של "מיץ פלאטים" על בסיס לימון?

פשוט וקל
זה המתכון המושקע כמובן שאם אין חלק מהרכיבים עדיין אפשר להגיע למשהו טוב

רכיבים:
2 לימונים צהובים
2 גבעולי נענע
1/2 קליפה מלימון שלם
1/2 כוס סוכר
1/2 כוס תרכיז ממותק בטעם לימון (ניתן לוותר ולהוסיף עוד סוכר)
מים קרים (כ 1.5 ליטר)
קוביות קרח להגשה
מיץ מחצי תפוז (כדי לחזק את צבע המשקה)

אופן הכנה:
לקלף את הלימונים ולסחוט אותם.
להוסיף קליפה מחצי לימון (רק הצהוב) + עלי נענע, לרסק היטב.
להמיס את הסוכר במעט מים חמים-(המלצה שקיבלתי מיצחק55) .

לשפוך לקנקן גדול / סיר, את הלימונים הסחוטים+ מי הסוכר + מים קרים + תרכיז לימונים ממותק  + מיץ מ 1/2 תפוז + קוביות.

רצוי להכניס למקרר לשעה לפני ההגשה.

לערבב טוב לפני ההגשה.
 
הערות:
רמת המתיקות/חמיצות תלויה בלימונים לכן הכמויות יכולות להשתנות בהתאם

לרוויה

אהבתי את הדיון .
 אני אישית לוקח טרבמין אחד כ 45 דקות לפני היציאה
 אבל לפי ניסיוני ההרגשה הטובה מגיע ככל שיוצאים בתדירות גבוהה יותר.
 

לא לאכול טונה משומרת, ואם כבר אז בטוח לא את השמן שלה ואם כבר אז לא לאכול לפני שינה ואז לקום לדייג. רק זה עשה לי צרות פעם אחת. מעבר לזה תפו תפו לא היה לי בעיות..

אבל, מאוד שונא את הריח של המנועים ושל הגמברי שבגללו אינני מאוהב בדייג פתיונות!

מרגיש גם שאם לא יושנים טוב אז יש יותר נטייה לסחרחורת.....