| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 13/4/2012 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 07:00 | בצק רגיל - | בורי (קיפון גדול-ראש) | 1 | 0.5 |
הדו"ח:
חג שמח לכולם,
השכמה עצמונית ב 04:15 התארגנות וקפה עד 05:00 וב- 05:30 בריף ליד אלי אביבי, 100 מטר דרומית לאנדרטה באכזיב.
יחד איתי מגיעים למקום עוד ארבעה בוסניקים, ואני מתחיל לעבוד עם הבולונז לטווחים יותר ארוכים (למרות שהבאתי גם בוס של 5 מטר), בתיקווה לפגוש איזה שפיץ (בומחיט - חד לסת).
השחר רק עלה, השמיים ללא עננות, והרוח מנשבת קלות בלבד.
הים רגוע, גובה הסוול המגיע מהעומק כ- 30 ס"מ, ובהתקרבו לריף ושבירתו נותרים ממנו 10-15 ס"מ של קצף, כך שאין חשש שהציוד האישי על הריף, ירטב מגל גבוה ופתאומי. המקום רגוע לגמרי יחסית לריף אל מול הצפון מערב.
מנסה לעבוד עם חתיכות החלק הלבן של לחם, וקצת עם פיתה, ובסוף מחליף סט לבצק (אגב, את כל החמץ ביקשתי וקיבלתי מהחברים שם, שבשיחה הבינו את עניין החמץ ונתנו ברוחב לב, מהשקיות שלהם).
השעה הראשונה חולפת ואין נגיעה, (לא רק אצלי, אלא אצל כולם), אני מחליט להתקפל ולזוז צפונה יותר אל הריף שמצפון לאנדרטה.
מתמקם שם, מרסס קצת את השטח עים שאריות הלחם שנותרו לי, ומהריף זורק לכיוון צפון וכיוון צפון מערב, עים ריג באורך 1 מטר, מצוף 1 גרם, קרסים 12 יחידות וחדות), כמובן המקל הוא בולנז, בזריקה השלישית מעלה בורי של 30 ס"מ, משהו כמו 500-600 גרם, שבעיני, נראה ענק, (וזאת לאחר זמן רב מאוד שלא יצאתי לים ולא תפסתי בורי, מפאת בעיות בריאות, זו גם הסיבה שלא העלתי לפורום דוחות דיג).
שמחתי מאוד, והייתי בטוח שהחגיגה רק התחילה, שכן התנאים היו מושלמים, קצף קליל של משברי גלים נמוכים, ריסוס ברדיוס שמולי, ודייג בתוך מרינה מוגנת עים שני פתחים לים הגדול.
אולם, זה היה הבורי הראשון, היחיד, והבודד, אחריו נכנסו למרינה הקטנה על הריף עשרות ביזרי, ובכל מכה שנייה , יצא ביזרי, חלקם ממש גדולים, וכולם חזרו לים.
זהו, היה נחמד ובשעה 10:40 כבר בבית בחיפה, אולם אי אפשר לסיים מבלי לספר סיפור מצחיק - מדהים שקרה מול עיני.
על הריף, ישבו חבורות של בנים ובנות שקמו משנתם הלילית, ורק יצאו משקי השינה והאוהלים, באותו זמן, את הכביש מול האנדרטה חצו שני אנשים מבוגרים, דתיים, עים זקן ארוך, עטויים בטלית, כולם אומרים הדרת קודש ומכובדות דתית.
הם החלו לרדת לכיוון הריף, וכך, באור יום מלא, כשמשני צדיהם חבורות של בנים ובנות, הם, הרבנים (לפחות בעיני), מורידים את הטלית, החולצה, הגופיה, המכנסיים, והתחתוניםםםםםםםםםםםם, ונכנסים למיים, אל הבריכה הקטנה שצמודה לכביש.
שיפשפתי את עיני בתימהון, לא האמנתי למה שאני רואה, לפני דקה אחת, היו שני רבנים מכובדים עטופים טליטות וזקן עבות של 20-25- ס"מ, וכעת, שני דרדקים, עירומים כביום היוולדם, כשבולבולם, מנסה לא להסתחרר ברוח הקלה, משתכשכים במים, ומשקעים ראשם חליפות.
למיטב הבנתי, הם פשוט עשו "מיקווה", ויתכן שזו מיצווה שמורה וטובה במיוחד לחגים.
כשיצאו מהמיים לאחר כרבע שעה, להפתעתי, הם התנגבו בטליטות שלהם!!, לפני שלבשו את בגדיהם, ופסעו להם משם, כאילו רק הם והשכינה נמצאים במקום, ואין נפש חייה מסביב.
לא הפריעו להם המבטים ההמומים של שתי חבורות הבנות והבנים שישבו 10-20 מטרים מהם, ולא אני ממש מולם, עים מקל הדייג ביד.
ניפלאות דרכי האדם לעבוד את ה', שיהיו בריאים, העיקר הכוונה.
חג שמח לכולם
(גילוי נאות: פורסם לראשונה בפורום דייג תפוז)
