אעשה את זה קצר הפעם. יצאתי עם טיאגו למקום חדש. אזור במאגר בילינגס שנקרא פנטנלזיניו - הפנטנל הקטן. היינו במים משש בבוקר עד שבע בערב כשהחשיך. כל הבוקר והצהרים לא תפסנו כלום. הדגים פשוט לא שיתפו פעולה וכבר חשבנו שזה לא היום שלנו. מסביבות השעה אחת עד שש בערב, לא הפסקנו לתפוס דגים. קצת טילפיה ובעיקר טראירה - זאב מים. מפלס המים ירד כל כך, גובה המים עד לנקודה היה 5-10 ס״מ. קרוב לקילומטר של הליכה בבוץ טובעני, גוררים את הקיאקים רק כדי להגיע לנקודה שאין לנו מושג אם היא בכלל קיימת. המאגר נסוג אחורה 4-5 קילומטרים, היה מאוד קשה למצוא את הנקודה שמצאנו. הותיקים אומרים שהמאגר לא היה כך מאז 1995. טראירה זה דג שתוקף יפה על טופווטר. תוקף גם על דמויים אחרים אבל אין דג שמשתווה לו בטופווטר, הוא מתפוצץ על הדמוי. הנקודה הייתה יותר שדה מוקשים מאשר נקודת דיג. כל כמה זריקות יש פיצוץ על המים. הפיצוץ הראשון היה קרוב לקיאק, הפתיע והבהיל אותי קצת. לאחר מכן, איבדנו את הספירה של כמה טראירה תפסנו וכמה פספסנו. עבודה עם דמוי בשם זיג זרינייה של נלסון נקמורה, נתנה את התוצאות הכי יפות. זה דמוי כלב שזז מצד לצד כמו משוגע. ברוב הפיצוצים, הטראירה החטיאה את המטרה ולא ננעלה. מה שעשה את כל החוויה עוד יותר מדהימה. השבוע קניתי כמה דמויים חדשים לחכת בייט פינס. תפסתי על כולם! וגם גיליתי שיטה חדשה לעבודה עם מינו בעל ציפה מהירה. שיטה שהוכיחה את עצמה המון אתמול. בגלל שהנקודה הייתה כל כך טובה, לא רצינו לעזוב. בסוף יצאנו לקראת חושך והגענו לרכבים בחושך. באמצע הדרך התחיל לרדת גשם קל. טיאגו לבש חליפת גשם ואני אמרתי שאין לי כח, אני חותר ישר לאוטו במחשבה שהגשם יעבור. הגשם הקל התחזק והפך למבול שלא הפסיק כל הדרך לאוטו ואחרי זה הביתה. הגעתי לאוטו סחוט. מעמיס ציוד, עוזר לטיאגו. ואז טיאגו נתקע עם הרכב בבוץ. עוד קרוב לחצי שעה של חילוץ בגשם איימים אבל יצאנו בסוף. תודה שקראתם. מעלה כמה תמונות, סרטון אולי יבוא בהמשך.
נשמע כמו יציאה מטורפת! אחרי יום שלם של אפס תנועה, הראש כבר אומר- זה לא הולך להשתנות, היום הזה אבוד... ואז כשאתה כבר סגור שהיום יסתיים כמו שהתחיל, פתאום מתחיל אקשן ללא הפסקה- מצב הרוח טס ברגע! ואתה ההרגשה שאתה נמצא בלב האקשן שלא נפסק אני מכיר מצויין, זה היי לא נורמלי של שמחה ואדרנלין אני שותף לדעה שלך שאין על האקשן שהטופווטר נותנים, הכל מול העיניים, פיצוצים, תקיפות, פיספןסים ונעילות- אין יותר טוב מזה! יופי של דו"ח, תודה על השיתוף
תודה רבה רונן וזוהר. כן, היה לא נעים ללכת בבוץ. מידי פעם נופלים על בור קינון נטוש ושוקעים עד הברך. ויותר גרוע מזה, יום לפני שטפתי את האוטו אחרי קרוב לשנה שלא עשיתי את זה. אישתי כבר לא יכלה לסבול לשבת באוטו, המצב היה די נוראי. אז לא הרבה השתנה, שוב מלא בוץ מבפנים ומבחוץ.
תודה שרון ושרגא. אני בדרך כלל לא מוותר מהר מידי. בילינגס זה אזור הדיג הכי קרוב אלי והמרחק בין חצי שעה לשעה וחצי נסיעה, תלוי איפה נכנסים למים. הנקודה הזאת הייתה שעה, תשלום כביש אגרה, חתירה של שעה, ועוד הליכה של חצי שעה בבוץ עד לנקודה. אחרי כל זה, לחזור בידיים ריקות זה קשה אבל קורה לפעמים. הייתי כבר בנקודות במרחק חמש שעות מהבית ולא תפסתי כלום. לשמחתי, הפעם הזאת לא הייתה אחת מאלה.
יצא לך לדוג באמזונוס? אנשים עושים שם טיולי דייג מכול העולם. הבנתי שיש שם פיקוק מפלצות.
תודה רבה. באמזונס לא יצא לי, רחוק מידי ואין לי זמן. מתישהו בעתיד. אבל יש אזור הרבה יותר נחשב לדיג מהאמזונס, מושך יותר דייגים מהעולם ויש שם מפלצות לא פחות גדולות ויותר מינים. האזור נקרא הפנטנל, רובו נמצא בברזיל. זה מרחק של כמה ימי נסיעה ממני, או טיסה אחת... גם שם עוד לא יצא לי לדוג, אבל דגתי קרוב לשם באחת הפעמים שטיילתי לעומק היבשת. כל כמה זמן כמה חברה מציעים לי להצטרף אליהם לשם. הם נוסעים ברכב עם הקיאקים על הגג. הרבה יותר נסיעה מאשר דיג. קשה לי להשקיע ימי חופש רק על נסיעה של כמה ימים הלוך חזור. מתישהו אני בטוח אדוג שם אבל זה יהיה בטיסה, השכרת סירה ומדריך, ותכנון מראש.
איזה יופי, רק אין לי מושג איך החזקת 13 שעות במים על קיאק.... כל הכבוד!
תודה מור. זה באמת הרבה שעות אבל במתוקים זה הרבה פחות מורגש. אני עם פריצת דיסק ועדיין לא הרגשתי את זה, אולי בגלל כל התפיסות... במתוקים אני דג המון בעמידה. מידי פעם יורדים מהקיאק, יושבים בצל או סתם מגיעים לאיזה אי שקט, יורדים ודגים מהגדה. לפעמים אני אפילו לוקח איתי ערסל ואם יש מקום מתאים, עושה הפסקת צהרים בנמנום בצל בין העצים במקום נידח. מתוקים זה הדבר, החיבור לטבע הרבה יותר חזק ותמיד מוצאים צל. בקלות ניתן להעביר יום דיג מחושך עד חושך ואפילו יותר מזה.
