בזמן האחרון אני מאוד לחוץ בלימודים ובעבודה. אז אחרי שבועיים כמעט בלי לצאת מהבית, הייתי חייב לנשום קצת טבע.
דניאל קיבל ציוד פליי בעסקת ברטר וכל השבוע משגע אותי לבוא לדוג איתו בפליי. זכורות לי חוויות טובות מפליי אבל למען האמת, הציוד שלי שוכב במחסן כבר שנתיים בלי שנגעתי בו. דגתי בעיקר בצפון אמריקה ובברזיל במאגרים פתוחים. היה לי קשה למצוא מקום שמתאים לדייג פליי, עם גישה נוחה ולא אהבתי לדוג בפליי מהקיאק. פשוט שכחתי לגמרי מהפליי ועברתי לחלוטין לדיג עם ציוד לייט ואולטרה לייט.
אז כל השבוע אנחנו מדברים, ואני נזכר כמה שונה וכיף לדוג בפליי, החלטתי לתת לפליי מהקיאק עוד הזדמנות.
אני קושר כמה דמויים, מארגן לידרים, טיפט וכל מה שצריך. על הדרך דניאל לומד ממני המון (לא שאני מומחה גדול, אם בכלל).
הרבה השתנה בתחום מאז הפעם האחרונה שקניתי חומר לקשירת דמויים. הפליי נעשה הרבה יותר נפוץ בברזיל וכתוצאה מכך, גם קצת יותר זול. לפני 4 שנים הפכתי עולמות כדי למצוא חנות מקומית שמוכרת ציוד פליי. היום ניתן למצוא בכל חנות דיג, אפילו החנויות המרוחקות והפחות מקצועיות. יש לנו כאן ערוץ טלוויזיה רק לדייג (Fish TV). בערוץ הזה יש תוכנית שלמה רק לדיג בפליי ותוכנית אחרת רק לקשירת דמויים. אני מאמין שזה מה שנתן את הדחיפה לתחום המעניין הזה.
לאחר התלבטות קלה לאן הולכים, קובעים לנסוע למאגר איגרטה. הדגים שם לא גדולים אבל עצבניים… גם הקטנים שבהם. יש לנו שם כמה נקודות שתמיד יוצאים בהן דגים. יוצא מהבית בחמש בבוקר, שש וחצי אני בנקודה. סרג'יו כבר שם, דניאל כרגיל מאחר. אני מסתכל על מפלס המים ולא מאמין. גובה המים ירד ב 15 מטר! אני בשוק מוחלט, הענפים שבדרך כלל יורדים לתוך המים, נמצאים למעלה למעלה. הדגים שנמצאים בדרך כלל בתוך הצמיחה, נמצאים עכשיו אי שם במרכז המאגר. שלוחות חדשות נתגלות, גזעי עצים ענקיים ואפילו גדרות ובתים ישנים, זכר למה שהיה כאן לפני שבעים שנה כשיצרו את המאגר.
כל השטח החדש שנגלה כבר הספיק להוריק. שלוחות פתוחות ורחבות מאפשרות לסוסים לרוץ בחופשיות בכל מקום. מולנו עדר סוסים, כל אחד יפה מהשני. הם רצים במהירות ממש מולנו, קיבלתי את זריקת הטבע הראשונה שלי.
מורידים קיאקים ויורדים לכיוון המים. יורדים ויורדים… אחר כך נצטרך לעלות את כל זה חזרה. חכת הפליי מקופלת בקיאק ואני עם חכת לייט ואולטרה לייט. מנסים לדוג עם מינויים. אין שום מבנים וקשה להעריך איפה הדגים נמצאים. כל הנקודות הרגילות נמצאות אי שם למעלה והסיכוים נגדנו. מגיעים פתאום למקום בו יש המון גזעי עצים כרותים. בשלב מסויים, האדמה מתחת לגזעים נסחפה ושורשי ענק נחשפו ונמצאים בדויק על קו המים. יש מבנה! זורקים בלי סוף וכלום. אני מתקדם קצת אחרי הגזעים לתפוס מיקום טוב יותר ופתאום אני מבהיל דג ענק, בכלל לא בגזעים. מבין שהדגים נמצאים במים רדודים. בהמשך היום, כל הדגים שיתפסו יהיו ברדודים. ממשיכים לחתור לכיוון המפל. זה מפל עונתי יפיפה, מוקף עצים וצל. בתקופה הגשומה כשמפלס המים גבוה, המפל נעלם לגמרי ובמקומו, הנחל זורם ישירות למאגר. באמצע הדרך למפל, פתאום נגלה לנו מפל חדש, קטן. מגיע לשם ומנסה לזרוק דמויים לתוך הזרם. שום דבר. יוצאים מהמפל הקטן ואני רואה משהו מוזר נע במהירות במים. חושב שאולי זה ברווז או בול עץ, אבל זה זז במהירות. מתקרב ורואה קפיברה (המכרסם הגדול בעולם). היא שמה אלי לב, צוללת ונעלמת. אנחנו מחכים כמה דקות לראות איפה היא עולה כדי לנשום אוויר אבל לא רואים אותה. או שהיא עלתה בשקט באיזו פינה רחוקה או שהיא פשוט מסוגלת להיות הרבה זמן מתחת למים.
ממשיכים למפל הרחוק. אני שוב בשוק מכמה מפלס המים ירד. מפל קטן בדרך כלל הפך עכשיו לאטרקציה אזורית. מפל של 20 מטר שמושך אליו סירות מנוע מכל האזור. עצי הבמבוק לפני המפל, נמצאים למעלה למעלה. אנחנו נזכרים בדגים שתפסנו בעבר ומוצאים את המיקום ואת העץ לידו הם נתפסו.
מנסים לדוג במפל וכלום, בצידי המפל גם כלום. ובכלל, תחושה שהדגים היום לא תוקפים. בזרם ממש בתחתית המפל תמיד נתפסים טוקונרה קטנים.
שני קיאקיסטים שאנחנו לא מכירים מגיעים. אחד דג עם מיקרו ג'יג, תופס קורבינה בגודל כף יד ולוקח אותה הביתה… יש כאלו. השני מספר שהייתה לו תקיפה על טופווטר אבל הוא לא הצליח להביא את הדג. אני חושב שזה מוזר, תמיד אם נתפסים דגים על טופווטר, נתפסים גם על מינו. מסתבר שהיה לי מה ללמוד. מחליף לטופווטר ומתחיל לתפוס דגים.
דניאל מתקשר, סוף סוף הוא נכנס למים. אני חוזר חזרה לראות איך הולך לו בפליי. על הדרך אני רואה קפיברה, אולי אותה אחת שראינו בבוקר. מתקרב אליה מרחק מטרים בודדים תוך צילום. קיוויתי לצלם אותה קופצת למים אבל היא לא נרתעת ואני בתגובה מתרחק. ממשיך לכיוון דניאל וכבר רואה אותו במרחק אבל פתאום רואה תקיפה ברדודים ליד גזע עץ כרות. דניאל יכול לחכות, אני הולך לתפוס טוקונרה. זורק טופווטר, זורק וזורק. פתאום אני שומע רעש תקיפה מרחק 100 מטר ממני, בכלל לא במקום שאני זורק. עוצר את הדמוי ומקבל נעילה… לא מבין בהתחלה שבאמת ננעל דג, והדג משתחרר. מביא את הדמוי אלי ורואה את הטוקונרה שוחה שוב אל הדמוי שנמצא כבר כמעט בקיאק. תוקף בחשדנות אבל בגלל שכבר אין לי מקום להפעיל את הדמוי, הדג מוותר ונעלם חזרה. אני זורק שוב לאותה נקודה, זורק וזורק וכלום. חושב שהבהלתי את הדג ואולי אני אחזור לשם בהמשך היום. פתאום שוב אני שומע תקיפה רחוקה ממני, עוצר את הדמוי ושוב הדג תוקף. אני לא מאמין, גם הפעם פספסתי את הדג ברגע אחד של חוסר ריכוז. אני חושב שאני עושה משהו לא נכון. אולי אני מפעיל את הדמוי מהר מידי, אולי הדמוי לא מתאים. יש סיבה שהדג תוקף רק כאשר הדמוי עוצר. אולי זה פשוט שילוב של תנאים שגורמים לדג להיות פחות פעיל. בכל אופן, מחליט לעבוד יותר לאט עם אותו דמוי, וזה מה שעושה את ההבדל. את הדג הזה לא תפסתי אבל בהמשך היום, כן נתפסו דגים בעבודה איטית יותר של הדמוי.
מגיע לדניאל, כואב לי לראות אותו מנסה להטיל את הפליי. כמו לראות פיל בחנות חרסינה. המון כוח, בלי רגש, חשכו עיניי… אבל כמו שאמרתי, גם אני לא ממש מקצוען. רואה שדניאל בכלל עם לידר רגיל, ללא טיפט. נותן לו ציוד מתאים ומקווה לטוב. אחרי שעה, עדיין על הפנים. אנחנו מתחלפים בחכות ופתאום הוא מרגיש הבדל. אני לוקח את החכה שלו ולא מצליח להטיל כמו שצריך. החוט פוגע במים הרבה לפני הפליי. אני מסתכל ורואה טיפט באורך מטר וחצי… מקצר לשלושים סנטימטר טיפט ומגיש לדניאל חכה חדשה. בחיים שלי לא ראיתי מישהו מתמקצע בסגנון דיג חדש כל כך מהר. אני מסתכל מהצד ונראה שהפליי כבר זורם לו בדם. מטיל יפה, רחוק, עם רוח, בלי רוח, ממש לא משנה לו. ההטלה אחורה, אפילו בישיבה, בלי לגעת במים. ההחזרה של הדמוי במשיכות קטנות. נראה כמו מישהו שדג בפליי כבר לפחות שנתיים. אני נדהם, איזו נחישות ואיזו הצלחה. לי נמאס די מהר מפליי. נזכרתי שוב למה הפסקתי. החוט מסתבך לי בכל דבר אפשרי על הקיאק. אם אני מוריד את החוט למים, הקיאק עולה על החוט. עד שסוף סוף אני מצליח למצוא פוזיציה נורמלית להטלה, מתחילה רוח נגדית חזקה שלא מאפשרת לי לעשות כלום. מתבאס ומוותר, וכנראה שגם לא חוזר לדוג בפליי מקיאק בזמן הקרוב.
רפאל מגיע ושלושתנו חותרים לנקודה חדשה, אזור רדוד עם נחל חדש שנוצר מאחד המעיינות התת ימיים. סרג'יו נשאר עדיין במפל ומצטרף אחר כך. סורקים את כל האזור, רק טופווטר. אני בוחר נקודה וזורק בלי סוף, דמוי גדול יחסית של חברת קולטיבה. הדמוי יוצר זיגזג מרשים במים, כל זיג 30 ס"מ. עבודה מדויקת ויפה\ ואין תקיפות. אחרי כמה דקות רפאל מגיע לנקודה שלי. זריקה ראשונה ומדוייקת, מוציא טוקונרה מהמחבוא, כמה תנועות דמוי והטוקונרה ננעל. התחבא בדיוק במקום אליו זרקתי את הדמוי של קולטיבה במשך כמה דקות.
ממשיכים באזור ואין יותר תקיפות. כולם הולכים אבל אני נשאר עוד קצת. מגיע לנקודה בה רפאל זרק את הדמוי שלו בלי סוף. רואה טוקונרה במים. זורק את הדמוי של קולטיבה על האף של הטוקונרה. הדג נבהל אבל נשאר במקום. זורק שוב ופוגע בדג בצידי הגוף. שום תקיפה. מחליף לטופווטר של נלסון נקמורה. זורק, הדמוי רק נגע במים והדג כבר תקף. מוציא טוקונרה יפה, צילום ושחרור חזרה. יש לי עכשיו שני דמויים של קולטיבה שהולכים לתחתית של איזו מגירה… דמוים שקניתי בארץ לפני 12 שנה אצל יוסי סרגוס בקריות. אף פעם לא היו שווים משהו. קולטיבה זאת חברה לא מוכרת בארץ למיטב ידיעתי, אבל כאן בברזיל היא אחת החברות המובילות לדמויים.
הולכים לחפש קצת צל לעשות הפסקת צהרים. סרג'יו במים עדיין לא תפס כלום ולא מוכן לוותר. מנסה לדוג עם מיקרו ג'יג ומוציא ז'קונדה גדולה יחסית. פעם ראשונה שאנחנו רואים ז'קונדה יוצאת על מיקרו ג'יג.
חוזרים חזרה. אני מנסה עוד נקודה בלי הצלחה. עובר לידנו אופנוע ים במהירות. סרג'יו מסמן לי לבוא במהירות ומצביע על משהו. שואל אותי אם אני שומע. אני שומע צווחות אבל חשבתי שזו איזו ציפור. אני מסתכל ורואה לוטרה קטנה קוראת לאמא שלה. רק הראש מחוץ למים. הלוטרה נבהלת וצוללת. לא עובר רגע וכבר שני ראשים מחוץ למים, האמא והגור, כבר במרחק 50 מטר מאיפה שהיו לפני רגע. אני מפדל בכל הכוח לנסות להשיג אותם אבל רק מצליח לצלם מרחוק. לוטרה במקום הזה זה מחזה די נדיר. כנראה בגלל מפלס המים הנמוך, הן נמצאות יותר במים מאשר ביבשה.
חוזרים חזרה. דניאל כבר הספיק לתפוס עוד כמה דגים בפליי. רפאל כבר תופס דגים בלי סוף. שריפה באופק, לא רחוק מהרכבים, צמוד לבית פרטי. ממש חבל, אזור כל כך יפה עכשיו יהפוך לשחור. סיכוי גדול שבעלי הבית הם אלו שהתחילו את השריפה, אולי כדי לשרוף אשפה. כבר אחר הצהרים ועכשיו הדגים מתחילים לתקוף יותר.
כולם תופסים דגים. טוקונרה וז'קונדה. רפאל תופס על מינו, דניאל בפליי ואני על טופווטר של נקמורה. הדג ממש בלע את הדמוי והיה קשה לשחרר אותו, הקרס ננעצה משני צידי הפה.
סוף יום, כאב ראש נוראי שממשיך אל הלילה ואל הבוקר שלמחרת. עדיין היה שווה את זה.
תודה שקראתם.
Sent from my iPhone using Tapatalk
?
