אני דג כבר כמה שנים באזור המרכז בעיקר סרגוסים מרמיר בורי וכד' ושמתי לב שרוב התקיפות בעיקר בגזרת הסרגוסים          זה ממש  שניות אחרי ההטלה                                                                                                                                                          מעניין אותי עם יש הסבר לזה .....................................                                                                                                                    (אני דג משובר גלים הפתיון קלמרי )                                                                                                                                                תודה רבה .................................

תגיד תודה
לא הבנתי הם לא ננעלים?

ננעלים                 אבל אם בשתי דקות מידי אחרי ההטלה אין אכילה אני יכול לחכות גם שעה ואפסססססססססססססס אני דג בלילה אז יתכן שהסרגוסים בלילה  פחות מסתמכים על חוש הריח אלא יותר על הראיה  ולכן הם רואים בעיקר את הפתיון בזריקה ולא שהוא מונח בגוף המים

 או שאחרי 2 דק כבר נשנשו ואין פתיון..

שי

דווקה לרוב יש   

מה שאתה מתאר זה פשוט נפילה למקום הנכון, קורה המון פעמים שזריקה אתה נופל לתוך הבור שלהם ואז האכילה באה כשעוד לא הספקת למתוח את החוט. אם לא נפלת לתוך הבור אתה צריך לדג שנודד באזור ויחליט לנשנש.
דוגמה קלאסית היא הסרגוס שאם נפלת באזור טוב יאכל מידי, ומצד שני מרמיר שבשבילו אתה צריך לחכות עד שימצא את הפתיון על החול.

 השאלה שלי למה עם אין תקיפה מיד אז כמעט ואין תקיפות אחר כך

או שאין דג באזור או שזרקת למקום לא טוב. או שלדכים בא פתיון אחר . הרבה סיבות יכולות להיות

תיאור מדוייק של המצב, זרקת למקום הנכון- תקבל תקיפה מיד, זרקת למקום הלא נכון- אין דגים, אין מי שיאכל.


שאלת, ומקס ענה.... אם לא זרקת למקום הנכון בו הדגים נמצאים, אין מי שיאכל... אם במקרה עבר שם דג שסורק את הסביבה ומצא את הפיתיון- תקבל תקיפה. השאלה שלך מבליטה את הצורך בזיהוי נקודות עניין בדיג, לפעמים 3-4 מטר הצידה יעשו את כל ההבדל, אם זרקת לתוך הבור, הזרם החוזר או התעלה- תפגוש דגים, אם על המשטח החולי- הרבה פחות

לשאלתך לגבי למה אחרי תקיפה אחת לפעמים מפסיקות התקיפות, גם אם זרקת לבוא או למקום שיש דגים... לעיתים זה תייר מזדמן ולעיתים דג שנתפס ומשתולל מבריח את שאר הדגים בנקודה. זה תלוי בזן הדג. יש חשדנים יותר ופחות. לפעמים אם אין עוד תקיפות אחרי תפיסה זרוק כמה מטרים הצידה. בהצלחה

חייב לומר שזה מוזר לי...
בזמנו דגתי לא מעט עם רולר מהחוף - ובהחלט טרגתטי גם מרמירים וסרגוסים..
לא נתקלתי בתופעה הזו -
ולא פעם קרה שהמתנתי כמה דקות ואז הגיעה האכילה..

לדעתי,
קשור כנראה למקום הספציפי...
ומה שקורה לדעתי באזור בו אתה דג -
אזורים קטנים עם ריכוזי דגים ובאזורים אחרים סמוכים ריק מדגים:
*היכן שיש ריבוי דגים על שטח קטן - הם יסתערו יותר מאשר במצב בו אין תחרות על האוכל...
אם הטלת במקום בו אין בסביבה דגים - הפתיון אכן ינוח....

בכל מקרה, לגבי סרגוסים התזה שלך לא נכונה..
סרגוסים דגתי הרבה, עם רולר ועם בוס - ביום ובלילה...
בים שקט ובים גלי וגבה גלי...
התקיפות הכי טובות של הכי גדולים והכי הרבה - היו בים גבה גלי...
וקרה לא פעם שהמתנתי 5-10 דקות לאכילה, וכשזה הגיע היה גדול....

אכן, התופעה ידועה שישנם מקרים שהאכילה מופיעה מיד עם נפילת הפיתיון למים.

וארצה לתת דוגמה מנסיון העבר, מדיג של אינטיאסים משובר גלים. אי שם בסוף שנות השבעים היינו דגים אינטיאסים משובר הגלים של מרינה תל אביב.

הפיתיון הלוהט של אותה התקופה היה מליטה חיה אותה היינו דגים בפתח המרינה, בשעות החשכה של המשמרת השלישית ומיד באור ראשון, זורקים לכיוון הים הפתוח.

השובר היה מצופף בדייגים כל אחד עם שני מקלות וממתינים לאכילה.

זכורים לי מקרים רבים שעם נפילת הפתיון למים באה האכילה (אז עוד לא היו אבונפחות שישמידו את הפתיונות) ומקרים רבים נוספים של מזח שלם שכל המקלות כבר במים ופתאום מגיע דייג שאיחר לתפוס פיתיון וזורק בין כמה מקלות ומיד מקבל אכילה, כשמשמאלו ומימינו ישנם פתיונות חיים טובים.

וזה מביא אותי למסקנה שרעש הנפילה קורא לדג שבסביבה, את המסקנה הזו אני מיישם בדייג מסירה בבולוס בדריפט, אם אין לי אכילות, אני מרים את העופרת מטר מהקרקעית ונותן לה ליפול כדי שתשמיע רעש בקרקעית. מנסיון זה מביא דגים.

.


הסרגוסים ועוד המון דגים, מסתמכים בלילה על חוש הריח ולא הראייה. (תאמין לי, המון דגים נתפסו אצלי בלילות מוחלטים ללא שום תאורה מלאכותית/ אור ירח. כולל על תולעים שזה פתיון כמעט חסר ריח לחלוטין). סמוך על הדגים שיש להם את כישורי הציד וחיפוש המזון הטבעיים שבהם.

תנסה לשחק עם גודל הקרסים, אבל קח בחשבון שיכול מאוד להיות שאתה נופל על אזור עם דגים קטנים שמחסלים לך את הפתיון

מסכים עם כל מילה 
שלא לדבר על הסרגוסים הגדולים שתוקפים ואוכלים בים גבה-גלי ועכור, הרבה יותר מאשר בים שקט..

אגב,
בזמנו בבולוס היה טרנד של שילוב סטיקלייט צמוד לעופרת...
בדוק מתוך איספור יציאות עם כמה אנשים בסירה -
הסטיקלייט לא הוסיף ולא גרע, עם או בלי - אותן אכילות בדיוק...

הפיתיון הלוהט של אותה התקופה היה מליטה חיה אותה היינו דגים בפתח המרינה, בשעות החשכה של המשמרת השלישית ומיד באור ראשון, זורקים לכיוון הים הפתוח.                   
(זה ציטוט מדבריו של ruviva אני פשוט לא יודע איך לצטט דבר של כותב  אחר ולהדגיש אותו)
 



למה זרקו לכיון הים הפתוח ולא לכיון השובר של הילטון שזה בעצם צוואר בקבוק של הבריכה שהשובר של הילטון ווהשובר של המרינה יוצרים וכל טורף שרוצה ליכנס לבריכה חייב לעבור דרך שם  ?

ןלמה כבר לא משתמשים במליטות כי קשה יותר מלתפוס אותם מבעבר או כי טרחון קלמרי וסבידה הם פתיונות יותר טובים?