| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 24/10/2018 | כללי: חו"ל | מים מלוחים | שקט עד גלי | 10 - 20 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| בוהוריים | סביקי/צפרינה - סביקי וגיג סיני חכם | *אחר - דג שאינו ברשימה | 10 | |
הדו"ח:
הכל התחיל לפני כמה חודשים כשאשתי אמרה לי שפרסמו שיש כנס בברייטון ומה דעתי, אם יהיה לי מה לעשות שם יום שלם לבד. לקח לי כמה שניות להיזכר מאיפה השם מוכר לי...בריטון...חוף ברייטון...חוף...נוסעים בכיף, אני בעל מפרגן
טוב אז מטרת הנסיעה היא לא דייג, אבל להעביר יום בחוף חדש, מה רע.
עושה קצת שעורי בית ומגלה שאפשר לצאת בסירה לדייג מהעומק או לדוג בחופים, ושאין צורך ברשיון לדייג בים, למעט סוגים מסויימים של דגים.
אני מחליט להישאר בחוף בעיקר כי אני לא יכול לצפות מראש מה יהיה מצב הים וגם כי לא בא לי לקום מוקדם בבוקר הקפוא.
החופים החוליים (שילוב של חול ואבנים) של ברייטון מאופיינים במדרגה שגורמת לגלים להישבר יפה קרוב לחוף, תנאים אידיאליים ללברקים (bass), אבל לצערי זו לא העונה.
אפשרות נוספת היא שוברי הגלים של המרינה. משני השוברים אפשר לדוג לכיוון הים ואוקטובר זה סוף עונת המקרלים. נראה לי שעשוע נחמד.
המרינה גובה 4 פאונד מכל דייג עבור החכה הראשונה ויש תשלום נוסף לכל חכה. יש פקח שעובר בין הדייגים, וגובה תשלום.
אני אורז חכה טלסקופית 7-28 גרם, ממיטב התוצרת הסינית . גיגים מסוגים שונים וסיליקונים על כל מקרה. בנוסף לוקח איתי סביקי כי יש לי זכרון מעומעם של רוברט מוציא מקרלים עם סביקי מהסירה.
טוב, לעניין עצמו...
אני זוכה לבוקר של שמש ומזג אויר נדיר לתקופה הזו. מגיע למרינה בסביבות השעה עשר בבוקר, מדובר במתחם ענק שכולל מלבד המעגן גם שכונת מגורים (עם עגינה לסירות ליד הבתים), קניון, ומבנים תעשייתיים. והכל נקי ומסודר ברמה שכבר מעלה אצלי את מפלס ה"למה זה לא ככה אצלנו".
מחליט ללכת לכיוון השובר הגדול (המזרחי), בכניסה לשובר יש שלט שמתאר את כללי הדייג שם ויש...קיוסק שפתוח בעונה החמה...
השוברים של המרינה בנויים ממפלס עליון עליו מטיילים אנשים, ומפלס תחתון שבו יושבים הדייגים בנוח ודגים. בגלל המבנה של השובר, יש מעיין "תאים" וכל דייג תופס לו תא כך שיש הרבה ספייס (אני מניח שבעונת הקייץ יותר צפוף).
מוצא לי תא פנוי, קולט שמסביבי רוב הדייגים עובדים עם סביקי וחלק עם פתיונות.
מחמש את החכה בגיג סלואו כסוף (שוב תודה לאסלן על המאמר) כדי שאוכל לעבוד לאט ולבדוק את המקום. בנתיים מגיע הפקח ובצורה מאוד מנומסת ונחמדה גובה את התשלום ואני קולט שהוא גם אוסף קצת זבל שהושאר. ראיתי אחר כך שרוב הדייגים אספו אחריהם ויצאו מהמקום עם שקית זבל ביד.
בזריקה השלישית יוצא מקרל ביבי. מקבל תמונה ושיחרור. אחרי עוד כמה זריקות יוצא עוד אחד ואחר כך יש רגיעה. כנראה הלהקה ממשיכה לטייל על השובר.
אני מחליף לסביקי, עם גיג בקצה כמשקולת. זורק אותו רחוק ומחזיר במשיכות איטיות וקצרות, עם עצירה כדי לפרוש את הפתיונות.
אחרי שלוש זריקות מקבל נגיסות ויוצא מובייל עם שלושה מקרלים.
הדגים האלו נתרמים לדייג שכן ששמח לסיע לי להוריד אותם מהקרסים.
אבל בנתיים הסביקי הסתבך ולוקח לי זמן לסדר אותו והלהקה ממשיכה (אני רואה דייג בהמשך השובר מוציא מובייל משלו).
ככה זה המשיך עוד כשעה עד שהם נעלמו לגמרי.
אני ממשיך לעבוד עם גיגים וסיליקונים ומדי פעם מקבל תקיפות אבל ללא נעילה.
אני מקבל הסבר מהשכן שמכיוון שמדובר בתעלה האנגלית (בין אנגליה לצרפת) הזרם מושפע מהגיאות והשפל ולא מהרוחות, כך שיש רוח מערבית אבל הזרם הולך ממזרח למערב והופך כיוון בצהריים. אז אם אחכה לשלוש יש סיכוי שהדגים יחזרו.
בנתיים מקבלים מופע של קפיצות בעומק של להקת דולפינים עצומה (הקפיצות פרוסות לאורך מאות מטרים). מה שאומר שהם כנראה חוגגים שם בעצמם על המקרלים.
בכל מקרה, כנראה שלדגים יש שעון אחר, ואחרי כמה נסיונות אני מתקפל בשלוש וחצי וחוזר לכיוון המלון.
בסיכום, יצאו עשרה מקרלים, בגדלים לא מרשימים, אבל עם פייט נחמד, חלקם שוחררו וחלקם נתרמו לשכן.
ובעיקר תחושה של "למה אצלנו אין מקום כזה"...
גיל
.
