אני פותח פה דיון לגבי שיטת תפוס ושחרר, אשמח אם כל אחד יגיד את דעתו על השיטה, אך הייתי רוצה קודם להציג את עמדתי . לדעתי אנו חייבים לשחרר דגים קטנים שעוד לא הגיעו לבגרות מהסיבה המוסרית שהם עדיין תינוקות, ומהסיבה האקולוגית שאם נהרוג את הקטנים לא יישאר דור המשך בים, אבל שחרור של דגים גדולים נראה לי כמו דבר מאוד לא אחראי כלפי הים, ואני אסביר: אני יוצא מנקודת הנחה שכולנו אוכלים דגים; אם נשחרר את הדג שתפסנו ונחזור הביתה ונאכל דגים שקנינו בחנות/בשוק, אז אומנם הצלנו דג אחד אבל תמכנו בדיג מסחרי(כי עדיין רוב הדגים מגיעים מדיג מסחרי ולא מבריכות) ובכך למעשה הכחדנו מאות דגים שונים(ידוע שבדיג מסחרי על כל דג שמגיע אלינו לצלחת מאות אחרים מתים לשווא), ופגענו בים במאות מונים יותר מאשר אם היינו לוקחים את הדג שתפסנו בדרך לא פוגענית. אשמח לשמוע את דעתכם

מישהו?

אתה באמת חושב שבדייג הספורטיבי משפיע על צמצום הדייג המסחרי? כמה דייגים ספורטיבים כבר יש, שיכולים לתפוס את כל הצורך שלהם לדגים, ולמה לדעתך זה יגרום לדייג המסחרי לדוג פחות?

"כי עדיין רוב הדגים מגיעים מדיג מסחרי ולא מבריכות"
תבדוק את המספרים...ככה בשלוף זה 12% מיצור דגים מגיע מגיע מדייג בארץ(מתוך 29%), השאר מיובא. כלומר 3.5% מהצרייכה מארץ היא מדייג בארץ...
http://www.moag.gov.il/yhidotmisrad/dovrut/publication/2012/Pages/Fishes_consumption_information.aspx

תשחרר בשבילך, לא מסיבה אחרת.

נושא מאוד מענין, אבל לצערי לא רלוונטי להרבה ישראלים,
אין כאן תרבות בנושא הזה והרבה לוקחים דגים קטנים בכל מיני טענות שונות ומעצבנות.
אני אישית חושב הפוך ממך בנושא האם לקחת דג גדול או דג קטן.
לדעתי חלק מהדגים הקטנים שאתה אומר לשחרר לא ישרוד מכל מיני סיבות.
וגם לא בטוח שיצליחו להגיע לגיל שמתרבים.אז אולי יש גדלים שאפשר לקחת(לא גודל מחזיק מפתחות כמובן)
לעומת זאת אם יקחו את הגדולים שכבר מתרבים, כמו בעונה זאת רוב הנקבות הגדולות והשמנות מלאות בביצים זה פוגע הרבה יותר בעתיד הדגים.
אני חושב שעדיף לקחת 5 לוקוסים של ק"ג מאשר אחד של 5.
ובקשר לדייג המסחרי
רוב הדגים שנמכרים מגודלים בבריכות , ודגי הים שיש בשוק כמו לוקוסים מוסרים לברקים דניסים רובם מיובאים מחו"ל ולא נידוגים בארץ

מחזק אותך, גם אני חושב שלקחת נקבה שמנה שמלאה בבתים פוגע בדור העתיד הרבה יותר מלקחת הרבה דגים קטנים שלא הגיעו לגיל רבייה

דעתי בנושא ברורה מאוד.
לכל דג יש חשיבות והלוואי וכולם היו משחררים דגים לחופשי ונהנים רק מהפייט.
אתם רוצים לאכול דגים תלכו תקנו הדגים בשווקים 90 אחוז אם לא יותר הם לא מגיעים ממקורות טבעיים בארץ.
אנחנו דייגים ספורטיביים וכמו ששחקן כדורגל לא לוקח כל כדור שהוא מבקיע גול כך גם אנחנו ובטח ובטח כשמדובר בבעל חיים.
אנחנו לא ציידים ואנחנו לא במאה הקודמת שהיו הולכים לדוג רק בשביל להביא אוכל לבית.
זה התחביב שלנו ותחביב שאוהבים צריך לשמר ואם כולם ייקחו דגים בלי לסנן או בלי לקחת בחשבון שנגרם נזק אז לא יהיה לנו מה לדוג בעוד כמה שנים.
ותעזבו בצד את הדייג המסחרי אתם כל הזמן רוכבים על זה "גם ככה עם הורסים אז מה זה משנה".
אז לא לא נכון תתעסקו קודם כל בעצמכם תתנו את החלק שלכם בדבר ואחרי זה תתעסקו באחרים.
דגים גדולם דגים קטנים זה לא משנה אני בדעה לשחרר את הכל.
אתם רוצים אין בעיה תיקחו דג שניים בגודל סביר.
לכל דג יש משמעות וערך גם לקטנים שאתם אומרים "הוא לא בטוח ישרוד" מי קבע מי ישרוד? אתה? אני?...זה כמו שתגידו "הילד שלך צעיר וחלש עדיין הוא לא ישרוד אין לו עתיד".
תשחררו את הקטנים כי הם העתיד שלנו.
תשחררו את הגדולים כי הם המפעל שמייצר את העתיד שלנו.
תלכו ותיהנו מהתחביב מהאדרנלין בשביל זה אתם יוצאים לדוג.
חבל להרוס את מה שגם ככה בקושי יש לנו.

באותה דעה ועמדה !!!

מארט 

השחרור הוא בשביל ההרגשה הטובה שלי שאני עושה משהו לשמירה על המשכיות הדגים.
ברור שעדיף שהיו חוקים ותקנות+ פיקוח כמו בארה"ב וארצות אחרות, אבל מכיוון שאין, אז איש הישר בעיניו יעשה.

תפוס ושחרר?
Catch & Release?
מעולם לא הבנתי את הזרם הזה
לפגוע בחיה,לתקוע קרס בפה של דג, לשלוף אותו מהבית שלו ... כל זה בשביל לשחרר חזרה?
על איזה חלק באישיות שלנו זה נופל? איזה חוויה זה גורם? איזה תחושות זה נותן לנו?
האם זה גורם לי להרגיש גבר? חזק יותר? האם זה מרגש אותי?
אחרי המון מחשבות בעניין, אחרי שהחזקתי פארידה ענקית ביד
שהרגע יצאה מהמים ושאלתי את עצמי "מי שם אותך לשלוף את היצור המדהים הזה ממקום מושבו"

המסקנה והדעה שלי היא שמדובר בצייד נטו!

אם מישהו מחפש את התחושות שרשמתי כאן הוא מוזמן להגיע לאחד ממכוני אומנויות לחימה בעיר,
אפשר לשים שם כפפות ולהלחם,לזרוק,להטיל,למשוך, שם מרגישים ריגוש,חוזק,גבריות :-)

לים יוצאים לצוד וכמו צייד שמתקיים מהטבע
את הקטנים משחררים שכן הם לא "בר צייד" ומתוך חמלה
את הגדולים משחררים כאשר הם בתקופת רביה מתוך כבוד לטבע ודאגה להמשכיות
לציד יוצאים כשצריך, כלומר אם יש דגים במקפיא אפשר לצאת לים ולהינות אך לא לצוד.

עכשיו לכל מי שטוען שאנו בשנות ה - 20 וכמו שלא צדים איילים לא צריך לדוג גם דגים,
ודגים אפשר לקנות בשפע כאלה שמגיעים מחוות לגידול דגים
יש בזה משהו, עדיין אין לי תשובה לכך.

המשפחה שלי ואני באופן אישי אוהבים מאד לאכול דגים,
ואם אפשר אז מעדיף אותם טריים,ללא אנטיביוטיקה ישר מהטבע.
באלסקה משפחות צדים צבאיים לשם אכילה, אמנם דג זה רק דג ולא צבי או דב חמוד :-)
אולי אם היה כאן שפע היינו עושים גם את זה, מי יודע ....

זאת דעתי בעניין.

בס"ד

מסכים לחלוטין. ממצה את דעתי האישית בנושא (למעט הקטע על הגבריות ואומנויות ללחימה )
כשאני הולך לדוג בים אין ספק שכל החוויה מסביב היא טובה.
אבל ללא ספק אם אני תופס בגודל של אכילה אני לוקח בשביל לאכול.
לדעתי זה יותר בריא מאשר מה שמוכרים בסופרים.

הנתונים שלכם קצת לא משקפים את המציאות
הדג הכי נצרך הוא  טונה ....
אבל טונה בשימורים...
אם נוציא את הטונה בשימורים מהרשימה נקבל אחוז הרבה יותר משמעותי את דגים אשר מגיעים מהים ....

גם אני איתך באותה הדעה
גם אצלנו צורכים הרבה דגים וברור שאני מעדיף את הדגים שאני תופס
ככה אני יודע מאיפה הם באו ומה רמת הטריות שלהם
דיג זה צייד לכל דבר!!!
משחרר קטנים שלא ראויים למאכל ואת הגדולים אני מביא הבייתה

אז חבל מאוד שאתם לא נכנסים לשורשר הבעיה.
אבל עייפתי מהנושא אני והחברים שלי עושים את החלק שלנו לפחות בהרגשה ובסיפוק.

לדעתי תפוס ושחרר מתחלק לשניים

1. תפוס ושחרר בגלל רגולצייה - כלומר , בתקנות רשום מהו גודל הדג שמותר לדייג להוציא מהים , אם הדג קטן מזה עליו לשחררו. בשיטת דייג הפנאי לסוגיה , הסיכוי שדג שנתפס ושוחרר יחיה עולה על 90% ( אשמח לספק קישור למאמר למי שרוצה ) , לעומת דג שנתפס ברשת או מלכודת כלשהיא.

2. תפוס ושחרר מטעמי מצפון - כאן כבר נכנס הרגש,הגיון וחמלה , אתה יכול להוציא דג בגודל חוקי ולחשוב לעצמך " אם אשחרר אותו הוא בטח יטיל ביצים ויהיו עוד דגים בים" , או אפילו " נהניתי מעצם התפיסה עצמה ( הצייד ) ואיני רוצה להוציא את הדג מהמים ולאכול אותו " ,את אלו שנהנים מעצם התפיסה נראה הרבה המקומות אחרים בעולם ( ויש כאלו בארץ גם , אך לא הרבה ).

את אפשרות 1 ניתן לפתור באכיפה יותר אקטיבית ומסיבית , ולטעמי גם דרכה נגיע לאפשרות 2.


זוהר