אומרים שפתיחת תעלת סואץ הביאה עמה פולשים רעים לים התיכון, אבל ברבוניה מסוג "פס צהוב" הוא דוגמה לפולש נהדר - ויש גם רבים כאלה.
עממי – ברבוניה פס צהוב, אדמירל
מדעי – openeus moluccensis
ערבי – سلطان اسفر.
אנגלי – goldband goatfish
עברי – אפון זהוב-פס
"פס צהוב", כפי שנוהגים לכנות את מין הברבוניה הזה, הוא דוגמה נהדרת ל"מהגר" מים סוף שהמים החמים יותר של הים התיכון לא רק שלא מפריעים לו, אלא אף מהווים קרקע פורייה להתרבותו במהירות ולשלל גדול מאוד.
"פס צהוב" הוא אחד משלושת מיני הברבוניה - בני משפחת המוליתיים. השניים הנוספים הם המולית האדומה, הידועה יותר בכינויה "סולטן אברהים", ומולית הפסים, - שני סוגי הברבוניות שמצויות בים התיכון עידן ועידנים, ועוד בימי המצרים ואחריהם הרומאים נחשבו למעדן.
"פס צהוב" הגיע לים התיכון מים סוף, והוא נפוץ מאוד דווקא הרחק מכאן, בחופי צפון אוסטרליה, באינדונזיה, בים סין, בתאילנד וביפן, מה שמלמד איזה שחיין אדיר הוא. בדרך כלל השחיינים הגדולים הם דגים גדולים יותר, אולם מין ברבוניה זה הוא שחיין למרחקים ארוכים, ורק לעתים הוא עוצר על מנת לחפש את ארוחתו.
הפס צהוב, או האדמירל – השם שהודבק לו בשל הפס הצהוב המעטר את גופו לכל אורכו, הוא נוקטורני ובמשך היום הוא נוהג להתגודד בלהקות גדולות מאוד על הקרקעית. רק בלילה, כאשר הוא משתמש במחושיו לחפור בקרקע החולית או הבוצית שאותה הוא אוהב (בדומה לשאר אחיו בני משפחת המוליתיים, כולם מכונים באנגלית goatfish בשל כך), הוא מתפזר לכל עבר על מנת לחפש את מזונו. הוא אוכל כל, מרכיכות ותולעים בצעירותו ועד דגים קטנים בבגרותו, כשלסתו גדלה קצת יותר.
בדרך כלל הוא חי בעומק 40-90 מטר. הנקבה והזכר מטילים במים את הזרע והביצית, שם מתרחשת ההפריה ובקיעת הביצים, ושם, כחלק מהפלנקטון, הם נישאים בזרם.
הפס צהוב הוא דג נודד ומין זה התאקלם נהדר בכל הים התיכון, כולל האגן המזרחי: זה אומר, כמו בשאר מיני הדגים הנודדים, שאם אנחנו לא נדוג אותו - ידוגו אותו אחרים. זאת בניגוד לדגים כגון הבורי או הלוקוסים, שנמצאים פה תדיר. הוא לא בא על חשבונם על שני מיני הברבוניות האחרים שהוזכרו, החיים בדרך כלל בעומק גדול יותר, מ-90 מטר והלאה, ואותם כמעט לא מוצאים בעומקים רדודים יותר.
זו גם הזדמנות נפלאה לברך את גנרל א-סיסי על הרחבת התעלה, ולראות מה עוד יביא לנו פרץ ים זה, ששינה את מגוון הדגים המקומי במידה שאין דומה לה בעולם. בכל פעם שהתעלה הורחבה, גדלה השפעה זו.
תעלת סואץ נפתחה בשנת 1869. פרדיננד דה-לספס היה אדריכל התעלה והמוציא לפועל שלה, על כן נקראת ההגירה מים סוף לים תיכון דרך התעלה "הגירה לספסית" או "לספסיאנית". לעתים, תוך שיפוט ערכי, קוראים למינים אשר עברו "פולשים" במקום "מהגרים", אך בדרך כלל עלינו לברך על תופעה זו.
ישנם אמנם מינים מהגרים אשר לפי המשוער פגעו במינים קיימים והתרבו על חשבונם. דוגמא לכך היא הנימי מהגר (ברבון, ז'רבידה אילתית, ז'רבידה מהגרת) – על חשבון הז'רבידה, אף שבעניין זה לא נעשה מחקר רציני. דוגמאות בולטות יותר הן האבו-נפחא שמהווה מטרד אדיר לדייגים ואינו תורם במאום, וכמובן - המדוזה, ששינתה לחלוטין את חיינו והיא זללנית אדירה של ביצי דגים והשפעתה על בית הגידול שלנו היא רבת משמעות.
אולם אחרי 146 שנות דיאלוג, קשה שוב לדמיין את הים שלנו ללא דגים נפלאים כגון הפלמידה הלבנה והאדומה, הארס, ה'פס צהוב', המליטות, שרימפס הקריסטל וכו' וכו', שלא היו נמצאים במחוזותינו אילולא תעלה זו, שמאפשרת לעוד ועוד מינים לנסות את מזלם במערב הפרוע של הים התיכון.
ישנם מינים אשר דווקא בחלק המזרחי של הים התיכון נוח להם, ויש כאלה שעד מהרה הגיעו לספרד ואיטליה. יש כאלה שחום המים הקשה עליהם את החיים, ויש כאלה, כמו זה שלנו, שדווקא חוגגים את המים החמים. ככלל, ניתן גם לומר כי למינים רבים ההסתגלות הייתה נוחה בגלל יתר נוטריאנטים (חומרי מזון) הקיימים בים תיכון בהשוואה לים סוף, ובנוסף אחוז מליחות נמוך יותר.
כיום, למעלה מחמישים אחוז מהמינים וחמישים אחוז מהשלל הכולל שנידוג בים התיכון, מקורו בים סוף. זה דבר כל כך מרתק, וקיימת תחרות בקרב ביולוגים ימיים מי יהיה הראשון שיפרסם מין חדש שנצפה אצלנו אחרי שחצה את התעלה. זה קורה באופן תדיר.
הברבוניה פס צהוב נמכר במחירים נמוכים מעט ממיני הברבוניות המקומיות, אולם זה עדיין לא זול. קילו יעלה 90-60 שקלים, תלוי בגודל ובהיצע של אותו היום. חשיבותו המסחרית גדולה והוא אחד ממיני הדגים הקטנים המעטרים כל מסעדת דגים בארצנו. בכלל, הברבוניות למיניהן הן היחידות בין הדגים הקטנים הנמכרות במחירים כאלה, ומגיעות גם למסעדות היוקרה. אני לא בטוח שזה מוצדק - פעמים רבות אני מביט בעיניים תוהות על המחירים שאנשים משלמים עבור הדג, כשארגז ליד יש דגים טעימים לא פחות לדעתי הנמכרים בחצי ובשליש מחיר. אבל זה העניין ביחסי ציבור, ואלה של הברבוניות כנראה מוצלחים במיוחד.
המלצות הכנה: טיגון או כבישה קלה. גם על הגריל – מעדן.
*** כול הזכויות שמורות לגיל ססובר, עיתון "הארץ" ***















איך אזכור את הכל 
