תקראו את המקרה ואת המסקנות וחשוב שתבינו את החשיבות של קור הרוח במקרים כאלה.
וכמובן את התגובות שלכם מה הייתם אתם עושים במקרה כזה ואם יש לכם עוד רעיון מועיל.
**(מאמר זה נלקח מ IKF ותודה שיש לנו את הזכות להציג מקרה שחשוב שיהיה בו תובנות )
**המאמר נכתב ע"י איתי בכר - 12 יוני 2008 02:07
מצב חירום: הקיאק מתמלא במים
לא היה מאושר ממני ביום המפגש האחרון...
הקיאק שעליו פינטזתי מזה מספר שנים הגיע ארצה ואני הראשון שיצא לחתור בו ולרכוש אותו.
הקיאק אמנם לא יציב כמו קיאקי הדיג המוכרים לנו אך אחרי 6 שנות חתירה בקיאקים מסוגים ומינים שונים (כולל בניה של 3 דגמים ארוכים וצרים לטורינג מעץ) הרגשתי דווקא די בנוח בכלי הזה. אמרתי לעצמי שתוך מספר חתירות בטח ארגיש בו כמו שמרגישים בכל קיאק אחר.
עד המפגש הספקתי לבצע חתירת נסיון אחת בחוף המרינה בת"א מול בית היבואן, בים מאוד רגוע. כשבדקתי לבחון מה מצב הקיאק אחרי החתירה ראיתי כי בפנים הקיאק יש מעט יותר מים ממה שאני רגיל לראות - מעט מדאיג, אך לא משהו שהיה שווה ביטול העסקה עליה חלמתי מזה זמן כה רב.
כשהגענו למפגש ביום ששי בבוקר חיכה לנו ים יפהפה, לא שטוח כמו בפעם הראשונה שחתרתי בקיאק אך גם לא רוגש במיוחד - ים עובד שמוסיף מעט פלפל לחוויית החתירה והדיג. יחד עם קבוצת החותרים המנוסה יצאתי לנקודות הצפוניות הרחוקות יותר ואני מודה שכבר בתחילה היתה לי תחושה הרבה פחות נינוחה מאשר בחתירת הנסיון בת"א - הקיאק הראה לי יותר מהצד הקיצוני שבו. התנודות ימינה שמאלה היו מבהילות יותר והחתירה אל מול רוח מערבית וגלים הותירה אותי שטוף מים כל הזמן.
זה הרגע לציין כי בקוברה אקספדישן ישנם אמנם 4 חורי ניקוז בתוך הקוקפיט אך הם מגיעים במצב אטום (עם אפשרות לקדוח אותם) ובמרכזו שסתום דו כיווני (ביילר) כמו במפרשיות קלות. עם השסתום הזה מרוקנים מים מהקוקפיט ע"י חתירה מהירה ע"פ עקרון ונטורי. כשזה מתרוקן, סוגרים מהר והאזור אמור להשאר יבש. כל זה נכון כל עוד נמצאים באזור שקט ללא גלים אך מה עושים שהגלים ממשיכים כל הזמן למלא את הקוקפיט במים עד לגובה העליון והתא המרכזי העגול נמצא כמעט תמיד מתחת למים? Houston we have a problem - ריקון אחרון של הקוקפיט ע"י חתירה מהירה ממש עם ההגעה לנקודה לא עוזר הרבה ועם גל הצד הראשון הקוקפיט שוב מלא מים ואני דג מתוך אמבטיה של מים ב- 24 מעלות כשחוק כלים שלובים ממשיך לעבוד כמו שעון שווייצרי (תחשבו שארכימדס היה משווייץ).
לא עוברות כמה דקות ואני מבין שכך המצב לא יכול להמשך, אני מודיע לקבוצה שאני חוזר מיד לחוף. פורק את הציוד המיותר אצל אבי וצביקה (חבל שלא השארתי גם התרמוס) ושם גז לכיוון נמל קיסריה. המרחק כ 3 ק"מ ואני רוצה להאמין שתוך פחות מחצי שעה אני שם . אני מודה שעד אותו הרגע לא הערכתי נכון את עומק הבעיה ולא שערתי שכמות המים שנכנסה לבטן הקיאק כבר מזמן הפכה למסוכנת ביותר.
החתירה חזרה לא ארכה זמן רב באמת כי תוך 5 דקות הייתי במים אחרי שהקיאק הפך בלתי יציב בעליל ופשוט הפך אותי באחת מתנועות המשוט הצידה. כמות המים האדירה שנכנסה לבטן הקיאק (כ- 2/3 מנפחו הפנימי היה מלא במים) בעצם זזו בתוך בטן הקיאק ימינה שמאלה קדימה אחורה והפכו את התנהגותו לבלתי ניתנת לשליטה. בנוסף, גם המשקל הכולל שלו יחד עם משקלי שלי הורידו אותו נמוך יותר לתוך המים.
האסימון נפל לי כשאני צף לצד דופן הקיאק כשראשי מעל המים ואני רואה שהקוקפיט כולו מלא מים. זעזוע הקיאק משמיע רעש מים מוכר ולא נעים.
במצב כזה, תרגולות חילוץ רטוב מקיאק סגור כוללות ריקון הקיאק ממים ע"י הפיכתו, פתיחת תאים וריקונם. זאת ע"י הנפת קצה אחד של הקיאק מתוך המים ושפיכת המים החוצה. תרגיל שחוזר על עצמו משני קצות הקיאק עד שכמות המים בכלי מועטה מספיק להמשך טיפוס , בסיוע חותר נוסף שנצמד אליך לצרכי יציבות וחתירה בקיאק.
אני מראש ויתרתי על כל הסיפור הזה והבנתי שאם אין מצב לעלות עליו ולהמשיך ככה חבל על בזבוזי האנרגיה. באותו רגע קבלתי החלטה מהירה שההימור הטוב ביותר שלי הוא להתחיל ולנסות להביא את חבריי נמצאים כ- 500 מטר ממני אליי. הנה אני אפילו רואה אותם כשהסוול עובר אותי.
משרוקית ימית בפה ומרביץ, מיד אני רואה את אבי שהיה הקרוב ביותר אליי מתחיל לזוז אליי במלוא המרץ. הוא ציין מאוחר יותר ששרק חזרה אלי. אני לא שמעתי כלום פשוט זיהיתי שהוא מתקרב לכיווני. עד שאבי הגיע היו לי כמה דקות לחשוב והבנתי שבמצב הנוכחי כשטמפ' המים לא ממש נוראית הכי כדאי זה להמתין לשלמה עם המנוע שיוביל אותנו בביטחה לחוף.
בינתיים הבנתי עוד דבר: חגורת ההצלה החדשה שרכשתי לא מכבר, לא מציפה אותי כראוי המים דוחפים אותה מעלה לכיוון הראש וזה מצויין אבל רוכסן הצד נפתח כל הזמן והיא לא מפסיקה "להפרם מעלי", כל דקה שתיים אני רוכס ושוב העסק נפתח מעצמו.
בינתיים, עד ששלמה מגיע לכיווננו מגיעים גם רונן קנדל ומאיר אלהרר ואני מרגיש שאני בידיים טובות. אני ואבי אפילו מוצאים את הזמן להשתעשע בתרגול של חילוץ נכון ע"י קיאק (לא ממונע) ממש כמו שלמדנו באחת ההשתלמויות, אני נתלה מאחור וחובק את רגליי עם ירכתי הקיאק וצף, הקיאק קשור בחבל באנג'י מאחור ויחד עם הגלים לכיוון החוף אני מרגיש שההתקדמות סבירה.
אם שלמה לא היה מגיע אני מניח שהיינו ממשיכים כך לאט אבל בטוח ומגיעים לחוף. כששלמה מגיע אנחנו מבינים שבקיאק הממונע העסק לא יכול לעבוד בצורה הזו ורק ההתלות על חרטום הקיאק מאזנת אותו ומאפשרת ניהוג טוב ויציב של הכלי.
ההתקדמות אמנם איטית וטובה אבל אני מתחיל להרגיש קור לא נעים שמצמרר את כל גופי והאחיזה בחרטום הקיאק של שלמה הופכת לקשה יותר ויותר. במצב הזה אני מחליט לא להתבייש ומבקש מאחד החבר'ה להחליף אותי במים, הפור נופל על רונן הקל והאתלטי שבחבורה שמצדו קופץ על המציאה כמוצא שלל רב.
הוא עוד מספיק לייצב עבורי את הטריידנט ומתמקם צ'יק צ'ק בחרטומו של הקיאק הגורר ונהנה מעוד 20 דקות של גרירה וצחוקים כל הדרך לנמל. לי, מיד עם עלייתי על הקיאק של רונן, חוזר הצבע ללחיים. אני מרגיש בבית, חותר במרץ וחום גופי חוזר אליי מהר מאוד.
אז זהו רציתי לסכם בכמה משפטים ותובנות:
א. קיאק שמתמלא מים זה כבר לא צחוק ורצוי מאוד לדעת מהן האופציות שעומדות בפני החותר.
ב. לא לפסול אפשרות ריקון הקיאק ממים אם סיבת החדירה ברורה ופשוטה (למשל תא שהושאר פתוח).
ב. גם במים לא קרים אבדן חום גוף מתרחש והשאיפה היא לצאת מהמים כמה שיותר מהר.
ג. עוד סיבה למה אף פעם לא יוצאים לבד לדוג.
ד. אם צריך במהלך החילוץ להחליף את ה"טובע" בתוך המים עדיף מאשר לתת לו להכנס להיפותרמיה.
ה. טלפונים לחילוץ ימי מהיר תמיד לשמור כאופציית 'חיוג מהיר' בנייד בתוך נרתיק אטום למים.
ו. אם גוררים קיאק מוצף לחוף להחזיק את תופסן חבל/בנג'י הגרירה צמוד ל'גרריסט' תמיד יכול לקרות
מצב שהתקלה תמשיך ותורע עד לכדי טביעת הקיאק ואז יש חשיבות אסטרונומית לניתוק מהיר של
ה'טיטאניק' מהגוררת.
כל שנשאר זה לומר המון תודות לחבריי היקרים: לאבי גיספן שזיהה מיד את הבעיה ולא מש יותר ממטר ממני במהלך כל החילוץ (חוץ מאשר כשביקשתי ממנו לתעד), לרונן קנדל היקר שביקרים על כל הכל כולל הכל, למאיר אלהרר שהחליף צבעים וחש כל הזמן בחילה נוראית אבל למרות הפצרות חוזרות ונשנות מצדנו לא הסכים לחתור לחוף. ואיך אפשר בלי חיבוק חם ואוהב לאיש והאגדה שלמה מאור שבלעדיך הכל יכול היה להסתבך הרבה יותר. על קור הרוח ועל ההבנה והתייחסות הכי רצינית שרק אפשר לעומק הבעיה.
אוהב אתכם
איתי בכר.
:
