|
|
 |
|
|
את הסיפור הבא קראתי לפני כחמש שנים באינטרנט
לפני ארבע שנים הבאתי בזכותו את הבן שלי, איתי, לבית חולים (היה אז בן שנתיים)
והסתבר שיש לו דלקת ריאות שרק בצילום ניתן לראות (הרופאה במיון כמעט ושחררה אותנו הביתה).
אלמלא כן, אינני יודעת כמה זמן היה עובר עד שהיינו מגיעים לבית חולים ובאיזה מצב.
מדגישה שוב את מה שהכי חשוב בעיני:
לגבי הנשימות לדקה - חשוב לשים לב -
בתינוקות הסימן הוא באמת מעל 60 נשימות בדקה.
אחרי גיל שנה - מעל 40 נשימות לדקה נחשב מהיר,
ובמבוגרים - 30 נשימות לדקה.
חשוב לקרוא בעיקר עבור מי שיש לו ילדים קטנים:
קצת רקע: לפני הסיפור הזה הילדים שלי היו מצוננים מספר פעמים בעבר, השתעלו רק פעם אחת, ותמיד יצאו מזה לבד, בלי אינהלציות ובלי אנטיביוטיקה.
בסוף נובמבר, בוקר יום שישי אחד, אני מתעוררת לשמע שיעול של אחד הילדים. שיעול יבש כזה. לא משהו שלוקחים בגללו לרופא. אין חום, אין נזלת, אין ליחה. מחכים.
למחרת בבוקר, השיעול התגבר, והיה קצת חום (38.5) אבל התחושה שלי היתה מאוד לא טובה. לילד היו סימנים קליניים של מצוקה נשימתית. זה היה יום מאוד חורפי ורק המחשבה על היתקעות במיון עשתה לי רע, אז בעלי שכנע אותי להזמין רופא הביתה שישמע את הריאות של הילד.
הגיע רופא, שמע את הריאות ואמר: "הריאות נקיות, אין צפצופים. הילד בסדר גמור" (היום אני יודעת שעד 60% חסימה של הריאות לא שומעים כלום, זה נשמע תקין לגמרי). הפניתי את תשומת ליבו של הרופא לכל הסימנים: התרחבות של הנחיריים, מעל 40 נשימות בדקה, רתיעות בצלעות, ואמרתי שאני חושבת לקחת אותו למיון. הרופא צחק עלי ואמר לי לחכות לבוקר.
כל הלילה לא ישנתי. התקשרתי באמצע הלילה למיון בשניידר, תיארתי להם את המצב ואת מה שאמר הרופא, וגם הם אמרו לי שבעוד כמה שעות כבר יש רופא, ושאני אחכה.
בשעה 6:00 בבוקר נשברתי, לקחתי את הילד, שמתי אותו באוטו ונסעתי לשניידר. כל הדרך ניסיתי למנוע ממנו להרדם: "הנה אוטובוס, הנה טרקטור". כשהגעתי למיון, למזלי לא היה אף אחד (יום ראשון בבוקר...), משמרת "טרייה". מדדו לו לחץ דם, מדדו סטורציה, ואז ראו 60% סטורציה (למי שלא יודע - מתחת ל-95% מאשפזים). האחות אמרה שהמכשיר מקולקל והלכה להביא עוד מד סטורציה. גם המד החדש הראה אותו הדבר. פה כבר שאלתי אותה אם בכלל יכולה להיות סטורציה כ"כ נמוכה. היא אמרה שלא נראה לה. עברנו לחדר בדיקות, מדדנו בעוד מכשיר ואז הגיעה עוד אחות ששמה לו מסיכת חמצן על הפנים ואז ראתה שהמד מראה נכון כי הסטורציה התחילה לטוס למעלה.
מייד חטפו לי אותו מהידיים. צעקות: "לחדר החייאה!! תקראו לטיפול נמרץ! איפה הרנטגן?? יש לו בעיית לב?? " ואני רצה אחריהם. בחדר החייאה התנפלו עליו 6 אנשי צוות, הכניסו חומרי החייאה בוריד, עירויים בכל מקום, אינהלציות, הדליקו את המנורה הגדולה מלמעלה, חבירו למוניטור. מירוץ של אנשים וצעקות.
אחרי הכל - הועברנו לטיפול נמרץ ל-24 שעות ואח"כ עוד 3 ימים במחלקה.
אחרי שהכל נרגע - אני הייתי בהלם מוחלט. איך זה קרה לי? אני הבאתי את הילד שלי כמעט מת למיון. הרופאים ניסו להרגיע אותי ולהסביר שזה דווקא בזכותי שהוא חי - כי הבאתי אותו למרות שרופא אמר לי בפירוש לא להביא (אגב, בדיוק שבועיים אחרי כן היה בדיוק מקרה כזה בירושלים, בו הביאו את הילד מת למיון).
אחד הלקחים החשובים בסיפור הוא משהו שאמר לי מומחה ריאות אחר, מנהל מיון ילדים של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ: היית יכולה להביא אותו למיון במקום להזמין רופא והיו משחררים אותך הביתה, כי אז באמת לא שמעו כלום בריאות. ואז - כבר לא היית מגיעה שוב למיון, ומי יודע מה היה קורה.
בקיצור - שיעול הוא עסק מאוד רציני, ולהיות היסטרית זה התפקיד שלנו כאמהות.
מהשיעול הראשון ועד לחדר ההחייאה עברו 48 שעות בלבד!
אמרו לי שאף אחד אחר לא היה מביא את הילד למרות מה שהרופא אמר לו (הוא כתב במכתב הסיכום שיש לו דלקת בדרכי הנשימה העליונות, כלומר שהוא מצונן). ובאמת שהבאתי אותו ברגע האחרון.
לאור המקרה הזה, אני לא מרגישה שאני יכולה לתת עצות למישהו. הוא נשם בבית את מה שיכול היה להיות הנשימות האחרונות שלו. אני לא יודעת אם אני אהיה חכמה במקרה דומה/אחר.
זה וירוס, כלומר היה טריגר ויראלי שגרם לתגובה הזאת של מערכת הנשימה.
אין טעם להזמין רופא הביתה. את זה אמר לי אותו מנהל מיון ילדים והזהיר אותו מהסינדרום של "להישלח מהמיון הביתה ולפחד לחזור כדי לא להיראות היסטרי". הוא כנראה יודע למה.
אגב, אנחנו נותנים את הטיפול בנבוצ'מבר, שהוא נחשב יעיל יותר מאינהלציה, מכל מיני סיבות. זה גם מהיר יותר מאינהלציה.
לגבי הנשימות לדקה - חשוב לשים לב -
בתינוקות הסימן הוא באמת מעל 60 נשימות בדקה.
אחרי גיל שנה - מעל 40 נשימות לדקה נחשב מהיר,
ובמבוגרים - 30 נשימות לדקה.
* מהירות הנשימה היא אחד המדדים היעילים ביותר להערכת המצב (חוץ מהמדדים שלא צריך בכלל להגיע לשם: רתע בצלעות ונחיריים מתרחבים).
* מאוד לא מומלץ להגיע לטיפול בסטרואידים בבליעה - הידעת שכדור אחד קטן של בטנזול שווה למשאף דודיקורט שלם?? לשם סיבור האוזן, אלעד קיבל 4 כדורים כאלה ביום (=ארבעה משאפים שלמים ביום?) וזה הביא אותו לחוסר שקט קיצוני, הוא צרח והשתולל כל היום וכל הלילה, למרות שכרגיל הוא ילד ביישן. צריך לטפל בילד מייד עם התחלת הסימנים, על מנת לא להגיע לסטרואידים בבליעה או לאנטיביוטיקה.
* ילד שחוזרים אצלו מקרים של דלקת ריאות - צריך לקבל בד"כ טיפול מונע. המשך מצב של שיעולים שחוזרים על עצמם פוגע בריאות באופן פרמננטי (למרות ש"מה זה בסה"כ, סתם שיעול. כל הילדים בגן משתעלים"), ואסור להשלים עם מצב של ילד שמשתעל.
* לא להזמין רופא הביתה אף פעם (את זה אמרו לי כל המומחים).
* גם אם "העיפו" אותך מהמיון, לא להתבייש לחזור שוב!
* להבין שכל הסיפורים על התדרדרות מהירה במצב של ילד הם לא סתם סיפורים. זה יכול לקרות הרבה יותר מהר ממה שאפשר לדמיין.
* להבין שנכון שרוב המקרים קורים בשכבות סוציואקונומיות נמוכות, אצל אנשים לא משכילים, וכו' - אבל זה יכול לקרות גם לך!
אני מאוד ממליצה לך לפנות לפרופ' וולוביץ' משניידר.
הנוהל אצלו זה שלפני שהוא בודק את הילד הוא מטפל בהורים (הוא מתעקש שיבואו שני ההורים, כי לטענתו כל ממצבי החירום קורים כשהילד נשאר עם האבא ): כל הורה חייב להשתתף בהרצאה שהוא מקיים אצלו בבית. הוא מכנס הרבה הורים עם בעיה דומה ומסביר במשך שעה וחצי על דרכי הנשימה, אסטמה, תרופות, רגישויות, אלרגיות וכו', כולל המחשה על דגם של דרכי הנשימה. שלחתי אליו כבר כמה מחברותי הטובות, וכולם יצאו ממש מתפעלים ("איך לא הסבירו לנו את זה קודם""). אפילו אם תגלי שהוא לא עוזר לך יותר מרופאים אחרים (וקשה לי להאמין, לפי מה שאת מספרת), עדיין תגלי שההרצאה שלו ממש מאירה עיניים. אגב - הוא לא גובה תשלום על ההרצאה. פשוט מתוך אידיאולוגיה.
אם את חברה במכבי - את יכולה לקבל הפנייה מרופא הילדים שלך לייעוץ אצלו (הוא יועץ של מכבי). כשאת מתקשרת אליו (הביתה) לקבוע תור, אשתו שואלת אותך מה הענין. את צריכה לומר "אסתמה של ילדים" (כפי שתראי הוא טוען שכל זה נכנס תחת המטרייה של אסתמה של ילדים, לא משנה איך קוראים לזה רופאים אחרים), ואז היא קובעת לך תאריך להרצאה (בד"כ ימי חמישי).
אם את חברה בכללית - הוא מנהל מרפאת אסטמה בשניידר. את יכולה לקבל לשם הפנייה וטופס 17 ואת קובעת תור. גם שם הוא עורך לכל ההורים הרצאה.
אם לא זה ולא זה - את יכולה לקבוע תור באופן פרטי (כמו שאני עשיתי).
הנוהל הוא אותו נוהל - את חייבת לעבור הרצאה (ואת תראי שזה פשוט אחד הדברים הכי טובים שיכולת לעשות בענין).
כדור אחד של בטנזול שווה למשאף שלם של בודיקורט, אלא שהוא הרבה פחות יעיל ממנו, מאחר והבטנזול פועל מערכתית, כלומר מתפזר על כל הגוף (ובדרך משפיע על כל מערכות הגוף, שלא חטאו ולא פשעו), ואילו הבודיקורט הוא נשאף, ולכן פעולתו מקומית ישירה ומדויקת, וחלק קטן מאוד ממנו עובר למחזור הדם.
פרופ' וולוביץ' טוען שילדים שמטופלים אצלו לא מגיעים לטיפול בבטנזול, מאחר וכמויות גדולות ממנו מזיקות מאוד, וזו רק אחת הסיבות שבגללן המלצתי לך לשמוע את דעתו.
|
