איזו חגיגה אדריאן אחרי תקופת המנוחה.....

יציאה ראשונה ניעור אבק עם דג יפה ושחרורים...
יציאה שניה יום של הפתעות...
יציאה שלישית - המומחיות עובדת והלוקוסים באים...
המקצוענות מורגשת בכל משפט,
אהבתי לראות שאתה מדבר ממקום של מי שמקפיד להבין היכן ואיך הדגים נתפסים -
שם דגש על קריאת תוואי הקרקעית ועל צורת העבודה...

דוח מרתק והתמונות משלימות את החגיגה......
ושאפו על השחרורים הרבים...
ואם כבר פירטת ושיתפת, אז שאלות:

*כתבת:
"בנק מסויימת רואה קרקעית מאוד מעניינת... אומר לעצמי: זה מקום של לוקוסים... אין מצב שאין פה אחד... מוריד מקפיץ פעם אחת על מנת ליצור "רעש" בריף..."--מה זה מבחינתך קרקעית שהיא מקום של לוקוסים?
--מה פירוש מקפיץ פעם אחת כדי ליצור רעש? איזה סוג הקפצה זו לשיטתך "הקפצת רעש"?
*ועד כתבת: ".
.. סלע שטוח... אולי מדרגה של מטר בצורת שיני מסור... מקום קלסי להתקבצות לוקוסים, ובעיקר אירדיים... אני מזהה את שיני המסור... ואומר לאורי :" אחי קלוט את הקרקע... אני מניאק אם אין פה חפאשים"... לא מסיים להגיד את זה לאורי ,מוריד את הגיג בול על הקרקע ומקפיץ לאט אבל בשיטה שלוקוס לא יוכל להמנע מלתקוף... "
--יש מצב לקבל מתישהוא תמונה של "סלע שיני מסור"?!
--ושאלת מליון הדולר: מה זו ההקפצה שלוקוס לא יוכל להימנע מלתקוף?

רפי ידידי,
תודה על הפרגון. בהחלט לפני כשנה וחצי החלטתי להתמקצע בעיקר בלוקוסים. לטעמי זה אחד הדגים הכי טובים הן בעבודת החיפוש שלהם (ממש כמו צייד) והן בבשרו המשובח. לכן, החלטתי ליישם את כל הכישורים שלי ללימוד, ניתוח ותכנון הדייג הספציפי הזה. בהשכלתי אני מהנדס תעשייה כך שבניית תוכנית אסטרטגית לא מהווה איום או בעיה.
לכן, ממש למדתי במשך כמה חודשים טובים את הייצור הזה שנקרא לוקוס ("דקר").
חשוב לציין, אני אישית רואה את הדייג כספורט אבל גם כמדע. אם יורדים לפרטים, לומדים ומנתחים נכון את הסוגיה אין שום ספק שהתוצאות יגיעו. בוודאות!!!.
הלימוד כלל:
1. צפייה בהמון סרטונים של דייג מקיאק, צלילה חופשית, NAT GEO וכו'.
2. קריאת מאמרים מקצועיים על הביולוגיה הימית של הדקר (התנהגות, מערכת אקולוגית, וכו')
3. מיפוי חופי הארץ על מנת למצוא נקודות פוטנציאליות
4. הצטיידות הסטים מתאימים למשימה (הבנת מה כדאי יותר, סט מהיר או סט איטי, ולמה?).
לאחר שהבנתי את ה"בעיה" , רק אז אני יכול להיות פנוי למצוא את ה"פתרון".
עכשיו נותר רק:
1. לתרגם את הידע להצלחות.
2. לתרגל טכניקות שונות.
3. להרחיב את בסיס הנתונים שלי (נקודות, שעות תפיסה, גיג , פתיון וכו').
4. בחירת שיטה מועדפת (אני אישית בחרתי בגיג על פני מדאי רק בגלל שאני מעדיף דייג אקטיבי יותר... מדאי משעמם אותי קצת ואני חייב "להרגיש" את הצייד... ).
זה כרקע כללי לתשובות הנקודתיות שלך:
1. לוקוסים נמצאים בעיקר בסלע או סביב הסלע. לכן עיקר המאמץ חייבים להשקיע שם. ככל שאתה מתרחק מהסלע ההסתברות לתקיפה יורדת. פה בא לידי ביטוי יתרון הקיאק... שנותן לך את אופציה להיות עצמאי ולתקן כמה שאתה רק רוצה.
2. פה צריך להבין את התנהגות הלוקוס. לוקוס הוא דג:
a. טריטוריאלי – לכן יתקוף כל פולש.
b. חמדן – מספיק שיהיה קצת רעב והוא יתקוף ללא בושה אפילו דגים גדולים ממנו. יצא לי לשחרר לוקוסים קטנים של 25-30 סמ שתקפו ללא בושה גיג באורך של 15-20 סמ.
לכן הורדת והקפצה רועשת תגרום לגירוי החושים של הלוקוס. ראו סרטון ותמונה מצורפות מטה.
3. כן... פעם הבאה אצלם כמה מסכים על מנת שתבינו מה זה אומר... אבל את זה נותן לראות גם על ידי הקריאה שמקבלי בפיש. בפיש פיינדר צריכים לנתח את המצג בשני מישורים: צורה וצפיפות. צורה ברור למה... צפיפות זה בעצם צפיפות הקרקע. זה נותן את ההבדלה בין סלע לחול. לכן אם רואים מצב של צפיפות גבוה אבל קרקע שטח זה אומר שתה נמצא על "סלע שטוח" . בסלע שטוח יכולים להיות בורות/מערות לכן יש סיכוי טוב למצוא אדומים ובוודאות חפאשים או אירדיים.
4. זה כבר עיניין של טכניקה. זאת הקפצה המדמה שחייה של דגיגון. ממש טכניקה. זה דורש עבודה, תרגול ולימוד. שילוב של גלגול, הקפצה ומקל טוב.
בברכה,
אדריאן
אדריאן, הותרת אותי עם פה פעור.....
.
יחד עם זאת, מדהים לראות לאילו מחוזות ולאילו גבהים לקחת את הגישה הזו...
מבחינתי, זה הדבר האמיתי בתחביב, בכל תחביב ובמקרה שלנו דיג ספורטיבי - לא "לבוא לזרוק מקל" אלא לחקור, להבין ולהגיע למיקסום החוויה, כאשר חלק בלתי נפרד מהחוויה האמיתית הוא לא רק מיקסום בתוצאות אלא גם להבין את המאטריה ומה מה עושים... כל אותם ניתוחים ותובנות והליכי הסקת מסקנות, שעושים לבד ועם חברים, זה לטעמי חלק בלתי נפרד מהדבר האמיתי....
מקצוענות בהתגלמותה ובמלוא מובן המילה - לא פלא אדריאן שהוצאות שלך מדברות בעד עצמן
קראתי בשקיקה ונהניתי מכל שורה... שאפו ענק אנדרי על הגישה ועל השיתוף...
מצפה בקוצר רוח לתמונות ולהסברים...