עזוב מאמון תמיד יבוא אותו יפה הנפש שיבכה בפורום כל שהוא על דייגים חובבים ש״שוחטים ״ את הים
אבל הוא רק יבכה ולא יצלם למשל דייגי רשתות שמרימים סרדינים וזורקים בחוף למות .
זאת הסיבה שאני מזלזל באנשים כאלו בפרט שמאשימים את מנהלי הפורום בעידוד .
הלוואי והיה עושה חצי מהם .

כל אדם בכבודו מונח, ובואו לא נעשה מפורום זה דומה לממה שברחנו, סכסוכים בין חברים זה הדבר הכי צורם, כל אדם כבודו במקומו מונח , וכל דיעה מוערכת ונלקחת לצומת לב
אבל זה לא רק דייגי הרשתות, זה עניין של תרבות מ א - ת , תרבות לכבד את הזקן תרבות לכבד את הזולת וטורים , וכבוד לסביבה והערכה למה שיש לפי שלא יהי...
והכל מסתכם בחינוך לפי דעתי..

צודק מאמון ברחנו משם בגלל התגובות האלו אני אמרתי ואומר שוב כל מי שיצלם דייג לא חוקי או כל דבר אחר שלא נראה לו שישלח אלי למייל
מבטיח שנושא זה יטופל .
אבל תגובות שחיטה מטריפות אותי אין מה לעשות

ערב טוב סער
איך אפשר לטפל בדיגים לא חוקים
יוצא לי להיתכל לפעמים

ככככככככככ
איך יטופל תגיד לי איך?
מיילים עם תמונות נשלחו לנציב משרד החקלאות , למחלקת הדיג והחופים, מה קרה? זיין בעין אין מספיק כוח אדם ותקציב..
הבטיחו לחדיר דגה חדשה לטבירה? הבטיחו ורצו לחוקק חוק נגד דיג בכנרת ? מה קרה  זיין בעין
כמה חוטים זרוקים על החוף אתה מוצא? כמה סכיות נילון עם שאריות פתיון? כמה ריגים חתוכים אחרי יום דיג ומושלכים סתם בחוף?
 עוד פעם אני טוען עניין של חינוך , וחינוך אם מגיע מבית אב, או מלחץ סביביתי ואם לא אז בא מכנסות . וכמעט לרוב אף אחת מאלה לא מתבצע, לא חינוך מבית אב ולא לחבר לקבוצה שעושה פרצפים למלכלכים ולא לחץ מהסביבה לשמור על הסביבה ולא כנסות , רק שלטים שמי שמלכלך בחוף זה מקבל 750 שח קנס ואין מי שיאכוף , אז תעזוב אני ברמת יאוש מהארץ הזו , שבא לי לעזוב כבר

חבל שהרמת ידיים לי יש פתרון ויש לי הצלחה איך אתה שואל ?
שמור במערכת ( המבין יבין )

דקו יקירי
כמי שהיה שותף להקמת הפורום והיה מנהל בשלושת החודשים הראשונים אני יכול להגיד לך שאין לך מושג קלוש מה אתה מדבר.
החברים הללו שהם גם מנהלים משקיעים את נשמתם בפורום כדי שאתה תוכל להכנס בסוף יום העבודה וללחוץ על "ראיית ההודעות שלא נקראו מאז הביקור האחרון שלך" ואז תופיע רשימה של 60 הודעות ודוחות ותגובות. הם מפיקים מפגשים (גם כאלה שאתה טרם יודע עליהם), תחרויות וכו', הם משקיעים כל אחד מידי יום 3 - 4 וגם 5 שעות מול המסך.... איך אתה חושב מגיעים ל 1500 הודעות? איך כל הטרולים נעלמים מרשימות החברים? איך מופיעים מאמרים בממשק? מי מאזן, מאיץ וגם לפעמים בולם? ואני יכול להמשיך ולמנות - ברכות ימי הולדת, וברכות ברכה לחדשים שהצטרפו....

ואז אתה מגיע ומתחיל להטיח בהם אשמה.... הרי בפורום דיג אנו נמצאים! והרי גם אתה על הריף מנסה לדוג קלמרי - גם אתה שוחט בפוטנציה. ואל תגיד לי שאחרי השלישי היית מתקפל הביתה או מתחיל לשחרר. הרי גם אתה צריך את הפתיון לדיג החופי, לסירה או למאכל.

אתה כותב:

5 אנשים שתופסים 30 קלמרי זה הרבה? זה שחיטה? מספיק עם המושגים השליליים הללו - שבוע לא תפסת קלמרי אז פתאום כל שאר החברים אשמים? המנהלים?

אני אגיד לך מה קרה עם הקלמרי - הבט בממשק הדוחות וראה כמה אינטיאסים הגיעו השנה... כל אחד כזה אוכל כמה קלמרים ביום.... זה מה שקרה לקלמרי. שנה שעברה לא היה מי שיאכל לכן תפסת הרבה. ואגב, אני לא מתחבא -  שנה שעברה יחד עם חבר, שהוא במקרה גם מנהל פה בפורום תפסנו בשעתיים 46 קלמרים. אני יוצא 3 פעמים בשבוע לים וצריך הרבה פתיון... אז זה משנה אם אני תופס לבד או קונה קלמרי שמשהו אחר תופס?

אם תמשיך להטיח את המושגים הללו בחברים - אנשים לא יפסיקו לתפוס אלא פשוט יפסיקו לדווח... ואז כל מה שהאתר מבוסס עליו - שיתוף, שיתוף ושוב שיתוף -  יפסק והאתר יידום לאיטו.

חברים  - לא לשכוח שזה אתר דיג עבור דייגים.

האם קיים גם פורום של דייגים עבור דגים?


מה על הדגים , רק קלאמרי מעניין אותכם?

חלמו לכם ופושו, יפי נפש...

סתם חברה.. אבירה נעימה היא נעיימה לכולם ובעכורים מחפשים רק דגים.. ובואו לא נעכיר את הפורום החביב הזה...

ולמנהלים אלף תודות, גם לנהל וזה לא קל , גם לדרבן ולארגן , ובמקרים רבים (כמו מאמון למשל ) לצאת לדוג ולדווח בשביל להעשיר .. ואוו

אלף תודות לכם  אנשים יקרים

TIME OUT

סער ושאר החברה שמחפשים את הקלמרי ..לפתיון ולצלחת

הגבתי כבר לקובי בדוח של נאור ..מדיווחים של אנשים שמכיר אישית על שעות תפיסה ובכמות נאה

מדובר על שעות 4 עד 6 ..שעה לפני השקיעה ושעה אחרי ...אח"כ הכל נרגע

כל מי שינסה בשעות כאלה ויצליח נא לדווח לשאר ...כדאי לבדוק !!

צודק הבחור .
כל מילה סלע !!!
אני לא קורא להפסיק את הדיג מהחוף ,אבל האם מישהוא מאיתנו שאל את השאלה למה הולך ופוחת הדיג מהחוף ב6-8 השנים האחרונות ?
מישהוא שואל למה יש דבר כזה שנקרא "עונת דייג" ולמה הלברק מגיע בחורף ? ולמה הקלאמאר והסבידה מגיעים עכשיו?

החבר'ה האלה מגיעים לחוף בכדי להתרבות !!!
מי מאיתנו לא הוציא לברקית שמנה מפוצצת בביצים?
לכן ,מי שעיניים לו בראש והתחביב הזה חשוב לו ,יבין שזה לא מובן מאליו ששנה הבאה יהיו לו קאלאמרי במקפיא .
הים זו מערכת אקולוגית שאנחנו (גם דייגי החוף)חייבים לשמור עליה ולטפח אותה!
תפיסה  והוצאה מהמים של יותר מ2-3 פריטים הופכת להיות מאוד מאוד מסוכנת עבור המשך הדייג .
במיוחד כאשר אחד או יותר מהפריטים הללו זו נקבה שמגיעה לחוף בכדי להשריץ ולהטיל ביצים למען הדור הבא שלה.

הים ,כמה שהוא גדול ,אינו יכול להתמודד עם תופעה שכזו (לדעתי לפחות ).

שחיטה או לא שחיטה ...תיקראו טוב את מה שכתבתי ואז תבינו למה אני לא נמצא בים כבר תקופה ארוכה .

קצת התחשבות בים וזה יועיל לכולנו .

חשוב לקרוא ולהפנים. חברים  

מרבית המערכות האקולוגיות הימיות, אם לא כולן, אינן מצויות כיום במצב ה"טבעי" האמיתי שלהן. פעילות האדם במאות השנים האחרונות שינתה באופן קיצוני את החברות הימיות—מחופים סלעיים, שוניות אלמוגים, דרך לב האוקיינוס ועד למעמקי הים—בחמש דרכים עיקריות:
1   ניצול-יתר של אורגניזמים ימיים (דייג יתר)
2   פלישות של מינים לא מקומיים (אקזוטיים)
3   זיהום כימי, אאוטרופיקציה (העשרה בנוטריאנטים), ותוצאות הקשורות לכך, כמו פריחה של אצות רעילות
4   שינוי פיסי (הרס) של בתי גידול
5   שינוי אקלים עולמי

חשוב להבין שהסיבה העיקרית להשפעה המשמעותית כל כך של האדם על סביבתו הינה עצם גידול האוכלוסין  העולמי. גידול אוכלוסין זה גורם לצריכה הולכת וגדלה של משאבים מן הטבע. הגידול המשמעותי ביותר התרחש בעידן המודרני בעיקבות המהפכה התעשיתית שהביאה לקפיצה טכנולוגית עצומה. קפיצה זו שיפרה את איכות ותוחלת החיים במקומות רבים, ואפשרה לבני האדם להגיע למקומות רבים שלא היו נגישים בעבר ולנצל בצורה אינטנסיבית יותר את משאבי הטבע.


בימים עברו, הים נראה לבני האדם עצום ובלתי נודע ועורר תחושה כי הוא אינסופי. אפילו במאה התשע-עשרה הייתה התפיסה השולטת (גם בממסד המדעי) שהים, בשל גודלו העצום, הוא בלתי נדלה והמשאבים בו כמעט ואינם מוגבלים. בשנת 1883 כתב הביולוג והסופר האנגלי הנודע, תומאס האקסלי: "הדגה של הימים הגדולים היא בלתי נדלית. כלומר, אין במעשיו של האדם כדי להשפיע באופן רציני על מספר הדגים". לכן, סברו, לעולם לא תתעורר בעיה של מחסור בשלל הדיג. כיום ישנן עדויות רבות ומצערות לכך שתפיסה זו בטעות יסודה. למעשה, ניצול יתר של אורגניזמים ימיים אינו בעיה של המאה האחרונה בלבד. ידועות דוגמאות מן ההסטוריה הרחוקה יותר של המין האנושי של ניצול יתר של מינים מסויימים עד כדי הכחדה. אחת הדוגמאות המפורסמות הינה סיפור ההכחדה של פרת הים של סטלר , פרת ים גדולה זו שיגשגה בעבר ברחבי צפון האוקינוס השקט בין יפן לקליפורניה, אך אוכלוסיתה הלכה והצטמצמה לכדי כמה אלפים בעקבות שינויי אקלים וציד על ידי ציידים מקומיים. האוכלוסיה שנותרה התרכזה  באיזור שרשרת האיים האלאוטיים שבין אלסקה לרוסיה. אוכלוסיה זו הנתגלתה על ידי ספנים רוסים באמצע המאה השמונה עשרה, ורק עשרים ושבע שנים לאחר מכן, כנראה ב- 1768, ניצודה פרת הים האחרונה ומין זה נכחד לחלוטין מעל פני כדור הארץ.

יצורים ימיים אחרים, לדוגמא, מינים רבים של דגים וחסרי חוליות, מסוגלים ליצור אוכלוסיות עצומות ולהתרבות בקצב מהיר, ובשל נוצר הרושם כי הם אינם ניתנים להכחדה. רבים מהם נידוגים בעשרות השנים האחרונות בקצב עצום, שעלול להביאם לסכנת הכחדה, אך רובם פחות אטרקטיביים וחברותיים מן היונקים הימיים ולכן מושכים פחות את תשומת הלב הציבורית, גם כאשר הם מצויים בסכנה כזו. דוגמא למין של חסר חוליות שהפך תוך שנים ספורות מנפוץ ביותר למין בסכנת הכחדה היא החילזון אוזן הים הלבן המצוי בחופים המערביים של צפון אמריקה. מין זה חי בעומק שבין 25 ל- 80 מטר והתגלה בשנות הארבעים של המאה העשרים. הוא נחשב למעדן בקרב חובבי מאכלי הים, והחל נידוג באינטנסיביות בתחילת שנות השבעים. בתקופה זו היו כמויותיו על קרקעית הים עצומות, אך בשבע שנים של איסוף בידי מאות צוללים קרסה אוכלוסייתו למימדים מדאיגים הנקבות והזכרים של מין זה משחררים ביצים וזרע למים בתקופת הרבייה, והסיכוי לפגישת תוצרי הרבייה תלוי במרחק שבין הזוויגים. ברור כי ככול שהמרחק רב יותר, הסיכוי קטן בשל דילולם של תוצרי הרבייה במי הים. עם הירידה בגודל האוכלוסיות הלך וגדל המרחק בין הפרטים וכך הלך וקטן הסיכוי לרבייה מוצלחת במין. כיום נותרו רק פרטים מועטים וזקנים המפוזרים במרחקים גדולים מדי זה מזה בכדי שיוכלו להתרבות. כתוצאה מכך, אוכלוסית המין כיום קטנה ב- 99.9% מגודלה המקורי, ונראה כי מין זה נידון להכחדה. אם אכן יכחד, זו תהיה דוגמא ראשונה מוכחת להכחדתו של מין חסר חוליות ימי. בחופי קליפורניה ישנם עוד מספר מינים של אוזן ים שגם הם נידוגים, ולפחות אחד מהם, אוזן הים השחור, גם הוא נחשב מועמד לתואר המפוקפק של מין בסכנת הכחדה. חשוב לציין כי כיום נעשים מאמצים לשקם את אוכלוסיות המינים השונים של אוזן הים, אך יתכן שלחלק מהם יהיה זה מאוחר מדי.

דוגמא נוספת ועצובה לקריסה מוחלטת של ענף דיג הוא זה של דג הקוד האטלנטי. דיג הקוד היה ענף דיג עיקרי לאורך החופים האטלנטים של צפון אמריקה במשך מאות שנים. הדג היה כה נפוץ לפני חמש מאות שנה, עד שעל פי דיווחים מאותם ימים יכלו הדייגים בחופי ניו-פאונדלד בקנדה פשוט לאספו מספינותיהם בעזרת דלי ששילשלו לצד הדופן. זהו דג החי בסמוך לקרקעית הים, ובימינו משתמשים הדייגים ברשתות הנגררות על הקרקעית בכדי ללוכדו. כיום—בשל דיג יתר אינטנסיבי ביותר—התמעטו אוכלוסיות הדג עד כדי כך שאין זה כלכלי יותר לדוג אותו. לפני כעשר שנים, סגרו רשויות הדייג בקנדה ובצפון ארה"ב את תעשיית דיג הקוד (וכך איבדו כ- 30,000 אנשים בתעשייה את מקום עבודתם) מתוך תקווה שאוכלוסיותיו יתאוששו במהרה, אך עד היום הדבר לא אירע. סיבה אפשרית אחת לכך היא שדג זה מתרבה בגיל מבוגר יחסית ולכן ניתן לצפות לזמן תגובה איטי. סברה אחרת אומרת שהמערכת האקולוגית אליה שייך הדג השתנתה עד כדי כך בשל היעלמות הדג עד שאינה יכולה לקיים יותר אוכלוסיות אלה. תאוריה זו אומרת כי הפרטים הגדולים של הדג היו ניזונים בעבר על דגים טורפים קטנים יותר שהם עצמם היו ניזונים על דגיגוני הקוד. כשאוכלוסית דגי הקוד מנתה פרטים גדולים רבים שמרו אלה על גודל אוכלוסייה מוגבל של מיני הטורפים הקטנים כך שאלה לא יכלו לחסל את רוב דגיגוני הקוד. עם התמעטות דגי הקוד הגדולים, התרבו אוכלוסיות הטורפים הקטנים (שירד מהם לחץ הטריפה), וכעת, למרות עצירת הדיג על הקוד, האוכלוסיה אינה גדלה מכיוון שהדגיגונים ניטרפים טרם הגיעם לגודל רביה. אם אכן זהו התהליך המתרחש, זו דוגמא מצויינת לאופן בו דיג יתר יכול לשנות לאלתר את מבנה מארג המזון והחברה כולה במערכות אקולוגיות.

בחמישים השנים האחרונות מתגבר לחץ הדיג על קבוצות רבות של אורגניזמים הנכללים בשלל הדייג העליה נובעת בעיקר מהתגברות מאמץ הדייג בשל עליה במספר ספינות וסירות הדיג הקיימות בענף. לכן, למרות שהשלל הכללי עלה לאורך הזמן במקרים רבים (אם כי לא בכולם), היבול לספינה בודדת הולך ויורד וכך גם הרווח לדייג. נתונים מראים כי דיג-יתר של כמאה מתוך 500 מיני הדגים בים התיכון, גרם לצניחה תלולה בכמות הדגה. אוכלוסיתם הצטמקה, להערכת אקולוגים, עד כדי עשירית ממספרם ב- 1975. נתונים אחרים מדברים על כך שבמימי מדינות האיחוד האירופי התדלדלו מאוד לפחות 26 אוכלוסיות של דגים כתוצאה מדיג יתר בעשרות השנים האחרונות, והן מצויות בסכנה של קריסה טוטאלית. הסיבה לדיג היתר – צי דיג גדול מדי המסובסד על ידי השלטונות.
אחת מן הבעיות המרכזיות שיוצרת תעשיית הדיג הינה שלל הלוואי (Bycatch). רוב שיטות הדיג אינן בררניות, ובענפי דיג רבים, נידוגים ביחד עם שלל המטרה (לדוגמא, דגי טונה גדולים), יצורים רבים נוספים חסרי ערך כלכלי, ולכן הם נזרקים בדרך כלל חזרה לים, רובם מתים או במצב של גסיסה. לעיתים, שלל הלוואי אף יכול לעלות על שלל המטרה מבחינה מספרית או משקלית. בענף המכמורתנים, למשל, מרכיב שלל הלוואי כרבע מכלל הדייג הלוואי כולל את כל המינים שאינם מיני המטרה וכן פרטים ממין המטרה, שגודלם נופל מן הגודל הרצוי מבחינה כלכלית. כאמור, פרטים אלה לרוב מתים ואובדים לכלל האוכלוסיה. מכאן ברור כי הנזק המצטבר לאוכלוסיות המינים הכלולים בשלל הלוואי יכול להיות עצום כשהיקף הדיג נרחב. רשת המכמורת, למשל, נגררת על הקרקעית ואוספת בדרכה, נוסף על יצור המטרה, חסילונים לדוגמא, את כל יצורי הקרקעית האחרים, כולל צבי ים, ואלה מוצאים דרכם אל סיפון הספינה לאחר שהיו דחוסים ברשת ואיבדו מחיותם. צבי ים פשוט טובעים בתוך הרשת ומתים.

אחת הסערות הציבוריות הגדולות שהתעוררו בשנים האחרונות בנושא זה התרחשה סביב קטל הדולפינים במהלך דיג הטונות בשיטת ההקפה (Purse Seine). הדייגים גילו עם השנים כי, מסיבה שאינה ברורה דייה עדיין, דולפינים נוטים להתרכז ולשחות מעל להקות של טונות גדולות. הטונות אינן מהוות טרף לדולפינים, אך עבור הדייגים משמשים הדולפינים כלי מצויין לאיתור להקות הטונות. הדייגים מזהים להקת דולפינים שוחה בסמוך לפני המים ואז פורשים את הרשת מסביבה ואוספים את הטונות. הדולפינים הסמוכים לפני המים נלכדים גם הם ברשת ומועלים לסיפון, רובם במצב קשה, ומושלכים לאחר מכן לים. בדרך זו נקטלו עשרות אלפי דולפינים לשנה במשך עשרות שנים עד שפעיל האירגון לאיכות הסביבה גרין-פיס צילם במצלמה נסתרת את הקטל על אחת מספינות הדייג. הסרט שודר בטלוויזיה ומיד החל מסע הסברה גדול כנגד דיג טונות בעזרת התמקדות על דולפינים. בארה"ב הקמפיין כלל חרם צרכני על מוצרי טונה. בין היתר היתה המלצה לקנות רק קופסאות שימורים הנושאים את התווית "DOLPHIN SAFE", שמשמעותה שהטונה בקופסא לא נידוגה בשיטה זו. תעשיית דייג הטונה נכנעה לבסוף, ופיתחה שיטות להפחתת כמות הדולפינים הנלכדים ברשת למינימום. אחת השיטות היא פשוט הסגת הסירה לאחור כך ששולי הרשת צונחים כמטר או שנים מתחת למים ובכך מאפשרים לדולפינים לצאת. שיטות אלה הורידו את קטל הדולפינים באופן משמעותי, אך ישנם גופים ירוקים רבים שטוענים שאין זה מספיק והרג הדולפינים צריך להיות אפס ולכן יש להפסיק להתמקד על דולפינים לחלוטין. הבעיה היא כי לשיטות אחרות המשמשות לאיתור להקות טונות בעיות אקולוגיות משלהם, אך הפגיעה היא במינים אחרים, פחות אטרקטיביים מדולפינים. אם כך, השאלה העומדת בפני שומרי איכות הסביבה היא לקבוע היכן ההשפעה הכוללת רבה יותר ואיזה מין "חשוב" יותר, שאלה שהתשובה עליה אינה פשוטה וחורגת מתחום האקולוגיה לתחום האתי.
דיג בדינמיט ודיג בציאניד. במדינות מסויימות, בעיקר בדרום מזרח אסיה, משתמשים דייגים מקומיים בשיטות דיג הרסניות במיוחד. במקומות מסויימים בפיליפינים משתמשים בדיג בדינמיט. הדייגים משליכים פצצות דינמיט למים והפיצוץ יוצר גל הלם ההורג את כל הדגים בסביבה, ביניהם גם דגי המטרה. ברור כי הנזק לסביבה הוא עצום. במקומות שונים באסיה משתמשים מקומיים ברעל ציאניד לצורך לכידה קלה של דגי אקווריום בטבע. הדיגים צוללים אל השונית ומתיזים כמויות קטנות של ציאניד לתוך החורים והסדקים – הדגים בורחים המומים מתוך הסדקים והם קלים ללכידה. רוב הדגים אינם מתים בתהליך זה, אך המוני חסרי החוליות שאינם יכולים להימלט מתים מן הציאניד.

 

גורם חשוב נוסף בניצול יתר של מינים ימיים הוא איסוף של יצורים חיים לצרכי מסחר ביצורי אקווריום. מדובר בעיקר במינים של שונית האלמוגים אך לא רק. מינים כמו סוסוני ים נמצאים על סף הכחדה מקומית ואפילו עולמית כתוצאה מאיסוף מסיבי בדרום מזרח אסיה. סוסוני ים נאספים שם בכמויות גדולות, הן לשימוש באקווריומים והן לשימוש ברפואה סינית—הם מיובשים, נטחנים ונמכרים בשווקים. גם אלמוגים "נקטפים" בכמויות ניכרות במקומות מסויימים. יותר מ- 250,000 פיסות אלמוגים חיים יובאו לארה"ב במהלך שנת 1991 בלבד. היום מוטלות הגבלות על סחר ביצורי אקווריום, אך רק במדינות מסוימות. נרחיב על כך בפרקים העוסקים בניהול משאבים ושמירת טבע. אלמוגים מסויימים, כמו האלמוג השחור והאלמוג האדום (השייכים למשפחת הגורגוניות), נאספים לצורך עשיית תכשיטים. כך גם קונכיות ממינים מסויימים. כ- 5,000 מינים של קונכיות נסחרים עבור אספנים. חמישה עשר מינים של ספוגים נאספים בים התיכון (בעיקר בתוניסיה) לשימוש כספוגי רחצה ולנוי. השפעתם האקולוגית של איסופים אלה אינה ידועה אך צפוייה להיות משמעותית. צידפת הענק טרידקנה נמצאת בסכנת הכחדה במקומות מסויימים בפיליפינים. המקומיים אוספים אותה עבור בשר שריר הסגירה שלה שנחשב מעדן, ועבור הקונכיה הנמכרת כמזכרת. ישנם מספר פרוייקטים המנסים לשקם את אוכלוסיות הצדפה על ידי ריבויה בשבי ו"זריעה מחדש" של צדפות צעירות בטבע.
פלישות ביולוגיות מתרחשות כאשר מין חדש נכנס לחברה אקולוגית בפעם הראשונה. מין חדש יכול להכנס לחברה בשתי דרכים: על ידי מעבר טבעי ממקום אחר או בעזרת האדם. שני מנגנוני הפצה יכולים לגרום למעברים טבעיים. בראשון, מינים ימיים נסחפים למקום חדש על ידי זרמי מים. ארוע כזה יכול להתרחש בשלב הפלאנקטוני (ביצה, לרווה) או כפרטים צעירים או בוגרים על מצע הצף על פני המים. מצעים צפים יכולים להיות אצות, פיסות ובולי עץ או חומרים מעשי ידי אדם כמו ניר או פלסטיק. המנגנון השני הוא מעבר של אורגניזמים לאורך "מסדרונות" ימיים חדשים כמו אלה הנוצרים כתוצאה מארועים טקטונים או שינויים אקלימיים הפותחים מעברים חדשים בין אגני האוקינוסים. אירועים כאלה, הנקראים הרחבת טווח התפוצה (Range Expansion), התרחשו באופן טבעי לאורך מאות מיליוני שנים ועדיין יכולים להתרחש בעת אירועים אקלימיים דרמטיים כמו אל-ניניו. אל-ניניו—אוקיינוגרפיה פיסיקלית—הינו ארוע אקלימי החל מדי כמה שנים ובו מתרחש מהפך בכוון הרוחות באוקינוס השקט המשפיע באופן משמעותי על תנועת המים באוקיינוס ועל טמפרטורת המים לאורך החופים כך לדוגמא, עולה הטמפרטורה לאורך חופי קליפורניה בשנת אל-ניניו במספר מעלות ומאפשרת למינים דרומיים יותר (שבדרך כלל חיים במים חמים) לטפס צפונה וכך להרחיב, לפחות זמנית, את טווח התפוצה שלהם.  
   בניגוד קיצוני להרחבת טווח התפוצה הטבעי, מספק האדם המאות השנים האחרונות הזדמנויות למכביר למעבר של אורגניזמים ממקום למקום. פלישות שהן תוצאה של ארועים הקשורים לפעילות האדם נקראות אינטרודוקציות (introductions). מינים שהתבססו במקום חדש בו לא היו קיימים קודם נקראים מינים אקזוטיים.