| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 9/10/2014 | שרון: מכמורת- נתניה | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 22:50 | דמוי דג בינוני - דמוי לקלמר וסבידה | קלמארי (דיונון) | 4 | כ-800 גרם |
הדו"ח:
קלמרי, מי חשב שאפגוש ואגע ביצור שעד לא מזמן ראיתי רק בתוכניות-טבע?
אבל כשיוצאים לדוג עם בנאדם כמו מישה, קורים דברים שלא חשבתם עליהם...
מישה: אתה פנוי לקלמרי?
זרפה: יש מצב.
מישה: אני מארגן ציוד. מכמורת?
זרפה: אתה יודע. אבל אין לי דמויים לזה.
מישה: יש מספיק דמויים, אל תדאג.
זרפה: על השובר הצפוני או הדרומי? פשוט מניסיון אין מצב שאטפס על הדרומי בלילה.
מישה: נלך לצפוני.
זרפה: טוב, פשוט אין לי כוח ליפול מהשובר.
מישה: אני מתארגן ויוצא.
השעה 20:21, מישה מגיע אלי, מביא לי שקית הפתעה של ציוד דיג ויחד עם זאת שני דמויים מעשה ידיו (ראו בתמונות). יוצאים מביתי לכיוון מכמורת, מגיעים לחניון מבואות-ים בערך ב-20:45, מארגנים את הציוד, מישה נושא עמו רשת-הרמה ודלי, בחור רציני. שאלתי אם יש לו דמוי שיתאים לחכה שלי, לא עוברת שנייה והוא פותח באסטה ואומר "כן, יש קצת." טוב, הבחור צריך להחזיק רישיון משווק מורשה לדמויים, אפילו בחנות אין מבחר כזה. "צריך להיות פה חור בגדר, משם ניכנס." הוא אומר. אבל הגדר נראית תקינה וכשלקחנו כמה צעדים ימינה התברר שיש יציאה מסודרת מהחניה לכיוון הים. בעודנו נכנסים אני מבין שאנחנו בכיוון השובר הדרומי וכדי לשחרר לחץ וידאתי איתו שאכן הולכים לצפוני, וכמו שאומרים "אבן נגולה מליבי."
נכנסים למעגן מבואות-ים, כל שתי צעדים סרטן רץ למים, וכשמגיעים לאגף הצפוני מתחילים לראות קפיצות במים, אפשר לומר שהיו קפיצות ללא הפסקה, מישה כינה אותם בוריקים, ובאותה נשימה זיהה חסילונים במגוון גדלים על כל הסלעים שבמים הרדודים. מתברר שהעיניים שלהם מנצנצות תחת אור הפנס וככה ניתן לזהות אותם בקלות. אבל לא לכל אחד יש עיני-מישה. ממשיכים הלאה ומפלסים את דרכנו על הסלעים לכיוון השובר הצפוני, זו הפעם הראשונה שאני מפלס דרכי בין סלעים עם רשת-הרמה גדולה שלפעמים נתקעת בסלע וכמעט גורמת לי למעוד. אז שימו לב כשאתם הולכים בין סלעים ונושאים עמכם רשת-הרמה.
הגענו לקצה השובר הצפוני והרוח צפון-מערבית, אז התחלנו לג'רג'ר לכיוון המעגן. מישה מלמד אותי איך מג'רג'רים את הדמוי כדי לפתות קלמרים וסבידות; הטלה לרחוק, המתנה לשקיעת הדמוי, איסוף חוט-עודף, הטיית החכה כלפי מטה, תנועה אופקית איטית שגוררת את הדמוי על הקרקע וסיום במשיכה שגורמת להקפצת הדמוי במים. לאחר מכן אוספים חוט-עודף וחוזר חלילה. בין הייתר עובדים גם עם הקפצות וטוויצ'ים קטנים, איטיים או מהירים בהתאם למצב הנתון. אך בינתיים הכל שקט, אין תפיסות והים רגוע. הזמן חולף ואין סימן חיים. לפתע הרוח משנה כיוונה לצפון-מזרחית עד מאה אחוז מזרחית, אני מסב את תשומת ליבו של מישה שמדליק מצית ומאשר. התחלנו להטיל לכיוון מערב. נתפס לי הדמוי בסלע, לא נעים ממישה, אבל הוא מעודד אותי לקרוע את החוט ולקשור דמוי חדש. בשעה 22:50 מישה מרגיש משהו בחכה ושנינו מחכים לראות מה מתקרב מכיוון השובר הדרומי. שקית? סבידה? לא, הגיע קלמר! או איך שמישה אומר "שבלול!". מצלמים אותו וממשיכים לג'רג'ר מחויכים. הזמן חולף ואין סימן חיים נוסף. מישה אומר שאולי זו רק תחילת העונה והם כאן בבודדים. אבל אמרתי "אין מצב, בטוח יש עוד." ועם כל זה שממש לא היה בא לי לעשות את זה, הצעתי שנעבור לשובר הדרומי, כיוון ששם תקף הקלמר הבודד וייתכן שישנם עוד אחרים.
הולכים לשובר הדרומי, מגיעים, השובר פרוס מולנו ומבחינתי אני לא רואה את הסוף שלו. מתחילים לצעוד עליו ומישה (שפן הסלעים) מתחיל לקפץ לקצה השובר, אני לא מספיק למצמץ והוא כבר בסופו. לא רק שהוא מגיע לנקודה הוא כבר מתחיל לג'רג'ר. אני עוד בתחילת השובר איפה שתקועה הסירה הראשונה, שם התחלתי לחתוך משמאל כי אין אפשרות לחצות בקו ישר על גובה השובר. צעד אחר צעד, מנסה להיות מחושב אבל בלי שום התראה אני דופק את הטרחה של הלייף ומוצא את עצמי מעוך על הסלעים, רגל פה רגל שם, יד כאן ואחת אי-שם. למזלי ולצערי החזקתי ביד ימין את הרשת של מישה ואת החכה שלי, לרשת היה מוט קשיח אשר מנע ממני ליפול לשקע בין שני סלעים. לוקח לי זמן לקלוט מה קרה, ואחרי כמה רגעים שאני מבין איפה האיברים שלי מונחים אני מתרומם לאט ובזהירות, מצליח לעמוד וחושב פעמיים אם להמשיך לצעוד לכיוון מישה או לוותר ולחזור לאחור. לוקח שתי נשימות ואומר לעצמי, "זרפה? -מה? -יהיה בסדר." ממשיך לצעוד. די, נו! שוב נפלתי אחרי שני צעדים, איזה כאבים, אין לתאר! שוב יד שמאל מצליחה להשען על סלע ויד ימין לא, אבל המקל של הרשת והחכה בולמים את הנפילה אל בין הסלעים. הפעם היה הרבה יותר קשה לקום, וחטפתי קריזה, צעקתי למישה "מישה! סעמק! דפקתי שתי נפילות!" תוך שתי שניות הוא הגיע אלי וצעד איתי באיטיות לקצה השובר. שם ראיתי איך הרגליים התנפחו מהמכות, שטפתי את הפצעים במים נקיים ואמרתי למישה, "תגיד, מה לא ראית שאני נופל?" הוא עונה, "לא, כל פעם שהסתכלתי ראיתי שאתה מתקדם קצת." (אירוני) אמרתי, "רק שלא קרה משהו לציוד." מישה, "הזמן יגיד." אני בלב, "הזמן יגיד מה עם הרגליים שלי, עכשיו אדע מה עם הציוד." אחרי בדיקה קצרה; שבר בטבעת הקצה ושריטה על הקשת, ממש על קצה אזור איסוף החוט. באסה טוטאלית.
כבר אחרי חצות, ממשיכים לג'רג'ר, מבחינתי המצב נראה אבוד והעצבים של הנפילה מוציאים אותי מריכוז. אני אומר למישה, "נראה לי שמשהו נתפס." אני מושך וזה משתחרר. ככה זה קורה שלוש פעמים, "סעמק, הסלעים האלה." אני אומר וממשיך לג'רג'ר. שוב זה קורה, "מישה, נראה לי תפסתי, לא משנה, נראה לי אותו סלע." ואז אני שואל את מישה, איך אדע שתפסתי קלמרי? נראה לי שמשהו לא תקין באזור שלי, כל שנייה זה כאילו נתפס בסלעים, אבל זה מרגיש קצת חשוד. בוא תאיר עם הפרוז'קטור שלך באזור הזה. (למישה יש פנס ראש שמאיר כמו מגדלור). הוא מאיר ואני אומר לו "הנה, פה, נראה לי שמשהו נתפס." פתאום אנחנו רואים ארבעה קלמרים שוחים להם ואחד תוקף את הדמוי שלי, אבל כל רקע הוא משחרר. אני אומר למישה, "חבל עליהם, יאללה תתפוס אותם אתה." מישה מתחיל לג'רג'ר אותם אחד אחרי השני עד שנשאר האחד המעצבן שלא ננעל אצלי שלוש פעמים, כנראה שעשיתי לו טראומה. הוא המשיך לשחות באזור שלנו אבל במקום לתקוף את הדמויים הוא ברח מהם. אחרי כמה דקות נוספות אנחנו רואים עוד שניים שוחים ומנסים לתפוס גם אותם, אבל אני כבר לא זוכר אם אחד מהם עלה ובאיזו נגלה הבאנו מה, פשוט מישה לפעמים מתנהג כמו צ'אק נוריס. העניין הסתכם בארבעה קלמרים בדלי ובשעה 14:30 הוחלט להתקפל.
יורדים מהשובר הדרומי. כשאני רואה את הדרך חזרה הלב שלי עושה "ווואאההה! כל-כך הרבה סירות סביבנו, למה לא תבוא אחת לאסוף אותנו ואצא מכאן בשלום?!" עוד מחשבה שעברה לי בראש, "למה אין עלי קסדה ומגנים?" רוצים לדעת איך עברתי את השובר בחזור? להלן: בחלק מן המקרים על ארבע, ובחלקם על התחת, בישיבה, כמו זקנה. ומישה? מישה מקפץ, קדימה-אחורה בין הסלעים עם כל הציוד עליו כולל החכה שלי, ומתריע היכן חלק יותר והיכן חלק פחות. ועל הדרך, איך לא? צוחק עלי ומתחיל לכנות אותי "קמיקזי" (קמיקזה), מאוד בוגר! כשקיפלנו את הציוד מישה התעקש לתת לי את הטבעת של החכה שלו, כי יש לו עוד המון בבית (משווק מורשה, אה?), אבל העדפתי לחכות ליום ראשון וללכת לחנות, כי החכה חדשה וחבל שאתעסק בה בצורה לא מקצועית. מישה תרם לי קלמר אחד שהיה אמור לשמש אותי ליציאה באותו הבוקר, אבל הגעתי הביתה בשלוש ומי יתעורר אחרי לילה כזה?
לסיכום, ביציאה הזאת הכרתי אישיות שאין לתאר, בנאדם זהב עם לב ענק, ממוקד מטרה, שיודע מה הוא עושה ושיש הרבה מה ללמוד ממנו. ואחרי הכל גם הציע לי טבעת בפגישה הראשונה. מישה, מאוד שמחתי בשבילך על התפיסות, הרי בשביל זה יצאנו. תודה ענקית, זו באמת היתה חוויה לימודית ועם זאת גם כואבת, אבל היום אני כבר לא מרגיש את הקרסול שהתעקם ואת הרגליים החבולות כי כרתו לי אותם אחרי הנמק שהתפתח ביומיים האחרונים, סתם. עכשיו הכל טוב וכבר לא כואב. אני שמח לעמוד על קרקע יציבה ולכל היותר, על חול הים, אם כי אין לי בעיה עם ריפים קטנים בקרבת החוף. זו כנראה הפעם האחרונה שלי על שובר גלים מהסוג הזה, ואם תשמעו אותי מציע ללכת לשובר כזה - תורידו לי אחת לפנים! ולכל מי שעולה על מזחים, שוברים, ריפים וכדומה, תעשו טובה, תשמרו על עצמכם, המקומות האלה באמת מסוכנים, היו זהירים ושימו את הבטיחות במקום הראשון. אממה, כל הזמן הזה לא הייתי עם נעליים מתאימות, אבל זה סתם כי אני שובב.
עדכונים נוספים מאז היציאה, טבעת החכה תוקנה, המוכר החליף לטבעת קרמית בחינם.
בנוסף, התחדשתי בדמויים לקלמרי וסבידה. מה אתם אומרים, להחזיר אחד למישה?
להלן תמונות:
דמוי סגנון ציקדה, מעשה ידיו של מישה, צביעה שלי
דמוי סגנון Gotcha, מעשה ידיו של מישה
השבלול הראשון
השלל והדמויים, אחרי מקלחת
יפים גם בשחור לבן
הטבעת השבורה, בחלקה העליון
הטבעת אחרי תיקון
תודה על זמנכם, מקווה שנעמתי.
המשך חג שמח,
נתראה בדו"ח הבא.
זרפה.
לקריאת דו"ח הדיג הקודם שלי - לחץ כאן!
לפני
- אלף סליחות)
