| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 31/1/2014 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| תולעים - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 20 | ||
הדו"ח:
מוקדש לדראד
תהא מי שתהא
תודה על הסיפור על האושר וג'ון לנון שהעלית פה באחד השירשורים.
חמישי בערב.
ממשק הרוחות מראה ערב שקט ונעים עם שמים נקיים מעננים שילוב שמבטיח קור אימים.
ממשק הגלים מבטיח ים גבוה אבל הדיווחים מהשטח מספרים על ים עובד... ולא יותר.
נו, יש תנאים, יש תולעים ויש חשק ויש ארוחת צהריים בפיקניק בשבת עם כל המשפחה. אז גם יש ציפיות

תלתלים יוצא חלוץ לסריקת נקודות ולבחירת מקום.
דיווח ראשון - הריפים באכזיב חוטפים גלים קשים מידי. לא טוב לנו.
בבצת החלו הריפים להחשף וקשה להטיל בקרוב או למשוך את הדג בלי להכאיב לו יתר על המידה במכות בראש מהסלעים.
עמוד 37 מעל הסלעים נבחר כנקודת התחלה ואני חובר למוטי, ובאמת כעבור חצי שעה יוצאים שם שני מיקרו סרגוסים
וואלה יש דגים 
אבל לא בשביל זה עלינו ארצה כל הדרך ממרוקו, דרך צרפת, איטליה וכמעט שנשארנו במצריים בבית העלמין הגדול שבאלכסנדריה, השארנו חנות בדים ובית גדול ועלינו למעברה שבטירת כרמל... שם פגשנו את החצי השני שנלחם עם הפרטיזנים, ברח מהנאצים ושלוחיהם וגם חמק מהבריטים... אבל מי צריך יותר מזה? זבת חלב ודבש, לא? אם כל זה לא היה קורה לא הייתי פה כדי לספר את הסיפור, ולא הייתי שחרחר עם שם משפחה אשכנזי...
מחליטים לדלג לנקודה אחרת - בה קיים פוטנציאל לאצות ולתפיסות בסלע אבל מצד שני - בשם כל הימאים, כך אני אומר למוטי - אם יש מקום בו יהיה דיג, זה המקום!. אם יהיו שם דגים, זה לא יהיה מחזיקי מפתחות. אם הם יהיו גדולים! הם לא מסיליקון, הם הדבר האמיתי. (טוב, קצת הגזמתי בכוונה, אבל זה עבד
)מדלגים

בנקודה כבר ממוקם דייג חביב מסכנין שאת שמו שכחתי. אני מציע לו כוס תה והוא בתמורה מציע לי טיפ - זרוק הכי רחוק שאפשר הוא אומר, שלוש שעות בזבזתי על הרדוד רק כדי לגלות שהם יושבים ברחוק. (הערה: יש שם ריף רעבתן והחכמה היא להגיע כמעט עד אליו אבל להשאר על החול) ריף שנכנס מקו המים למרחק 30 מ', אמבטית חול מנוקדת סלעים ואז עוד ריף במרחק 120 מ'. מי שמזהה את הנקודה שישים לב שעל הסלע משמאל יש את השם שלי, והמקומות, -אם עד עכשיו לא היה ברור - שמורים. אז אני מצפה שימשיך וישאר לי פנוי גם בפעם הבאה שאגיע לשם.
ציוד - מקל זרזור כבד של בלק הול (קל, מאוד, חזק מאוד, מטיל רחוק מאוד
גילוי נאות: אמנם אני מייבא אותו אבל יעידו החברים שיוצאים איתי שאני מת עליו גם ליישום הזה), רולר ררניום 5000, חוט בד להטלה רחוקה, שוק לידר קצרצר (50 ס"מ אמנזיה 20 או 25 ליברות - מנהג שאימצתי לאחרונה) משקולת 50 גר' שטוחה (תודה גנדי) קרסים מס 8 ומס 10 (קרס אחת מתחת למשקולת) ותולעים תוצרת חוץ - חתוכות לשלוש או שניים ולפעמים לארבע, נדיר אבל גם לחמש 
מטיל כמו חיי תלויים בהטלה הזו, מותח ומתיישב על הכסא וממתין, והרטט והמשיכה שבאה מיד אחריו לא מאחרים לבוא. סרגוס ראשון נושם אוויר. בזה אחר זה יוצאים עוד ועוד כשכמעט כל הטלה מסתיימת בדג
או בסלע
. הרבה קרסים אבדו לטובת הסלעים, הרבה דגים יצאו לטובת ארוחת הערב.
ביננו? מי צריך יותר מזה?בסך הכל יצאו כ 20 שנלקחו (בתמונה יש 17 - למי שחייב לבדוק אותי) שלושה לא צולמו.
רבים נוספים, צעירים בגופם ובנפשם, זבי ריר וזרע, יפי הבלורית והתואר, שוחררו לגדול להמשך העונה.
הדיג החופי חי ובועט!
שתיהיה לכולנו שבת שלום, ולמי שיוצא לים: חוטים מתוחים, פעמונים מצלצלים, מקלות מכופפים ושקיות מלאות ומרשרשות.

















