הי חברה,
שאלה : היום ראיתי בדג טפיל שנראה כמו צדפה שדבוקה לדג באיזור הזימים.
ובתכלס נראית כמו קרציה .
מוכר למישהו ?
ידוע על סכנה למישהו ?
 
תודה

זה דגים שלא מתקלחים 

מוכר.

לא יודע אם מזיק או לא, אני בכל אופן נמנע מלאכול דגים כאלה.

נפוץ במיוחד בברקודות.

היה דיון בנושא זה לא מזמן כאן בפורום , לא יודע איך מחפשים


Sent from my iPad using Tapatalk

מוכר מאוד
אני פשוט מעיף אותם ובודק טוב טוב בזמן הניקוי שאין עוד הפתעות בדג וליתר בטחון מקפיא אותו ל48 שעות ורק אז אוכל.
אבל לפי דעתי אין שם סכנה

יש תולעים ויש טפילים בדגים.
בכל אחד מהמקרים אני מעדיף להחזיר את הדג למים, או לזרוק (אם לא שרד), לא הייתי אוכל דבר כזה.

טפיל לדוגמא :
http://youtu.be/327-bwMQI-Y



Sent from my iPhone using Tapatalk

קבל קישור לשירשור על טפילים בדגי ים...
http://www.israelsportfishing.co.il/index.php?option=com_smf&Itemid=41&topic=9237.0

תודה רבה חברה

Sent from my GT-I9300 using Tapatalk

ההגיון אומר כי בטיגון או על המנגל שום טפיל לא ישרוד,
מאידך - דג מקולקל או בשר מקולקל יזיקו לנו גם אם טוגנו/בושלו/מונגלו....
לגבי אכילת דג נא - בסיצה למשל, ברור שכל טפיל מגיע לקיבה שלנו עם סיכויי השרדות סבירים..

קבלו ציטוט של דברים שכתב בשעתו חבר הפורום ד"ר סמיר מבגיש
============================================================
".....חלקי הדג נחשדו כמכילים טפילים בחלל הפה ובאברים פנימיים אחרים שכן סימנים מעידים
לנוכחות הטפילים נצפו בעין במהלך ניקוי הדג. תופעה זו כבר נרשמה ... בדגים ממינים שונים
(כגון ברקודה ומוסאר) שנתפסו בחופים במרכז הארץ בג'רג'ור ואף דווח שתופעה זו נצפתה גם
בדגי סרגוס.
חלקי הדג נמסרו כמות שהם למחלקת הדגים במכון הפתולוגי בבית דגן, לצורך בדיקה ואפיון
סוג הטפילים. לאחר התייעצות עם דר' דרבקין מהמכון, הטפילים זוהו כזחלים (לרוות) של תולעים
השייכות לקבוצת אניסאקיד (Anisakid) מסוג נמטודות הנמים למשפחת אניסאקידאה Anisakidea
בסדרה אסקארדיה Ascardia.
הזחל (לרווה) הוא שלב ביניים בהתפתחות התולעת הבוגרת והוא מאופיין בנדידה בחללים, רקמות
או נוזלי הגוף של הפונדקאי המאחסן. הנדידה ופילוס הדרך ברקמות השונות אופייניים למין התולעת
הבוגרת. הזחלים (לרוות) של אניסאקיד, השלב הצעיר של התולעת, מתאפיינים בפלישה לאיברים
פנימיים ורקמות שריר ובד"כ גורמים לפתולוגיה אקסטנסיבית לפונדקאי. התולעת הבוגרת,
לעומת זאת, מיקומה מוגבל למערכת העיכול. תהליך הנדידה עצמו ואכילת הרקמות שמהן ניזון הזחל
גורמים לתחלואה בדג המאחסן. בנוסף לכך, התולעת הבוגרת גורמת לתחלואה הן בדג והן
בבני אדם וביונקים אחרים.
הזחלים שזוהו בדג האמור נמצאו בחלל הפה, בגונדות - איברי הרבייה של הדג - וברירית הקיבה.
יתכן גם שהיתה נוכחות זחלים ברקמות השריר של הדג. רמת התחלואה וההדבקה של הדג קשורה
במספר הזחלים והתולעים שהדביקו את הדג ובגילו של הדג. בדגים צעירים בהם המערך ההורמונאלי
שקשור בגדילת הרקמות עדיין פעיל, רמת ההידבקות והתחלואה היא הגבוהה ביותר. מתברר
שהורמוני הגדילה של הדג המתבגר עוזרים בנדידת זחלי האניסאקיד ובפילוס דרכם לאיבר המטרה.
לכן בדגים צעירים סבירות התחלואה הינה הגבוהה ביותר. התולעת הבוגרת יכולה לחיות באיברי
המטרה (כמו הכבד) בצורה חופשית או בצורה מוגנת בתוך ציסטה (encapsulated) ובמקרה האחרון
מערכת החיסון התאית של הפונדקאי תגרום לאיבוד תפקוד הרקמה, ובמקרה של הכבד ייגרם נזק
לרקמת הפרנכימה. האניסאקיד נחשב לזואונזה וכן מדביק בני אדם וגורם לתחלואה.
הדג והאדם אינם הפונדקאים הסופיים של הטפיל. דגים ובני אדם יכולים להידבק מאכילת דגים אחרים
נגועים בזחלים. מחזור החיים של תולעי האניסאקיד מתחיל מהפצת ביצים של תולעים בוגרות אשר
נמצאות ביונקים ימיים (הפונדקאי הסופי) כמו כלבי ים ולווייתנים. הביצים נושרות עם צואת היונקים
לקרקעית הים ושם הן מתבגרות לשלב הלרווי השני תוך מספר ימים או שבועות, כתלות בטמפרטורת
המים. זחלים אלו מחכים לפונדקאי-ביניים, כגון סרטנאים (Crustacea) שיאכל אותם על מנת להשלים
את התפתחותם לשלב הלרווי השלישי. סרטנאים אלו נאכלים ע"י דגים או דיונונים (סבידות),
המשמשים כפונדקאי ביניים, ואז הזחלים נודדים לאיברים פנימיים או רקמות שריר להשלמת השלב
הלרווי השלישי, הבוגר. פונדקאי הביניים נטרפים ע"י הפונדקאי הסופי (כגון יונק ימי). הזחלים משתחררים
בקיבה או במעי ועוברים שלב נוסף של התנשלות לשלב הלרווי הרביעי ולשלב הבוגר. מן האמור לעיל
עולה שבני אדם עשויים לשמש כפונדקאי ביניים אקראיים במחזור החיים של האניסאקיד ושלב זה אינו
מהווה שלב הדבקה נוסף.

הזחלים ובריאות הציבור:
מתברר שחופי הארץ מזוהמים בטפילים שונים בתפוצה כזו שכמעט לגבי כל דג שנתפס קיימת רמת
סבירות טובה שהוא מודבק וחולה באניסאקיד. כאמור, בני אדם מהווים פונדקאים אקראיים של הטפיל.
מאידך, הידבקות בזחלים הללו גורמת לתחלואה אצל בני אדם. ההדבקה בבני אדם נגרמת מצריכת
דגים נאים - לא מבושלים. סימני המחלה בבני אדם: כאבים עזים בקיבה ובמעי מלווים בהקאות
ושלשולים. במקרים חמורים המחלה מלווה בחום גבוה והופעת דם בצואה. לפעמים סימני המחלה,
הדומים לתסמיני הכיב הקיבתי (אולקוס) ודלקת התוספתן (אפנדיציטיס), מאובחנים בשוגג כמעידים
על מצבים אלו.
הטיפול המומלץ במחלה: פניה לרופא במהירות האפשרית, סמוך ככל האפשר להופעת התסמינים.
הימנעות מאכילת דגים לא מבושלים היא דרך טובה למניעת הידבקות בבני אדם. כאשר מבשלים
דגים יש לדאוג שהדג יתבשל במשך 5 דקות לפחות בטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס או לחילופין
במשך זמן קצר יותר בטמפרטורה גבוהה יותר. אם מתכוונים לאכול את הדג בעודו נא יש להקפיא אותו בטמפרטורה של -30 (מינוס שלושים) מעלות צלזיוס. אם מתכוונים לאחסן את הדג, מומלץ להקפיא
אותו בטמפרטורה של -20 (מינוס עשרים) מעלות צלזיוס במשך 5 ימים. מומלץ לאכול דגים לא מבושלים
רק אם גודלו בכלובים ולא היתה להם אפשרות להידבק בטפיל. עישון והשריה במרינדה אינם ערובה
לחיסול זחלי הטפיל."
===============================================================

בקיצור, איפה שיש טפיל או מה שדומה לטפיל או קרציה או תולעת - לא הייתי מעז לאכול "נא".
אישית - כנראה שהייתי מוותר על כל דג עם יצורים כאלו עליו, גם אם התגלה בניקוי...
כואב לזרוק דג שתפסנו ואפילו לא שחררנו - וירוס קיבה כנראה יכאב יותר....