| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 14/7/2013 | צפון: חוף כרמל- עתלית | מים מלוחים | גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה- ג'יגינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 7:00 | גיג גדול - | פלמידה לבנה / פלמוד (סקומברן זריז) | 1 | 11 |
| 7:30 | גיג גדול - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 3 | 12 |
| 14:00 | גיג גדול - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 8 |
| 18:00 | גיג גדול - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 2.5 |
| 18:45 | גיג גדול - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 2 | 60 |
הדו"ח:
תקציר:
התקציר מוגש באהבה למי שסולד מהחפירה העתידה להגיע בעוד כמה שורות –
תפסתי דג ראשון על ג'יג , זה היה עטריס.
פרולוג:
לעונת הטוניות המתנתי בקוצר רוח כבר מהעונה שעברה, היציאות תוזמנו , והבטחתי את מקומי לצידו של המועלם.
שהתחלתי לגשש בנושא הג'יג והחי מסירה, התפרצתי בעצם לדלת פתוחה.
שוחחתי רבות עם מאמון בנושא וידעתי שהעונה תגיע, אני אהיה שם ללמוד את היסודות.
מי שמכיר את המועלם יודע שהוא איש של כבוד, בנאדם של מילה ולא דרוש דבר מעבר לכך.
וכך נהג לומר לי בימי החורף המשעממים :
"כבר העונה תוציא אינטיאס גדול, מילה שלי"
סמכתי עליו, האמנתי לו, אבל לזה שנינו לא ציפינו.......
פרק א'
ידיעות על מים עכורים ושילוב של ים גבוה בסביבות 1.40 מביאים אותנו לדחייה נוספת של היציאה שתוכננה ליום חמישי.
המועד החדש נקבע ליום ראשון המסורתי אך הפעם שעת היציאה 4:00.
חישוב מהיר של שעה וחצי נסיעה ועוד חצי שעת התארגנות והשעון מכוון ליקיצה ב 2:00.
כל התכנונים כיצד לצבור כמה שעות שינה בשבת לא צולחים ורק בשעה 1:30 מצליח להניח את הראש על הכרית.
כמובן שחצי השעה הנותרת לא מאפשרת לי להירדם כראוי ומחליט לוותר לחלוטין.
4:00 כולם בסירה חוץ ממאמון, גם הוא הלך לישון ב 1:30 ומודיע לי
: יש עיכוב.הזכיר לי את עצמי בצבא משנן לחיילים – המפקד אף פעם לא מאחר, הוא מתעכב.
הסירה של אבו אשרף ועוזרו יוצאת כבר בחסות החשיכה:
עודד , שרגא ושני חברים מהמרכז, עוד 2 צעירים נחמדים מנצרת ,מאמון ואנוכי.
הציוד מוכן ואני ממתין לאור ראשון של שחרית,
מסיים להניח תפילין ועודד ניגש לשאול אם יש תפילת הדרך בסידור,
לאחר שסיים הלך עד הסוף וכרך עצמו בתפילין ושקע בתפילה.
הנסיעה דיי ארוכה ואני מחליף איתו שיחת חולין קצרה ומעדכן אותו בתחושה כי היום שנינו מבורכים, ושיתכונן לתפיסה.
על פי הנוהל הקבוע אני מתמקם ליד המועלם ומצד שני שרגא.
עם שני מלווים כאלו מסביבי הרגשתי בטוח ומוכן לכל.
מאמון רוב הזמן בחיפוש ליד המוניטור, אני ושרגא שוקעים בשיחה מעניינת ומלמדת על בלאנקים,
אורכי מקלות, שיטות הקפצה, משקלי דמויים, חוטים ,ויורדים לרזולוציות הכי טכניות שיש.
קצת לפני שמתחילים אני מבקש משרגא להעיר לי בכל הזדמנות שהוא רואה אצלי טעות,
ולתקן כל דבר קטן שנראה לו כלא נכון או דרוש תיקון בהתנהלותי.
חייב לסגור עוד פינה קטנה
ושואל את מאמון מה הסיפור עם הסרטון שהעלה לגבי הטעות של הבחור שאיבד כמה דגים , איפה הטעות ? לחץ כאן לסרטון ולדיון"הוק סט , חביבי." הוא עונה באדיבות כמו לכל שאלה שאני חופר אותו בכל שיעור דייג משותף שלנו.
רשמתי לעצמי ושיננתי , כמו כל דבר שאני יונק ממנו בלימודי הג'יג ואומנות הדייג מסירה.
העבודה מתחילה, החשמליות שלי של שרגא מאמון ואחמד מפרות את שלוות הבוקר,
עודד מקפיץ באלגנטיות בתנועות שפשוט חוויה לצפות וללמוד ומרתק אותי לחלוטין.
חאמד ובוטו מגיעים עם סירה נוספת, וכך כולנו ממשיכים לסרוק ולהקפיץ בכל פעם שנראה משהו חשוד למטה.
הסירות מתפצלות וההודעה לא מאחרת להגיע, בוטו עם פלמוד 11 ק"ג בג'יג.
אצלנו עדיין יבש, ושוב טלפון – חאמד ובוטו עם עוד 3 אינטיאסים כ"א בערך 4 ק"ג.
מגיעים לנקודה שלהם אך בינתיים בורחים להם עוד 3 דגים, וכפי שלמדתי כבר בסירה
אם ברח אחד , כל הלהקה ברחה והסיכוי באותה נקודה כמעט אפסי, ואכן כך קרה.
השעה מאוחרת ומלבד כמה אבו נפחות אין כלום, כולם כבר עייפים,
בעצם אולי זה רק אני שהעיניים נעצמות מעצמן ,
החיכוך של המקל גומר אותי ,והשרירים כואבים.
העובדה שאני עובד עם רולר חשמלי מביישת אותי לקטר , ומבט נוסף לעודד גומר אותי לחלוטין.
הבנאדם עובד כמו מכונה , א"כ יתברר לי כינויו "האנרג'ייזר" , כינוי שזכה לו בצדק רב.
לא סתם חאמד צעק לו מהסירה השנייה שיצבע את הדמויים שלו בצבע אנטי פאולינג – הם פשוט לא נחים לרגע.
סוף סוף נעילה, עודד המבורך מעדכן שהפעם זה לא אבו נפחא
, הנגיחות שונות ויש יציאת חוט,
באותה אלגנטיות של הקפצה כך הוא עובד עם הדג ולא משאיר לו סיכוי.
תוך זמן קצר הצללית מגיעה ונגלית לכולנו – יש אינטיאס 8 ק"ג .(משוער)
התפיסה מהווה זריקת אדרנלין לכולנו ובעיקר תקווה להמשך,
עודד נרגע ומברך אותי :"תורך".
אני מברך אותו חזרה ובכוונה שלמה
אומר לו שאני מוותר רק כדי לראות אותו מוציא עוד אחד.תוך זמן קצר זה מגיע, יש לי מכה חזקה מאד ,הוק סט קצר ובעקבותיו הוק סט הרבה יותר רציני אחרי שאספתי קצת חוט .
הפעם אין ספק שהברנש כבד
, המועלם דרוך ומוכן ועוקב אחרי כל שלב,
יש אישור לכל מה שביצעתי עד כה,
אך לדעתי לא עברה דקה והכל נגמר בשנייה.
קיבלתי ביס נקי לשוק לידר 130 ליברה שחתך אותו כמו חמאה ובצורה נקייה – החשוד המיידי : כריש.
השעה 14:20 אבו אשרף מודיע – דריפט אחרון.
לצערנו גם הפעם לא העלינו דבר, כולם למעלה, הדמויים נכנסים לתיקים, החכות מקופלות.
מאמון מאורגן בחרטום ואני ניגש לחברה להיפרד בשלום ובהצלחה בבאות.
עודד חושב שקיבלתי מכת שמש ושואל בצחוק לאן אני הולך בלב ים
, מבט הצידה מבהיר את העניין,
סמי עם החסקה מנופף לי לשלום ותוך דקותיים אני ומאמון בפרק ב' של הסיפור.פרק ב'
ברגע שהתיישבתי בחסקה על כיסא הרכב שסמי אילתר לנו, ידעתי שזה יהיה קשה.
באותו רגע היכתה בי העייפות והשמש הקופחת מעל ראשי ,
לא תרמה לרמות האנרגיה הדרושות לסגנון דייג כ"כ אינטנסיבי כמו ג'יג.
מקפיצים מכל הבא ליד, מנסה ג'יגים זהובים, כסופים, זרחניים – כלום – אין תקיפות.
השעה כבר 18:00 – לפחות את השיא הקודם של 16 שעות בסירה אני בוודאות אשבור היום
.המקל נעשה כבד שבעתיים והתמודדות עם תנודות הסירה איימו לחסל אותי סופית.
כל קימה מהכיסא עם הגעה לנקודה או זיהוי של להקה מכאיבה לי שוב בכל הגוף,
בהחלט ניתן לומר שאני עובד מתוך שינה.
בישיבה העיניים עצומות וברגע ששומע את קולו של המועלם "יש סימנים" ,
אני מושיט באילוץ את היד למקל ודוחף את עצמי עם היד השנייה לעבר דופן הסירה,
כדי להוריד את הג'יג.
מאמון ננעל על משהו ומביא אותו מהר מאד,
אינטיאס של 2-3 ק"ג בערך ומכריז שהם שוב כאן – תתחילו לעבוד במרץ.
המרץ היחיד שאני מסוגל לגייס כרגע זה לג'גג עם עיניים פקוחות.
סמי ננעל, ברגע שאנחנו מבינים שיש כאן משהו רציני, מרימים את הדמויים ואני ניגש למצלמה.
כ-20 דקות של מתח, צחוק, עצבים ובעיקר ניסיון והדרכה נכונה של המועלם- מביאים את הדג לסירה.
במקום שאפרט , צפו בסרטון :
בנוסף לכשלים הרבים בציוד שלו, גם הקרסים כשלו ברגע האמת.
להעלות את הדג עם הקרסים הללו זה חצי נס :
ההתרגשות גדולה, זה הדג הראשון של סמי בג'יג (לא כולל אבו נאפחא),
היות והוא יודע שגם אני בסטטוס שלו הוא מברך אותי בסיפתח דומה על ג'יג.
אני מרגיע אותו ואומר לו שאסתפק בקילו אחד פחות כדי שייצא המנצח.
אבל עמוק בלב אני מוכן לקבל גם דג של קילו אחד בודד, רק שלא יהיה אבו נפחא ורק שיגיע כבר.
מודיעים אונליין לכל העולם ואשתו ומקבלים ברכות להמשך, לא מתייאשים וממשיכים.
עוד הורדה ועוד דריפט ועוד הקפצה ואני בכלל מחשב מתי אגיע הביתה ,
חוסר תשומת לב והרבה אדישות ואני קשור לסמי עם החוט,
משחררים ומתיישבים למעבר לעוד נקודה.
אני מעסיק את עצמי כדי להישאר עירני ומשחק קצת עם האסיסט הוק ומיישר את החוט,
מבחין בסימנים על השוק לידר שמספקים לי עוד התעסקות וממהר לחתוך ולקשור מחדש לג'יג.
על הדרך מחליף לג'יג 350 גרם של owner שיירד מהר יותר ושם לב שבעיניים יש חומר זרחני.
השעה 19:00 השמש כבר למטה וברובה מכוסה בשכבת עננות דקה,
אין ספק שכמות האור למטה באזור ה 60 מטר נמוכה מאד ומחליט לחזק את העין של הג'יג עם פנס.
מוריד ומעלה, מוריד ומעלה ומשחק עם ההקפצה הראשונה, פעם בניגוב איטי, פעם בשניים מהירים.
מרגיש את התקיפה הראשונה שלא צולחת לדג,
וממשיך את פעולת הג'יג כרגיל כמו דג מבוהל שהרגע ניצל.
התקיפה השנייה מוצלחת, מאותו רגע אני עובד על אוטומט, לא חושב לא משער ולא מנחש,
הוק סט ומתחיל לאסוף.
מאמון בשיחת טלפון עם רפי שכמנהגו מתקשר לסירות לברך בתפיסות ומי שיחפש בדוחות הדייג יראה שהברכות מיטיבות עם החבר'ה.
המועלם מספר לרפי על הדג של סמי ומוטרד מאד מהמקל שלי
,מסיים זריז את השיחה ושואל מה קורה איתי ?
מודיע לו באדישות שיש דג, אבו נפחא זה בטוח לא, מעריך אותו כמשהו קטן ונחמד.
מאמון נותן בי את המבט של : שוב אתה מדבר שטויות ?
ומודיע לי חגיגית : "יש לך פה עטריס" (א"כ בסרטון הוא יגיד "מה אמרתי לך")
המקל נעוץ בבית השחי , הידיים תומכות ברולר (מגה טווין דאיווה) ובמקל JM, חוט ברקלי 80 ליברה ושוק לידר 130 ליברה של YGK.
הלחץ על הדג הופעל מהרגע הראשון, השלב היחיד בו הייתי פאסיבי הוא בזמן הנגיחה או ניסיון לסיבוב הראש של הדג, בשלב זה זו הבעיה של הדג והקלאץ – שיסתדרו ביניהם.
מייד לאחר המשיכה שלו, אני מרים את המקל למעלה ומתחיל באיסוף חוט מהיר תוך כדי הורדת המקל לכיוון המים ותמיד שומר על מתח, ומפסיק את האיסוף שהמקל למטה.
לא נוקט בשום פעולה בזמן הנגיחות וחוזר על תהליך האיסוף כמה וכמה פעמים,
בליווי צמוד של המועלם שביד אחת מפעיל לי את הרולר מספר פעמים עד שהוא מרוצה מהתזמון.
הדג לוקח מטר שניים ואני לוקח חזרה ומצמצם, כל פעולה כזאת אני מקבל אונליין את התיקון הנדרש :
תרים יותר גבוה, עכשיו אוספים, לא להרפות, תן לו, עכשיו קח ממנו.
זהו, קלטתי, שיעור נוסף מיושם הלכה למעשה, התנועות חלקות יותר ועם המון סבלנות ושקט.
מאמון כבר יודע שהדג הזה יגיע היום למעלה ורק אז מתרחק קצת ומביט בהנאה בתהליך .
מחכים למטרים האחרונים לצלם סרטון היות ולשנינו הסוללה כבר מצפצפת (קחו אותי הביתה).
והרי לכם התיעוד של הדג הראשון שלי בג'יג :
מביט לשמים ומודה לאלהים על כל מה שקורה לי.
פונה למועלם ואומר לו בשפתו : "אללה יברכ אבו אמיר" ואני מתפלל לתפיסה שלו.
חוזרים לעבוד במרץ ואין לי ספק שברגע שאני ננעל אני מודיע למאמון שאני סיימתי היום, קח אותו.
התכנית לא עבדה ועד החשיכה לא היה דבר נוסף, מתיישבים בניחותא ונהנים כל הדרך חזרה.
ישבנו בעכו עד חצות עם הרבה קפה קר וחיוך רחב, אייל (סקווידויד) בא לברך ופינק בפירות.
2:00 נכנסתי סוף סוף לישון.
אפילוג :
מבחינתי זה היה שיעור מוצלח מאד בלהילחם עם דג, בורכתי בדג מיוחד שנבחר לשיעור השבועי שלי.
ולמועלם היקר – תודה אחי מכל הלב, על השימחה שלך בשימחה של אחרים,
וכמובן שלשיעור הבא אגיע כרגיל, רק תשתדל לא "להתעכב".
שיעור נוסף וחשוב עוד יותר שלמדתי :
לברכות איש לרעהו יש משקל וכח עצום, היום ט' באב שבא להזכיר לנו מהי שנאת חינם.
התיקון של כולנו זו אהבת חינם, פרגנו לאחר, שמחו בשימחתו, תברכו ותצאו מבורכים שבעתיים.
ותודה לך אלוהים שאתה נותן לי את הזכות לשיעורים הללו שבחיים.
