| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 14/3/2013 | מרכז - תל אביב | מים מלוחים | שקט עד גלי | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 21:00 | אחר - | סבידה (דיונון הרוקחים) | 2 | |
הדו"ח:
אחרי שכמעט והתייאשתי ולאחר מספר יציאות לא מוצלחות באזור אשדוד שבהם לא הצלחתי לתפוס אפילו
סבידה אחת לרפואה החלטתי שחייב פה שינוי ובהחלטה פנימית חזקה נסעתי ביום חמישי בלילה לנמל יפו
שם הייתה לי הרגשה שאני יתפוס משהו מגיע בערך ב20:00 בערב מנסה מספר זריקות ללא הצלחה
וכמעט שוקע בייאוש לפתע פוגש את אלון ששואל "מה קורה עד לכאן הגעתה" תפסתה משהו אני שואל
ואלון עונה בטון כמעט מתנצל 5 סבידות תבוא אחריי אני יראה לך איפה יש הוא מוסיף
משנים מקום לנקודה שבה אלון {וגם הילד } תפסו סבידות מנסה ומקווה שאולי עכשיו אני יתפוס
אלון פותח מקל ביחד עם הבן בכוונה לעזור ולתפוס איזו סבידה בשבילי אחרי חצי שעה בערך עם שינוי מקום
נוסף אלון תורם את חלקו ומביא לי סבידה הילד מתלהב ולא רוצה ללכת הביתה{נשמה של דייג}
לבסוף הם הולכים ואני נשארתי לבד חצי שעה אחרי בערך בשעה 22:00 תפסתי את הסבידה השנייה
זה מספיק אני חושב ומקווה שהפתיון יעשה את העבודה בשבת
מקפל ונוסע הביתה לאשדוד בתיקווה להספיק לראות בטלוויזיה את המשחק של "מכבי"{או מה שנשאר ממנו}
יום שבת אני מוריד את הסבידות למים ויודע שזה רק עניין של זמן
בערך ב8:30 בבוקר אני מבין למה הייתה שווה כל ההשקעה הזו וכמה התחושות שלי היו מוצדקות אנטיאס אכל את הסבידה
למה לא וויתרתי וכמה חשוב להאמין {כי בלי האמונה גם צסק"א לא הייתה אוכלת אותה}
