תודה על השיתוף
מהדוח שלך אני כבר למדתי הרבה
והכי חשוב להזכיר ולהראות לחברים בפורום שיש בים דגים והרבה.
חבל שאין תמונה לשטוף את  העין
בפעם הבאה תוכל לתת מקצה שיפורים.
תמיד בהצלחה ותמשיך לדווח

עשית לי חשק לעזוב פה הכול וללכת לחפש מרמירים בחוף עם ציוד קל.

זו אחת הסטיות הרציניות שלי בדיג פתיונות, וספציפית על מרמירים אני עושה עבודת מחקר כבר כמה שנים.

לגבי ההבדלים בין גמברי לתולעת (בהחלט שני הפתיונות המובילים לדג זה), קשה מאוד להגיד, אבל אני חוויתי את זה גם כן. אפילו בהפרשים של ימים - לפעמים התולעת חזקה יותר (בעיקר שהדגים כאילו לא נמצאים כלל, ורק על תולעת שלמה הם פתאום צצים) ולפעמים הגמברי לוקח. אין לי הסבר רציונאלי לזה, רק תיאוריות שאפשר להפליג בהן בלי סוף.

לגבי האכילה של המרמיר, חכת אולטרה לייט יכולה מאוד לעזור בהוקסט. בדרך כלל הם לא אוכלים באטרף, ובמיוחד הגדולים מביניהם זהירים מאוד ואוכלים בעדינות יתרה. אני עובד עליהם עם חכת לייט כי אני חייב מרחק זריקה, אבל מחזיק אותה ביד כל הזמן וברגע שהדג אוכל אני נותן לו בוש וגורם לו לסחוב את הפיתיון בלי הפרעה, כי ברגע שהוא מרגיש התנגדות זה הופך למעין ניקורים כאלה ואז קשה לנעול אותו על הקרס. עוזר לזה מאוד - ריג עם משקולת תליה רצה וכמובן תלאי ארוך מאוד, אפילו מטר וחצי ויותר.

עוד גיליתי שפלורוקרבון עוזר מאוד, בעיקר כשהמים צלולים.

מעניין שהבור שעבדתם עליו היה כל כך קטן וכל כך קרוב לחוף - זה מקרה נדיר, לפחות לגבי החופים שאני מכיר במרכז. תמיד הייתי צריך לפחות 30 מטר מהחוף בשביל המרמירים הגדולים וכדי להימנע מהטלוויזיות ששוכנות ברדודים בכמויות.

לגבי קרסים - קרס חצי סירקל לקרפיונים עשה אצלי עבודה מעולה. ממליץ לנסות. החסרון הוא בתפירת הפיתיון. עם גמברי קצת יותר קל, אבל עם תולעת שלמה קשה להשחיל בצורה מספקת.

בהצלחה ותמשיך לעדכן אותנו!

אייל,

ראשית כמו שאמרו החברים לפני,
לכל דוח יש ערך אינפורמטיבי - אפילו לדוחות על תפיסת דג אחד או  דוח בריחה.
וכפי שציין שוקי אז גם כדי להתעדכן כי בעת הזו נתפסים דגים מסוימים על פתיון מסוים.

דבר נוסף ולא פחות חשוב:
יש כייפ בלשתף, לשתף בחוויות, הפייסבוק (מקום שאישית אני לא מתחבר אליו) הוא דוגמה לכך,
בפייסבוק אני לא משתף- לא בתמונות ולא בחוויות כי זה לא מעניין לי,
דווקא כאן בתוך קהילה מגובשת עם תחביב משותף (אם נדייק "מחלה משותפת")-
במסגרתה נוצרו חברויות לתחביב וחברויות בכלל, אישית אני נהנה לשתף ולהעלות דוחות.
אגב, אם לשתף באיזה סרטון או בדיחה- למה לא לשתף בדוח דיג?!
הזכרת את מאמון?!
תאמין לי שאם הוא היה מגלה כי רק הוא מעלה כאן דוחות, הוא היה מפסיק להעלות...
דוחות של אחרים עושים יותר "חשק" להעלות דוח שלך- וזו הרי מהות הפורום: לשתף ולחלוק...

ועכשיו אייל אפשר להגיע לדו"ח....
דווקא דוח מצוין, פחות בגלל הכמות היפה של התפיסות- יותר בגלל השיתוף
אגב, תראה איך השיתוף שלך תרם לכך שחברים קראו גם את התגובות המלמדות של שחר ודוב:
ואם כבר, בצעירותי דגתי מהחוף אלפי מרמירים,
השיטה היתה אכן חוט לא מתוח ויצירת קשת קלה (רפיון קל)...
צריך לדעת איך לעבוד על מרמירים- עם רגש ולעיתים משחק קל....

לסיום ותיקח ברוח טובה,
ארשה לעצמי לומר כי לדעתי שגית בהערכת משקל הדגים...
מרמיר של 300 גרם זה "ענק" ואכן יש כאלו, נדיר מאוד לראות מרמיר במשקל 300-400,
ומשקל 500 גרם- להערכתי לא נתפסים יותר מ-10 בשנה בכל חופי הארץ, אם בכלל...
אישית תפסתי מרמירים מהחוף ומסירה, בימים הטובים מלפני 35 - 25 שנה,
גם מילאתי מהחוף דליים של מרמירים ענקיים- 250 עד 300 גרם (תן לי 10 כאלו ומוותר על לוקוסים...).
.

גם אני בימים עברו תפסתי מרמירים מהחוף.

קרס מספר 4 לדעתי, גדולה מידי. תרד לקרס 7 מסטד ותראה איך אחוז התפיסות קופץ פלאים.

בנוסף השיטה הטובה ביותר לתפוס מרמירים, היא הקפצות זעירות של הפתיון, מאחר והמרמירים נמצאים בשטח חולי, אין פחד של תפיסת הריג בסלע.

זרוק למרחק (או אתר את מקום האכילות) ולכשהעופרת תנחת על הקרקע, גרור באיטיות את הריג על הרצפה. בליווי הקפצות של מילימטרים ספורים.

בנוסף, המרמיר אוהב פתיון קטן, חתיכה זעירה של גמברי או פירור של תולעת שמכסה רק את קצה הקרס.

כשתרגיש אכילה תן הוקסט זעיר, ואל תמהר להוציאו מהמים גרור את המרמיר התפוס לאט לאט, ומרמיר שני יתנפל על הפתיון השני. להוציא אותם בזוגות זה יותר כיף.

בהצלחה

רפי, גם מהסירה אני תופס מרמירים, שהם פתיון מצוין לדייג על חי, הדייג מתבצע על עוגן בחר"ף והשיטה היא הקפצות. אני בכלל לא מחכה להרגיש את האכילה של המרמיר, נותן לעופרת לשכב על הקרקע, סופר בלב עד 5 ונותן הקפצה וחוזר חלילה עד שהמרמיר מתנפל. בשיטה זו יוצאים יותר מרמירים מאשר להניח את הפתיון רגוע על הקרקעית.

נסה ותהנה

נ.ב גם הפרידות מתות על השיטה הזו.