| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 25/2/2013 | מרכז - תל אביב | מים מלוחים | גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 11:00 | בצק רגיל - | בורי דהבאן (קיפון זהוב) | 1 | |
| 09:15 | פילוטה - | סרגוס (סרגוס משורטט) | 2 | |
| 10:00 | בצק רגיל - | שפיץ / בומחיט (חדלסת הכתמים) | ||
הדו"ח:
הדו"ח הזה, בראש ובראשונה, מוקדש למנהלי הפורום אשר עושים לילותיהם כימים במטרה לבנות ולשמר את הקהילה הגדולה, הנעימה והמקצועית ביותר בארץ.
לאחר תקופה ארוכה של חוסר בשעות ים ויותר מדי שעות בחדר עם הסיכומים והמחברות, החלטתי לקחת בוקר חופשי בתחילת השבוע לפני שחוזרים ללמוד, ניקוי ראש וטעינת מצברים לפני סמסטר ב', רק אני והים, הפנים מערבה בתקווה שגם המחשבות ילכו לשם. לפני כמה ימים הציפיות לא היו בשמיים, כי חשבתי שאפול בדיוק על סוף המערכת שעברה אותנו בסופ"ש ואקבל רוח דרום מערבית מעצבנת וים מבולגן, אבל כבר אתמול בבוקר הבנתי שהבוקר (ב') הולך להיות בעל תנאים אופטימאליים מבחינתי – גל מסודר שמתנפץ על המזח ומשאיר מרבד קצף בטווח של שניים שלושה מטרים מהסלעים, זרם שמושך החוצה, מים ירקרקים ומעט עכורים ומזרחית קלה שנושפת בעורף.
ההכנות החלו ערב לפני עם תכנית שרציתי ליישם זמן מה. מזה כמה חודשים נחה לה במקרר קופסה גדולה של אנשובי קטנים כבושים שמעולם לא נאכלו, ואין דבר טוב יותר לעשות עם דגים שלא נאכלים מאשר להשמיש אותם למטרות דיג. ניקזתי את כל השמן מהקופסה וקיצצתי את האנשובי (בערך 3 ק"ג) והתקבלה תערובת מסריחה מאוד של חלקי דגיגים עם קצת פלפל אנגלי ועלי דפנה
לזה הוספתי 1 ק"ג סולת וחצי לחם מפורר, מעכתי הכול וסגרתי הקופסא – זה יהיה הריסוס למחר. המטרה – סרגוסים גדולים. ליתר בטחון, מוציא גם קופסא של בצק דליל מהמקפיא ואוסף לחם ישן שנשאר לריסוס סטנדרטי. למרות התכניות הגדולות, הרבה זמן לא ראיתי סרגוסים גדולים בבולונז במרכז וצריך גם תכנית חלופית.לאחר ארגון הפיתיונות, מתפנה לארגון הציוד. בסך הכול, בדיג בולונז, אני לא לוקח איתי הרבה. קופסא סטנדרטית עם כמה סוגי קרסים, כמה גדלים של מצופים, מחסנית משקולות לחיצה ושלושה קטרים של חוט – 0.14, 0.16, 0.18. ריג כבר קשרתי בבית כמו שאני אוהב – בניה באורך של 1.20 מטר חוט 0.16, בלי משקולת, ומצוף רץ עם שני סטופרים (ותודה לרמי עבודת יד על הסטופרים המעולים), אחד למעלה ואחד למטה. בודק תקינות בסיסית של הכול (שהרולר לא נתקע ושכל טבעות המקל במקום), מכוון שעון ונכנס למיטה.
על פי התוכניות, אני אמור להתעורר בחמש וחצי, אך בפועל רק בשש וחצי יוצא מהמיטה ואחרי קפה, סיגריה וקצת פורום, מוצא את עצמי בים בשבע (יתרונות המגורים על שפת הים). השמיים מעוננים ויש רוח מזרחית קלה. מחפש מקום נוח להתמקמות על המזח ומוצא סלע שטוח שקצת יוצא החוצה ומאחוריו כיסא סלעים טבעי. מה שיותר חשוב, זה צבע המים והרכב הסלעים בנקודה – מרבית הסלעים עמוקים, כלומר אין סלעים בולטים שיכולים להפריע, וצבע המים כחול כהה מאוד משולב בחום כהה. שולף מהסל את הקופסא ומתחיל לרסס כדורים יפים מול הסלע שלי וכמטר וחצי מכל צד. סך הכול 8-10 כדורים ריסוס ראשוני, כל זה כדי לייצר עניין בנקודה שלי ולגרום לדגים להבין שקורה פה משהו וכדאי להם להגיע. זריקות ראשונות עם כדור פילוטה שנשאר לי מפעם קודמת ומתאפיין במרקם מסטיקי מדי – אני קולט שזה לא זה, מעיף את הכדור למים ומכין לי אחד חדש מחומר טרי יותר ולפי המרקם שמתאים לים הנוכחי (רך יחסית). מכוון המצוף לעומק מקסימלי של כחמישה מטרים, זורק רחוק יחסית (15 מטרים מהמזח), נותן לפיתיון לשקוע ומקרב בעדינות. אם אזרוק קרוב מלכתחילה, יש סיכוי גדול שהפיתיון ישב על סלע ולא יצא מזה כלום. על ידי הטלה רחוקה וגרירה איטית מאוד לכיוון הבורות יש יותר סיכוי להתקרב לדגים הגדולים.
אכילה ראשונה, הוקסט ובצד השני משהו מסרב לזוז, ואז הוא ככל הנראה מרגיש איזו עקיצה בפה שגורמת לו אי נוחות והוא מחליט לעשות לי טיול בבורות האזור, אני מנסה לעשות לו טיול ביבשה ובסופו של דבר הוא מנצח אותי וקורע לי 0.16 אחרי כמה שניות של מאבקים. חושב כבר להחליף לבנייה של 0.18 אבל נותן סיכוי לעוד כמה מכות על ה-0.16. לפעמים ההבדלים באכילות הם מטורפים, בעיקר בפרטים גדולים של בורי וסרגוסים. אכילה נוספת משאירה אותי בלי בנייה בכלל (כנראה הקודם חיכך את החוט על הסלע) ואני מחליט לקשור 0.18 וקרס בעל צוואר קצר ומפתח רחב יחסית של גאמאקצ'ו או משהו יפני אחר. עובר זמן מה ואני ממשיך לרסס מדי פעם, פה כדור שם כדור, נהנה לראות את המזון הזה יורד ישר לקרקעית כמו שתכננתי ולא מתפזר בגוף המים. לאחר זמן מה, בשעה שהמצוף קרוב מאוד לסלעים ואני כבר מתכנן לגלגל חזרה כדי לי להיתפס, אני מבחין בצלילה איטית, ואז סחיבה שלא משאירה מקום לספק. הוקסט בינוני בעוצמתו (בכל זאת הטווח קרוב והחוטים דקים) ושוב כלום לא זז, ורק אחרי שניה או שתיים מתחילות הנגיחות שהולכות ומתחזקות והופכות לריצה יפה למטה, קלאץ' פתוח בדיוק במידה כדי לרכך תנועה פתאומית של הדג. מעלה אותו בעדינות ובהיעדר רשת הרמה (לא יודע אם באמת הייתי צריך) מניף אותו ישר לתוך הסל. סרגוס גדול ראשון לחורף זה (לא היו ניסיונות נוספים) שוכב בסל עם קרס תפוס בצורה קלאסית בצד הפה. מבחינתי, את שלי עשיתי.
בשעה הקרובה ממשיך לנסות ולטרגט אותם, אבל השמש יצאה והמים הפכו צלולים יותר. מחליט לשנות אסטרטגיה בעקבות תנועות חשודות שזיהיתי על פני המים. מצוף קטן יותר, שתי בניות ארוכות וזוג קרסים (מידה 9 ), בצק דליל וחופן ריסוס צמחוני (רק לחם) כל כמה דקות. המצוף מורד למטה עד הקשר של הבניות, כך שהפיתיון צף כמעט לגמרי. לא מספיק להדליק סיגריה, וכבר מזהה את האכילה האופיינית של הבומחיט. כמה סחיבות קטנות וצלילה איטית מאוד של המצוף והשארתו כמה סנטימטרים מתחת לפני המים – הוקסט וזוג בומחיטים פעלולנים נכנסים לסל. כך המשכתי, כמעט כל מכה בומחיט באותה שיטה. על הדרך נתפס לו בורי סקרן וכן סרגוס שכנראה חשב שעל פני המים יותר מעניין מבין הסלעים. בנסיבות אחרות הייתי משחרר אותו אבל הוא בלע את הקרס, וכן גם חלק מהבומחיטים. כך המשכתי עד 12:30 בערך, כמעט כל מכה דג או זוג דגים. יכולתי להמשיך כל היום אבל אני לא צריך כל כך הרבה דגים, וגם ככה לקחתי יותר מדי.
מבחינתי, הבוקר הזה היה פלאשבק של עשר שנים אחורה, לחגיגות בלתי נגמרות של בולונז במזחי המרכז. בהחלט ענה על כל הציפיות ואף מעבר לכך.
את כל המהלך החביב הזה השלמתי עם שקשוקה סופר חריפה, חצי לחם שחור, בקבוק בירה ושנת צהריים, לא לפני שכל הדגים נוקו והוקפאו והמטבח הוברק
. לפעמים, אם לוקחים צעד הצידה מקצב החיים המהיר, מגלים שההנאות הקטנות שלנו הן ההנאות הכי גדולות, ובוקר כזה פשוט עם בולונז בים ערכו גבוה מזהב טהור. זו קלישאה שחוקה, אבל כמה שזה נכון.
ציוד:
בולונז לינאפה 5.5 מטר (+רולר ריובי אקוסימה 2000)
חוט ראשי – 0.22
בניות – 0.16 ו-0.18
קרסים – 9,7,6
ומפורט לא ראיתי הרבה זמן 
