אצלי מאז שאני זוכר את עצמי בתור ילד הייתי אוסף כל דבר שמצאתי בטיולי בשכונה או בדיונות שהיו פעם בקריה.
לטאות ,צבים ,חתולים ,כלבים, ג'וקים,חיפושיות , ציפורים ,יונים,תורים, וכדומה.
רק מה עם אמא מרוקאית זאת בעיה לא מוכנה לכלוך בבית, איזה מכה.
בגיל 12 לערך גרנו בשכירות למשך שנה בדירת קרקע וניצלתי את ההזדמנות לגדל יונים עם חבר היה לנו שובך גדול עם כל מיני יונים מדהימות .
במקביל הבאתי כלבה מעורבת שמצאתי ברחוב,אבל היא לא עברה איתנו לבית החדש בגלל האמא המרוקאית כמובן,נמסרה לאחת השכנות וחיה שנים ארוכות שם וכל פעם שהייתי מגיע לבקר את סבתא שלי בשכונה היא הייתה באה לומר שלום,והייתה אורחת קבועה אצל סבתא שלי.
בגיל 13 בערך אבא שלי הביא גורת טרייר מעורבת יפייפיה שקראנו לה דיאנה הייתה חכמה בטירוף טובה ומדהימה,
היו מלחמות עם אמא כל שבוע אבל אחרי שהיא הציבה אולטימטום או אני בבית או הכלבה ועשינו הצבעה וניצחנו פה אחד היא הלכה לסבתא שלי ליום שלם ולא היינו מוכנים שהיא תחזור אם זה אומר שהכלבה הולכת.
בסוף היא התרגלה ואהבה את הכלבה מאוד,שחיה אצלנו עד מותה בשיבה טובה בגיל 17.מתגעגעים אליה עד היום.
אז אבא שלי הודיע לי שהוא לא מוכן לכלב בבית כי לא מוכן לגדל ולהפרד מהם כל כמה שנים.
ניסיתי כמה פעמים להביא להורים כלבים אבל לא היו מוכנים לשמוע.
אחרי שעברתי לגור לבד חזרתי מהעבודה ערב אחד של חודש יוני שנת 2002 ואני פותח את השער ורואה זוג עיניים מנצנצות מביטות בי ,הייתי בטוח שזאת חתולה ,אבל לא גור כלבים חמוד בטירוף בן 3 חודשים לערך,מייד נותן לו לשתות ולאכול משהו ,הוא קצת חושש ,יש מצב שהתנהגו אליו לא משהו,אבל הוא נקי ומחונך לא עושה צרכים בבית.
החברה שהייתה לי בזמנו נורא רצתה אותו איתנו והחליטה לקרוא לו שוקי ,כן עוד שוקי.
אבל היא הייתה תל אביבית חיילת ואני עובד עד מאוחר כל יום,ניסיתי למצוא לו בית בינתיים הייתי משאיר אותו אצל ההורים בגינה,(תרגיל שלי שיתרגלו אליו ולא ירצו לוותר עליו
הצליח לי הם התאהבו בו,אחרי שבועיים לקחתי אותו לווטרינר לחסונים ולרשום אותו על שמי. ואבא שלי גידל אותו וחינך אותו והיה לוקח אותו איתו להליכות בים.
ביום שישי האחרון היה לו יום הולדת 11 כן איך שהזמן עובר כשנהנים.
הוא כלב מדהים חכם בטירוף ובעיקר מפונק ברמות, ולפעמים אנחנו אומרים איזה מזל שהוא לא יכול לדבר מעניין מה היה אומר עלינו. האחייניות והאחיינים שלי מתים עליו וכל פעם מבקשים אותו כמתנה ליום הולדת.
הוא יקר בכל מובן ,לפני כמעט שנתיים חטף פריצת דיסק כפולה ,וכולם חשבו שעדיף להרדים אותו ,אבל לא הסכמתי ניתחתי אותו בבית דגן ואישפוז של שבוע, יצא על הידיים עם קטטר לצלקת ארוכה בגב,ישנתי איתו חודשיים על הרצפה והחלפתי לו קטטרים לבד טיפול צמוד 24 שעות ביממה לא עזבתי אותו לרגע,לא דייג ולא כלום.
ואחר כך נסעתי איתו פעמיים בשבוע למרכז לשיקום מיוחד וטיפולים וציוד עזר עד שהעמדתי אותו חזרה על הרגליים,
השקעתי בו קרוב ל 20000 ש"ח ולא מצטער לרגע.
