טוב, סוף סוף הגעתי למחשב.
1. חוטים דקים - אפילו עד 0.16. לעובי החוט יש חשיבות קריטית, אבל הוא גם יכול להיות בעוכרך. לא אשקר אם אומר שרבים הדגים שברחו לי כי החוט היה דק, מאשר אלה שנתפסו. צריך מזל וקרס מסוג נכון כדי שהדג יתפס כמו שצריך והחוט לא יבוא במגע עם השיניים שלו. לעומת זאת, אם תעלה בעובי החוט סיכויי האכילה יורדים משמעותית. יש פה פרדוקס שצריך ללמוד להתמודד איתו. נושא החוטים נבדק בשטח אין ספור פעמים. למשל, חוט 0.18 לא נוגע בכלל, חוט 0.16 נוגע. שים על זה דגש והצטייד בגלילי חוט ניילון חזק - 0.14, 0.16, 0.14
2. תלאי ארוך - 1.5 לפחות. אפילו יותר. אף על פי שהדיג הוא בבולונז ומתבצע ללא עופרת, יש פה חשיבות רצינית לאורך התלאי. גם נבדק בשטח בזמן אמת. הייתי ממליץ על מינימום של 1.5. בעומקים של פחות מ-1.5, תשאיר אותו. אתה תזהה את האכילה כי הדג יסחוב את המצוף. מה גם שאפשר לשמור על חוט מתוח (טכניקה קצת קשה כי הוא זז כל הזמן) ולהרגיש את האכילה לבד, אבל אסור שהזרם יגרור את הפיתיון יותר מדי כי הוא יעלה למעלה מהר. נסה לפתח טכניקה שבה החוט מתוח, אבל תמיד יש לך מספיק מקום לתת למקל נטייה קדימה כדי שהפיתיון לא יעלה.
3. בלי עופרת. חד משמעית, הדגים הגדולים שנתפסו לי, נתפסו בלי עופרת. גם מאמון מדבר על זה הרבה ויש לזה חשיבות עליונה. במקרים רבים אני גם מוריד את המצוף, ככה שיוצא לי ריג של חוט ראשי, 2 מטר תלאי דק, ובסופו רק קרס עם פילוטה. הדיג הזה מתבצע על רגש ומתאים יותר לחבר'ה מנוסים שמכירים את הציוד שלהם ואת מרחק הזריקה שלהם ויודעים לעשות את החישוב הנכון ביד שיותיר מתח בחוט מבלי להיתפס בסלע. מומלץ לים פלטה ולא לגלי.
4. ים עכור במקצת (אף על פי שלא חובה). הים הטוב ביותר לדעתי (ופה מאמון יחלוק עלי כי אנחנו דגים אותם בשיטה קצת שונה), הוא ים עם גלים נמוכים אבל עכור. ים של יומיים אחרי סערה הוא קלאסי. האוכל הטבעי עדיין נע בגוף המים, אבל הזרם והגלים מאפשרים דיג נוח.
5. הימצאות הפיתיון על הקרקעית. הגדולים נמצאים למטה. הם שוכנים במדפי סלע, תמיד בצל, ונמצאים במצב סטטי. אם הפיתיון שלך לא יגיע אליהם, הם לא יבואו אליו. בלילה הם יוצאים לטייל קצת, אבל עדיין זהירים מאוד.
6. חורף. מעולם לא ראיתי אותם בקיץ, אלא בז'ירז'ור. פה אנחנו משחקים על אינסטינקט שונה לגמרי של הדג הזה.
7. לילה או זריחה. אלה השעות המומלצות. נתפסו גם בבוקר המאוחר, אבל כדי להגדיל את הסיכויים צריך להגיע בשעות האלה. היעדר רוח הוא מרכיב מרכזי בסיפור הזה.
8. המון סבלנות. הסרגוסים הגדולים הולכים ונעלמים לנו. בשנים האחרונות הרבה יותר קשה למצוא אותם, אבל אני מאמין שהם עדיין קיימים. סרוק הרבה נקודות, נסה להבין את השטח שאתה עובד בו ואת התנהגות הדגים שנמצאים בשטח.
מוסיף לך שני סרטונים להעלאת הגירודים בגוף
כדאי להסתכל מה הם עושים ולא רק להתמקד בתפיסות:
<a href="http://www.youtube.com/embed/O6u0o5SLjOQ" target="_blank">http://www.youtube.com/embed/O6u0o5SLjOQ</a>
<a href="http://www.youtube.com/embed/zB4O1aVbob8" target="_blank">http://www.youtube.com/embed/zB4O1aVbob8</a>
אפתח את זה עוד קצת כשאגיע הביתה.
1. חוטים דקים - אפילו עד 0.16. לעובי החוט יש חשיבות קריטית, אבל הוא גם יכול להיות בעוכרך. לא אשקר אם אומר שרבים הדגים שברחו לי כי החוט היה דק, מאשר אלה שנתפסו. צריך מזל וקרס מסוג נכון כדי שהדג יתפס כמו שצריך והחוט לא יבוא במגע עם השיניים שלו. לעומת זאת, אם תעלה בעובי החוט סיכויי האכילה יורדים משמעותית. יש פה פרדוקס שצריך ללמוד להתמודד איתו. נושא החוטים נבדק בשטח אין ספור פעמים. למשל, חוט 0.18 לא נוגע בכלל, חוט 0.16 נוגע. שים על זה דגש והצטייד בגלילי חוט ניילון חזק - 0.14, 0.16, 0.14
2. תלאי ארוך - 1.5 לפחות. אפילו יותר. אף על פי שהדיג הוא בבולונז ומתבצע ללא עופרת, יש פה חשיבות רצינית לאורך התלאי. גם נבדק בשטח בזמן אמת. הייתי ממליץ על מינימום של 1.5. בעומקים של פחות מ-1.5, תשאיר אותו. אתה תזהה את האכילה כי הדג יסחוב את המצוף. מה גם שאפשר לשמור על חוט מתוח (טכניקה קצת קשה כי הוא זז כל הזמן) ולהרגיש את האכילה לבד, אבל אסור שהזרם יגרור את הפיתיון יותר מדי כי הוא יעלה למעלה מהר. נסה לפתח טכניקה שבה החוט מתוח, אבל תמיד יש לך מספיק מקום לתת למקל נטייה קדימה כדי שהפיתיון לא יעלה.
3. בלי עופרת. חד משמעית, הדגים הגדולים שנתפסו לי, נתפסו בלי עופרת. גם מאמון מדבר על זה הרבה ויש לזה חשיבות עליונה. במקרים רבים אני גם מוריד את המצוף, ככה שיוצא לי ריג של חוט ראשי, 2 מטר תלאי דק, ובסופו רק קרס עם פילוטה. הדיג הזה מתבצע על רגש ומתאים יותר לחבר'ה מנוסים שמכירים את הציוד שלהם ואת מרחק הזריקה שלהם ויודעים לעשות את החישוב הנכון ביד שיותיר מתח בחוט מבלי להיתפס בסלע. מומלץ לים פלטה ולא לגלי.
4. ים עכור במקצת (אף על פי שלא חובה). הים הטוב ביותר לדעתי (ופה מאמון יחלוק עלי כי אנחנו דגים אותם בשיטה קצת שונה), הוא ים עם גלים נמוכים אבל עכור. ים של יומיים אחרי סערה הוא קלאסי. האוכל הטבעי עדיין נע בגוף המים, אבל הזרם והגלים מאפשרים דיג נוח.
5. הימצאות הפיתיון על הקרקעית. הגדולים נמצאים למטה. הם שוכנים במדפי סלע, תמיד בצל, ונמצאים במצב סטטי. אם הפיתיון שלך לא יגיע אליהם, הם לא יבואו אליו. בלילה הם יוצאים לטייל קצת, אבל עדיין זהירים מאוד.
6. חורף. מעולם לא ראיתי אותם בקיץ, אלא בז'ירז'ור. פה אנחנו משחקים על אינסטינקט שונה לגמרי של הדג הזה.
7. לילה או זריחה. אלה השעות המומלצות. נתפסו גם בבוקר המאוחר, אבל כדי להגדיל את הסיכויים צריך להגיע בשעות האלה. היעדר רוח הוא מרכיב מרכזי בסיפור הזה.
8. המון סבלנות. הסרגוסים הגדולים הולכים ונעלמים לנו. בשנים האחרונות הרבה יותר קשה למצוא אותם, אבל אני מאמין שהם עדיין קיימים. סרוק הרבה נקודות, נסה להבין את השטח שאתה עובד בו ואת התנהגות הדגים שנמצאים בשטח.
מוסיף לך שני סרטונים להעלאת הגירודים בגוף
כדאי להסתכל מה הם עושים ולא רק להתמקד בתפיסות:
אפתח את זה עוד קצת כשאגיע הביתה.
שמא אדם יאלוף
בהחלט למדתי הרבה
כנראה שאני ינסה את זה בחורף הקרוב
