לפני זמן לא רב נפגשתי באקראי עם אדם מענין,
ד"ר אורי אדלמן שמו, לא ילד, עדיין מרצה, עיתונאי וכותב...
שלח אלי משהו שכתב לפני זמן מה, אהבתי- ועכשיו זה כאן...
לטובת מי שימצא ענין לקרוא....
---------------------------------------------

מה זאת אהבה?

לקראת חג האהבה בט"ו באב,
מן הראוי לחזור לשאלתו של ח. נ.ביאליק
בשירו "הכניסיני תחת כנפך":
"אומרים אהבה יש בעולם – מה זאת אהבה?"
חכמים לדורותיהם ניסו לענות
על השאלה הנצחית ללא הצלחה.
מכל ההגדרות נראתה לי הכוללת והממצה
זו של אריך פרום, לאמור: "האהבה
היא התשובה השפויה והמספקת היחידה
לבעיית הקיום האנושי". אך מהי דרך יישומה,
זאת לא עלה בידי ללמוד מתוכה.
עד ששמעתי סיפור יוצא דופן על
אהבתו של קשיש לבת זוגתו. הוא הגיע
אלי מפיה של אחות צעירה שהזקן בא
למרפאתה בשעת בוקר מוקדמת
וכשנפתחו השערים התחנן שלא תניח לו
להמתין כי הוא ממהר מאד לפגישה.
מכיוון שנזדמן מקרה דחוף והרופא היה
עסוק, נאלץ לחכות למרות בקשתו.
האחות השגיחה שהזקן אינו מסיר את
מבטיו משעונו ונראה מתוח במיוחד.
היא הכניסה אותו לחדר מיד אחר כך,
אך סקרנותה לא הניחה לה והיא שאלה
בעדינות, אם הזמין תור לרופא נוסף
והוא חושש לאבדו? האיש ענה שהוא
צריך ללכת לסעוד את רעייתו הנמצאת
בבית חולים ולאכול עימה ארוחת בוקר.
האחות הסקרנית התענינה לדעת
אם אשתו תדאג מאד במקרה שיאחר?
על כך ענה בשלילה שכן היא סובלת
ממחלת "אלצהיימר" חשוכת מרפא,
אינה יודעת מה קורא סביבה וגם אותו
כבר אינה מזהה זה למעלה מחמש
שנים. האחות לא הרפתה ושאלה אם
הוא מבקר את רעייתו בכל בוקר למרות
שאינה מזהה אותו? הקשיש חייך, הניח
יד רועדת על זו של האחות וענה: "היא
אינה יודעת מי אני, אך אני יודע מי
היא ומה היא הייתה", ויצא מהמרפאה לדרכו.
דמעות הציפו את עיני למשמע הדברים
 וכל גופי רעד. עמדתי נדהם ונרגש
 כאילו נתגלה לי אוצר בלום. אמת
גנוזה שהייתה חבויה מן העין ומן הלב.
נמסר לי הפתרון לחידה שהציקה לח.נ.
ביאליק כל חייו עד ליומו האחרון.
הבנתי כי בני אדם עושים שימוש במונח
אהבה לעיתים קרובות ורבים מאמינים
בכל ליבם ומאודם במה שהם מצהירים.
השאלה היא כיצד הם נותנים לה ביטוי
מעשי בפרספקטיבה היישומית. מה
מידת המתאם בין המישור הדקלרטיבי
לבין מעשיהם.
חשתי שדבריו של הזקן שחררו אותי
מנטל שהעיק עלי מיום שעמדתי על
דעתי, וככל שישבתי על המדוכה והתחבטתי בו,
כן לעלעה לשוני תשובות מביכות.
הנחמה היחידה לייסורי באה מצד המשורר,
שאם בכל גדולתו והדרו לא עלה בידו
למצוא מענה לשאלה מה זאת אהבה,
מי אנוכי שאתאמץ להתעמק בה.
והנה בא הזקן האלמוני ופתר את
החידה בצורה כה בהירה ומשכנעת,
החודרת אל הלב ונוטעת בו רוח יתרה.
הרגשתי כאילו נמנה אנוכי על המתים
שחזרו לחיים בחזונו של הנביא יחזקאל.
לרגל יום הזיכרון ה 77- של המשורר
 הלאומי, עמדתי כמו בכל שנה
ליד קברו, אלא שהפעם לא רק הקשבתי
 לקולו המהדהד של החזן ולדבריהם
המלומדים של גדולי הסופרים עוקרי
ההרים שבאו לחלוק כבוד לדגול מכולם.
הפעם הייתה לי בשורה עבור האדם
נשוא הערצתי: אחרי שכולם עזבו
ונותרתי לבדי אוחז בידי הרוטטות במצבה,
ספרתי לו באריכות "מה זאת אהבה".