חבר שלח אלי, חביב...
קצת מתבונתם של חכמינו ז"ל שיש בה המון וקצת יהדות..
קצת על מה שבין אדם לחברו...

"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" אמר הלל הזקן (פרקי אבות, ב).

מה אנו אמורים להסיק מכך?

ניתן לראות זאת כאמירה שאדם לא יכול באמת לעמוד במקומו של חברו. ואם כך, מה שהלל אמר למעשה היה "לעולם אל תשפוט את חברך".

אך ניתן לראות זאת קצת אחרת. הבה נסקור זאת באמצעות שלושה סיפורים.

מסופר על שני האחים המפורסמים, רבי אלימלך ורבי זושא, שהיו נוהגים לנסוע מעיר לעיר ומכפר לכפר כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. הם היו נוסעים ברחבי המדינה כשהם לבושים לבושים כנוודים או כקבצנים, ובשעות הערב מתדפקים על דלתות בית יהודי ומבקשים ללון שם בלילה.

באמצע הלילה היה המארח מתעורר לשמע קולות בכי הבוקעים מחדר האחים. כשהיה מנסה להאזין, הוא היה שומע אותם מתוודים על השגיאות והעבירות שביצעו באותו היום: פה קצת חוסר כנות, שם מילה לא יפה.

"אוי, אחי, אלימלך היקר"! היה מתייפח רבי זושא. "היום בקושי פתחתי ספר יהודי... לא למדתי מאום! מהם חייו של יהודי בלי דבר תורה? מדבר שממה!"

"אוי זושא" היה שופך האח השני את ליבו. "ואני לא התפללתי היום כמו שצריך! בקושי אמרתי את המילים! האם כך יהודי מדבר לאביו היקר שבשמיים?"

וכך הבכי היה חודר לליבו של המארח שנזכר במעשים הלא ראויים שביצע ובחוסר תשומת הלב שלו לדברים שבקדושה. הוא היה מחליט להיות יהודי טוב יותר.

אם כך, אולי החכמה הטמונה בדברי הלל הזקן הייתה: אסור לך לשפוט את רעך; שפוט את עצמך, בקר את מעשיך וכך תעורר גם את הזולת.

מסופר על רבי דובער, האדמו"ר השני של חסידות חב"ד, שבאמצע קבלת אנשים ל'יחידות' (לראיון פרטי) הוא עצר את התור, נעל את הדלת ולא הסכים לקבל אנשים במשך שעות רבות. מאוחר יותר, העז אחד החסידים המבוגרים יותר לשאול את הרבי מה קרה. הסביר רבי דובער: "כאשר אדם מבקש את עזרתי לריפוי חולשותיו הרוחניות, עליי ראשית למצוא את אותה החולשה – ויהא זה בצורה הסמויה ביותר – בתוך עצמי. שכן, אינני יכול לעזור לו אילולא חוויתי כבר את אותה בעיה ואילולא עברתי את אותו תהליך זיכוך עצמי. באותו יום בא אליי מישהו שהייתה לו בעיה. נבעתתי לשמוע כמה עמוק הוא שקע, חס וחלילה. ככל שניסיתי, לא יכולתי למצוא בתוך עצמי דבר שאף התקרב למה שהוא סיפר לי. אך ההשגחה העליונה שלחה אליי את האיש הזה, לכן ידעתי שהיכנשהו, באופן כלשהו, ישנו משהו בתוכי שיוכל להתייחס לסיטואציה הזו. המחשבה זעזעה אותי עד עמקי נשמתי, והניעה אותי לחרטה ולשיבה לאלוקים מתוך מעמקי לבי".

במלים אחרות, גם את עצמך אינך יכול לשפוט. אם יש לך בעיה אתה הוא הבעיה. אתה זקוק למישהו שנמצא מחוץ לבעיה שיסייע לך לפתור אותה, אך אם מישהו נמצא מחוץ לבעיה – כיצד הוא יכול לסייע לך לפתור אותה? אתה זקוק לרבי, אדם הנמצא מעבר לבעיה שלך, אך גם זאת גם יודע למצוא את הבעיה אצלו.

ולסיום סיפור נוסף, שסופר על נכדו של רבי דובער, רבי שמואל, הרבי הרבי מליובאוויטש:

רבי שמואל קיבל אנשים ביחידות. בקושי חלפה שעה, והרבי כבר היה מותש. הוא הכריז על הפסקה וביקש חליפת בגדים נקייה להחלפה.

הגבאי של הרבי יצא מן החדר כשהוא נושא את הבגדים שאותם הסיר הרבי. הם היו ספוגי זיעה. "ריבונו של עולם!" מלמל הגבאי. "מדוע הוא מתאמץ כל כך? בכל שעה הוא זקוק לחליפת בגדים חדשה נקייה. מדוע הרבי מזיע כל כך?"

לפתע נפתחה דלת חדר הרבי ורבי שמואל עמד בפתח. "לך הביתה", אמר לגבאי. "אמשיך לשלם את משכורתך, אבל אינני רוצה עוד בשירותיך שכן אתה מספר דברים שאל לך לספר.

"אינך מבין מדוע עליי להחליף את בגדיי מדי שעה? אין לך אף שמץ של הבנה ביחס לעבודתי. בשעה האחרונה באו עשרים אנשים לראותני. כדי להתייחס לדילמה של כל אחד מהם, עליי 'לפשוט' מעליי את אישיותי שלי ואת נסיבותיי, ו'ללבוש' את אישיותם ואת נסיבותיהם שלהם. אך כיוון שהם באו להתייעץ אתי ולא עם עצמם, עליי ללבוש מחדש את אישיותי שלי כדי שאוכל לייעץ להם.

האם ניסית אי פעם להחליף את בגדיך ארבעים פעם בשעה? אילו היית עושה זאת, גם אתה היית מותש ושטוף זיעה", סיכם הרבי.

ינקי טאובר

בס"ד

קשה שלא להתייחס לסיפורים הנ"ל.
את חלקם אנו כבר מכירים, ואת מה שלא מכירים, אז אנו מכירים את הגישה של צדיקי האמת.
זאת הגישה האמיתית שאנחנו צריכים לחיות לפיה. בע"ה שה' יזכה את כולנו (ואותי בראש ובראשונה) לנהוג כך בכל יום ויום.
החיים כך, הם הרבה יותר טובים, והרבה יותר בריאים!

חזק וברוך רפי על הבאת הדברים הללו 

ביהדות יש ים של חוכמת חיים

מאוד מאוד נכון מה שכתוב שם גם אחלה סיפורים

אחלה סיפורים מעניינים