מעניין מאוד

הסרטון ממחיש לדעתי יותר מכל, כמה היאוש באנושות גואה...
ולא רק בישראל.
היאוש שאתה הבעת הכי טוב דובדוב עד כדי המוצא האחרון- מבול.
כשהמסר הוא שלילי אז אפילו אם זה התנגדות- קל לעשות לו יח"צ, בקלות הוא מקבל יחס, אנחנו אלופים בלהסתכל מה שלילי ולא תקין.
כשהוא חיובי - מצטייר כקלישאה שלא באמת מישהו מאמין שזה יעבוד. אנשים כ"כ מיואשים מהשלילי עד שלא באמת רואים יותר תקווה.
אותה תופעה באה לידי ביטוי גם בסרטי קולנוע למשל, שלא כמו בעבר, היום "סוף טוב" מצטייר כ"קיטשי" ודביק וגורם הסתייגות, ואילו סוף רע/טרגדיה או לא ברור לחלוטין מצליח היום הרבה יותר.
למה זה קורה לדעתי?
כי אחרי מאות שנים של ניסיונות האנושות התייאשה מעצמה...
כשתולים
רק בה את תיקון העולם הוא רק הולך ומידרדר יותר ויותר, לא משנה מה סוג המשטר, דמוקרטי יותר או פחות...
לבד זה באמת גדול עלינו.
אנחנו יכולים לקחת בזה חלק, אנחנו חייבים לקחת בזה חלק, אבל ממש לא לבד.