ספינת דייגים נקלעה לסערה בלב ים. כל יושביה טבעו, מלבד שני גברים שהצליחו לשחות לאי קטן.

שני הניצולים שהיו חברים טובים, עמדו חסרי אונים על האי והבינו שהדבר היחיד שהם יכולים לעשות הוא להתפלל. עם זאת, כדי לגלות של מי התפילה חזקה יותר, הסכימו השניים לחלק את השטח של האי לשניים, ולהישאר בצדדים מנוגדים.

הדבר הראשון שהם התפללו עבורו היה מזון.

למחרת בבוקר, האיש הראשון מצא עץ פרי בצד שלו והוא אכל מכל פירותיו הטובים. לעומת זאת, בצידו השני של האי, האדמה נותרה שוממה.

שבוע לאחר מכן, האיש הראשון היה בודד והתפלל לאישה.

למחרת, ספינה נוספת נקלעה לסופה והניצולה היחידה הייתה אישה ששחתה לצידו שלו של האי. בצד השני של האי, האיש נותר בודד.

מהר מאוד האיש הראשון החל להתפלל למחסה, בגדים ומזון נוסף, ואכן כבמטה קסם, כל משאלותיו התגשמו. עם זאת, האיש השני עדיין נותר מחוסר כל.

בסופו של דבר, כשרווה נחת מהחיים באי, התפלל האיש הראשון לספינת הצלה.

בבוקר למחרת, ספינת תיירים עגנה בצידו שלו של האי, ובלי לחשוב פעמיים הוא עלה יחד עם אשתו והותיר את חברו על האי.

הוא חשב בליבו: "למה שאהיה חבר של אדם שתפילותיו לא נענות ושאינו ראוי לקבל את ברכותיו של אלוהים?"

אך לפתע, קול רועם משמיים קרא אליו: "למה אתה משאיר את חברך על האי?"

"זו המשאלה שלי!" ענה האיש. "אני התפללתי עבורה! אם התפילות שלו לא נענו אז כנראה שהוא לא ראוי להן"

"אתה טועה!" ענה קול אלוהים. "לחברך הייתה רק תפילה אחת ובלעדיה לא היית מקבל את ברכתי"

"באמת?!" התפלא האיש "מה הוא כבר ביקש?"

"הוא ביקש שכל תפילותיך ייענו"
 



מוסר השכל:
ברכותינו אינן הפירות של תפילותינו בלבד, אלא גם של אחרים המתפללים עבורנו. העריכו את החברים ואל תשאירו את היקרים לכם מאחור.

סיפור מלמד 

תודה רבה יוסי

זה לא רק מוסר השכל

אותי זה גם מאוד מאוד ריגש

מאוד יפה

אהבתי

גם את הסיפור וגם את הסיכום יוסי....

אגב וכמו שנכתב כאן,
אכן מזיז משהו בפנים,
המחשבה על מי שהתפלל עבור חברו....

אחלה סיפור יוסי.
שבוע טוב!!!

סחטיין עליך יוסי 

יפה מאוד

יופי של סיפור