הדפסת עמוד - יומן מסע ארגנטינה 2007 - 3 שבועות של ארגנטינה ו- FLY FISHING בפאטאגוניה (חלק 1)

שלום לכולם,
משתף לכם יומן מסע מטיול שעשיתי עם אבי לפני עשור בארגנטינה, ארץ מולדתם של הורי, וערש התרבות שלי מהבית.
זה מאוד ארוך, ייקח לכם זמן, כנראה יותר מכניסה אחת.... החלק הראשון הוא פשוט יומן מסע משעשע, את הדייג תמצאו בהמשך.

תיהנו

היום הראשון
טוב, היום הגדול הגיע... יוצאים לשדה התעופה...באיחור כמובן, לכל מי שמכיר את אבא שלי... מזל שאנחנו גרים, פחות או יותר, מול הטרמינל.... (יש יתרונות בלאכול רעש של מטוסים...)

מגיעים, אמא עושה לי התקפת לב, כשהיא מנשקת אותנו לפני הכניסה לצ'ק אין, ואז אומרת למלווה היקרה : "טוב, עכשיו מותר לגלות, גם אני נוסעת", או משהו בסגנון... אל תשאלו אותי מה, לקח לי זמן לצאת מההלם, מזל שהייתה שם משלחת של קרדיולוגים....
לא צוחקים ככה, מה לא מובן? טיול בנים !

אז הנה, אבא ואני נכנסים לשדה התעופה, לאזור המקודש של אלו שמצליחים לצאת מהמדינה...
ומייד נכנסים לעשות "השלמת הכנסה" בדיוטי-פרי...
לא, אנחנו לא אופורטוניסטים, איכס.. שונא את הישראלים האלה שמייד קופצים על הדיוטי כאילו הם לא ראו סחורה גנובה בחייהם...
אנחנו מסודרים, רשימות נשלפות, העט בחוץ, היועצים על הקו. 3...2...1.... GO!
בסופו של דבר, אמא גם צריכה לקרוא את זה (כן כן, חברה שלי שולחת לה לינקים של מה שאני כותב בפורום... האח הגדול רואה הכול....), אז אני לא אגיד לה כמה שילמנו, אבל יש לי 2 דברים שאני יכול לומר להגנתי : (1) באמת שלא קנינו משהו סתם. הכל נחוץ ונקנה במחיר מופקע לאחר הפעלת שיקול דעת גברי בוגר (אווו, זה נוצץ.... רוצה.) (2) זה לא אני, זה הוא (איזה כיף לנסוע עם אבא, הכל נהיה פתאום יותר זול )

כמובן שאנחנו האחרונים להגיע לגייט. כלומר, האחרונים להכנס למטוס, כלומר, האחרונים להתיישב... בקיצור, כל המטוס חיכה לאבא שלי (הסבר לאלו שלא מבינים את זריקת הזין של התת מודע שלו: מטוס לא יכול להמריא עם מזוודות עליו, כאשר הבעלים שלהם לא על המטוס, אז אף אחד לא באמת ימריא בלי אבא שלי... מן קטע בטיחותי היסטורי כזה שלא הפנים את צמד המילים "מחבל מתאבד")... אז בקיצור, עלינו למטוס והכל בסדר...

טוב, טסים לרומא (שיהיה ברור, אני כל כך ראש קטן בטיול המונחה הזה, שעד לאותו רגע אני משום מה משוכנע שאנחנו בדרך למילנו...). טיסה קצרה, פותח את המחשב, רואה סרט מאפען ...

אה כן... עוד הפתעות: אמא ואבא דאגו לצ'פר אותנו בכל הבונוסים שלהיות חבר מועדון של אל-איטליה מזכה אותך. שזה די כלום, בינתיים, חוץ מהקטע החביב שפתאום מופיע לו דייל חביב ושואל בקול רם: "Mr. and Mr. Keidar? Here is your special Sea Food ".. איזה כיף לראות את כולם פותחים את האוכל שלהם מהר מהר לראות עם מה הם נדפקו...מה, אני אגלה להם שחוץ מ-2 החתיכות של השרימפס, שעשו את העבודה יופי, המנה שלנו זהה? מה פתאום, שיאכלו הם את הלב, ואני את השרץ... גם לי מגיע להיות המניאק התורן פה ושם...

טוב, יורדים ברומא, ומתחילים להזכר למה האיטלקים הפסידו בכל המלחמות, ולמה אף אחד לא רצה להשאיר אותם אצלו אחרי שהוא פתח להם את הישבן....
אני לוקח עלי גליל של פוסטר, עם חכה בפנים. זה שוקל, בלחץ, חצי ק"ג.
הסניף של אליטליה ברומא אישר לנו שזה יכול לטוס איתנו. זה אכן טס איתנו עד לרומא. ושם זה נעצר אצל הש"ג התורן, התורנית ברגע הספציפי הזה, שכנראה גם קיבלה באותו הבוקר...
בואו נגיד בעדינות שהם מעצבנים, כי זה לא יהיה יפה לכתוב שהם חבורה של רכיכות חסרות עמוד שדרה בריח של קוליפורמים צואתיים...
הבחורה נבחה את מה שהיה לה להגיד (מסתבר שהחכה הזו, המוסווית עמוק בתוך גליל קרטון, שהיה צריך מכונת רנטגן, 2 ידיים ועין אחת כדי לוודא את זה, היא הנשק העולמי החדש של אל-קעידה, והיא מהווה סיכון בטיחותי תעבורתי ממדרגה ראשונה.... אף קפטן שפוי לא יסכים לטוס תחת איומי חכה... זה נכתב בדם... כלומר, בדם של מחזור של בודקת מכס איטלקית מחורפנת...)
אז בסוף, אחרי ויכוחים שהובילו אותנו בערך לשום מקום, חזרנו אחורה, נכנסנו רשמית לאיטליה (עד עכשיו היינו ב"טיסות המשך"), הגענו לדלפקי אליטליה וביקשנו לשלוח את החכה כמו עוד מזוודה..
מיותר לציין שדיילות הקרקע שם היו מיואשות מהטמטום של לובשי המדים (אוו.. חריג...), עזרו לנו עם חיוך והתפללו ששוטרי הגבולות ייתקלו בבעיית פרוסטטה קלה... (עוזר לדעת ספרדית, אפשר להבין קצת איטלקית...)

ואז הגענו ללאונג', שזה עוד משהו שכרטיס חבר המועדון של אל-איטליה, שמתגלה כחביב מרגע לרגע,
מאפשר לך. בפנים יש קצת שתייה, קצת אלכוהול, ואפשר לנוח מתלאות האיטלקים...
האמת היא שאם הייתי יודע מה ממתין לי מצדו הבירוקרטי השני של האוקיינוס, אולי הייתה מייבא איתי אחד משוטרי המכס האיטלקיים...

עכשיו התחיל החלק המעצבן באמת בטיסה.
אני טס, לראשונה בחיי, בבואינג 777. איזה כיף, הרבה זמן חיכיתי לרגע שבו יהיה לי מסך פרטי, ואני לא אהיה חייב לראות סרטי בנות יחד עם כולן... או לשחק סוליטייר, או לשמוע מוזיקה...
או לקבל בטוסיק, כי השלט והמסך מולי דפוקים. איזה כיף..
14 שעות טיסה, מה אני אעשה...אני אשתגע..
אין ברירה, חייבים לישון.

נחתנו בארגנטינה.
עברנו את ביקורת הדרכונים, ומייד אחרי זה, אתה נכנס לדיוטי פרי...יותר אטרקטיבי מזה של רומא או של הארץ. (אורן, תפנה מקום לסווינג בבקשה). מצטיידים בדלק ל-3 שבועות הקרובים (מה שלא יכולנו לעשות ברומא) וממשיכים למזוודות.
שלנו הגיעו כולם ביחד ומהר, סופסוף קצת יתרון ביתיות...

הלאה. מגיעים למכונות השיקוף של הנוסעים הנכנסים. כולם עושים שיקוף, זה בשביל המכס.
אני התרשמתי מכך שהאנשים שם לבושים בסרבל רופאים, כנראה טכנאי רנטגן, בשביל המכונה. יפה.
מה רבה הפתעתי... לגלות שדבר לא השתנה בארגנטינה. איזה כיף לדעת שתמיד יש על מי לסמוך.

מעשה ב"טכנאי" ומזוודה...
הטכנאי ניגש לאבא ומתחקר אותו מה יש במזוודה. פלאפל קפוא? חומוס? בשביל המשפחה? הם ממש אוהבים את זה? הם מחכים לזה? הם לא ייתנו לכם להכנס הביתה בלי זה? פיסטוקים?! רחמנא ליצלן....
אני מצטער, אומר הטכנאי היקר, שמתגלה גם כמומחה בינלאומי להחדרת סכנות ביולוגיות למדינה, אי אפשר להכניס את זה. לא בשום פנים ואופן.
דין ודברים קצר, והטכנאי מצא פתרון טכנולוגי מהפכני : תקשיב, אני אומר לך מה נעשה, גש לשירותים, שים 50 יורו בדרכון והכל יסתדר. אבא הודיע לו בעדינות שבשביל 50 יורו הוא משאיר לו את הכל, בתוספת ברכת בתיאבון. אבל 20 דולר הוא מוכן לשים לו.
הטכנאי מבצע הערכת מצב זריזה, בודק אופציות על מצב הפיסטוק, את מחיר הפלאפל בשוק האסייתי, את שער הפיסטוק, את הנכונות של אבא שלי לסדר לו ארוחת צהריים... ומחליט שאפשר לסמוך על היהודים. יאללה, עסק.
אבא הולך לשירותים, בינתיים מגיע עוד "טכנאי" בחלוק לבן, מגודל ומפחיד, לשמור שאף אחד לא יזוז בטעות החוצה...אבא חוזר, הבחור לוקח לבדיקה את הדרכון... ואז הבנתי למה הוא לבוש בחלוק רופאים..
איזה יופי של כיסי צד גדולים ועמוקים יש לדברים האלה, באיזה זריזות עף אליהם שטר מהדרכון. הבחור אומן, היד שלו פה, היד שלו שם, ופתאום הדרכון, מינוס 20 דולר, אצלנו.
אפשר לבטל את מצב החירום, הפיסטוק לא נושא מגיפה, אתם רשאים להמשיך. שלום לך ארגנטינה, מדינת עולם שלישי יקרה שלי....

"חידת הגיון" – הכניסו ילדים את כל המזוודות לאוטו של הדוד. ואז חפשו את הדודה. (רמז: מתחת לתיק)
(https://i.imgur.com/Hlxklaz.jpg)

הגענו לבית המשפחה, ומייד יוצאים לאכול ארוחת צהריים. כלומר, אחרי שדחפו לנו את המתוקים המקומיים (churros, media lunas, dulce de leche, ועוד כמה סוגי מתוקים קטלניים).

הדבר הזה שנקרא כמו פיצה, והוא באמת סוג של פיצה (הסוג הכי טוב), נקרא פוגסה = פיצה מקומית, ממוצא איטלקי טהור, שמאמינה ב-2 דברים: בצל וגבינה (ועדיף מ-3 סוגים שונים)
(https://i.imgur.com/tWflRVA.jpg)

יש רק בעיה קטנה: אני שילמתי רק על מושב אחד בדרך חזרה. אם זה יימשך ככה, אני אצטרך שניים...

יצאנו לטיול קצר ב "לה-בוקה", שכונת המהגרים האיטלקית הידועה לשמצה, וביתה האוהב של קבוצתי, בוקה ג'וניורס. בדיוק היה משחק, משחק האליפות. אבל לא שלנו. הגיעה לביתנו קבוצת "לאנוס", שבתום המשחק (תיקו), לאחר שלקחה אליפות ראשונה אי פעם, ובלתי מובנת לגמרי, שינתה את שמה לקבוצת "לאנוס" על חייה....
בין לבין, היות וצבע חולצתם אדום, וצבע חולצתי ורוד, הם סיפחו אותי לתיעוד משותף, שאבא משתמש בו כרגע זה כדי לסחוט אותי ללא הפסקה...
(https://i.imgur.com/1jMcXMr.jpg)

דודי היקר כינה אותי בשם "טורטיז'ה", כלומר חביתה, שזה הכינוי המקומי למי שמחליף צדדים במהירות.
אבל מה יכולתי לעשות? זה היה עניין של חיים (שלהם) ומוות (שלי, אם הם היו יודעים שאני אוהד של בוקה).

קצת על כדורגל: לא לדאוג, השנה לקחנו אליפות אדירה !!! בארגנטינה, ובכלל בדרום אמריקה, נפוץ שיש 2 אליפויות בעונה "רגילה" כמו שלנו; יש ליגת קיץ וליגת חורף, וכל אחת מהן היא ליגה לכל דבר, רק קצרה יותר (2 מחזורים), עם אלופה ועם יורדת. לא נדיר לראות קבוצה שחצי שנה הייתה האלופה שקרעה את הליגה, מתרסקת ללא סיבה בחצי השני של אותה שנה.... היורדת נקבעת כמובן לפי ממוצע של 3 הליגות האחרונות, כדי שיהיה פייר....

קצת תמונות של לה-בוקה:
(https://i.imgur.com/AcJkwi2.jpg)

1918/ 2007 – משהו השתנה? (נתון נוסף: מסריח. ממש מסריח.) אל תנסו לדוג שם....,.
הנמל, 1918:
(https://i.imgur.com/zTvbBob.jpg)

הנמל: 2007:
(https://i.imgur.com/KZPSTJp.jpg)

(https://i.imgur.com/2orpdRF.jpg)
(https://i.imgur.com/a39XOjZ.jpg)
(https://i.imgur.com/3uAMra2.jpg)

(https://i.imgur.com/Y7o6Gyy.jpg)

כמה ימים בבואנוס איירס
אם כך, אחרי שביום ראשון נפגשנו עם הדודים שבביתם אנו לנים (גלוריה ומנואל), לאחר שהעיפו את כלבם המטורף מהבית לפנסיון [תרגום בגוף הסרט:] מדובר בכלב דלמטי עם נטיות של ג'ק המרטש ביחד עם בני סלע. בפעם הקודמת, אחרי שהוא מיצה את מאגר הדברים הלעיסים הביתיים, הוא עבר לנסות את המטעמים החדשים, אבא שלי במקרה הזה, שניצל ברגע האחרון מלעיסה, אבל עבר טקס חניכה, כלומר, סימון... רוצה לומר, הכלב חירבן חצי מטר ממנו, תוך כדי נעיצת מבט מאיים, שהבהיר טוב מאוד מה, או מי, ייצא בערימה הבאה...... אבל מה אתם רוצים מהכלב? זו אשמת הבעלים. כל יום הכלב נהנה מטקס בו הוא אוכל בשקיקה תפוח עץ. שמעתם פעם על כלב שאוכל תפוחי עץ ולא מתחרפן...? אבא שלי מגדיר את הדלמטי הזה ככלב עם נקודות חיצוניות ועם שריטות רוחביות פנימיות עמוקות... {לדוברי הספרדית הבסיסית: לכלב קוראים bartolo, ודי בזה לחרפן כל זכר מצוי, אבל אבא שלי המציא לו את הכינוי האדיב Bartoloco.... לדעתי השם החדש הולם אותו יותר....loco=משוגע)

ביום שני ושלישי עשינו מעט טיולים, אבל הרבה מפגשי חובה משפחתיים.
ביום שני בלילה, נפגשנו עם הדוד האדיר של אמא שלי.... בחור צעיר, ליצן ציני במשרה מלאה, בסך הכל בן 81... רצינו לפגוש אותו בראשון בלילה, אבל הוא לא יכל כי הוא בדיוק עשה בייביסיטר... לאמא שלו...
אני לא צוחק.
אמא שלו בת 97 בערך (אף אחד לא באמת יודע...), וכל סופ"ש הוא עושה לה בייביסיטר... (ד"א, היא החזירה ציוד לאחרונה, בדרך מדהימה בגיל 101 בערך: היא פשוט נשכבה, אמרה למטפלת שלה "טוב, מספיק, הגיע הזמן לסיים את זה, אני כבר עייפה", עצמה עיניים ומתה...... WOW)
בקיצור, נפגשנו איתו, ולכל מי שדאג : הבחור במצב נהדר. הוא ציניקן, ליצן, נראה טוב, הזכרון יותר טוב משלי, והוא גם במצב גופני לא רע בכלל... יש משהו בעריכת דין ששומר על הגוף בריא, כנראה... מוצצים לאנשים את ה $@$@ ונשארים צעירים... (לרמן...בשבילך...) למרות שהוא בפנסיה כבר כמה שנים...
יצאנו איתו למסעדה, מסעדה זה תיאור עדין למשחטה האוטומטית הזו.. .אכלנו טוב, לא אלאה אתכם בפרטים, רק תדעו להזמין לקינוח פנקייק תפוחים, מדליקים אותו בשולחן שלכם עם רום... תענוג...

(https://i.imgur.com/lERgr1B.jpg)

ד"א, המטרו הארגנטינאי מיושן משהו...
מה זה מיושן? בואו נגיד רק שהרכבת התחתית הראשונה בכל דרום אמריקה, לפני בערך 100 שנה, אולי קצת פחות, הייתה בארגנטינה. יפה אה? הבעיה היא שאותה רכבת עדיין מתפקדת על בסיס יומי...
יש כאן תמונה של קרון מיושן כזה (הם אומרים שהכל משומר בכוונה... כן, בטח...)
הכל מצופה עץ, עם ספסלי עץ ארוכים... כמו רכבת מהמערב הפרוע.. כל מה שחסר זה כמה חברה על סוסים ואת ג'ון וויין...
(https://i.imgur.com/ONAQZnx.jpg)

לארה"ב יש את הבית הלבן. לארגנטינה יש את הבית האדום. אותו דבר בדיוק, רק יותר מושחת...
(https://i.imgur.com/bUXVQUq.jpg)
למטה זה הבניין שבו הכריזו על עצמאות ארגנטינה (בסביבות 1820, אל תתקילו אותי...). כלומר, זה רוב הבניין...
כי כמו במדינה מתוקנת, מתישהו החליטו שם שזה גדול מדי וקיצצו חלק מהבניין... וואלה יופי... כבוד למגזר...

עכשיו תראו משהו מעניין : 3 שעונים, אף אחד מהם לא מראה אותה שעה...מוזר? לא בדרום אמריקה...
(https://i.imgur.com/gaXh2Ey.jpg)

קצת על העיר: מוזנחת, מטונפת, מרצפות שבורות, גרפיטי חוליגאני בכל מקום, אפילו על הקירות של המקומות הכי חשובים... מכוניות ישנות ונושנות לצד פרארי ופורשה... אבל יש לעיר יופי...
הבעיה היא העוני. אבל כמו תמיד, יש כלל בדרום אמריקה: "לא משנה כמה אתה עני, תמיד יהיה מישהו יותר עני ממך... , כמובן שיש גם גיבוי לתחתית שרשרת המזון, שהרי כל פעם שאיזו מדינה מגלה שהיא בתחתית, מיד מתחוללת מהפכה כלשהי ומישהו מכריז על חבל ארץ עני בתור מדינה עצמאית...
בארגנטינה יש המוני מהגרים מסכנים כאלה, בעיקר הפרואנים (עוסקים בכל עבודה דפוקה, גניבה ושוד), הפאראגוואים (בעיקר בניין, גניבה ושוד), הבוליביאנים (מתמחים בסחר של סחורה גנובה, שמגיעה מהפרואנים והפראגוואים), האקוואדורים (אתם לא רוצים לדעת....) ועוד ועוד ועוד...

הנה למשל "Cartonero", כלומר, "איש הקרטונים. הם כל היום אוספים קרטונים, מערימות הזבל, מקפלים ומוכרים הלאה... הרבה פעמים הם עובדים עם הילדים (כשהם לא בעצמם ילדים...)
(https://i.imgur.com/APQEtkY.jpg)

ואלה מוציאי הכלבים. הם מוציאים את הכלבים של כל מיני אנשים לטיולים מאורגנים, בליווי מדריך, בבוקר, בערב ומתי שתשלם להם... אני תמיד מתפלא מחדש איך הם מצליחים (א) לגרום לכלבים לא לריב בינם לבין עצמם
(ב), לא להסתבך בפקעת של קשרים... יש כמה וכמה כאלו בארץ... אבל לא באותם גדלים עצומים של להקות שמגיעים אליהם שם
(https://i.imgur.com/aw2HsL5.jpg)

והנה עוד קטע מהניגודיות המטורפת של העיר הזו.... מצד אחד אחינו הטובים מחב"ד, מניחים תפילין ומזמינים למסיבות חנוכה, ומאחוריהם מנגנים טנגו בלי הכרה...
(https://i.imgur.com/GPWHu0u.jpg)

הנה, הגענו לחלק של הדייג ;D

מסע דייג, חלק ראשון

טוב, החלק הזה הוא לב לבו של הטיול (לפחות מבחינתי...)..
אבל ראשית, חוב קטן מבואנוס איירס: יש לארגנטינאים הרבה מגרעות, החל בשחיתות, המשך בהתנהגות ברברית וכלה בשחיתות... אבל יש להם כמה דברים שבהם אפשר רק לקנא... לדוגמא: יש סדר בבלגאן. העיר מטונפת, מוזנחת, רועשת והאנשים נוהגים כמו בהמות (אם תחצה את הכביש ותצפה שהמכונית תעצור ותיתן לך לעבור, בואו נאמר רק שטעויות אחרות לא תעשה יותר....צריך לראות את זה כדי להבין, אנשים עומדים בכביש והמכוניות מאיצות ל- 100 כדי חס וחלילה לא לעצור להם, איכשהו, כולם מבינים את החוקים... כשנהגתי כאן נתתי למישהו לעבור ואני חושב שעד עכשיו הוא מנסה להבין איך האוטו שלי נתקע בדיוק כשהוא היה צריך לעבור...אני נשבע לכם שהוא פחד לעבור, היה לו מין מבט חשדני כזה, מעין "מה אתה זומם?") אבל... יש לארגנטינאים את התכונה המדהימה של "לדעת את מקומם בבלגאן"... התכונה הזו מתבטאת יפה מאוד במאפיין הנפוץ של עמידה בתורים. העם הזה עומד בתור כאילו שמדובר ביפן... האנשים נעמדים אחד אחרי השני במדוייק. אם אתה נעמד בטעות להסתכל במפה, יש סיכוי סביר שתוך 3 דקות נוצר מאחוריך תור עד מעבר לפינה... כשניסינו לחצות תור כזה, שחסם את כל המעבר, כמעט קיבלנו מכות כי חשבו שאנחנו מנסים להידחף...
כמו כן, קיימת בעיר תרבות "שומרי החנייה"... אתם נוסעים לכם לתומכם, ופתאום רואים אדם עומד לצד הדרך ומנופף מופחת מולכם, כאילו הייתם שוורים בזירה..בצירוף מקרים נדיר, זה קורה בדיוק במקום בו אתם צריכים לחנות...
האנשים הללו, שעובדים/לא עובדים בכל מיני דברים אחרים בכל השבוע, עושים הסבה מקצועית בסופי שבוע. הם נעמדים במקומות אסטרטגיים ותופסים בעלות על האזור. הם "מוצאים" לך חנייה, "שומרים" לך על האוטו, וכל מה שאתה צריך לעשות כדי להראות להם שאתה אסיר תודה על אהבת האנוש שלהם, הוא לשלם להם כמה פזו כשאתה הולך..
כמובן שאתה יכול לבחור שלא להשאיר להם.
כמובן שכדאי שיהיה לך ביטוח.
גם ביטוח חיים...
מה שיפה הוא שאותו קטע רחוב הוא כביכול "ציבורי", אבל כל אחד יודע בדיוק למי הוא שייך. יש גם קטע של "מקומות שמורים", כלומר, מקומות אסטרטגיים, כמו חוף הים, שמישהו ניכס לעצמו, וכל העולם יודע שזה המקום שלו בסופי השבוע. גם אתה והזגג/סוכן הביטוח שלך תדעו את זה אם חנית שם בטעות.

טוב, נמשיך לעניין.
אבא ואני באנו לדרום, לחבל הארץ פטאגוניה, כדי לדוג דגים. בעברית הם נקראים "דגי שמך", אבל הרוב מכירים אותם בשם "פורל", או "טרוטה", שהוא עיברות של השם האנגלי "TROUT".
למה דווקא הנה?
הפורל הוא בן דוד של הסלמון (משפחת הסלמונואידים – המאפיין הידוע שלה הוא חיים בים וחזרה לנהר כדי להזדווג) הוא דג טעים מאוד, כיף מאוד לדוג אותו (יש הרבה סוגים) והוא גדל מהר, אבל הוא עדין יחסית ורגיש לשינויים אקלימיים כאלו ואחרים (רמות חמצן במים, טמפרטורה וכו'). הפורל צריך מים קרים מאוד למחייה, הוא מרגיש בבית במי נהרות נקיים שמקורם בשלג, והטמפרטורה שלהם נעה בסביבות ה-0 בחורף, עד 15 +- בקיץ...
לפני 100 שנה (קצת יותר, אבל אל תהיו קטנוניים, זה מספר יפה), כמה "יזמים" החליטו, בהחלטה חסרת כל מודעות ביולוגית, וחסרת כל אחריות אקולוגית, להביא לעצמם כמה פורלים הנה, כדי שיוכלו לדוג כמו בבית הישן, באירופה/צפון אמריקה...
כמובן שתוך כמה שנים הפורלים חיסלו כמעט את כל האוכלוסייה של הדגה המקומית...
אותו דבר קרה גם עם היונקים... החברה הגאונים החליטו להביא קצת צייד, אז הם הביאו איילים אדומים (במבי), ארנבים וארנבות (ארנב הוא השמנמן יותר, הארנבת היא ארנבת בר, רזה, מהירה, אבל גם טעימה), שועלים, כבשים, חזירי בר ועוד כל מיני חיות חביבות שאמרו יפה תודה וחיסלו את רוב החי המקומי, או לפחות השאירו ממנו מזכרות מקומיות קטנות.... חכמו למשל, ה "פורו פורו", שהוא סוג של אייל מקומי קטן, מאוד קטן (כמו חצי לברדור), שכיום מאוד נדיר לראות אותו (ובעתיד הקרוב כנראה שיהיה בלתי אפשרי לראות אותו...)
אמה מה.... החברה האלו לא ידעו, אבל הם פתחו מכרה זהב כלכלי, היות והיום, בקיץ, פרנסת המקום נשענת במידה רבה על דייג פורלים וצייד איילים.... והם עושים ה מ ו ן כסף מזה.. המקום מפורסם בכל העולם, והנהרות נקנו (שחיתות כבר אמרנו? ) ע"י חוות פרטיות, שייתנו לך לדוג בנהר שלהם תמורת סכום קטן של 100$ ליום..או שפשוט תישן אצלם, תיקח מדריך משלהם, והופ, פתאום מותר לדוג אצלם...
[למען האמת, החוק אומר שהמים הם שטח ציבורי, כלומר, אתה יכול לדוג במים איפה שבא לך, הבעיה היא שאתה צריך ללכת 30 ק"מ בשביל להגיע לנהר.... כמו בחוף פלמחים...). בארץ האש המצב אף יותר חמור, ואתה נאלץ לשלם 6,500$ לשבוע, בשביל לדוג פורלים מפלצות של 5-11 ק"ג... אבל שם צריך גם להזמין שנתיים מראש... נפלו על השכל החברה האלה....אנשים באים עם מטוס פרטי לשם...איזה חיים...
אבל, מבחינת שמירה על החוק, פאטגוניה היא אופרה אחרת... צריך רישיון דייג, יש חוקי דייג (וצייד) מאוד נוקשים, יש אכיפה, וכמובן, לכל דבר יש את המחיר לארגנטינאים (סביר) ואת המחיר לזרים (מישהו צריך משכנתא?)...
אני חייב להוציא לפעם הבאה את האזרחות הארגנטינאית...הבלתי יעילה בעליל עבור שומדבר אחר מחוץ לארגנטינה....
דוגמא לחוקים? אסור לדוג עם פיתיון, רק עם FLY (הסבר בהמשך),כל הדייג הוא Catch and Release, כלומר, אתה תופס את הדג, מצטלם יפה, נשיקה וחזרה למים... וככה יש כאן המון דייג (הפורל הוא דג עדין, רק 0.1% מהדגים מגיעים לבגרות מינית, רובם מתים לפני זה... האוכלוסייה שלו תלויה מאוד בשימור מעשה ידי אדם). לאמיתו של דבר, בחלק מהמקומות, מותר לקחת דג אחד ליום, אבל הרעיון נשמע למקומיים מזעזע (מה פתאום פורל בחמאה ויין? תביא לי מהר את הצ'וריסו שלי או ש...)

הדייג כאן מתבצע בשיטה שנקראת Fly Fishing, היות והפיתיון הוא קרסים המצופות בנוצות, חוטים, חרוזים, פרווה, וכל דבר אחר שבא ליד, בצורה שמדמה חרקים... לא כזה פשוט, כי כדי לעשות פליי טוב צריך להיות אומן אמיתי. אם התוצאה הסופית לא נראית בדיוק, אבל בדיוק כמו החרק המקורי (גודל, צורה, התנהגות במים...), אתה יכול לזרוק אותה כל היום, ולא תתפוס שום דבר חוץ מעצים...
התוצאה הסופית היא כל כך מדהימה, שכמה פעמים כמעט תפסתי ציפורים שניסו לאכול לי את הפיתיון...
הבעיה היא שיש מאות סוגי חרקים, ולכל אחד מהם יש כמה גדלים, וכמה שלבים שונים בחיים (זחל, רימה, בוגר, יש כאלו שחיים במים קודם ואז יוצאים החוצה, כמו שפיריות, למשל...), כך שהעושר הוא אינסופי. אם עכשיו הדגים אוכלים פרפר מסויים, שקופא לו מקור ונופל מעצים, בגלל שינוי טמפרטורה פתאומי, ואתה מנסה לדוג עם אותו פרפר, אבל 3 מ"מ יותר גדול, אתה לא תתפוס הרבה... כנ"ל אם אתה לא יודע איפה לזרוק..
גם החוט הוא סיפור. בגלל שאנחנו צריכים שהפיתיון יצוף בטבעיות, אנחנו צריכים ציוד מיוחד, שמצד אחד יהיה קליל ויצוף, ומצד שני יהיה מספיק כבד כדי שנוכל לזרוק למרחק סביר. החוט הוא צף, אבל בעל משקל, כאשר התחכום הוא כל כך מורכב, שכל קשר על החוט נלקח בחשבון, מבחינת מיקומו וגודלו, כדי שישפיע על הזריקה הסופית. אנחנו זורקים קדימה ואחורה, וכל פעם משחררים עוד חוט, עד שבסוף יש לנו חוט ארוך מאוד שאנו מזיזים באוויר, קדימה ואחורה, עד 25 מטר, ביום טוב בלי רוח (40 מטר, אם אתה מדריך משופשף ומטורף....), ובקצהו חוט ניילון דקיק עם חרק דמי, ואת כל זה צריך להנחית בעדינות ובמיקום מדויק (תסטה 20 ס"מ קדימה ואין דג..., תצליף במים ואין דג...)
בקיצור, צריך מדריך מקומי. העסק כל כך מורכב, שאפילו מדריכים, כשהם דגים באזור שהם לא מכירים, לוקחים לפחות יום אחד של הדרכה, כי לכל מקום יש את השגעונות של הדגים שלו, ואת הנקודות האסטרטגיות שלו...

המדריך שלנו ב-3 הימים הראשונים נקרא פבלו זלסקי... זה מה יש כשההורים שלך הם ילידי פולין... (תאמינו או לא, הוא הצליח להחזיק מעמד 3 וחצי ימים שלמים בלי להגיד "תיזהר, הקרס חד", או "תתלבש טוב, קר בחוץ..." או "אכלת? אתה לא נראה טוב..."... לטובת אלו שחוו אמא פולניה...)
פבלו הוא תותח רציני, איש מחשבים מצליח מאוד שהחליט יום אחד לזרוק הכל וללכת לעשות מה שהוא אוהב (אני שוקל גם....).
דגנו בנהר MALLEO(מבטאים מָאזֵ'אוׁ), ליד הר הגעש הכבוי LANIN. יש בעיקר 2 סוגי פורלים שם, "טרוטת עין הקשת" (Rainbow Trout), שהובאה אי שם בהיסטוריה מצפון אמריקה, ו"טרוטה חומה" (Brown Trout), שמקורה ההיסטורי בגרמניה. הראשון טעים יותר ונפוץ יותר, השני גדול יותר ומעט פחות נפוץ. החום חזק יותר ובורח למרחק ולעומק, עין הקשת נותנת מלחמה אדירה, כולל סלטות וזינוקים, או שהיא מתחפרת בזרם אם הוא חזק, ומאוד, מאוד קשה להוציא אותה נגד הזרם... לא נדיר ללכת 100 מטר עם הדג.. החוט הרי דק, הקרס קטנטונת (לדג של קילו וחצי משתמשים בדמויים עם קרס 12 ואף יותר קטנה...)
הדייג מתבצע בעמידה בתוך המים (החמימים... 12 מעלות בעונה החמה, במקרה הטוב...), ולכן אתה מתלבש כמו דב קוטב קטן (אני בטוח שלפחות כמה דגים חשבו שאני איזה סלע חדש בשכונה, כי לבשתי 2 זוגות מכנסיים, בטנה ו-3 זוגות של חולצות, ועל כל זה את ה- WADER, שהוא הסרבל חסין המים שלובשים, יחד עם נעליים מיוחדות (נגד ההחלקה על הסלעים בזרם החזק - יש להם סולייה שמצופה ברפידת לבד ונעוצים בה מסמרים קטנים, לאחיזה טובה על סלעים חלקים בתוך הזרם). הבעיה היא ש-WADER במידה שלי לא היה להם, אבל בעל האחוזה הוא דוב אמיתי, והוא נתן לי אחד ישן שלו, אז לידיעת כל הקוראים: יש סיבה שאני נראה במים כמו ההוא מהפרסומת של מישלן, לא העליתי 147 ק"ג, אני רק לבוש ככה...

ועכשיו כמה תמונות של דמויי פליי פישינג שהם פשוט אומנות (עובדים יופי... הדמויים היום יומיים פשוטים יותר):
(https://i.imgur.com/5gb7oXt.jpg)
(https://i.imgur.com/DrRgDsY.jpg)
(https://i.imgur.com/xiEXps7.jpg)
(https://i.imgur.com/ur0Fj8p.jpg)
(https://i.imgur.com/5vBOu5L.jpg)
(https://i.imgur.com/rcX3KLp.jpg)

וזה ממש לא fly fishing !
(https://i.imgur.com/8aaUEx5.jpg)

המפלצת הזו, טוב, היינו צריכים להתחיל ממשהו....
(https://i.imgur.com/3J3UDKz.jpg)

ככה הדייג מתבצע, בתוך המים הקפואים (יש לי כמה שכבות מתחת ל WADER)... מאחורי נמצא הר הגעש הכבוי "Lanin"
(https://i.imgur.com/sxZt61r.jpg)

טכניקת הדייג, שימו לב לדרך בה צוברים חוט באוויר ומניחים אותו על המים (רוצה להגיע לסוף, אחרי כמה הנפות ושחרורי חוט, יש לי מספיק חוט באוויר כדי להניח אותו בסוף בעדינות... עדין כמו זבוב שנוחת על פני המים...)
(https://i.imgur.com/bTnygqp.jpg)

(https://i.imgur.com/8rQGKT6.jpg)

(https://i.imgur.com/948FMsC.jpg)

הופה...דג...
(https://i.imgur.com/Md9nufX.jpg)

התוצאה: Brown Trout חביבה...
(https://i.imgur.com/oLpahTm.jpg)

ויש גם כאלו, Rainbow Trout :
(https://i.imgur.com/sZO7fvr.jpg)

אני לבוש כמו זבוב, כי המשקפיים האלה מיוחדות (פולארויד), הן שוברות את ההשתקפות ורואים טוב יותר את הדגים... כמובן שיש לי כאלו יפות, אבל הן נתרמו לאבא... חוצמזה, קר רצח....

דג שאבא תפס יום לפני, שקרע לו את החוט עם הפליי וברח, אבל נתפס על ידי יום אחרי, ושוחרר
מ-2 הקרסים....
(https://i.imgur.com/IiqLmGd.jpg)

שעות הדייג הן משעות הזריחה, עד הצהריים, ואז חוזרים לאכול, לישון ולנוח, ושוב מאחה"צ עד השקיעה (אלו הן השעות של הפורלים... חבל לבזבז עליהם זמן בצהריים, הם לא פעילים במיוחד...)

מכירים "אפרה-סקי"?, אז גם בדייג יש.. צריך למלא את מיכל הדלק שלי לפני ארוחת הערב....
גילו שם שאני עובד בבר בזמני הפנוי, אז מייד נהייתי המערבב הלאומי.... מקום פשוט חביב...
(https://i.imgur.com/YmGT1tL.jpg)
(https://i.imgur.com/Ho9VE5M.jpg)

והנה כמה תמונות של טבע, מהדייג ומהדרך אליו

עז הרים בר (כנראה שגם היא, מקורה לא כאן... כאן יש את הגואנקו, שטרם נתקלתי בהם בטבע).
שימו לב שחסרה לה (לו) קרן, כנראה כתוצאה ממאבק על טריטוריה (עם רכב חולף....)
(https://i.imgur.com/HFABmR7.jpg)

עדר של איילים אדומים (אלה ספציפית כנראה אינם בר, אלה גדלים למאכל...)
(https://i.imgur.com/sD7zc6U.jpg)

הכח כיף לדוג באמצע הטבע...אני, בתוך יער של תורמוסים... הנהר 3 מטר מאחורי, בינות לעצים
(https://i.imgur.com/9Sta1Ul.jpg)

מקום מדהים שעברתי בדרך, מייד חשבתי איזה כיף יהיה לדוג בו... בסופו של דבר, די במקרה, אכן דגנו בו, אבל זה בהמשך

(https://i.imgur.com/YYzcf75.jpg)

הממ.... יאמי..... נתראה בערב..
(https://i.imgur.com/1YCCh5G.jpg)

You can run, but you cannot hide….
(https://i.imgur.com/8FBBbB8.jpg)

תפסנו הרבה דגים, נהנינו מאוד, אכלנו ושתינו, ובחלק הבא, שיפורסם בקרוב, אני אספר על השלב הבא במסענו, דייג אגמים....

ו"טיזר" לחלק הבא....
(https://i.imgur.com/yjCtQ1o.jpg)

פורום הדיג הספורטיבי בישראל

הוואי הפורום, שמירת הים ודיני דיג => על החוף => נושא נשלח על ידי: Eldad79 על יוני 26, 2019, 09:27:44 AM