פורומים
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיו היקרים
מאת רז חקירות אייל סברו .
והאם ידעה בעלת החנות שהמצלמה עובדת כשקיימה יחסים עם המאהב, בחנות?
אלישבע הייתה בעלת עסק לנעליים די מוצלח באזורנו. גרושה ואם לתאומות,
חיילות, אותן פרנסה בכבוד. כשהגיעה למשרדי לא יכולתי שלא להתרשם מסיפורה
האישי, כיצד גידלה את התאומות לבד, מאז התגרשה לפני 17 שנה. עם גירושיהם
עזב בעלה את ישראל ועבר להתגורר בלונדון, והיא לא שמעה ממנו מאז ועד היום.
בהתחלה, כך סיפרה לי, היה קשה, אחר כך קל יותר. שמה התפרסם בעיר כמי
שאיכות הנעליים שמוכרת טובה, ורבים רבים קנו ממנה נעליים. במשך השנים
החליפה עובדים ועובדות. האחרון שבהם היה יצחק, בסוף שנות הארבעים לחייו,
בעבר היה בעל עסק לנעליים שנסגר בגלל קשיים. הוא עצמו התגרש לפני שנתיים.
בשנה האחרונה התהדקו הקשרים בינו לבין אלישבע והוא הפך להיות מאהבה. לא
בן זוג, לא ולא, אלישבע לא רצתה בן זוג, די היה לה מבעלה, היא לא רצתה אכזבה
נוספת, והחליטה לראות ביצחק פרטנר למין וחוויות בלבד.
הניסיון שלו בעסקי הנעליים עזר לה מאוד, אלישבע הגיעה למסקנה שנוכחותו של
גבר בעסק לא מזיקה, אפילו מועילה ולכן החליטה ללכת על הזיווג המושלם של
מאהב, עובד ובעל ניסיון לעסק שלה. אלישבע סיפרה כי לאחרונה חלה ירידה
משמעותית במחזור העסקי. כמובן שהמצב הכלכלי במשק לא היה בכי טוב, אבל
אצל אלישבע הלקוחות המשיכו לבוא. היא הרגישה שהכל דופק, אבל כסף בקופה
לא היה חסר, ומכאן שחשדותיה לגבי גניבות נדחו על הסף פעם אחר פעם. כקוראת
ותיקה של הטור שלי בעיתון מצאה לנכון להרים טלפון ולנסות לבדוק מה קורה.
בקשתי ממנה לשמוע על עבודתו של יצחק, זה הרי היה העובד היחידי בחנות.
קיבלתי את השעות ונוכחתי לדעת כי הזמן שיצחק נמצא לבד הינו מועט, אבל...
לגניבות מספיקות אפילו דקות!!! הצעתי לאלישבע להתקין מצלמות סמויות בחנות,
ואלישבע הסכימה, סיכמנו מחיר תאריך ושעה להתקנה. ביום ראשון הקרוב
ביקרתי בשעות הבוקר בחנות, יחד עם הטכנאי שלי, תוך שעתיים לערך הייתה
החנות, שלא הייתה גדולה ממותקנת במצלמה סמויה, הסברתי לאלישבע איך
לתפעל את הווידיאו שהוסתר בתקרה האקוסטית ונפרדתי ממנה.
עבר שבוע, אלישבע התייצבה במשרדי עם כל הקלטות. האכזבה ניכרה בעיניה "אין
ממצאים" אמרה לי. ישבנו יחד שעתיים לפחות ולא מצאנו דבר. הייתכן שיצחק
אינו הגנב? אני סברתי אחרת, שפת הגוף של יצחק שידרה לי חוסר אמינות וכשזה
קורה לי, בדרך כלל אינני טועה!!!
ביקשתי מאלישבע להשאיר לי את הקלטות ובינתיים המערכת לא תפורק ותמשיך
לפעול. ישבתי עם הקלטות כל אותו לילה. בסיום הלילה היו לי מספר שאלות
לאלישבע. בשעה 09:00 התקשרתי לחנות, תגידי אמרתי, למה יצחק הוציא
קרטונים מחוץ לחנות?, אלישבע צחקה, "מדובר בקרטוני הנעליים של האנשים
שנעלו את הנעליים החדשות ואת הישנות משאירים וכאלו יש כמה כל יום, ולכן
בסוף המשמרת שלו הוא זורק את הקרטונים". כמובן שראיתי בכך נקודת מוצא
מאוד מבטיחה מבחינתי.
למחרת באתי לפרק את המערכת בשעה מאוחרת בלילה. הקלטת האחרונה עבדה
על הקלטה. אלישבע, כך מסתבר, אפילו לא ידעה עליה, כך הבנתי אני לפחות, כי
אלישבע לא שאלה עליה. פירקנו את המערכת ונסענו למשרד. במשרד הרצתי
אחורנית את הקלטת האחרונה והתחלתי לצפות בה. השעה על הסרט שהוצג הייתה
18:30. אלישבע ויצחק נראו עובדים בצוותא בחנות, היו לקוחות, גם מכירות זוגות
נעליים היו לרוב. שמחתי בשביל אלישבע, אבל הייתי חייב לפתור את התעלומה.
בשעה 20:30 עזב אחרון הלקוחות את החנות. אלישבע נראתה בקלטת סופרת את
הכסף בקופה, יצחק מסדר את החנות. מה שארע אחר-כך היה יכול לספק כל במאי
של סרט ארוטי. יצחק הפסיק את סידור החנות וניגש לאלישבע. לאחר שידע היכן
לגעת בה, התמסרה לו אלישבע. אינני יודע אם ידעה על הקלטת המוסתרת בווידיאו
או שמא דווקא הווידיאו שעובד עשה לה את זה . בכל מקרה, המשגל בחנות, באורות
מעומעמים, היה ענק. אגב, לפני שנעלו את החנות וסידרו את שיערם, הוציא יצחק
ארבעה קרטונים מחוץ לחנות. עזבתי את הכל ויצאתי מהמשרד בריצה, אבי
הטכנאי שלא הבין בדיוק מה אני רוצה נישאר עומד המום. תוך דקות הגעתי לחנות
של אלישבע, האזור היה דומם למעט חנות גלידות שעבדה בשעות המאוחרות הללו,
שאלתי את בעל החנות היכן הפח הגדול בסביבה, והוא הצביע על אחורי הבניין.
מיהרתי למקום, פתחתי את הצפרדע הירוקה הגדולה, פח הזבל היה מסריח, הבטתי
ימין ושמאל וקפצתי אל תוך הצפרדע לאחר שהפכתי מעט שקיות הבחנתי במספר
קרטוני נעליים בפינת הצפרדע, תפסתי את הקרטון הראשון ופתחתי אותו, בינגו
סיננתי מבין שיני, ידעתי שאני אתפוס את הנבלה, ידעתי...
למחרת בבוקר טלפנתי לאלישבע, בואי דחוף אני צריך אותך, תוך דקות אלישבע
הגיעה. הצבעתי על ארבעה קרטונים שעמדו סמוך לשולחני, הרמתי את הראשון
ופתחתי אותו, גם את השני והשלישי, אלישבע הייתה המומה. הושבתי אותה
והסברתי לה את השיטה, הנבלה פשוט מוציא קרטונים עם נעליים חדשות ולא
ישנות וככל הנראה מוכר אותם למישהו בשוק השחור, כך לא חסר לך כסף, ואת
המלאי של זוגות הנעליים מזמן לא ספרת, גניבה חלקה אמרתי.
הסברתי לאלישבע מה אנחנו עושים באותו הלילה והיא הסכימה. באותו ערב
תיעדתי את יצחק יוצא עם שני קרטונים לפח, יצחק זרק את הקרטונים לפינת
הצפרדע בצורה כזו שיראו סגורים באופן תמים, אחר כך חזר לחנות. אלישבע יצאה
לפניו לבדיקת רופא, והצטרפה אלי לרכב המעקב. ישבנו ארבע שעות ליד פח הזבל
מוכנים לאקשן. סמוך לחצות הגיע יצחק לפח הזבל, גם הוא הביט ימינה ושמאלה,
נכנס לפח ותוך שלושים שניות יצא עם הקרטונים בידו.
יצחק מיהר למכוניתו ואנחנו ליווינו אותו. תוך 20 דקות הגענו לתחנה המרכזית
הישנה בתל אביב. יצחק יצא מהרכב ונכנס לחנות נעליים שבלטה באור שדלק בה
בשעה מאוחרת כל כך. כעבור 20 דקות יצא משם ובידיו מספר שטרות. ברגע זה
קפצה אלישבע לפי התוכנית מהרכב ועמדה מולו, יצחק עמד המום. בהתחלה
הכחיש, אך כשראה את קלטות הווידיאו שבידיי נשבר וסיפר הכל, פשוט קינא
להצלחה של האישה שנתנה לו משכורת, עבודה וגם... מפרי גן העדן.
למחרת חתמו השניים על הסכם פיטורין אצל עורך הדין של אלישבע. יצחק לא
קיבל אגורה שחוקה, נהפוך הוא, אפילו אמר תודה. גם לי אמרה אלישבע תודה,
ולפני שנפרדנו סופית לחשה לי "ואת הקלטת ההיא, תשמיד" קרצה בשובבות
ונעלמה.
הסיפור הנו לשימוש אישי בלבד. אין להעתיקו או לפרסמו בכל אמצעי או בכל מקום אחר.
כל הזכויות שמורות לא.ס ניהול רז חקירות בע"מ
את ספרו החדש של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון
03-9566060.
הכותב הנו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
