ים שקט מהווה אתגר לא פשוט  - מעבר לסרטנים שמחסלים בנחת את הפתיון, הפתיון המונח כך סתם על הקרקעית והמים הצלולים לא ממש מגרים את הדגים לאכל משהו 

בים עובד וקצת גלי יש זרמים שיכולים להניע את הפתיון ולגרות את הדגים לאכל אותו,  ועם הריג הנכון ניתן לייצר תנועה אטרקטיבית, מגרה ומעוררת רעב 

מאידך גיסא, ים סוער, מהווה אתגר שונה - המים עכורים מהחול המתאבך, זרמים, אצות. כאן הבעיה היא שהדג לא מספיק לראות את הפתיון וכבר הוא נסחף...

אם נאמר שדג המטרה הוא סרגוס - איזה ריגים לדעתכם יתאימו לכל סגנון ים? מתי התלאי לקרס קצר ומתי הוא ארוך?
איך תנאי הים ישפיעו על גודל הקרס וגודל הפתיון (נקודה למחשבה - ככל שסוער יותר אני אישית יורד בגודל הפתיון ובים סוער משתדל לתת לדגים פתיון בגודל 'ביס' כי זמן החשיפה של הדג לפתיון קצר מאוד). מתי תשתמשו בזרועות של הקלמרי (פתיון עם פחות טעם שמשתחרר למים אך עם מראה טיבעי, ארוך שמתנועע במים) ומתי ברצועת פילה? מתי בתולעים, מתי בגמברי ומתי בדגיגים חיים (זוכרים את הבנדולרה של צור? משתמשים בה כדי לתפוס דגיגים שישמשו כפתיונות חיים)?

ממתין לשמוע את הזוית שלכם 

הבאת פה נושא שאפשר לכתוב עליו לא רק ספר, אלא אינציקלופדיה שלמה.

אחת לזמן מה אני חוזר ולומד שבים, כמו בים, תמיד מגלים דברים חדשים, תמיד נשברות מוסכמות, תמיד יש עוד אתגר, ועוד אחד ועוד ועוד אחד, אבל בסופו של דבר אנחנו נצמדים להרגלים מסויימים. זה עובד לטובתנו וגם לרעתנו.

כל פעם שנדמה לנו שפגענו בדיוק, וכך צריך לעבוד, מתברר לנו שאנחנו כל כך רחוקים. בכל זאת יש לי כמה עקרונות מנחים שאני לא מתייחס אליהם כאל תורה מסיני - אפשר לשכלל אותם, לשנות אותם ולעשות בהם מה שרוצים.


בכל זאת מחפש את הנקודה בה הים זז הכי טוב - גם אם זה בעומק של חצי מטר. במקביל, מאריך תלאי כמה שיותר, יורד בעובי החוט עד כמה שאפשר, יורד בגודל הקרסים ומנסה ליצור פרזנטציה הכי טובה לפתיון קטן מן הרגיל. דווקא פה הדג יגע בחשדנות, ולכן כדאי לרדת בגודל הפיתיון כדי ליצור אפקט "נגעת נסעת" :-) את זה חוויתי על בשרי לפני כמה ימים וגם למדתי בשטח.


בים עובד, ריג כמה שיותר פשוט, דווקא עם תלאי קצר יותר. הדג פחות בררן ואין בעיה שהפיתיון יהיה קרוב למערך עצמו. משתדל גם לרדת לקרס אחד כדי להימנע מסיבוכים. לדעתי התנועה שמייצרת הים רלוונטית יותר לגבי הפיתיון עצמו ופחות לגבי כל התלאי.


אני סומך עליהם - אם הם שם הם יראו את ירגישו בנוכחות הפיתיון. ע"ע מאמון והפילוטה בים של 4 מטר, לברקים בסרף שנראה כמו מכונת כביסה.


תמיד משתמש בגוף ולא בזרועות. משאיר את הזרועות מחוברות לראש ומשתמש בראש במידת הצורך לטירגוט גדולים יותר. הזרועות גם תופסות, אבל משום מה לא אוהב את זה כל כך.


משתדל תמיד לקחת שלושה סוגי פיתיונות. הרבה פעמים זה שניים בלית בררה.

דגיגונים זה משהו שמצריך עבודה רבה מראש - לא תמיד יש זמן לזה ולא תמיד יש כוח. ועד שיש זמן, אין את הכוח :-)

עקרונית, זה יכול להעלות את אחוזי התפיסות פלאים - לא רק לטורפים. ראיתי סרגוסים גדולים מאוד נתפסים על בורים קטנים של 3-4 ס"מ.

אתה יכול להרחיב מעט על הבנדולרה?

צור הכין רשת של אקווריום על סטרואידים....

אנחנו מסתובבים בשעת השפל בריפים ומחפשים בבורות ועל הריף (5-10 ס"מ גובה מים) בורים וסרגוסים.
אם יש לך פנס חזק הדג קופא במקומו ונשאר רק לתפוס ולשמור בדלי עם מחמצנת.
אני תופס בידיים - ביום רגיל ב15 - 20 ד' מוציא כ20-30 בורים של 7-10 ס"מ שאותם אני מחזיר עם קרס למים.

נשמע להיט. החופים שאני דג בהם לא מאפשרים פעילות כזאת - או שמדובר במזח גבוה ומים עמוקים, או בחוף חולי בהתחלה ואז המשך סלע.

למה אתה מתכוון שאתה אומר עם קרס למים
אתה מתכוון לכך שאתה מאכיל או מפתם את הדג עד שגודלת לו הכרס וכך אתה עוזר לשימור הדגה 
כול הכבוד כן ירבו כמותך 

אם אני לא אאכיל אז איך אתה תתפוס גומברים?

אבל יריב - בוא ותן את הזווית שלך בדיון

נושא חשוב מאוד שמתחיל להתפתח פה בישראל.
מחכה לזווית המקצועית שלך ושל כל התותחים .

אגב קרסים קטנות - אין מה לחשוש מהן - על קרס קטנה וחזקה (יש לי נסיון טוב מאוד על גמקטסו, הייבוסה ומארוטו - ולא, איני זוכר את הדגם המדוייק אלא בוחר לפי העיצוב) אפשר להוציא דג גדול, רק לא בטוח שתצליחו לשחרר את הקרס הקטנטנה מהפה ותאלצו לחתוך את החוט - במקרה כזה תשאירו עודף חוט שיבלוט מחוץ לפה ויזכיר למי שמנקה את הדג שיש משהו מסוכן לאצבעות בפה של הדג

אמרתי ואומר שוב - את הגומברים הכי גדולים שתפסתי הוצאתי על קרסים מס 5 עם פתיון קלמרי. אם המזל לצדך, והם כבר עשו די מעשים רעים בחייהם הדג יתפס בשפה והחוט לא יקרע מהשיניים.




ועוד נקודה להתייחסות - מה לגבי פתיון שניצל? הוא הרי לא טיבעי לים, והדג לא מכיר אותו מהטבע אבל הוא כשר, זמין, ויש עליו תפיסות.

אצלי ההבדלים לא כאלו גדולים בין מצבי הים אלה בין סוגי הקרקע

במצע חולי אני משתדל לקשור עופרת סחף עוגן לא משנה מה מצב הים
גם בים שטוח לגמרי העופרת מסוג זה יוצרת סוג של הוקסט עצמי
אני משתדל כמעט תמיד שיהיו שתי קרסים אחד קרוב לקרקע ואחד כמה שיותר גבוה
לאחרונה התחלתי להשתמש באביזרים של breakaway
אומנם דגים אין אבל לפחות הריג חוזר לא מסובך עם עצמו

ההבדל היחיד בין סוגי הקרקעות שבמצע סלעי אני מחבר מצופים קטנים לפי גודל הקרס בכדי שהקרס תצוף
מעל הסלעים
וקושר עופר גדולה בצורת טרפז או קונוס (קליע)
 וליפני דבר חשוב אני מחבר את הלידליפט שמונע גרירה או תקיעה בנקיק של העופרת

האם יש לך קישור לזה?


                צור הכין רשת של אקווריום על סטרואידים....   

 
 

בsurfcasting

יש כמה עקרונות שאני שומר עליהם
ככל שהים עובד כך התלאי שעליו מולבש הקרס האורך קטן  
לכל דג יש את הריג שלו כמובן שבהתאם למצב הים
עם עובדים בים פלטה תמיד לעבוד עם תלאים ארוכים שמגיעים ל 1.5 2 מטר  עם חוטים דקים מאוד ועם קרסים בצבע כמה שיותר דומה לפתיון
הים תיכוני הוא הריג המוביל בים פלטה ללא ספק
היתרון של הים תיכוני זה הפשטות שלו .הפיתון מתנהג בצורה הכי טבעית התנועה שלו בין שני גבההים מעלה בהרבה את הסיכויי לתפיסה . הריחוק של המשקולת גורם להתנגדות מינימלית
עובד על הרבה סוגי דגים מדגים האוכלים כלפי מטה לדגים שאוכלים בגוף המים  הכולל דגים פלגים
זה לגבי כל הריגים שאים בהם שום הפרעה מהקרס לחכה
הריגים האלה אפשר לעבוד בהם מפלטה לים עובד

לגבי  כלל הריגים שבהם הדג נותן לעצמו הוקסט לדוגמא הפולי ריג
השימוש בו מעולה לים עובד חזק או ים עם סחף חזק או כשיש רוחות חזקות
בדרך כלל כשיש ים כזה קשה מאוד לראות אכילות או אפילו החכה לא יכולה לתת התנגדות לאכילה הדג וכך קורה הרבה פעמיים שמתפספסות תפיסות בגלל בטן החוט או שאין לך קשר ישיר בין החכה למערך הריג
היתרון הנוסף זה בזמן עבודה עם דג המשקולת תמיד יותר גבוה מהדג (מתאים לרוקפישינג )

לגבי ריגים קבועים (הכוונה לריגים שבהם שום דבר זז בריג )רוב הריגים עם משקולות למטה
הריגים האלה אני מייעד אותם לים עובד עד מאוד הכולל סופות או גלים העולים על 2 מטר
אפשר להשתמש בהם לכל מצב אם שומרים על כללים פשוטים תמיד לשמור על מתח על החוט
ככל שהים עובד כך נקטין את החוטים עם הקרסים או שככל שהים עובד נעלה בעובי החוט כך נמנע לעצמנו פלונטרים

כשהים עובד חזק קשה מאוד לעבוד עם פתיונות עדינים לדוגמא תולעים החשיבות על ריח  ותנועה
ולא איך שנראה הפתיון זה לגבי מערכים שאתה מציג אותם בגוף המים או בשליש העליון
אם אתה עובד עם מערך קצר שרוב הזמן הוא נמצא קרוב לקרקעית אין לך את הבעיה הזו

כשהים עובד קצת או פלטה יש חשיבות קריטית להצגת הפתיון ולפתיון בו אני ישתמש הדגש הרבה יותר על הצגת הפתיון

ככל שאני ישקיע באיכות בהצגה ובריח של הפתיון כך אני יקרב את עצמי לתפיסה

לגבי הבוץ יש טעות נפוצה מאוד לחשוב שברגע שיש בוץ בקרבת החוף הלברק לא נמצא או דגים אחרים
הלברק אוהב במצב הזה להצמד לקרקעית ולנצל את הסחף לטובתו הוא שם את עצמו במקום של נפילה או בור ומחכה לכל מה שעובר שם
כך בסיום הסופה האחרונה תפסתי 2 לברקים  שפשוט חיכו לדגים הקטנים

לגבי ROCKFISHING זה כבר נושא אחר לגמרי (אין זמן להרחיב עליו )

הלל  
  

הלל שמעתי גם פעם שאיפה שיש פתאום ערמה עם צדפות שנסחפו מהים או 

אז גם שם הלברקים ימצאו זה נכון או שאין לזה שום קשר ?

הילל מה לגבי הצפה של הקרס עם מצופים קטנים - אם כדי להרחיק מהסרטנים או כטיזר? האם אתה משתמש בזה?
פתיונות חיים - דגים וסרטנים, האם אתה משתמש בפתיונות כאלה? הרי בהצגת פתיון זה האולטימטיבי שבפתיונות.
איזה ריגים אתה ממליץ בסערה רצינית? האם רק פולי ריג?
מה השימוש שאתה עושה במשקולת עוגן? האם אתה מעדיף משקולת קבועה או משקולת עגולה שזזה במים למקומות בהם הזרם נמוך יותר אבל הסיכוי להשיג שם מזון גדול יותר ולכן יש שם יותר דגים.

אייל