מחשבה שעלתה לי הערב אל מול השקיעה, בעודי מז'רז'ר להנאתי עם לאקי קראפט סאמי, גב צהוב כתום ובטן לבנה. ברור לי שזה דמוי רוצח. ברור לי שהיו עליו המון תפיסות בשנים האחרונות, מאשקלון ועד ראש הנקרה. גם כל סוגי הדגים תוקפים אותו, אבל עדיין משהו בלב רצה לז'רז'ר עם דמוי נורמטיבי, כזה עם כפית ומבנה גוף צר וארוך, משהו שיראה כמו מעט דגי הפיתיון ששוחים כעת בקרבת החוף, אולי אפילו איזה ניקל שיצור הבזקי אור נאים.

אם כן, אני מעלה את הנושא הזה לדיון לא כי אני מחפש הוכחות לכך שטופ ווטר עובד, אלא כדי להבין יותר מתי אתם בוחרים להשתמש בו ומתי לא, על פי אילו שיקולים (מצב ים, עונה, סוג דג מטורגט וכו').

בינתיים, על פי קריאה והבנה כללית, אני יודע שרצוי להשתמש בטופ ווטר כשיש פעילות על פני המים, מרדפים ואקשן, אבל אז גם כמעט כל דמוי עובד, ואפילו רצוי לעבוד, למען הנוחות, עם דמוי שמותח את החוט בכל עת, כדי לא להסתבך עם פלונטרים מיותרים כשכל האקשן קורה מול העיניים (קורה לא מעט בטופ ווטר, הפלונטרים).

אז בואו נשים רגע בצד את המצב האידיאלי בו הדגים קופצים לנו מול הפרצוף ונתייחס למצב המצוי (לפחות בתל אביב), בו אנחנו נשענים על קפיצה ארעית, ספק דג טורף ספק בורי משועמם ומדי פעם אקשן אמיתי, אבל לרוב מוות על פני המים.

העלת נושא רחב

יש לי התלבטות קשה. נתחיל בכך שאחוז ההצלחות שלי עם טופוופטרים באופן כללי נמוך - התפיסות שהיו היו בעיקר גומברים וחניתנים.

אני חייב לציין שבאופן אישי, ברגע שאני מזהה רתיחה, טופווטר לא קופץ לי לראש - דווקא בגלל המצב.
פני המים כבר "רועשים", דמויי מסוג "ווקר" לדעתי "יבלעו" בתוך הבלאגן. פופרים אני מאמין שיעבדו (עבדו לי בעבר), אך ורק אם נזרקים בצדדים, אחרי או לפני הרתיחה. בתוך הרתיחה עצמה - הסיכוי שיתייחסו אליו נמוך לדעתי.

דווקא במצבים של "רתיחה" אני הולך באופן אינסטנקטיבי לניקלים.
במצב הזה, הטורף לדעתי ב"אטרף" ותוקף בהיסוס נמוך מאד, ועל כן סיגנון הדמויי פחות משנה. ניקל קל לזריקה ומאפשר הטלות רחוקות יותר מרוב הדמויים (חשוב במקרה של רתיחה רחוקה), ועושה את העבודה נאמנה כמעט בכל מצב ים.  עקב כך שהטרף נע במהירות, השוני בינו לבין ניקל במראה הוא קטן והניקל ישכנע בקלות.

במצבים של ים רגוע וחוסר אקשן, המצב מעט שונה.
מצד אחד, במצב כזה תמיד מומלץ על פי רוב ללכת לדמויים שדמוים כמה שיותר לטרף - נכון או לא, זו הדרך של רובנו, פשוט כי זה הגיוני. כפי שרשמתי בהתחלה, ההצלחות שלי על טופווטרים זניחות, ועל כן הם באופן ברור מקבלים פחות "זמן ים". הגישה שלי היא שאם יש טורפים באיזור, הם יתקפו גם מתחת לפני המים.

באופן אישי הייתי נותן זמן גדול יותר לעבודה עם דמויים רגילים. הם קלים יותר לתפעול (ברובם) והתוצאות, באם יש דגים באיזור, לרוב מגיעות.
מה שכן, לא הייתי שולל לנסות טופוופר למשך מס' הטלות כל כמה זמן. זכורים לי ימים נפלאים בראש הנקרה, שהדגים נראו בבירור במים (חניתנים לרוב), ולא התייחסו לשום דמוי מלבד טופווטרים למינהם.

חברים, אדם העלה דיון שיכול להתפתח לכיוונים מעניינים.
רבים מאיתנו מאמינים / לא מאמינים בטופווטרים.
חלקנו משתמש בהם קבוע ואחרים נשבעים שזה לא עובד.
יהיה מעניין לקרוא את הדעות לכאן ולכאן, ובעיקר ממי שמשתמש בהם קבוע ותופס, אז יהיה מעניין ללמוד כיצד מחליטים להשתמש דווקא בטופווטר? מצב ים? יש טופווטרים שעובדים במצב מסויים ואחרים שבאחר?

אכן נושא מעניין.

אני כמוך רון ממעט להשתמש בטופווטרים כגון כלב אבל משתמש הרבה בפופרים.
כל יציאה שלי בזריחה אני מתחיל עם פופר ואחר כך עובר לכל השאר.
יציאה בשקיעה זה הפוך,אני מתחיל עם ניקלים ומסיים עם פופר או סיליקון.

כאשר מתחילה עונת הטרכונים אני משתמש רק בסיליקון כל הדייג ללא דמויים נוספים.

אני מחלק את זה לפי כמה בטחון/רעב לדעתי יש לדגים באותו יום
במידה ואין תגובה בכלל או מרדפים חשדנים אני מעדיף דמויים/סיליקונים קטנים או דרטרים כל דבר עם פרופיל עדין ומוקטן יותר שחיה עדינה וטבעית או פצועה לא מהירה ולא מרדפים אוכל קל לא אינסטינקט גם כלבים בעבודה איטית עם הרבה הפסקות לוקח

במידה ויש בטחון   הכל הולך פופרים דמוים גדולים ניקלים עומק שחיה לפי הדג המבוקש כלבים  בעבודה מהירה  סיליקונים גדולים בעיקר בעבודה עמוקה יותר.
עבודה מהירה יותר עם גרקים פה ושם בעיקר על להדליק את האינסטנקט של התקיפה


פופר מסתבך על חוט אם עובדים חזק מידי בגרקים ככה שהוא קופץ קדימה ועולה על הבטן שנוצרת אחרי הגרק.
או גרקים יותר עדינים או לאסוף יותר חוט בזמן המכה ובכך למנוע את הבטן בחוט
עוד משהו קטן בעבודה עם פופרים שווה תמיד לבדוק שהקרסים גדולות וחדות בגלל הבעיתיות בנעילות
בהצלחה
 

אין יותר מידי מה להוסיף
בדרך כלל מתאימים את הדמוי לדג, למשל:
כל הטופווטרים לגומברים
אבל לא מחייב בכלל ולבסוף האינטואיציה מנצחת, עובדה היא שאותו גומב שנתפס על טופווטר
נתפס גם עם דמוי רגיל

לזה בדיוק אני מתכוון!

כלומר, אלא אם כן מחליטים במפורש לצאת מהבית רק עם טופווטרים ולדוג רק על פני המים, השיקול בזמן הדיג הוא אינטואטיבי בלבד. יש סגנונות דיג, בעיקר מסירה (פופינג) שמוגדר בהם מראש שדגים רק עם טופ ווטרים, ןלכן מה שתופסים - תופסים עם טופ ווטר

בנוגע להחלפה לטופ ווטר לקראת השקיעה\בשעת הזריחה, אני דווקא פועל אחרת. אני יודע שהסיכוים שלי להוציא דג בזמן הזה גבוהים יותר, לכן הולך על בטוח ומרכיב איזה דמוי מנצח שהוכיח את עצמו יותר מהאחרים.

חוץ מהעובדה שנחמד לראות את התקיפה על המים, מסתמן פה שטופ ווטרים יעילים פחות ואפילו מבחינת שיקול כלכלי בחנות הדיג, אולי עדיף להשקיע את הכסף בדמויים שתופסים יותר.

כמובן שאם אנחנו בעניין אתגרי נטו, הרי שיש את האתגר שטמון בהבאת הדג לפני המים, וזה בהחלט מצדיק דיג עם טופ ווטרים. אבל מלבד השיקול הזה, הכף מוטה לכיוון הדמויים הרגילים.

אדם זה לא כל כך מדויק מפני שלפעמים התקיפות הם רק למעלה בקו המים לפעמים עמוק יותר.
השאלה היא מה אתה מנסה לתפוס.
גומברים בד"כ תוקפים למעלה (טופווטר) אבל יש מצבים שהם תוקפים רק למטה לכן אני אף פעם לא יוצא רק עם טופווטר לים אלא לוקח מגוון רחב של דמויים.

זה לא מדיוק בכלל
אני לא יוצא םים בלי פופר או שתיים בתיק גם אם בסוף הם ישמשו רק בכדי להעיר קצת את המיים וחזרה לתיק
הנה דוגמה למשהו שרק פופרים יודעים לעשות
הרעש ןהמהומה שהם יוצרים על המיים מושכים את צומת לב הדגים ממרחקים גדולים
כבר יצא לי לראות גומבר סוגר על פופר במהירות ממעל 50 מטר
מה גם שלהקות של גומברים נוטות לטייל הלוך חזור 4 אנשים עם 4 פופרים שהופכים את המיים יכולים לגרום ללהקה ל"היתקע"
באותו אזור הרבה זמן מה שיוביל ליום כייף לא נורמלי

קרה גם קרה
וזה באמת היה יום מהסרטים


Sent from my iPhone using Tapatalk

הקיבעון הזה, הקביעה הידועה מראש היא מה שלא מעט פעמים מונעים בפנינו את התפיסה.
לא קצת פעמים אני מוצא את עצמי ואני בטוח שגם אתם, אומרים לעצמכם לילה לפני "מחר אני ינסה הרבה דמויים, שנראה מה יצליח"
אבל בשעת האמת.. מגיעים לים, פותחים את הקופסא וחושבים לעצמנו.. "חבל לבזבז זמן עם דמוי שאף פעם לא קיבלתי עליו תקיפה, גם יש לו צורה משונה שלא נראה לי שיתקפו אותו, עדיף ללכת על בטוח ולשים את מה שתמיד תופס (נברון או סאמי או ניקל או כל אחד והאלוף שלו)"
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו ממשיכים לעבוד עם אותו דמוי בטענה ש "הוא תופס"
אך כאן אנחנו טועים!
הגיוון הוא מה שיניב תוצאות.
בעונת הלברקים לדוגמא אני לוקח רדיוס מסויים של 100 - 200 מטר שבו אני מתחיל בדמוי שוחה, ומשם עובר לכלבים ומשם לפופרים ומשם לניקלים ומשם לסיליקונים.
לא שולל כלום.

ובשורה תחתונה אני אומר, אין משהו שבהכרח עובד יותר ממשהו אחר, אל תתקבעו, תגוונו חברים, זאת הדרך להצלחה!