ווואווו איזה סיפורים הולכים כאן!
אז הסיפור שלי בעצם מתחלק לכמה חלקים.
זה סיפור קצת שונה מכל הסיפורים כאן, הוא טיפה ארוך אבל שווה לקרוא!
אני התחלתי לדוג מגיל 6, הייתי יורד עם אבא שלי כל יום אחרי בית ספר לים (גרנו 5 דקות הליכה מהים), 2 חכות פתיונות, תולעים \ גמברי.
אבא שלי היה קושר לי, זורק לי, אני הייתי רק מחכה שיתפס דג, היינו חוזרים כמעט כל יום עם שקית מלאה במרמירים דניסים סרגוסים וכל טוב.
וככה זה היה, ואז עברנו לצפון שהייתי בן 7 וחצי - 8.
היינו במרחק של 40 דקות מהים. אז כמובן שכמות הדייג ירדה, אז היינו הולכים פעם בשבועיים בערך, ואז פעם אחת.
לקחתי חתיכת גמברי, זרקתי והתחלתי לגלגל, כי היה נראה לי הגיוני שאם אני יגלגל הגמברי יראה כאילו הוא חי ודגים יחשבו שזה אמיתי, רק להבנה, זאת הייתה מחשבה בגבול ההגיון של ילד בן 8.
ואז התחילו אכילות, אבל כל פעם היה נגמר הפתיון עד שהוא הגיע אלי.
אז בדרך הביתה חשבתי, חבל שאין פתיון שלא נגמר.
כעבור חודש בערך, הלכנו לחנות דייג לקנות פתיון כרגיל לפני כל דייג.
ילד קטן בן 8, בחנות דייג, מוקף אנשים מבוגרים שמבינים את המקצוע.
אבא שלי מקשקש עם כולם, ואני בזמן ששאר הילדים היו מסתובבים בחנויות צעצועים.
מסתובב לי בחנות דייג.
ופתאום, מושך לי את העין חתיכת דג שעשוי מגומי, אני מרים את זה.
מזיז את זה קצת ורואה שהזנב קופץ מצד לצד.
בלי שאף אחד רואה אני מנסה למשוך את הזנב לראות אם זה נקרע, זה לא!
רץ לאבא כמו כל ילד קטן ומעצבן ומושך לו במכנס, "אבא, אבא, אבא, אבא"
"תראה! מצאתי פתיון שלא יגמר!"
אין על אבא שלי בעולם!!!
קנה לי פתיון שבעיניו נראה מפוקפק, עלה 5 שקל, אך בכל זאת רק חיכיתי להגיע לים.
הגעתי לים, אבא קשר לי משקולת, קרס ואמר לי לשים פתיון לבד.
אז אני רץ מהר לתיק, הוא כמובן לא מבין לאן אני הולך.
ושולף את הדג מסיליקון הזה מהתיק.
מחבר את הדג מהסיליקון.
וזורק, ומתחיל לגלגל.
מהר מאוד ראיתי את אבא שלי מוציא דגים על הפתיון הרגיל, ואני לא מוציא כלום.
כמו כל ילד, רוצה תמיד את הצעצוע השני, אז זנחתי את הדמוי סיליקון, ועברתי לפתיון הרגיל.
מאז לא נגעתי בדמוי סיליקון.
כאן מתחיל החלק השני:
כעבור שנתיים, אני מחליט לחפש תמונות של דגים בגוגל.
כותב בגוגל "דייג".
פתאום זה מוצא לי, פורום צלילה ודייג FXP.
אני לא מבין מה זה בכלל, אני נכנס..
ואני מגלה עולם שלם!
הרבה אנשים שפשוט מדברים על דייג, ממש חלום אמיתי!
שואל את כל השאלות שתמיד רציתי לשאול.
ונכנסתי לעולם הפורום דייג!
ופתאום אני רואה הרבה אנשים מזכירים את המילה ז'ירז'ור.
אז אזרתי את כל האומץ שהיה לי, והחלטתי לשאול מזה ז'ירז'ור.
ואנשים ממתחילים להסביר לי.
חתיכת פלסטיק שנראית כמו דג, וכאשר אתה מגלגל אליך, זה עושה תנועה של דג, ודגים טורפים חושבים שזה דג אמיתי והם אוכלים את זה.
מגיעים לחנות שאני לא יציין את שמה.
ואני אומר למוכר, תביא לי דמוי לז'ירז'ור!
מרגיש מנוסה, מדבר במושגים, אבל כולי ילד קטן בן 10.
המוכר הביא לי חתיכת ברזל, הוא אמר לי זה ניקל. כיום הבנתי שהוא עשה עלי קופה.
גבה ממני 44 שקל לא פחות ולא יותר. (כן, כן. אני זוכר את המספר המדויק), 44 שקלים שאני חסכתי חודשיים שלמים רק בשביל לקנות לי את הצעצוע החדש הזה שקוראים לו ניקל.
מגיע לשובר גלים, פותח את החכת פתיונות, ומחבר את הניקל.
ומתחיל לזרוק, כל זריקה מלאה בתקווה שכל רגע הדג יגיע, העיניים מנצנצות לי, ילד שהאמין בכל ליבו שכל רגע יתפס דג.
הים סוער!
אני מנסה לזרוק לחלק הפנימי של השובר גלים.
ובום!
נתקע לי הניקל שכבר הספקתי להתאהב בו על סירה.
עם עזרתו של אבא, מנסים מנסים מנסים.
שום דבר לא עוזר ונאלצנו לקרוע את החוט.
כמו ילד קטן שאיבד את הצעצוע האהוב עליו, פורץ בבכי.
ומתייאש מהדייג!
אבא שלי שכמו שכבר אמרתי, אין כמותו! דמות נערצת בחיי.
מנחם אותי, שואל אותי אם אני רוצה שהוא יקנה לי חדש, אני כמובן כועס ואומר לו שאני רוצה לחזור הביתה.
ומגיע הביתה.
ממלמל לעצמי כל הנסיעה, לא הולך לדוג יותר בחיים!
בבית אני נכנס לפורום דייג שוב.
וממשיך לקרוא כרגיל, הרי כולנו יודעים שהמחלה הזאת שנקראת דייג לא תעזוב אותנו.
כעבור שנה בערך, אני חוזר הביתה מבית ספר, אבא שואל אותי: "כמה כסף יש לך?"
אני עונה לו 150 שקל.
והוא אומר לי בוא לאוטו.
נוסעים נוסעים, כל הדרך אני מתחנן לרמז, לאן נוסעים?!
מגיעים לנהריה, האוטו חונה, אנחנו נכנסים לחנות דייג, חנות שלא הכרתי, אולי חלקכם מכירים אותה, לקרדה!
דרור, איש סבלני, יושב עם אבא שלי על קפה, ובנתיים מסביר לי הכל על ז'ירז'ור.
פתאום הוא שולף מהמחסן חכה קטנה, באורך 2.10, חכה בעובי של קיסם! אני מרים אותה וצוחק, אבא! תרגיש איזה קלה החכה הזאת!
הוא אומר לי, זאת חכת ז'ירז'ור, מחבר לחכה עוד רולר קטן בגודל 2500.
אבא שלי שואל, כמה עולה כל התענוג? 400 שקל, אני מתעצב לרגע, שאני לא יכול להרשות לעצמי לקנות את זה.
ואז אבא שלי מציע: "אתה תשלם 150 שקל ואני את כל השאר" קופץ על ההצעה!
דרור ברוב נדיבותו, מביא לי מתנה, 2 סיליקונים, 2 ניקלים, דמוי אחד. ואומר לי תתחדש!
אני מאושר עד הגג!
מגיעים למחרת לים, אני פשוט נהנה לזרוק עם החכה הזאת, סוף סוף אני מגיע רחוק בזריקה, סוף סוף החכה לא כבדה ואני לא צריך עזרה בלהרים אותה!
ככה כל יציאה הייתי מז'רז'ר חצי שעה ואז עובר לפתיונות.
אחרי שבע חודשים, מגיע לים.
רואה מז'רז'ר בצד השני של הריף, רץ מהר עם החכת ז'ירז'ור שלי, מנסה לחקות את כל מה שהוא עושה, בנתיים הוא פותח בשיחת חולין של דייגים. ואני כמו כל דייג משייף קצת את הפינות ומצהיר שיש לי עבר בז'ירז'ור.
אני אומר לו: " אין כלום הא?"
הוא עונה לי: "חכה עוד חצי שעה יתחיל האקשן"
ואכן כך, כעבור חצי שעה,
אני מרגיש שהמקל עוד שנייה נשבר לי בידיים!
מגלגל ומגלגל, אבא בכלל בצד השני של הריף, הוא לא כאן כדי לעזור לי, אני בטוח שנתקעתי בחתיכת אצה ענקית, הדייג שליידי אומר לי תוריד את המקל טיפה למטה, תשאיר חוט מתוח, מדריך אותי שלב שלב.
אבל הפעם צריך להסתדר לבד, ופתאום, נשלף לו מהמים, לוקוס בגודל 750 גרם, אני עדיין לא מאמין שבאמת הוצאתי דג!
רץ לאבא ומחבק אותו, מראה לו את הדג שתלוי לי על החכה.
מבט של, סוף סוף!
הוצאתי דג עם זה!
ומאז, זה לא עוזב אותי לרגע! משתכלל בציוד כל פעם, מגלה דגים חדשים כל פעם.
אחרי היציאה הזאת, השמש ירדה וכבר חושך, אני חוזרים לדרור לקרדה הנחמד.
ואבא שלי גם מתחדש בסט משלו.
מאז שנינו בזה עמוק עד הצוואר!
וזאת בעצם הפעם הראשונה שלי.

יפה לך QUICKY מתי כל זה היה ?
חתיכת חויה עברת

תקרא לי עמרי
היום אני בן 15 וחצי

וואו אחי נראה ארוך בהתחלה, אבל מעניין רצח,
הלוואי ולוקוס של כמעט קילו היה הדג הראשון של כולנו

פעם דגנו ביחד לא?

חחחחחחחחחחח נראה לי קצת יותר מכמה פעמים לא?

עמרי חמוד. כמה פעמים ראיתי אותך במנחת ובעוד מקומות, עם חבר בדרך כלל, מדי פעם אולי זרקנו  מילה אחד לשני,ותמיד התלהבתי מהרעיון,של ילד קטן בא עם חבר או שתיים למנחת, לז'רז'ר. (זה היה לפני כשלוש שנים)
אהבתי את הסיפור שלך יישר כח
                                                     

 

יכול מאוד להיות שראית אותי עוד בתחילת דרכי, אני לא מצליח לזהות אותך לפי השם, אם אני יראה פרצוף אני מניח שאני יזכור ויזהה, אשמח אם יצא לנו עוד להיפגש בים .
תודה רבה על המחמאות!

אולי אם תעדכנו תמונה זה יעזור 

עמרי שלום לך ברוך הבא  אחלה חויה

אם אני לא טועה אתה גם בפורום fxp  נכון

 

צודק מומי.

אתה גם צריך לעדכן ת'תמונה, מה את סוחר דגים?
למה ריצוף עושים עם סרגוסים או נצרנים!

אני מחליף את הריצוף מידי פעם 

היציאה הראשונה שלי בז'רז'ור לא ישכח אותה 
הלכתי למרינה שלנו לכיוון המגדלאור זורק על הזריקה הראשונה בזזזזזז המקל מתקפל ובום אחרי 2 שניות כלום, וככה עד הסוף בכללי מאוד נהנתי ועכשיו שהצטתיידי בניקל וגם בעוד כמה דמויים מחכה בקוצר רוח לתפוס את הדג הראשון שאני מרגיש שהוא יבוא.
מה שיותר מנחם אותי זה אנשים שלוקח להם חצי שנה לתפוס דג בז'רז'ור ואני כולה 2 יציאות 
נותן לי הרגשה של,אל תתיאש!

אז ככה...
זה היה לפני 4 שנים, קניתי משתי אנשים שהכרתי ( המזרזרים הראשונים שהכרתי ) סט שהרולר הוא טיקה ליברה 3000 ( עד היום שורד, בין הרולרים הכי טובים שראיתי, חוץ מזה שהוא לא עושה ב'זז מהקלאץ' הוא מצוין... ) ועוד דוויאה פרו קאסטר 10-40 שלוש מטר..
פעם מצאתי זיפ בייטס והחלפתי אותו בתמורה לעשר דמוים, דארטר ועוד כל מיני....
אבל על ההתחלה התמקדתי בפופר, בקובן פופר, קניתי אותו בצבע פירטייגר והלכתי למרינה באשקלון לראש...
פחדתי לרדת בסלעים אז זרקתי מלמעלה כמו מוגבל חחחח... הייתי יחסית קטן מאוד והייתי עם אבא שלי אז באו אותם אנשים שקניתי מהם תמקל ואמרו לו שכדאי שאני ארד, לאט לאט ירדתי למקום שבו ישבתי, התחלתי לזרוק.. לא זוכר בדיוק מה היה אבל מה שאני כן זוכר זה היה:
2 מכות חזקות, מקל ממש קשיח ( ממש אבל ממש, 3 מטר, קשה כמו אבן, סבידות ענקיות הייתי מרים איתו באוויר כמו כלום... ) ואז פאףף, נקרע...אני בכלל לא הסתכלתי על החכה, ראיתי תמכה והסתכלתי על אלה שהיו לידי, אמרו שזה היה כנראה גומבר...לדעתי אם הייתי תופס אותו זה היה השיא שלי ואין ספק...
לאחר זמן לא יודע כמה זמן בטח כמה חודשים נפלתי שם בסלעים והפסקתי לזרזר, לפני כמה ימים חזרתי לתחום בתקווה שאני אתפוס עוד, יצאתי כמה יציאות עם חבר ותפסתי 2 ביבי לוקוסים של 100 גרם בערך בטח.. וכעת המטרה שלי זה לנסות לטרגט לברקים טרכונים ודגים חלשים לא כמו פלמידה וגומבר ע"מ להתקדם לאט לאט...

יפה וברוך הבא, בן כמה אתה מאיפה?