תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
4/9/2021 | מרכז - הרצליה | מים מלוחים | גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה- ג'יגינג |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
14 | גיג גדול - | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) |
הדו"ח:

טוב, חלאס שטויות...
שבוע שלם אני בלי ים , אני השתגעתי? אפילו הים מביע את מירמורו בצורת גלים קצרים וחסרי סבלנות.
היה קצת דייג מתוקים פורה בכנרת הרותחת , אבל מה זה בלי המלח על הפנים, שורף באצבעות מהחוטים והקרסים- וחיוך שמתחיל בחמישי ונמשך עד ראשון...?
ובתוכנית להפעם:
ממשיכים את העונה באסטרטגיות הג׳יגג׳וג ומג׳גג׳גים את נשמתנו בעומק של 100 מטר הפעם.
יוצאים ממרינה הרצליה בים נמוך עד גלי. לאחר כשעה של הפלגה נוחה נוחתים בנקודה.
הג׳יגים נזרקים למים, המוסיקה של הסרט שעוד לא התחיל מתנגנת לה ואנחנו מוכנים להקפצה.
סוף הדריפט הראשון מגיע,
איתו גם מגיעה האכילה הראשונה..
אכילה חזקה על אבי וקדימה,
לעבודה. 5 דקות של תפילה נצחית והדג אצלנו בסירה...
יופי, הדג אוכל, מייד מחליף לאותו הג׳יג שאכלו.
״זה מה שאתם אוהבים?״
קבלו.
פיצחנו את שאלת ה-
״איזה ג׳יג יעבוד היום?״
עוד לא מספיקים להתארגן ולפנות את הדג שזה עתה עלה לסירה ואני בשיא האנרגיות והדודה זורק את הג׳יג לקרקעית ומתחיל בעבודה.
אזכיר לכם שהעומק המדובר הוא 100 מטר ולג׳יג של 200 גרם לוקחות כמעט 2 דקות להגיע אל הקרקעית. הדבר כמובן תלוי גם בעובי החוט, בשלב הזה בעונה אני עדיין עם חוטים של 65 ליברות והם סיבה נוספת לעיכוב בירידה...
אבי תמיד אומר שיצמח לו זקן ארוך עד שהג׳יג יגיע לקרקעית...
הקפצה לא סדירה של 10 מטר ראשונים עם עצירות ושינויים בכיוון השחיה של הג׳יג ואני חוטף וואחד נעילה...
פאקינג 90 מטר מתחת לסירה.
על זה נאמר: אוללה...
מייד מבין שלא מדובר כאן על 5 דקות פמפום והופה לסירה. ממש לא!
אז אני בחוץ עם הדג נניח 90 מטר,
הוא לקח עוד כ30.
20 דקות של עבודה מאומצת מתפלל בכל משיכה רק לזכות ולראות את הצללית המיוחלת מתחת לסירה. ובסוף בסוף בסוף- זה קרה.
צללית ענקית ולבנה, הנה היא עולה והג׳אבר במשקל 25 קילו עולה לסירה.
ועוד איזה אוללה...
מקל:
ג׳יגינג מאסטר אוולושן טיטניום,
קסטום מייד 1.58
למשקלים של עד 200 גרם.
מקל קשיח יחסית מה ש״מזיז״ לי
את הג׳יגים בצורה יותר חדה.
לפעמים וכשצריך מזיז גם את הראש של הדג וקובע את כיוון השחיה של הדג בזמן הנעילה.
למקל טסטים של מעל 20 קילו בקיצור, מקל הצגה.
רולר:
דאייווה סלטיגה 5000,
חלום של מכונת מלחמה...
דראג חלומי שעוצר כל דג בים שלנו,
עם חוט 65 ליברות אין חשש ללחוץ.
ממש ללחוץ...
כמובן שהיא זכתה בשדרוג הידית לידית טי של ג׳יגינג מאסטר,
בהתאמה מלאה ומדוייקת.
מתענג לי על כל יציאת חוט שמפעילה ״על אמת״ את הרעשן.
והרעש- תאווה לאוזניים...
והמקל- חתיכת מאסטרפיס...
והשילוב הקדוש בינהם מעצים לי את החוויה...
מגלגוליו של אינטיאס...
מדהים איך שדג כזה, פרט בן 15-20 שנה,עושה טעות כזו היסטרית ומבחינתו אפילו די היסטורית.
ישב איזה צ׳אנג , ייצר ג׳יג מסויים,
הזמנתי אותו, והם זכו להפגש
כאן בישראל. לך תבין את זה....
ואחרי כשעה שוב אבי מקבל אכילה.
עוד סוסון, הפעם קצת יותר קל וכמה דקות הוא מתגנצ׳ץ׳ לו ולתא.
עברו כשעתיים מתחילת העבודה ואנחנו עם 3 דגים דו״ס בסירה.
ממשיכים למלא את המכסה...
את הדג הרביעי וגם החמישי זכיתי אני להעלות את הסירה.
ודי , הספיק לנו, קיבלנו חלום של יציאה, מקפלים הכל, אוכלים מנגו ״מתוק בהגזמה״ - (לא שיש כזה דבר באמת) ,פותחים בקבוק בירה ויוצאים לטרולינג אין סופי בזמן השייט בחזרה.
לא הייתה שום אכילה וזה לא הפריע לנו לשמוע מוסיקה טובה, להתענג על הזיכרונות הטריים ולשתף אחד את השני שוב ושוב בחוויה.
כמובן שכאן כבר מתוכננת לה לפרטים היציאה הבאה.
״צריך לחזור לפה״
״מה פתאום! לשם!״
״וצריך את הג׳יג ההוא להוריד״
״אני קצר בקרסים קופץ לרמי שבוע
הבא, להביא לך משהו?״
״ לי? לא. מה פתאום יש לי הכל. בעצם תביא טיזרים אדומים, ולבנים,
וחבילה גאמיקאטסו, בעצם 2.
שיהיה.״