שלום חברים
עניין כשרות הדגים עלה פה וגם במקומות אחרים, אנסה להעביר את החשיבות לנושא בצירוף מאמרים מהרשת.
איזה דגים כשרים ?
כשרות באופן כללי
כשרות הדג
דג כשר הינו דג שיש עליו סנפירים וקשקשים. אמרו לנו רבותינו זכרונם לברכה, שכל דג שיש לו קשקשת יש לו ג"כ סנפיר. אבל להיפך אינו נכון. ולכן למעשה אם מגיע לידינו חתיכת דג שיש עליו קשקשת, אנו יכולים להיות בטוחים שזו חתיכה של דג כשר ומותר לאכלו וזה מה שאנו רואים בדג נסיכת הנילוס, חתיכת דג עם פס של קשקשת לזיהוי שהוא דג טהור.
רב הסוגים של הדגים שישנם בעולם אינם כשרים, ולכן צריך זהירות גדולה בקניית דגים. יש אפילו באותה משפחה של דגים זנים כשרים וזנים טמאים. לדוגמא: "טונה" הוא שם כללי שיותר מעשרה זנים של דגים בגדלים שונים (ישנם - 3 ק"ג ועד לעשרות ק"ג) בצורות ובצבעים קצת שונים. לכן ככלל אין לסמוך על כשרותו של דג ע"פ שמו. כלומר, כאשר אומרים לנו שדג מסוים הוא טונה או דג סלמון זה אינה ראיה שהוא כשר וצריך לדרוש לראות קשקשת.
בנקודה הזאת אנו יכולים להיתקל בבעיה כשרותית קשה בשתי צורות של דגים שהרי מוכרים דגים שכבר א"א לדעת מה היה עם הסנפיר וקשקשת שלו הם.
1. דג פילה :
דג פילה אינו זן של דג אלא שהמילה "פילה" היא מילה בלעז שפירושה - נתח בשר בלא עור ועצמות.
וכאן הדרך היחידה לזיהוי וודאי של הדג ע"י כך שמשאירים פס קשקשת, אבל בדג מסוג מרלוזה לא משאירים דבר על בשר הדג אלא מנקים אותו לגמרי. ולכן א"א לסמוך על מה שאומרים - "זה בסדר זה דג פילה".
2. דג מעובד או דג טחון:
היום כבר אין אפשרות לדעת מאיזה דג נוצר המוצר המעובד שלפנינו שהרי אבד זכרם של סימני הכשרות ולכן הפתרון היחיד של זיהוי הדג הוא ע"י ההכשר שלו. לכן אין לרכוש שום דג בשני הסוגים הללו בלא הכשר מוסמך ומוכר. כמו שהזכרנו לעי"ל בעמ' צריך שיהיו שתי חתימות - חותם בתוך חותם על דגים שאין עליהם כרגע סימן של כשרות.
3. תולעים בדגים:
המצאותם של תולעים בדגים הינה תופעה שכיחה עד מאד, אבל לא מוכרת כ"כ בציבור הרחב. ישנם דגים שהם כמעט תמיד נגועים גם באופן חיצוני ע"ג העור וגם בחלקי הפנים של הדג. למשל, בדג קרפיון יש ברב המקרים חרקים גם ע"ג העור וגם בתוך הראש. יש דגים שבהם יש הימצאות של נגיעות בחלל הבטן כגון: דג .
ב"ה ישנן חנויות שעליהן יש פיקוח על הדגים שיהיו נקיים מנגיעות של חרקים. כאלו יש בבני ברק וירושלים. גם כל "דגי תנובה" עוברים בדיקה לנגיעות לפני השיווק. ישנו אפילו סוג דג אחד, רוטברש (דג אדום) שבעיית הנגיעות היתה כ"כ קשה שלא ניתן היה להתגבר עליה והרבנות הראשית לישראל במשך כמה שנים לא נתנה אישור כשרות עליו.
4. ביצי דגים (קוויאר):
הזכרנו לעיל בפסקה על ביצי עופות שיש לנו כלל בתורה:כל שיוצא מן הטהור,טהור וכל שיוצא מן הטמא, טמא. כלומר, כל חומר שמופק באופן טבעי או אף בצורה מלאכותית בחומר כשר הוא גם יהיה כשר. וכך הוא הדין גם בביצים, בהיותן ביצים של עופות או אפילו ביצים של דגים. למעשה זאת אומרת שביצי דגים שיצאו מדג טהור הינן טהורות וכשרות לאכילה וכמובן ההפך הוא גם נכון, דהיינו ביצי דגים טמאים הינן טמאות ואסורות באכילה.
עוד כלל ישנו שהזכרנו לעיל בענין כשרות הביצים והוא שלימדו לנו חז"ל את הדרך כיצד לזהות ביצים כשרות. ביצה כשרה הינה בצד אחד חדה ובצד השני לא חדה את בצורה כדורית. דהיינו שהביצה צריכה להיות כד בצד אחד, וחד בצד השני . אבל ביצה שהיא חד וחד או כד וכד זאת ביצה לא כשרה שיצא מעוף טמא ולכן אסור לאכלה.
בביצי עופות רואים די בבירור את התופעה הטבעית הזאת, אבל בביצים של דגים כמעט ואי אפשר להזות את צורת הביצה מרוב קטנותן.
עוד סימן מסרו לנו חז"ל והפעם אודות השינוי בצבע שיש בין ביצי דגים טהורים לבין ביצי דגים טמאות. ביצים מדגים טהורים הן בצבע שחור וביצים שיצאו מדגים טמאות הן אדומות. אמנם היום לא ניתן לסמוך על צבען של הביצי דגים בגלל שמסיבות מסחריות מוכרי הקוויאר לרוב משחירים אותן ע"י תוספת צבע שחור. ולכן אין אפשרות לדעת האם הביצים הם שחורות או אדומות צבועות שחור.
לכן אין מנוס אלא להכשיר ביצי דגים לאכילה אך ורק כאשר אנו יודעים בבירור מאיזה דג הם יצאו.
לצערינו ישנם גם כן זיופים לכשרות הקוויאר, ולמעשה אין לרכוש ביצי דגים אלא בכשרות מהודרת ובמקום שאין חשש שיגיעו לשם מוצרים עם כשרויות מזויפות (רשתות שיווק מושגחות) .ונוסף על כך אין בשום פנים ואופן לקנות ביצי דגים כאשר יש כיתוב בלעז ע"ג האריזה המקורית ומעליו מדביקה בעברית של היבואן.
בעית נגיעות של תולעים וטפילים מאד שכיחה בביצי דגים, לדוגמא במוצר המכונה "איקרא". ולכן יש לרכושו רק כאשר יש עליו כשרות מהודרת כיון שהם בודקים לתולעים כל אשכול ואשכול של ביצים לפני שעושים מהם את הממרח הזה.
למה לשמור כשרות בעידן המודרני?
מובן שהתשובה המוחלטת לשאלה הזאת היא "כי כך ציווה השם". עם זאת, יש גם תועלת פרקטית מוחשית לשומרי הכשרות היום:
1) רוחניות: התורה מלמדת אותנו שמזון שאינו כשר משפיע על הנשמה היהודית. הנשמה היא כמו אנטנה הקולטת גלים של אנרגיה רוחנית. אכילת מזון לא כשר פוגעת ביכולתה של הנשמה להתחבר לרוחניות. הנזק הזה מתוקן כאשר האדם חוזר לאכול מזון כשר.
2) צמיחה אישית: אם אדם יכול לשלוט במה שהוא אוכל ובזמני האכילה שלו, הוא יכול לשלוט גם בתחומים אחרים בחייו. כשרות דורשת מאיתנו להמתין בין בשר לחלב, ושלא נאכל בעלי חיים מסוימים או שילובים כאלה ואחרים של מזון (אפילו כשאנחנו רעבים!). כל זה מקנה שליטה עצמית, ומאפשר לנו לרומם את הצד הרוחני שלנו, בכך שאנחנו מכופפים את הדחפים החייתיים לבחירה מודעת.
3) טעמים בריאותיים: מאחורי כל תווית "כשר", עומד גוף כשרות אחראי, המעמיד לפחות אדם אחד (הנקרא "משגיח כשרות") אשר בדק את המרכיבים ואת תהליך ייצורו של המוצר שבידינו. תחת אותה השגחה, מובן שמזון כשר בריא יותר ונקי יותר. כשמדובר בבשר, לאחר השחיטה בודקים אם יש בבעלי החיים מורסה בריאוֹתיהם או בעיות בריאוּת אחרות. חלק הארי של הדם – האמצעי להתפתחות חיידקים בבשר – ממוצה ונשאב ממנו בתהליך המליחה. צדפות, רכיכות, סרטנים ופירות ים אחרים נושאים מחלות מעיים רבות ומהווים גורם לחרלת (מחלת עור). הבשר והחלב מתעכלים בגוף בקצב שונה שמכביד על הגוף. חזירים עלולים לשאת את זחלי הטריכינלה הטפיליים, והנמנעים מבשר חזיר מונעים את עצמם מן הסכנה הזאת.
4) לקח מוסרי: אנחנו לומדים לא להיות אכזריים – אפילו כלפי בעלי חיים. "לא תבשל גדי בחלב אמו" – הוא פסוק שמשמעותו המילולית הפשוטה אוסרת עלינו מעשה שיש בו אכזריות (ומשמעותו העמוקה היא האיסור לאכול חלב ובשר ביחד), ואנו לומדים ממנו גם שאסור לשחוט אֵם (בהמה) וצאצאה הצעיר באותו יום. אסור לנו להסיר איבר מחיה שלא הומתה (מנהג שהיה רווח קודם לעידן המקררים). כשאנחנו שוחטים בעל חיים, זה חייב להיעשות במינימום הכאב האפשרי. ואנו רואים שוב את ההרחקה מאכזריות באיסור אכילת עופות דורסים.
5) מסורת של דורות: אחד המפתחות להפיכת בית יהודי ל"יהודי" היא שמירה על הכשרות. כשאנחנו שומרים כשרות בבית, החיבור שלנו ליהדות וה'קרבן' שאנו מקריבים מושרשים בליבם של ילדינו לנצח. ומכיוון שמזון הוא בדרך כלל מרכזם של אירועים חברתיים, שמירה על כשרות יוצרת חַיִץ בין יהודים לשאינם יהודים, גדר מובנית נגד התבוללות. עבור רבים, הגשר בין העבר והעתיד הוא הארומה הרוחנית של המטבח הכשר.
בסופו של דבר, איננו יכולים לשער את מלוא עומקה של "שמירת הכשרות". כי כשרות היא הרבה מעבר למה שהפה מרגיש...
תודה רבה לרב קלמן פקוז
הארס והכשרות
מצאתי אסמכתא באתר שדן בענייני כשרות ועוד
קישור:
http://www.hamachon.co.il/web/shut/shut2.asp?codeClient=1738&CodeSubWeb=0&id=481שאלה התקבלה בתאריך כ"ו באלול התש"ע 05/09/2010
כותרת השאלה דג ארס ודג קראס
תוכן שלום הרב
חבר שאינו שומר תומ"צ דג דגים ומכר לי אותם (שלמים)
הוא אמר שיש בשקית 2 סוגי דגים :ארסים וקראסים.
לדבריו מנסיונו הוא גילה על סוג דגים אלו קשקשים.
הוא הביא לי את הדגים כשהם כבר מנוקים.
האם ניתן לסמוך על כך?
האם ניתן לצלם הדגים ולשלוח לרב על מנת שיפסוק האם הם כשרים?
תכננתי להכין אותם בחגים
אודה אם הרב יוכל לעזור.
פרטי התשובה
כותרת התשובה דג ארס ודג קראס
תוכן הדגים שהזכרת בשאלתך כשרים הם. דג הארס על שני סוגיו כשר אמנם הבטן חלקה לגמרי אך בחלק הגב יש קשקשים. אמנם צריך קצת לטרוח כדי לגלותם אך בהחלט הם דגים כשרים כמו שציינתי בספרי תולעת שני סוף כרך שני. ואם הדייג הביא לך מנוקה אך עם העור ותוכל לזהות אין כל חשש. מאידך אם הם כעת לפניך ללא העור כלומר ללא סימני טהרה, לא תמיד אפשר לסמוך על הדייג ותלוי מאד במידת נאמנותו.
דג החרב
ישנם כמה סוגי דג חרב
לפי מה שהבנתי רק על נושא זה אפשר לכתוב מאמר שלם לכן אצרף קישור לנושא למי שירצה לקרוא בהרחבה
http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=366
פורומים
