תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
28/4/2018 | כנרת - מערב | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - ז'רז'ור |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
18:00 | ניקל קטן - קסטמאסטר 7 גרם | כסיף (כסיף שפל-עין) | 1 | לא ידוע |
הדו"ח:
ראשית, הדו"ח מוקדש לאלי רומאנו, איש נדיר שיצא לי להכיר בסופ"ש, לרוברט, שותפי לסירה במיל' שמשום מה עדיין קורא לי חבר. ולכל מי שהשתתף בחגיגה הנדירה הזו.
כבר זמן רב שרוברט מספר לי על אלי, ושאנחנו מוזמנים לעלות אליו לסופ"ש של דייג ופאן. חיכינו לזמן המתאים, ובסוף נפלנו על הסופ"ש הזה.
רק שפתאום נפלה עלינו הסערה, וההתלבטות אם לעלות או לחכות עוד קצת. בסוף מחליטים שמגיע לנו חופש מהשגרה, מקסימום נהנה מנופי הצפון בסערה. אורזים ציודים ובשישי בצהריים אנחנו בדרך צפונה.
על הפרק, אולטרה לייט בכיף, לביניות ומה שיבוא. אבל לא חשבנו שזה מה שיבוא.
מגיעים למקום ומתארגנים, אני עם חכה 0.5-5 גרם ורולר 3000 עם חוט בד 10 ליברה (בניתי על הביניות הגדולות).
יורדים למיים שגועשים מעט בגלל רוח דרום מזרחית ונרגעים בהמשך, ומוצאים שם כבר את אמיר דהן, שמכוון אותנו אליו. מתקרבים ואז מזהים קפיצה של דג גדול מהמים. מה שמקפיץ לנו את האדרנלין, ומבהיר לנו שיש מצב שהגענו לקרב אקדחים עם אולר שווצרי.
אני מניח שהשמועה כבר רצה, אבל מדובר בלהקת דגי כסיף שהתקרבה לחוף עד למרחק נגיעה. עשרות פריטים שפשוט פיטרלו לאורך החוף.
בהמשך מצטפים עוד כמה מתותחי המתוקים והדייג בכלל (ליאור עם הבן, שחר ועוד אחרים שאני לא זוכר בשמם) ומתחיל אטרף של כמה שעות.
אני מקווה שבהמשך יעלו דוחות וסרטונים נוספים, אבל בקיצור, אנשים מתחילים להינעל על דגים, וכל נעילה מלווה בריצה של הדג כאילו אין קלאצ'. חלק מהדגים פשוט מתנתקים מהדמויים, חלק קורעים את החוט, חלק לוקחים את כל החוט ומשאירים שפולה נקייה. חלק מתחילים לצאת החוצה וומשאירים אותנו המומים. הדגים שנשקלו היו מעל 15 קילו.
אלי רומנו ננעל גם על אחד הפריטים הגדולים, שנותן קפיצה שמשאירה את כולם בהלם, ובהמשך מפוצץ את החוט.
אצלי (כמו אצל כולם) יש כמה נעילות על ניקלים, ספינרים ואפילו רגלו שקיבל שידרוג עם גיגהד. חלק מהדגים פשוט פוצצו את החוט (בשלב מסויים זנחתי את הלידר וקשרתי ישירות לבד), חלק התנתקו אחרי ריצה אחת או שתיים.
הדג האחרון שלי, ננעל על ניקל 7 גרם, ואחרי כמה מטרים של משחק מקדים נותן ריצה לעין גב. אני נותן לו לרוץ לעומק, ומעדיף לא לגעת בקלאצ' אלא לשחק עם השפולה עם היד כשאני רואה שהוא מתעייף.
בשלב מסויים אני כבר רואה את השפולה הולכת ומתרוקנת, ומשלים עם אובדן הדג והחוט, אבל אז הדג מגלה סימני עייפות, ואני מתחיל למשוך ולמלא את השפולה בחוט. וכשהג נותן ריצה אני פשוט מחכה. גם כשהדג מגיע קרוב הוא לוקח ריצה לקרקעית, אני מרגיש את החוט קופץ ומניח שהוא מגרד אותו על הסלעים (למזלי הסתבר שהוא היה מלופף לו על הגוף והזנב).
אחרי כעשרים דקות של עבודה, הדג מתקרב סוף סוף, אלי לוקח רשת ומזנק ללא חשבון אל המיים כדי להוציא את הדג. הדג מקבל בוק מהיר ומשוחרר בלי שקילה.
אני בהלם קל, לוקח כמה דקות להתאושש. אחר כך נותן כמה זריקות לפרוטוקול ומתחילים להתקפל.
בסיכומו של יום, עשרות נעילות וריצות אצל כולם, בריחות ופיצוצים וכמה דגים שיצאו (רובם שוחררו).
אבל מה שהפך את הערב למהנה אפילו יותר, היה לראות את הפירגון בין הדייגים, עם עזרה הדדית, גם במתן יד כשצריך וגם בדמויים שאנשים העבירו לחברים שאיבדו.
לגבי הדגים, אני לא בטוח שהם התכוונו לתקוף את הדמויים במטרה לאכול. מכיוון שרובם נתפסו מהצד. אבל היו כמה שנתפסו מהפה, כך שאני משאיר את זה למומחי הפורום.
זהו, הסרטון מהדקה האחרונה של הפייט, והתמונה של אלי עם הדג לפני השחרור.
בהמשך מקבלים אירוח כיד המלך מאלי, אבל זה יכול למלא דו"ח נפרד.
גיל