תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
9/12/2017 | צפון: ראש הנקרה-נהריה | מים מלוחים | שקט עד גלי | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
05:45 | קלמארי - חי | אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי) | 1 | 16 |
הדו"ח:
שבת בבוקר יום יפה...
תומר ואני נפגשים בשעה 04:00 בחוף ואיך ששנינו יוצאים מהאוטו נאמר המשפט "רק חולי נפש יכולים לצאת בקור הזה לדוג" כמובן שכולכם מכירים את ההרגשה הזו....
בתוכנית זריקת פתיון וג'ירג'ור לקלאמרי.
הבאתי את הציוד הכבד שלי - אני ממש לא בתחום ויש לי את הציוד הכי פשוט חכה 3.2 ורולר GG100
חוט בד פשוט של 80 ליברה ולידר 60 ליברה, בקצה מחובר סביבל עם Wire לסירקל הוק (0/5 אני חושב)
לסוויבל מחוברת משקולת עם חוט דק מאד.
וציוד לקאלמארי
זורק קלאמרי שלם למים ועוזב את החכה, אחרי כמה דקות רואה קלאמרי בודד ליד הרגלים ומרים אותו.
עכשיו אני עוצר את הסיפר לרגע, כדי להסביר את העבר שלי... (וגם כדי ליצור מתח...)
אני סובל מחוסר הצלחה כבר המון זמן, בעיקר בגלל חוסר מיקוד לדעתי, בתחילת השנה החלטנו (אסף ואני) שאנחנו הולכים לכיוון ה- Live Bait אבל לא הצלחנו כל כך לארגן Live ביציאות.
- היו כמה הצלחות אבל לאומת כמות היציאות זה בטל ב-60.
חזרה ליום שבת, שניה לפני אור ראשון מחליט ביחד עם עצה של תומר להחליף את הפתיון לקלאמרי החי (שנשמר ככה בדלי בכוונה) תופר בעדינות את הקלאמר שבגודל ביס יפה ושולח אותו בערך 15-20 מטר קדימה בהטלה שהייתה מביישת כל דייג. אבל אני יודע שהפתיון נחת מאחורי הריף ואני מסתפק בזה.
אחרי בערך עשר דקות אני מקבל קריאת השקמה והחכה נותנת אותות של משהו רציני מאד בקצה, ברור שזה לא אבו נפחא כבר מהרגע הראשון.
אני מכיר את האיזור ולכן אני יודע שאין סלעים באיזור שאליו רץ הדג ואני שקט לתת לו לרוץ, לאט לאט מהדק את הדראג, עד שהדג נעצר בפעם הראשונה, בגלל שאני עם סירקל אני לא נותן הוק סט ורק מגלגל אחורה חוט, אחרי כמה גלגולים שוב ריצה מטורפת.
עכשיו אני יודע שהקרס במקום ומוריד עוד חשש כדי לעבוד רגוע (מדי פעם משתחררות צעקות של ילדה קטנה).
והידים כבר מרגישות עייפות אבל אין סיכוי שאני מוותר על ההזדמנות, מתחילה תחרות משיכת חבל עצבנית עד להיכנעות של הדג, הוא מגיע לריף כבר שוכב על הצד,
עכשיו מתחילה העבודה החשובה של תומר האלוף שהוציא רגע לפני את החכה שלו מהמים, הוא מחזיק את הגאנץ'
ומכוון אותי לאיזור שיהיה לו נוח לנעוץ, תומר ששידר רוגע ומיומנות נועץ ומרים את הדג לריף,
עכשיו אילו צעקות של 2 ילדות קטנות וחיבוקים שיביכו כל דייג ותיק.
אבל זה ממש לא משנה לי כי הוצאתי הרגע אינטיאס של 16 קילו !
כמה תמונות.... ואני מרגיש את האנדרנלין בכל הגוף.
תודה ענקית לתומר ! איזה פרגון ועזרה.
מעכשיו רק Live Bait.....
סרטון קצר: