לדעתי, הדרך הכי טובה להילחם בחלודה היא באמצעות קרסים איכותיות. קרסים טובות יהיו עמידות בהרבה להחלדה מקרסים בינוניות, ולמרבה הצער, בהרבה מקרים הקרסים המקוריות של דמויים או ג'יגים טובים, הן מאיכות בינונית. אז כן, שוטפים במים מתוקים אחרי כל יציאה, ומייבשים כמה שאפשר לפני האחסון, אבל ברגע שמתחילה חלודה, מחליפים את הקרסים (ולפי הצורך גם את הטבעות), לאיכותיות יותר, שיהיו גם חזקות יותר, וגם עמידות לחלודה. מי שיש לו סבלנות להסיר את החלודה- לבריאות אבל בסבב הבא החלודה תהיה חמורה יותר ונרחבת יותר, כי בכל ניקוי כזה מסירים גם עוד קצת מהציפוי מונע החלודה שמצפה את הקרסים....
דרך אגב, קרס שהיתה נעוצה בפה או בגוף של דג תחליד מהר יותר, לדעתי בגלל חומציות וכ'ו.
דגש על מניעה מראש של החלדה

למניעת חלודה לרסס חומר מונע חלודה כמו wd40 וכו'.
קצת חלודה לא מפריעה ולא ישר לזרוק.
כשהחלודה נהיית מסיבית, נופלים פרורים, אז להחליף
כשיש כבר חלודה, אני נוהג כדברי שרגא...
חלודה ש"אוכלת" את השן או מכהה את החדות שלה - לפח...
חלודה שלא מראה רקבון בקרס ולא פוגעת בחדות שלה - אפשר להשאיר ולתת ספרי חלודה..
אין הצדקה לשפשופי חלודה - יחס של עבודה מול עלות וגם בגלל הפגיעה בקרס כפי שציין קובי