פורומים
| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 13/1/2017 | כנרת - מערב | מים מתוקים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג במתוקים - פתיונות |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
הדו"ח:
התחרות:
הקדמה:
אני מאמין שרובכם המכריע כבר בקיא ומבין מה כרוך בהשתתפות בתחרות ויודע כמה זה דורש זמן חשיבה כסף תכנון וכל היוצא בזה.
האמת שלאחר התחרות לא כל כך היה לי מצב רוח לכתוב דוח מסודר וכשאין מצב רוח לא עושים כי זה צריך לבוא מבפנים.
עבר הזמן והחלטתי שאני כן רוצה לחלוק ולשתף את החוויה של הקבוצה שלי למרות הכישלון והאכזבה הרבה שהייתה.
זו השנה השנייה שאנחנו משתתפים באותו הרכב (אני, שי, נועם).
בשנה שעברה זה היה מעכשיו לעכשיו התארגנות מאוד מהירה זריזה ללא אימונים ללא הרבה פידור וציוד הנדרש.
השנה הייתה שונה לחלוטין מה שנה הקודמת התכוננו לתחרות הזאת בצורה הכי רצינית שרק אפשר אם זה קנייה והזמנות של ציוד שחסר וגם לציוד שמקל על העבודה הזמנות בהרבה כסף.
גם מבחינת פידור הן מבחינת איכות והן מבחינת כמות פי כמה משנה שעברה.
כמובן 3 אימונים של כל אימון שלושה ימים בכל פעם חוף אחר.
כל אימון מביא אתו הבנות ומחשבות חדשות איך לבצע ומה לעשות בתחרות עצמה.
הרבה זמן מושקע פה הרבה כסף ואין ספק שהשנה באנו חזקים האמנו בעצמנו השקענו בכל פרמטר אפשרי הגענו בביטחון שאפשר להשיג משהו השנה.
הכנות שנערכות קרוב לחצי שנה חלוקת מטלות מבחינת הכנות קניות הזמנות בישול פידור אוכל וכל היוצא בזה.
נועם שאני בטוח שאם יקרא את הדוח יעיד שמעולם הוא לא התכונן כך לתחרות ברצינות כזו השקיע את כל כולו אם זה עשרות נסיעות לגינאדי ולקנות את התערובות להביא לשי דברם לנצרת עלית ומה לא.
כל אחד והחלק שלו.
הזמן רץ מהר כמו תמיד וזה מגיע.
יום שישי שבת: ההגרלה 14-13.1:
יום לפני ההגעה למפגש ולהגרלה שתקבע את גורלנו וגורל תחרות כולה.
אני מגיע כבר בשישי בערב לבית בכרכום על מנת להתכונן כמו שצריך לסדר דברים אחרונים בדיקה של החוטים ברולרים סידור התיקים עם כל הציוד הטענה של סוללות ספייר פנסים מצלמה וכו..
שי מגיע אלי ביום שבת לקראת הצהריים על מנת שנלך לעשות את הקניות בייחד ולאחר מכן להכין בווילס ביתי.
יצאנו לדאבח קניות מצב רוח טוב מסיימים את הקניות מגיעים אלי לבית מה שצריך נכנס למקרר ומתחילים להכין בצק לבווילס ולגלגל בעזרת הרולים שקניתי במיוחד.
כמה שעות של עבודה בחוץ עם קצת גשם מניבים לנו איזה 5 קילו בווילס נוספים על מה שקניו.
מגיע אחר הצהריים ותוך כדי הכנת הבווילס נועם כבר עם קוצים בכל הגוף לא יכל להתאפק והגיע אלי גם כן.
מחלקים את הציוד שלי בין הרכבים כי אין מצב להכניס הכל ברכב אחד עם הרבה מאמץ וסידור נכון הצלחנו להכניס חלק מהדברים ונצטרך לחזור לאחר קבלת הסקטור לקחת את השאר.
יוצאים לכיוון עין גב לבית הדייגים של מנחם לב (סוג של בר חמוד) מגיעים לשם לקראת השעה 17:30.
ההגרלה אמורה להתקיים ב 19:00 בינתיים כבר יש נוכחות של מרבית הקבוצות שכמובן שותים בירה ומנשנשים משהו.
בצד יש שולחן ועליו מונחים כל הגביעים ושקיות עם כמה מתנות לכל קבוצה שמשתתפת.
כמובן שכולם מתרפקים ומפנטזים על אחד מהגביעים האלו.
הגשם לא מפסיק ואף מתחזק במהלך הערב מה שמבאס קצת חלק מהאנשים כי צריך להרכיב הכל בגשם.
לקראת השעה 19:40 מתחילים הראשים של ישראפיש לדבר קצת חוקים קצת פרטים חדשים כמובן שאדון מנחם חייב לדחוף כמה מילים.
לאחר מכן מתחילה ההגרלה שנערכת לפי סדר ההרשמה כל קבוצה מוציאה מספר מ 1 עד 24 המספר שיצא הוא המספר שאותה קבוצה תגיע למשוך את הסקטור שלה נניח יצא לה מספר 5 אז היא החמישית שתמשוך סקטור.
לאט לאט מתחילים למשוך והגיע תור הקבוצה שלנו נועם משך ויצא מספר 1 שזה מעולה למשוך ראשון.
מסתיימת ההגרלה הראשונה ומסתבר ששכחו כדור אחד מחוץ לשק והחליטו על הגרלה חוזרת.
מה נעשה קצת מעצבן אבל זה מה שיש.
הגרלה חוזרת יצא מספר 10.
טוב ממשיכים עכשיו להגרלה הגורלית ביותר הסקטורים!
לאט לאט המסך שמוקרן על הקיר מתחיל להתמלא ולהסתדר לפי סקטורים ואז מגיע התור שלנו ונועם מגריל לנו את סקטור 4 מסתכלים במפה וזה סקטור בלבנון ממש כמה מטרים מנקודה שבה היינו באימון לפני חודשיים בערך.
דבר שקצת משמח כי מכירים את האזור אבל מצד שני תמיד עדיף סקטור קיצוני.
טוב לא מחכים יותר מידי עפים לרכבים מגיעים לחוף מוצאים את הסקטור פורקים חלק מהציוד ברכב של נועם כדי שהיה מקום לציוד שנשאר בבית שלי ועולים אלי לבית לקחת את השאר.
לוקחים את השאר בינתיים שי מחכה וגם הגשם נרגע קצת.
מתחילים בהורדת הציוד למטה עם העגלה.
הרכבת הציוד הכנות סידורים כל הסלט הזה נערך בערך משעה 21:00 עד 02:00
נכנסים לישון כמה שעות עד 06:00 שזה הזמן שניתן לזרוק מקלות לא לפדר רק מקלות.
יום ראשון: יריית הפתיחה 15.1:
היום הראשון בדרך כלל זה היום הכי קריטי הכי חשוב והכי עמוס.
מתחילים בזריקת 4 מקלות למים ככה על הפאדי מה שנקרא למקרה שיבוא משהו בהפתעה בזמן שעושים מרקר ומיפוי.
מתחילים במיפוי של הסקטור שכמו שאמרתי נמצא 20 מטר מאותה נקודה שישבנו באימון בנקודה שהיינו באימון יש קבוצה אחרת.
השנה המרחק בין הקבוצות היה קרוב מאוד משהו שממש לא אהבתי ולא הבנתי את ההיגיון בו.
בנוסף השנה הסקטור הוא 50 מטרים ולא 100 כמו בשנים קודמות שזה דווקא אהבתי זה אמנם קצת מגביל אותך למציאת נקודה אבל זה גם לא סיוט להתחיל לחרוש 100 מטר.
בכל מקרה לאחר כמה שעות של סריקות מבינים שאין פה יותר מידי עניין הסקטור נסרק במרחק של 150 מטר מקו המים ועד למרחק של 80 מטרים.
לאחר מיפוי לא נמצא שום בור נקודה מעניינת הכל די משעמם והחלטנו על שתי נקודות שעוד איך שהוא נראו לנו אטרקטיביות אחת ב 100 מטר והשנייה ב 150.
מתחילים לפדר את הנקודה הקרוב לנו לקראת השעה 10:00 ולאחר מכן את הרחוקה יותר.
הורדנו ביום הראשון קרוב ל 50 קילו פידור.
עבר שקט לא היו תפיסות אצלנו.
ימים שני עד רביעי: האכזבה הגדולה 16-18.1:
אלו ימים שברובם היו שקטים כשאנחנו רואים שכבר הקבוצה מימין לנו מתחילה להוציא קצת דגים אמנם לא הגיעו להקות מטורפות לרצועה שלנו אבל גם מה שבא או שדילג ופסח עלינו מסיבות לא ברורות או שברחו לנו.
ושניים שלא היו ברי שקילה.
התסכול כבר מחלחל והתקווה לאט לאט מתחלפת בבאסה.
אין ספק שהצחוקים שלנו והכייף שלנו בתור קבוצה נשמר גם כשאנחנו במצב כזה מבאס יש הרבה הומור עצמי ירידות וצחוקים וגם ניצוצות של תקווה.
אבל ביום רביעי אני הגעתי למצב של ייאוש שאני לא זוכר את עצמי מגיע למצב כזה כבר המון זמן.
אני מכיר את עצמי ויודע שאני בנאדם ששונא להפסיד תמיד הייתי כזה ובילדות הייתי גם מתעצבן ממש ברמה של זורק דברים שובר נוגח בדלתות בקיצור מופרע.
והייתה לי התפרצות כזאת בתחרות שנבעה מייאוש לאחר שברח לי שוב דג שאין לי מושג איך שוב זה קורה באמת שלא זה לא שהתמודדנו פה עם איזה מפלצות כולה דגים של 2-4 קילו.
מהייאוש זרקתי את המקל ספוד במים ואיך שהוא יצאה הטבעת העליונה והוא השתפשף התעצבנתי נורא בעיקר על עצמי ועל המנחוס הזה שגם כשבאים דגים אנחנו לא מוצאים אותם.
צעקתי על נועם ועליתי למעלה כמעט 40 דק ישבתי למעלה להרגע.
את המקל שהרסתי קניתי לשי במתנה ליום הולדת וכמובן שאקנה לו אחד חדש.
הם כמובן שצחקו עלי כשהייתי למעלה אבל באמת שזה לא מצב שאני רוצה להגיע אליו שוב.
אז הימים האלו חלפו ולמרות זאת התחרות כל כך צמודה והמשקלים כל כך נמוכים שעוד אפשר לגנוב איזה מקום 5-7.
ואין לדעת מה יהיה אבל הסיכויים פוחתים זה בטוח.
יום חמישי: הרשתות באות ובכל זאת 19.1:
בשעות הערב של רביעי הגיעו 3 סירות דייג במרחק של 70-100 מטרים מהחוף ופרסו לנו רשות על כל הרצועה היו צעקות קללות ספומבים שעפו עליהם פקח שהגיע וכמובן שכלום לא עזר הרשתות האלו נשארו עד שעה 02:00 לפנות בוקר.
אם הולך רע אז עד הסוף לא?
חמישי נתפסו לפחות שתי דגים שקצת הרימו אותנו מהקרקעית וסיימנו את התחרות הזו עם 3.7 קילו.
כמה שזה עלוב ככה נראתה כל התחרות הזו גם 77 קילו שדימה תפס הם עלובים לא פחות אם נסתכל על שנים קודמות אחת התחרויות החלשות שהיו אם לא הכי חלשה זה בוודאות.
יום שישי: נגמר והאמת שטוב שכך 20.1
היום האחרון הגיע כוחות אחרונים לפידור וכוחות אחרונים לקיפול שמתחיל בשעה 11:00 עד 14:00 שעת ההגעה לעין גב לטקס.
מתחילים אט אט לקפל כשהמקלות עוד במים בתקווה שיהיה משהו נוסף אולי.
בינתיים מתאגדים מאחורינו דייגים שכמו בכל שנה מגיעים להתמקם בסקטורים שבהם הייתה התחרות.
גיאצ'וק היקר הגיע לעזור לי ולהקפיץ אותי לבית.
במחשבה של רגע אחד החלטתי שאני חייב לפרוק את הדחף לדגים ולוותר על השבת בבית קבעתי עם דור חבר שמאוד רצה ללכת לדוג ואמרתי לו אני מגיע לבית פורק מה שלא צריך ונצא.
סוגר עם דליה את החוף לשישי שבת וזהו מסיימים קיפולים אחרונים ואני עוזר לחברים עם העגלה לפני שאני לוקח אותה.
והנה המנחוס ממשיך מתפנצ'ר הגלגל הקדמי בעגלה שעוד סחבה אחרי זה אבל הנה עוד משהו שצריך לתקן.
מעמיסים הכל אצל גיא נפרד לשלום מהחברים שממשיכים לעין גב לטקס ולארוחה.
ואני עף לספק את עצמי בדגים.
התחרות הסתכמה ב 2 דגים לא ברי שקילה עוד 6 בריחות בניהם שניים גדולים ועוד שניים ברי שקילה עד 2 קילו.
שישי: ההמשך המוצלח:
אז נקצר קצת ונגיד שהגעתי לבית הספקתי לעשת מקלחת צבאית לחטוף איזה משהו מהבישולים של שישי ולהעמיס הכל אצל דור ברכב כולל הסירה מנוע וכל זה.
עוברים בעין גב לקחת משי את הסווינגרים ששכחתי אותם אצלו ושי מתחרפן ואומר "אני מת לבוא איתכם מתתת אבל קבעתי עם חברה שלי שתבוא לישון אצלי"
אומר ואומר אבל בזמן הארגונים כבר בחוף אני מסיים להרכיב הכל ושי מגיע ואומר "נראה לך שאתה תלך בלעדיי יא מניאק נראה לך שאני לא ישאר??"
אין הילד לא יכול בלעדיי זה באחריות וגם אני לא יכול בלי האח והצוות שלי!
שי פורק ציוד מינמלי מה שצריך בינתיים מתבשלים להם בסיר טייגר תירס וגראס.
הכל מוכן ומורכב ולקראת 16:00 ממש מעט זמן לפני שמתחיל לרדת החושך אנחנו מתחילים בהוצאת חוטים לא לפני שיצאנו כדי למקם את המרקר בנקודה לאחר שמצאנו אותה.
עומק 3 מטרים, הוצאת חוטים ראשונה הכל מסודר ומוכן.
מכסחים קוסקוס עוף ככה מהקופסה בייחד.
יושבים עד 23:00 ונרדמים באוהל.
בשעה 03:00 ריצה אצלי במקל ויוצא לו קרפיון נסיך של 4 קילו שנשמר בשק שמירה לבוקר לצילומים.
הבוקר מתחיל שקט ודור שלחוץ וטוען שצריך להחליף פיתיון לוחץ על שי שנכנע והם מחליפים לקראת 07:00 את הפיתיון ומוצאים חוטים רק אצלו אני לא נוגע במקלות שלי מלבד זה שבלילה יצא עליו הדג שאותו אני מחזיר לנקודה.
וכן לא נוגע והנה באה הריצה במקל שהיה מאתמול בשעה 16:00 במים עד 10:00 בבוקר.
הפעם זה בחור גדול יותר 8 קילו.
שמח ומאושר שאני פורק את התסכול בצורה כזאת.
לסיכום יצאו אצלי בסך הכל 5 קרפיונים שניים של 4 קילו שניים של 8 קילו.
אצלי שי לא יצא לצערי משהו.
לקראת 12:00 שי ודוד שלו שהגיע בלילה של שישי מתקפלים ואני ודור נשארים עוד טיפה ולאחר מכן לקראת 15:00 גם כן מעמיסים הכל ומתקפלים.
לצערי שכחתי להוציא את המרקר הקנוי שהזמנתי והוא נשאר במים לאחר שקיפלתי כבר את הסירה.
מה נעשה חייב להישאר קצת מנחוס גם אצל דליה.
אבל בקטנה נזמין חדש ואולי הוא עוד יישאר שם עד אז אין לדעת.
24 שעות שהסתכמו ב 24 קילו.
פרטים טכניים לתחרות:
ריגים 10-15 ס"מ.
פיתיון קטן טייגר תירס בווילס 16 מ"מ.
מרחק שממנו נתפסו הדגים 160-150 מטר.
עומק 9-8 מטר.
פידור משוער שנזרק במשך שבוע 200 קילו.
פרטים טכניים אצל דליה:
ריגים ארוכים 20-25 ס"מ.
פיתיון גדול 2 טייגרים.
מרחק מהחוף 200 מטר.
עומק 2.6-3 מטר.
סיכום: תחרות רעה אבל דליה עשתה טוב:
איך אני אסכם את המסע הזה?
כמה מסעות עברנו יחד כמה חוויות אין סוף מסעות מטורפים עם תוצאות מדהימות וכן גם מסעות כאלו עם תוצאות גרועות ביותר.
ואפילו מסע אחד לצרפת שהסתכם בדג אחד ולמרות הכל באוגוסט טסים שוב!
זה המוטו שלנו וכך אנחנו חיים לא מוותרים איפה שנכשלים חוזרים שוב בכדי לשפר.
וכן היו רגעים בתחרות ואחריה שאמרתי אני לא רוצה לשמוע על תחרות יותר.
וכן אני עושה את זה בשביל שי כי שי רוצה ובשבילו אני יבוא ישקיע נפשית פיזית וכלכלית ואין בעיה עם זה!
ולמרות שכמעט וויתרתי אני יתחרה בשנה הבאה ואנחנו כולנו נתחרה בשנה הבאה כי אנחנו צוות וכי אנחנו מאמינים ואם לא ניקח מקום ראשון השנה וגם אם לא שנה הבאה וגם אם לא עוד 3 שנים בסוף עם ההתמדה הזמן והניסיון וכמובן לא נשכח את המזל אנחנו נשיג גם את המטרה הזאת.
זה היה שבוע לא פשוט לכולנו כל אחד בנקודת מבט שלו וכולנו יחד בתור קבוצה.
עוברים רגעים של כעס של וויכוחים של צחוקים של תקווה ואמונה.
אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים לתחום הזה של הקרפיונים שהוא הטובעני והמורכב ביותר בוודאות אנחנו מגיעים לשם מאהבה לטבע מאהבה וכבוד לדג הזה שהוא מיוחד במינו מבחינת אופי והמורכבות שהוא דורש על מנת לראות אותו מחוץ למים לדקה שתיים לנשק ולשלוח באהבה בחזרה לאגם היפה שלנו.
המסכנה שלי מהשבוע הזה בעיקר כלפי עצמי היא לא להגיע למצב שהגעתי ביום רביעי למרות שאין מה לעשות זה מלא אמוציות ורגשות שהתפוצצו.
לזכור שכולנו מגיעים לתחביב הזה מאהבה לטבע לרוגע לשלווה לדגים ומכורים לפרץ האדרנלין הזה שרץ לנו בדם כשמגיע הדג ולשמחה הזאת כשמצטלמים איתו.
ולזכור את החוויות האלו שאנחנו עוברים יחד בטבע הנפלא הזה בחום בגשם ברוחות במים רגועים ומים גועשים רגעים של שמחה רגעים של עצב וכעס רגעים של צחוק לזכור אותם בראש ולנצור אותם בלב ולהבין שבגלל כל זה אנחנו שם!
כל התמונות כל הסרטונים כולם זיכרונות שילכו איתנו לתמיד!
שמח שזה גם נגמר עם טעם טוב וכמה נשיקות לכמה חברים זהובים שלנו שכרגע ממשיכים לגדול עד לפעם הבאה.
עד לשיא הבא עד לתחרות הבאה עד לחוויה הבאה.
תמונות דליה:
תמונות תחרות:
סרטונים (לשנות בגלגל שיניים למהירות סרטון 0.25):
