שיטת הרכבל מוכרת במספר גרסאות ולכולן יש מכנה אחד משותף.
בסוף אף אחד לא משתמש בהן...

ועכשיו ברצינות כי אחרי השקעה כזו אי אפשר סתם להסתלבט ולסגור בשתי מילים

ייתכן ויש כאלו שניסו או ינסו את השיטה לדיג על חי קטן עם ציוד קל עד בינוני אבל באופן אישי ניסיתי רק על חי כבד.
אני מזמין את מי שמפקפק לנסות ולשלוח בורי קטנטן למרחק של 50 מטר מהחוף כשהוא מסתמך רק על הרצון הטוב של הבורי לשחות לעומק...
על לגרום לבורי מת לשחות למרחק הזה אני לא רוצה להרחיב...

אני אנסה לעבור שלב אחר שלב לפי הקישורים ואסביר למה אני מתכוון...
בתרשים הראשון,
ניתן לראות ריג פשוט וקלאסי והמחבר מציין שמדובר על טכניקה בסיסית של שליחת דג פתיון קטן ומפרפר למים עמוקים בלי לפגוע בו יותר מדי.
מספר המקומות המתאימים ל"צורך" ההתאמתי לריג הזה,מועטים.
בתרשים השני,
סקיצת תוואי השטח דומה לזו שבתרשים הראשון ולא סתם.
נראה לי מוזר שקצה הריג עשוי מחוט ניילון 0.30 והמשקולת קצה זו משקולת צלחת של 300(!) גרם.
משקל כזה על חוט 0.30 מגביל מאד את ההטלה וסביר להניח שהם זורקים אותה ביד ממזח או ריף מוגבה שמתחתיו העומק המיידי גדול מאד.
הפיתיון שהמחבר כותב שם זה צלופח שהוא הפיתיון שיצא לו לראות שנעשה בו שימוש במקום הדיג שם הוא ראה את הדיג הזה מתבצע.
שוב,כמו בתרשים הראשון,המגבלה של השיטה למקום עמוק מאד,ברורה...
בתרשים השלישי,
המחבר מסביר שהשיטה מתאימה לדיג ממקומות גבוהים או בשפכי נהרות ושהשימוש במשקולת של 150-200 גרם נועד לשמור על מתח קבוע בחוט הראשי על מנת שהדג ששוחה יחליק עם הריג בקלות כלפי מטה.
הוא מציין אפשרות של שימוש במצוף קטן או בלון מנופח חלקית ולתת לו להיסחף...
שוב,כמו בשני התרשימים הקודמים,חוזרת המגבלה של מקום גבוה ועומק גדול.
ולדעתי קצת יותר מדי הסתמכות על הרצון של הדג התפור לשתף פעולה...

בניגוד להצעת הסיכה עם הסנאפ בשני הצדדים,עדיף לדעתי להשתמש בסנאפ-סוויבל שיעזור למנוע פיתולים וסיבוכים.
דוגמה לסנאפ-סוויבל:

בקישור לדוגמה של סוף ריג,
המחבר ממליץ על ציוד שיתאים להטלה של 150-200 גרם,חכות באורך של 4.20 עד 4.50 וחוטי ניילון איכותיים בקוטר 0.40 עד 0.45 למקרים קיצוניים (?? באיזה שלב אתה מגלה שהמקרה קיצוני ??

).
ושוב,מקום עמוק עם ירידת קרקע מהירה וכנראה שלמרות הרשימה הארוכה של דגי המטרה,גודל דגי המטרה כנראה שלא עובר את הקילוגרמים הספורים אם לשפוט לפי החוטים...
לגבי התמונה עם משקולת העוקצים שבקישור,באופן אישי אני לא סובל את הרעיון של דג גדול שמושך בריג שגורם לסיכה או סוויבל "לשבור" את החוט הראשי כי בתכלס ברור לכולנו שהמשקולת תזדקר הצידה כשתופעל על הריג מתיחה חזקה בקו ישר עם החוט הראשי...
אם בוחרים שכן ללכת על הריג הזה הייתי מציע להשחיל על החוט הראשי מעל לחרוזים שרוול סיליקון קוני בדומה לאלו שנמצאים בשימוש אצל דייגי הקרפיונים למטרה שונה אמנם אבל יכול לעשות את כול ההבדל בין "שבירה" של החוט וקריעתו לבין לחיצה על החרוז בלבד ועצירה על הקשר שמתחתיו...
קונוס סיליקון לדוגמה:

על חוסר הסימפטיה והאמון שלי בסיכה שהוא משתמש במדריך להכנת רכבל עם מצוף,כבר הרחבתי בעבר...

לא חבל להשקיע כ"כ הרבה בריג ואז להרוס הכול עם הסיכות המאפנות האלו??

מתכוון לסיכה הזו...

לגבי הסרטונים, אני כבר מתחיל להרגיש לא נעים...

זה לא שאני ביקורתי כ"כ (טוב נו,אולי כן...

) אבל זה נראה שכול הסרטונים האלו צולמו ע"י חברה מאד נחמדים שהיה חשוב להם להראות את התהליך והעיקרון אבל לא ממש נראה שהולך להם...

רכבל בשליחה פשוטה 1,
הבחורצ'יק עובד מהר ונקי בתפירה אבל זורק את הדג במרחק של מטר מהסלעים.
נו באמת?!
לאן נראה לו שהבורי ישחה?? לעומק הפתוח והטורפים שמחכים שם או ישר חזרה ולמטה לסלעים?
רכבל בשליחה פשוטה 2,
אחרי שהדייג תפר לבורי המסכן הזה את כול הקרסים (4 קרסים מספיקים לבורי של 25 ס"מ ?

) הבורי היה עסוק בלהתחבא ולברוח הצידה ולא לנסות לברוח על נפשו לעומק.
נעיצה מהירה של קרס בודד או שניים מקסימום והטלה של הבורי ביד כשהחוט מורם מעל המים עד כמה שניתן היה שולח את הבורי הרבה יותר רחוק ועם קצת שכנוע של הבורי בהזזת החוט הראשי,הוא היה יוצא לעומק די מהר...
ליווי פיזי של ה"רכבל" לתוך המים,
היה יכול כבר לשחות עם הפיתיון...

"רכבל" עם שימוש במצוף,
המצוף הזה כ"כ גדול ביחס לדג הפיתיון שהוא לא מפריע לו לצלול לקרקעית אלא פשוט מונע ממנו לרדת מתחת לגובה הריג מהמצוף...
לא עדיף להשחיל את המצוף על החוט הראשי ולזרוק רגיל ??
בלי משקולת שנתקעת בקרקעית,בלי ריגים ושמיגים מסורבלים נוספים ובלי כול הכאב ראש המיותר...
חוט ראשי דרך המצוף,קרס ודג פיתיון. זהו.
מקסימום משקולת קטנה מעל הקרס...
אביזר עזר ל"רכבל" עם משקולת,
אני בטוח שתוכל לאלתר משהו הרבה יותר פשוט מסנאפ ומשקולת טיפה עם סוויבל מובנה מאשר את הפטנט שהוא עבד איתו...
אני לא ממש בטוח עד כמה תרצה את הבלאגן הזה קשור לחוט שלך באזור מסולע כמו שהוא עבד בו...
הדייג הברזילאי שיחק אותה

לסיכום,
בשיטת ה-Cable railway כמו שהיא מוכרת באנגלית,יש יתרון לעבודה ממזחים ומקומות גבוהים .
בנוסף לריג כפי שהוא מופיע בקישור הראשון,מוסיפים משקולת טיפה עם סוויבל (20-30 גרם ,לא יותר) ונותנים לה ללחוץ בעדינות על הסיכה עם הריג כלפי מטה...(בדומה לסרטון של הבחור עם הפטנט והלברק...)
הדג החי משחק ימינה ושמאלה אבל בסופו של דבר הוא נדחף במורד החוט הראשי עד לקצה בקרקעית.
בצורה כזו הדג הקטן לא צריך לספוג את האימפקט של הפגיעה במים עם הטלה אגרסיבית בשילוב עם משקולת 100 גרם...

ישנה שיטה נוספת שמיועדת לדיג עם פיתיונות גדולים שאין להם יותר מדי בעיה עם האימפקט בזמן הפגיעה במים אבל לנו יש בעיה להטיל אותם למרחק אבל יכולה לעבוד גם על פיתיונות עדינים מאד!
השיטה השניה מדברת על הטלה של חוט כפול ומיועדת לשליחת פיתיון סופר עדין או גדול מאד שיש לנו בעיה לשלוח למרחק.
במקרה של דיג על כבד,חכה חזקה עם טבעות גדולות - חובה!
במקרה של דיג עם ביזרי,אין צורך בטבעות גדולות כ"כ מהסיבות הברורות...
מוציאים חוט למרחק הרצוי . נניח 50 מטר. תופסים את החוט שיוצא ליד הטבעת שבקצה ומקפלים אותו.
מושכים חוט נוסף בצמוד לחוט שיצא ראשון עד שמגיעים לקצה החוט.
מתקבל חוט כפול שהקצה שלו נמצא ליד טבעת הקצה.
מלפפים סילוטייפ או איזולירבנד סביב הקצה והחוט שלידו ומגלגלים את שניהם ביחד חזרה לרולר.
כשנשאר כמטר של חוט כפול (לולאה למעשה...),לוקחים משקולת טיפה או משקולת עוגן כבדה (כ-150-200 גרם) ומחברים עם סיכה גדולה וסוויבל גדול על הלולאה כך שהחוט יכול לעבור דרכה בקלות.
מטילים למרחק שנקבע מראש ואז רואים את הקצה שהוצמד לראשי.
מורידים את הסילוטייפ ומשכים את הקצה מהחכה.
משחילים חרוז גדול מספיק שלא יעבור דרך הסוויבל/קליפס,עושים לולאת קצה וקושרים ריג באורך שאוהבים עם הפיתיון הרצוי.
את הפתיון משליכים למים כמה מטר הצידה ומתחילים לגלגל לאט ובעדינות.
המשקולת משמשת כעוגן,הסוויבל והסיכה משמשים כגלגלת והחוט עובר דרכם בקלות.
כשמרגישים שיש התנגדות לאחר גילגול של המרחק שנקבע,עוצרים. הגעתם עם הפיתיון למשקולת ולמקום הרצוי...
נשמע מסובך אבל יעיל מאד.
רק צריך ציוד מתאים...
תחשבו על זה. לשלוח קלאמרי של קילו או בורי של 40 ס"מ למרחק של 50 מטר ללא בלונים או שחיה...
