פורומים
| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 26/12/2015 | דרום - מפרץ אילת | מים מלוחים | שקט עד גלי | מעל 50 מטר | דיג מסירה - טרולינג |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| 01:00 | קלמארי - עם סטיק לייט | צלופח (צלופח אירופי) | 1 | מטר וחצי פלוס |
| 03:00 | - מדאי 150 עם רצועות קלמארי | לוקוס - אירדי (דקרנית אדומה) | 1 | בערך קילו |
הדו"ח:
סוף סוף הרשיון הגיע.
וכמובן שצריך לחכות שבועיים עד שסופש פנוי מגיע.
הידיים מגרדות.
הראש כבר באילת.
והזמן לא עובר.
לפני שבוע וחצי סגרנו שיורדים לדיג.
עוזי האחד והיחיד.
רועי (חבר, לא החזיק חכה מימיו)
ואנוכי.
חמישי מגיע, וכמובן שיש עיכוב ביציאה.
אבל סוף טוב הכל טוב, האוטו (מנוע 990 סמ"ק, מי שראה יודע על מה אני מדבר) מועמס ואני יוצא.
אי אפשר בלי נגיעה של מרפי (הוא מת עלי..) וחמישה קילומטר מקרית שמונה אני מבין שכל הקלמארי לא איתי.
חוזר ולוקח אותם מהפריזר...
ונוסע לאסוף את עוזי.
הדרך עוברת סבבה לגמרי.
מגיעים לאילת בסביבות חצות.
מארגנים את הסירה ויוצאים.
.
קודם כל מי שחושב שבאילת חם בלילה פשוט טועה בענק.
קור חתולים, מטורף לגמרי.
כולנו עטופים בשכבות, שמונה זוגות תחתונים, שש גרביים, שני זוגות מכנסיים וצעיפים ומעיל ועדיין קר.
עכשיו אני גם מבין למה כמעט לא היו דייגים בים בלילה.
עושים סיבוב מול הנמל, דריפט חביב למדי.
עוזי מרים לוקוס אדום חמוד.
נשבע לכם שבמציאות הוא גדול יותר, הצלם שלנו לא ממש למד על זויות צילום..
מורידים על חי, ומדאי..
שקט ורגוע.
שישי בבוקר (טוב, בצהריים...) חוזרים למרינה תוך כדי טרולינג, לא עולה כלום...
מגיעים למרינה, מתארגנים לשינה והחברה נרדמים.
אני מפוצץ אדרנלין, ער מיום חמישי בחמש וחצי בבוקר ולא מסוגל לעצום עין.
בסוף מצליח לזמזם איזו שעת שינה קלה כזו..
מתעוררים, מתדלקים, עושים סיבוב סדר נוסף בסירה ויאללה החוצה לים...
שקט ורגוע, נשבע לכם אני בטוח הדגים הלכו לישון או שהייתה להם הופעה של איזה דג מפורסם...
אנחנו עושים דריפט חביב של חצי קשר בערך, וכשהעומק כבר גדול מדי פשוט מרימים הכל ומתקנים.
מחליטים להוריד קלמארי שלם אבל עם טוויסט, לתוך הקלמארי (שתפור על שתי קרסים) דוחפים סטיק לייט וראה זה פלא, הקלמארי זוהר בירוק...
בשלב מסוים, מחליטים שבזמן התיקון נשאיר את הקלמארי במים, הוא היה בעומק של עשרים מטר כאשר מטר וחצי למעלה היו ארבע עופרות עגולות של ארבעים גרם כל אחת.
חשבנו שלא יקרה כלום אם נחזור במהירות נמוכה מאד (2 קשרים) ואז הקלמארי לא יעוף החוצה.
עשינו את הטרולינג האיטי מאד הזה, היה זמן לכוסית וויסקי...
פתאום המקל נתן קפיצה ויציאת חוט קטנה (20 סנטימטר אולי).
ואני חושב לעצמי שהקלאמארי בטח יצא מהמים וזה נתן קפיצה.
שולח יד להוריד מהירות עוד קצת ואז הצליל שאני כל כך רוצה לשמוע, כלכך מחכה לו, כל כך אוהב.
בבזזזזזזזזזזזזזזזזזז.......
עוזי על המקל, אני מכוון את הסירה שיהיה לו קל.
הבחור מגיע עד לדופן, אני לוקח את הגנץ׳ ואחרי שלושה נסיונות מצליח לשפד אותו.
קצת יותר ממטר וחצי, חמוד למדי...
צילומים כמובן, גם וידאו (פעם ראשונה שיש כזה, גם אם לא ממש באיכות גבוהה)
מכאן הכל היה שקט, חזרנו לפנות בוקר למרינה (טוב, כולם נחרו ואני עגנתי).
קמנו לקראת הצהריים, עשינו סדר בסירה, עוזי הזה מלך העולם, מלא רעיונות כרימון, וכל רעיון בצבע...
הסירה מסודרת עד לרמה ששני אנשים יכולים לישון בקבינה...
חזרנו עייפים, מחייכים ואני עדיין מחייך...
![](http://"http://jpg.co.il/view/5680186d00772.jpg/")
![](http://"http://jpg.co.il/view/5680188a3cd45.jpg/")
![](http://"http://jpg.co.il/view/568018544774a.jpg/")
בחורף 
