תאריך הדו"ח	מיקום	סוג	מצב הים	עומק משוער	סגנון הדייג:
19/12/2015	כללי: ים התיכון	מים מלוחים	שקט עד גלי	0 - 10 מטר	דיג חופי בים - פתיונות (סרף)

תפיסות דגים
שעת תפיסה	פיתיון	סוג הדג	כמות	משקל כולל בק"ג
5:40	סבידה חיה -	אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי)	1	12
6:15	סבידה חיה -	אינטיאס /שולה / אריצולה (סריול אטלנטי)	1	10

הדו"ח:
חברים, אחרי שמתחנו אתכם קצת.. מצטער שלקח זמן להעלות את הדוח. אני איש עסוק יותר ממה שנדמה לי לפעמים  

4 שנים אני מדמיין את הדוח הזה... כמה מילים היו לי בראש, כמה ניסוחים...

ועכשיו ברגע האמת מוצא את עצמי ללא מילים

בכל זאת, פשוט נשפוך מהלב

בסוף יצא ארוך   קחו כוס  

הדוח הזה מוקדש לכל מי שליווה אותי לאורך השנים, עזר, יעץ, תרם מניסיונו, ותמך נפשית ופיזית..

ביניהם (מי שאני יודע שהוא מהפורום כמובן):
לשוקי האגדי
לשרגא התותח
לגיאצ'וק  
להלל ירושלים
לבנצי אלון  

ולכל מי ששכחתי...

את ה"מסע בעקבות האינטיאס" שלי התחלתי לפני 4 עונות תמימות.. כמו רבים, נחשפתי לסגנון לראשונה בפורומים השונים, ובעיקר פה בפורום מס' 1 שלנו. הדליק אותי. סימנתי חלום חדש. אט אט התחלתי לגשש איך עכשיו אני מגשים אותו.

אז שתי העונות הראשונות עברו כצפוי (היום אני יודע שזה צפוי) ללא תקיפות כמעט. הציוד לא היה 100 אחוז, חכות לא מתאימות, רולרים לא מספיק חזקים.. קרסים חוטים מה לא. עם הזמן לומד, גם בפורום ובעיקר בשטח, מנסיון אישי ומדייגים ותיקים, איך מגדילים את הסיכויים לתקיפה וגם לתפיסה.

את הקטע של הפתיונות למדתי כמו רוב האנשים די מהר.. היום זה הקטע היותר קשה מבחינתי  לפעמים יש יותר סיכוי להביא דג מאשר פיתיון נורמלי, הווה אומר חי או לכל הפחות טרי טרי. רציני אנשים, הפיתיון זה הניסיון האמיתי לפחות בגזרה שלנו בדרום. אתה יכול למצוא את עצמך לא אחת ללא פתיון כלל, ואני מדבר כמובן בעיקר על המעדן האהוב ביותר על האינטיאס שאוהב להיטפל לסבתות חיות.

בשנתיים האחרונות אפשר לומר שנכנסתי יותר לעניינים. קניתי ציוד מלחמה מתאים, שיפרתי חוטים/קרסים/ריגים/קשרים/מקומות דייג- והתוצאות לא אחרו להגיע. חוויתי יותר ויותר תקיפות, חלקן גם מתועדות פה בפורום.. אך נותר לעבור מכשול נוסף ומרכזי הרבה יותר- איך להערים על הדג החכם הזה ששמו אינטיאס, דג אשר יצר החיים שלו גובר על כל סבידה חיה ומושכת.

עידן הפליטות החל.

יציאה רודפת יציאה. אני נלחם להגשים את החלום ולהביא אינטיאס הביתה , הוא מצידו- נלחם על החיים שלו. ומנצח כל פעם מחדש. הרבה כבוד מגיע לו אגב על זה.. דג זהיר ביותר שמעדיף חיים על הנאה חד פעמית וכל לחץ הכי קטן שהוא מרגיש- פשוט פולט.. נעזוב את אינספור היציאות היבשות אשר מביאות איתן מלחמה אחרת, קשה יותר מכולם- המלחמה בייאוש.. נתייחס רק למקרים שכן תקף לי.. פעם אחר פעם לא הצלחתי להערים עליו.

פעם אחת ויחידה כן הצלחתי לנעול את הברנש.. שנה שעברה, אחרי צהרים אחד בהם הייתי לבד בגשם ומקל ביד.. ואז הוא תקף שוב. הטעות של הפעם ההיא הייתה קלאצ' סגור לחלוטין ואשליה שמדובר בלוקוס גדול... אם תרצו להיזכר תוכלו לקרוא כאן: http://www.israelsportfishing.co.il/index.php?option=com_smf&Itemid=41&topic=14107.0

את העונה הנוכחית פתחתי ממש בחיתוליה. והיא הגיעה מאוחר מהצפוי..

אוקטובר התנהל לו בכבדות, עם המון ציפיות ומעט מאוד הצלחות, אצל רובנו.

נובמבר הביא איתו פיק מטורףף של אקשן בכל הגזרות, כולל אצלנו הדרומית, להזכירכם האינטיאס הסורר שברח לאלירן עם ראש של גאנץ' בתוכו, כחלק מהשתלטות מוחלטת  של ידידינו האינטיאסים על איזור המרינה באשקלון. בינתיים אגב, נכון להיום, הם פוקדים אותה הרבה פחות משום מה. כנראה הבינו שזה מסוכן מדי  

נובמבר המשיך עם מכה כואבת עבורי כאשר גיליתי שכל ציוד האינטיאסים וכמעט כל הז'רז'ור שלי פשוט נגנב, ואני מוצא את עצמי בשיא העונה ללא ציוד נורמלי שיכול להוציא את השולות מן המים. מעביר שתיים שלוש יציאות עם ציוד לייט, מה שהיה, עד שנשבר לי לחכות לציוד האבוד.. רץ מהר לחנות הקרובה עוצם עיניים וקונה הכל מחדש. והכל- זה הרבה כסף חברים. מי שמכיר יודע

אם נשכח מהחור בכיס, בידיים שני מקלות אינטיאס של אוקומה (ליין חדש), 2 רולרים מדגם "ריובי", חוט בד "חצי חבל" של 80 ליברה... ההוצאה משאירה את הכיסים שלי קרועים לגזרים אך המטרה מול העיניים, אז לא רואה בעיניים

הגנב, אגב, עם הציוד הישן, לא יראה ברכה בדייג שלו לעולם. גם אם ימכור אותו. פשוט לא מגיע לו

השידוך בין המקלות לרולרים יצא בסיעתא דשמיא מוצלח ומספק, הזריקה טובה, הרולרים מתפקדים היטב גם כאשר אין דגים (רולר לאינטיאס לא נמדד רק מול האינטיאס עצמו), ואני רק מחכה לתקיפה...

אך זו לא ממהרת להגיע

לא תגידו, תקף-פלט, או תקף-פיצץ, או אפילו תקף-ברח עם ראש של גאנץ בראש (זה קרה אבל לא לדג שלי ). פשוט לא תקף.

הזמן עובר, אני משתדל לצאת לפחות 4 פעמים בשבוע.

"זכיתי" השנה להתחיל ללמוד לימודים אקדמיים באשדוד (היית יכול ללמוד גם בשדרות אגב... קרוב לבית... תנחשו למה בחרתי את אשדוד). בניגוד לשלוש השנים הקודמות, בהן יצאתי לדוג במקרה הטוב פעמיים בשבוע, המשמעות הפעם- הרבה יותר חופש לצאת לקרב עם אדון אינטיאס או לפחות לנסות להגיע איתו למצב מלחמה.. לפני הלימודים, אחריהם, הבעיה היחידה- שזה בא על חשבון שעות עבודה. שתקפוץ העבודה

דצמבר נפתח עם החלשות קטנה מבחינתי.. יציאות יבשות, אבונפחות, סרטנים, ואפילו אראסים שמפרקים את כל פתיון (בעיקר מת) שנשלח לכיוונם.

המון יאוש יש פה בין השורות.. כל מי שחווה את הסגנון הזה מבין על מה אני מדבר

וזה כאמור הפייט המרכזי רבותי, בעיקר בסגנון הזה, בעיקר במצב הים התיכון בימינו.

בפייט הזה אסור להפסיד... כי בסוף זה מגיע. לא יעזור בית דין.

עד עכשיו הקדמה.. עכשיו הדוח מתחיל  

יום ראשון האחרון הולך באור אחרון לתור אחרי הסבתות במים... יום מוצלח ו4 סבידות נלחמות על מקום פנוי בתחתית הדלי תוך משהו כמו שעה. מי שלא תופסת מהר מקום לנוח נאלצת לשחות כל היום באמצע הדלי  

אולי מתוך רחמים, ובטוח מתוך יעילות, מחלק אותן לשני דליים, כל אחד כמובן עם חמצן, מרענן להם את המים והגברות הנחמדות עושות טובה גדולה לאנושות ולא משחירות אותם על הדקה הראשונה...

הרכב מלא בכל מה שצריך כדי להוציא אינטיאס מכובד.. החל מציוד וכלה בפתיון הכי איכותי שיש

נוסע לעבודה בירושלים.. לפנות בוקר 3:20 קם בקושי מהמיטה כרגיל.. עברתי את השלב שאני לא נרדם בלילות מרוב התרגשות. השחיקה עושה את שלה  

במאמר מוסגר, אם הייתי בורא עולם הייתי גוזר על האינטיאסים להגיע לחופים דווקא בקיץ.. בלי קור.. בלי גשמים.. אין הרבה תירוצים לא לקום מהמיטה. מישהו פה מזדהה?
טיפ סבתא קטן להתעורר מהר גם אם זה בכוח- פשוט לטוס ישר לברז ולשטוף פנים במים הכי קרים!! שום ייאוש או שחיקה לא יכולים על הטיפ הזה..

טס מהר לנקודה, מגיע אליה רבע שעה לפני זמן זריקה, הלא הוא 5:30 פלוס מינוס.

היציאה הזו היא העיקרית מבחינתי. זו הייתה נקודת המפנה בעלילה הפרטית שלי...

נסחב איתי דלי אחד עם שתי סבידות. השתיים האחרות נשארות ברכב ואני מייעד אותן ליום שאחרי, כדי לברוח מהתיק האמיתי והשוחק ביותר של הסגנון הזה כאמור.. לרוץ אחרי הפיתיונות.

אני לבד. שום בן אנוש, אף פרטנר לא יכל להגיע היום.. רק אני והקב"ה. מניסיון העבר כולל אותה יציאה עם "הלוקוס" לא כדאי ללכת לבד.. במיוחד לא במקום שיש סלעים.

אך חוסר שת"פ של הפרטנרים לא יעצור את ההתמדה. אולי היום זה היום? לא חבל? זו צריכה להיות המנטרה של כל צייד אינטיאס .

זורק סבידה אחת בדיוק בזמן. שונא לתפור אותן חיות אגב.. רק המבט הממזרי בפנים שלהן כאשר אני מרים מולם את הקרס.. ואז הזרועות שנשלחות לאצבעות שלך עם כל דקירה.. שבוע שעבר אפילו קיבלתי ביס מקלמאר בשורש כף היד

משהו לא היה טוב בזריקה או במקל מביט בחוסר אונים על הסבידה עפה לקיביני הקיבינימטים ומקביל על המשקולת צונחת בודדה 40 מטר ממני..

נו באמת.. ככה נפתח הבוקר?! אין לי עוד פיתיון..

רק עוד סבידה אחת........

טוב. תודה בורא עולם גם על זה. הכל לטובה. אתה מוביל את העסק.
אם כתוב לי היום דג הוא יגיע גם על מקל אחד עם פיתיון אחד בלבד.

תופר בזריזות את הסבידה השניה תוך שאני מגרד בכוח את האצבעות שלי מהזרועות המגעילות שהיא שולחת אליהן... זורק- הפעם הקרס העליונה נכנסת כמו שצריך בשריון של הסבידה, מה שלא קרה כנראה בזריקה הקודמת, והזריקה יוצאת מושלמת

שיטת הדייג- קלאצ' סגור יותר מחצי, אבל לא שימושי כלל בשלב הראשון- השפולה פתוחה לחלוטין, החוט נכנס בתוך גומי על גוף המקל, וחתיכה נוצצת של נייר כסף על החוט שיוצא מראש המקל.. המטרה- למנוע מהדג כל שמץ הרגשה של התנגדות, שהתוצאה שלה יכולה להיות מהר מאוד - פליטה. גם קלאצ' פתוח לחלוטין לא עוזר במקרה הזה, עדיין יש התנגדות מסויימת מהמקל אותה הדג הזה יכול להרגיש ופשוט לעזוב. אולי רק אם המקל שוכב לחלוטין.

האור עולה לאיטו.. שעה קסומה שבין העולמות. שווה לקום רק בשבילה (באותו רגע שהשעון מצלצל- ספר את זה לסבידה  )

הכל דבש חוץ מהקור  

הים טיפה עובד אך לא ברמה שמפריעה לדוג.

מתחיל לפתוח את הסט השני.. מוריד את המבט מהמקל שבמים.......

מהסבידה שמביטה בחשש בצללית הענק שמתקרבת אליה.......

מהשפריץ שהיא לבטח פלטה בנסיון להבריח את הבריון של השכונה.........

תמימות של סבידה שתוקפת מיד את אותה בובה קוצנית רגע אחרי שהצליחה להשתחרר ממנה במים  

איך חכמינו אומרים על הגאולה.. על מלכות בית דוד שעתידה להתחדש עלינו.. "משיח בא בהיסח הדעת".

אז זהו שגם האינטיאס.

נייר הכסף כבר צף  על פני המים, החוט כבר מתרוקן במהירות מהשפולה... ואז אני מרים את המבט  

מתחילת העונה אני מדמיין איך אני מאבד את העשתונות כשזה סוף סוף יקרה. בפועל- אולי מרוב דמיונות- זה ממש לא קרה. הלב אמנם קפץ לטורים מסוכנים בן רגע, אני יכול להרגיש אותו גם עכשיו דופק ברגעים האלה... אבל הגוף הגיב בקור רוח. קמתי בזהירות, ניגשתי למקל, הרמתי אותו והשכבתי לחלוטין לכיוון המים, נותן לדג לרוץ בחופשיות יתירה כמה שבא לו.. תופס בעדינות את החוט כדי שהחוט יצא מהשפולה בצורה מסודרת.

קשה לתאר את ההרגשה הזו חברים. השיטה הזו לא רק עובדת הכי טוב מבחינה מקצועית לדעתי (ומנסיוני), גם ההרגשה היא הטובה ביותר.. ההרגשה שאתה מקדים את האינטיאס החכם, הזהיר והפלטן בכמה שלבים.. שאתה יודע משהו שהוא עוד לא יודע... ותכף הוא ידע טוב מאוד.. שאתה סוף סוף מערים עליו.

נותן לו לרוץ חופשי עד שנעצר עצירה ראשונה. זה הרגע המתוק בו השפולה נסגרת בבת אחת והאינטיאס התמים מקבל את מלוא כובד משקל הגוף שלי עם 2 הוקסטים עצבניים. הרגע בו הוא קולט שמישהו עבד עליו..

ההפתעה הזו מצד הדג מביאה איתה את הנגיחות המושלמות האופייניות לאינטיאס כאשר הוא מנער את הראש בחוזקה במים בניסיון להיפטר מהמשהו הקוצני שננעץ בו זה הרגע בתוך הלוע (או בקיבה לכו תדעו). מיד אחריהן מגיעות יציאות החוט המוכרות כל כך והרולר מזמר שיר טוב שלא שמעתי הרבה זמן...

נכון ליציאה הזו, לקחתי הכל בחשבון ואכן הכל הלך לפי התכנון.

חוץ מדבר אחד

החוכמה של הדג הזה לא נגמרת ברגע התקיפה.

היא נשארת עד הרגע שהוא יוצא מהמים.

לאורך כל הפייט...

חיש מהר האינטיאס דופק רייס לכיוון סלעים שנמצאים באיזור וצולל הכי עמוק שהוא יכול.

ההרגשה מצידי מוזרה, במקום לפתוח מבערים לכיוון מזרח- עומק הים, הוא צולל כמו משוגע למטה כאילו משולש ברמודה מושך אותו לשם...

לא סגור איך בדיוק להתנהג, האם לפתוח לו כדי שיתעייף, או אולי להביא אותו כמה שיותר מהר.. קשה גם לחשוב תוך כדי האקשן.. במיוחד כאשר אתה לבד. טוב מודה שלפעמים זה עדיף מאשר לקבל עצות מכל עבר  

מה שהייתי אמור לעשות כך למדתי בדיעבד בשיחות הטלפון עם הוותיקים בתחום אחר כך במשך היום, במצב כזה בו הדג כבר צלל לאיזור מסולע פשוט שוב- לפתוח לו לגמרי, אפילו את כל השפולה.. רק שירגיש שוב את החופש בחוט ובתמימותו במקום לנסות לקרוע את החוט בסלעים- יצא לים הפתוח... או אז אפשר לחזור להוביל אותו לחוף מבטחים.

אך אתם כבר מנחשים שזה לא קרה. הקלאצ' היה פתוח למחצה ברמה שהדג יכול אמנם להוציא חוט - אבל בלחץ.. אחרי שתי דקות כאלה השוק לידר, הלא יותר מדי מסיבי במילא (ניילון 0.80 של טרבוקו), פשוט לא עומד בעומס. ממצב של מקל מכופף בצורת פרבולה עצובה לכיוון המים, של תחושת עומס משכרת על הציוד הבתול שלי... של אנדרנלין מטורף שהגוף משפריץ לכל כיוון בגוף.. של נפש שכבר מתחילה בתוכי תוכה לחגוג עם הדג על החוף.....

ברגע אחד מהיר וקטנטן...

לפתע פתאום...

מוות.

מצטער, לא חושב על שום מילה שמתאימה יותר מזה.

כל מי שעבר חוויה דומה עם דג גדול מבין על מה אני מדבר..

השבריר שניה של הרפיון הנוראי הזה, שמגיע אחרי נסיקה כזו גבוהה לעננים- זה דומה ליצור חי שנופח את נשמתו בין אצבעותיך. הרגע הזה שהוא מת לך בידיים  

הרגעים שאחרי מורכבים.. מצד אחד אני באורות, מדבר עם בורא עולם ומודה לו מכל הלב על התקיפה שכל כך התפללתי שאקבל.. על הפייט..

אבל הדג.. אוי הדג

קשה להתאושש אחרי דבר כזה.. אבל אני כבר למוד בריחות..

עוד תקיפה על הסבידה האחרת לא זכיתי לקבל אותו יום, חוזר לרכב ומתחיל עוד יום של חוסר ריכוז בשום דבר שאני עושה.. מחשבות, הרהורים, לקחים, והרבה דודא טריה.

בארסנל עדיין יש שתי סבידות להזכירכם, שיועדו ליום שלישי. אני מתעדכן על מצבן...

אופס כבר עם פתיחת הדלי ואני קולט את הבועות השחורות על פני המים.. מה שאומר שסבתא אחת לפחות החזירה את נשמתה לבוראה. ואכן כך. הקטנה יותר מתה השניה גוססת (מהרעל שהפרישה זו שמתה). ברוך דיין האמת.

 

אבל אין זמן להתאבל!!

רץ מהר להחליף לה מים, החייאה, עיסויים, הנשמה מפה לפה, זורק אותה למים נקיים ו.....

צפה על פני המים כמו סמרטוט...

מנסה לגרות אותה לתקוף, מציק לה בעין (הן שונאות את זה), מתחת לזרועות, כמעט ואין תגובה.

בעסה!!!

טוב מנסיוני יש מצב שהיא תחזור לעצמה. משאיר לה חמצן כמובן והולך לעוד יום של לימודים. רגע אחד! לא לפני שאני טס לחנות על השניה שהיא פותחת ומחליף מיד את השוק לידר 0.80 המצחיק שלי, באחד חדש וטרי.. מהבריונים של השכונה. 150 ליברה של סאן ליין

כבר בצהרים הסבתא שבה לחיים, אך לא אותו דבר.. משפריצה היא לא, קצת משנה צבעים ורובצת כל היום על קרקעית הדלי. לפחות עדיין חיה.. בערב נוסע לעבודה.

שלישי לפנות בוקר, כגודל הכפור כך גודל הדודא

טס מהר חזרה לגזרה, פוגש את רועי השותף היקר שהכרתי בגזרת הבן גוריונים בפסח האחרון.. הדלקתי אותו רצח עם חוויות אתמול אמנם הגיע באיחור וקיבל ממני מנה אבל בסוף זרקנו בול בזמן..

הסבידה החצי חיה- מתה כבר עם הקרס הראשונה, פשוט התאבנה על המקום במקום להיאבק כרגיל.

נו נו.. העיקר היא צבעונית וזוהרת כמו קישוט חדש לסוכה

עפה מהר למים, השעה 5:35. גם רועי זורק (לא זוכר כבר מה למען האמת... נדמה לי קלמאמר קפוא)

כעשרים דקות עוברות...

יודע שכל רגע זה יכול להגיע... או כמו רוב הפעמים- לא להגיע בכלל.

אבל אבא טוב שלי בשמים שומע את תפילותי... נותן לי הזדמנות חדשה

כזכור, בווווווום לא תקראו כאן. "סתם" חתיכה של נייר כסף שנוסעת לפתע פתאום משום מקום אל פני הים.... ואחריה חוט שיוצא מהשפולה פתוחה לחלוטין בקצב מסחרר. האמת ששוב הייתי עסוק בסט השני בכלל לא שמתי לב.. רועי היה הכרוז!

יווווווהווווו  

קופץ מהר למקל ומרים בעדינות... הלב מאיים לפרוץ החוצה ולעשות סלטות באוויר... שוב מחזיק את החוט להנאתי ומרגיש איך הוא בורח מהרולר....

ברגע שהוא עוצר. סוגר קשת. תופס שפולה ביד שמאל. יד ימין נועצת את הקרסים עמוק בלוע של הדג.

זה המקום לציין לשבח עצום את הריג של שוקי האגדי, הלא הוא ה"פרארי". רק איתו אני עובד, גם אתמול גם היום.. ריג קטלני ונוח מאוד לשימוש! בעיקר בזמן התפירה... קל להכנה – 3 דקות ברגע שמתרגלים.

הנה קישור להכנת הריג מעשה ידי שוקי להתפאר:
<a href="https://www.youtube.com/embed/BX6Az77TF8U" target="_blank">https://www.youtube.com/embed/BX6Az77TF8U</a>

הפייט מהסרטים וקשה מאוד להעריך את גודל הדג... נגיחות, יציאות חוט על קלאצ' סגור כמעט לגמרי, רגעים של "ראש בראש"- הדג קופא על שמריו וכך גם אני עד שמישהו ממצמץ ראשון.... שוב החכמולוג מנסה להוביל אותי לסלעים שבקרבת מקום.. אבל הפעם להזכירכם, אני רגוע הרבה יותר.. אין מה להשוות חוט 0.80 לשוק לידר 150 ליברה. לא נותן לדג להוביל. מי מכוון את הראש של הדג במים- אני או הוא- זו השאלה!!!

כעשר דקות הדג מגיע על פני המים ובחור צדיק עם ניסיון שדג לידינו תוקע בו את הגאנץ' שלו...

אחחחחח... הרגע הזה בו המעגל נסגר....

מעגל מתיש של 4 שנים...

שמחה וששון על החוף

חיבוקים נישוקים ובין לבין אינטיאס של 12 קילו שמנסה לנער את עצמו מהידיים שלי.. סכין לראש הרגיעה אותו מאוד מהר  

אנדרנלין עדיין מבעבע בכל עורק וכל הגוף שלי רועד. לא בגלל המאמץ.. למרות שבהחלט זה מאמץ לא קטן לשרירים למי שלא רגיל בזה יום יום. ההתרגשות... החוויה...

סבידה אחת מתה נשארה... אבל טריה ומגרה... יאמי   ועוד מקל מוכן אחד שהתחלתי קודם לפתוח כזכור.

עושה ביניהם מהר שידוך, ושולח בדיוק לאותה נקודה.

מי יודע? מה אנחנו יודעים בכלל!?

על התקיפה הבאה שבאה אחרי כעשר דקות אין הרבה מה להרחיב האמת.. הכל פשוט חזר על עצמו, רק התווספו הפעם כאבים אמיתיים ביד ימין שמושכת את המקל ורועי אחד שהחליט הפעם הוא להשתלט על הגאנץ' שלי והביא את הדג השני כמו מלך!!   סיפתח גם לגאנץ' (שלא התפרק בתוך הדג טפו טפו  )

אינטי שני 10 קילו שלא בייש גם אחד של 30, אבל לא נתתי לו צ'אנס..

ברוך השם הכל עבר ללא תקלות היום. אני את ההשתדלות עשיתי, וראיתי סיעתא דשמיא ענקית.

מספיק שהכל הולך בדיוק לפי התכנון שיש לך בראש.. ששום דבר לא מתפקשש בדרך כמו אתמול.. הלוואי וכל יציאה תיגמר ככה (בינתיים כבר חוויתי עוד בריחה  )

לומר את האמת..

לסיפתח כזה לא ציפיתי. בהחלט הייתי מסתפק בחתיכה הראשונה..

נכון עברו כמה שנים, המון זמן, סבלנות, ומלחמות נגד הייאוש המכרסם...

אבל שני דגים אחד אחרי השני!! זה שפע אלוקי אמיתי!

תודה לך בורא עולם, תודה ששלחת אותם עד אלי, שעזרתי לי לנעול אותם ולא פחות חשוב להצטלם איתם על החוף

הדגים נמכרו. נסיון להחזיר ולו במעט את הנזק של נובמבר... צריך עוד כמה שולות חתיכות בשביל זה

המחלה חברים – רק החמירה .. הכל אמנם יותר בנחת, אם אני מפספס יציאה אני לא אוכל את עצמי אחר כך...

אבל הרף עלה והחיידק קיבל זריקת מרץ להתפשט בכל הגוף, ביתר שאת  

נשאר לנו משהו לעונה? רגע בואו נפתח יומן..

אוהו.

נשאר הרבה  

שיהיה לכולנו בהצלחה בע"ה!!!

אליהו.

נ.ב.- סרטון לא תמצאו בדוח הזה.. כי אין. הדבר האחרון (והמתבקש ) שחשבתי עליו ברגעי הסיפתח היה לבקש מרועי שיפעיל את הוידאו.. כנראה הספתח חזק יותר מכל תיעוד. חייב לכם  
עכשיו הכל יותר ברוגע.. בתקיפה הבאה.. יש מצב..

 

אחרי המאמץ והשקעה הגיע התוצאה
שמח בשבילך

אחד הדוחות היותר מהנים שקראתי, אין עליך נחמיאסססססס

שמח שסופסוף נשבר המנחוס!!!

ידעתייייי
כלכך שמח שזה אתה

יגעת ומצאת תאמין כל הכבוד תותח אחרי כל המאמץ והסבלנות קיבלת מתנה מבורא עולם ועוד בזוג!
מברוק אחינו שיהיה שבוע טוב ובהצלחה בעונה !

אליהו , שבוע טוב ...

הדוח הזה חייב להיות סמן  לכל דייג בכל שיטת דיג , אמונה + סבלנות + השקעה = תוצאה  .

דרך ארוכה עשית , בגמול הולם זכית .

כמו שוקי , גם אני יכול להניח מקל על הרציף ולהמתין לאינטיאס או מוסר גדול , כמי שעובד על אניות במשמרות

אני מצדיע לך על  הרצון להיות בחוץ בשעות המקפיאות , הקור השנה דיי חריג 

ברכות והמשך הצלחות .

כייף שדברים טובים באים לאנשים טובים ודברים טובים תמיד באים בזוגות מברוק על התפיסה

אליהו - כל הכבוד 
דו"ח מרתק !

אליהו, אליהו, אליהו...
כמה דברים:
קודם כל אתה יודע טוב מאוד מה אני חושב על התפיסה שלך, הרי זה ברור לכולנו (לפורום המורחב) + (לקבוצה הקטנה) אין מישהו שעונה על הפרמטרים של "מגיע לו" יותר ממך

זכינו לכמה יציאות ביחד, חלקן היו יבשות חלקן קצת אקשן, אפילו הבריחה ההיסטורית עם הגנץ , אבל בתוכי ידעתי, לשלב את חוק המספרים הגדולים + הפז"מ + הציוד המושלם + האנרגיות + האמונה + התושיה + המאמץ כל בוקר + ההשקעה על חשבון העבודה והלימודים + הרצון ללמידה + התפילות  (קיצר הבנו לא?! ) = תוצאה מדהימה- מארס תורכי מול השולות הכסופות.

עוד בהתחלה שהכרנו ראיתי דמות שדבקה במטרה- בשיחות שלנו קצת לקחנו את זה לצד של עבודת ה' וכו' אבל בסופו של יום השבוע סימנת את הV הרצוי, אני יודע שיש עוד כמה V--V--V--V--V--V--V

קראתי בעיון את הדו"ח וזה היה מרגש כמו כניסתך לחופה ,אולי תהיה סופר???    אתה יודע להעביר מסרים.

בקיצור- היעד הבא הוא ברור, היציאה הבאה אני מקווה שלא שכחת , תהיה משותפת, ויאללללללללללללללללה כשזה נפתח זה נפתח

נחמיאסס!!!!!
אחד הדוחות היפים שקראתי לפחות בשנה אחרונה

כתיבה מענגת וסוחפת. שמח מאוד שבסוף הבורא החזיר לך בגדול...

לא ארחיב יותר במילים, כי אי אפשר לתגמל את הדוח שכתבת בשום תגובה..

שמח בשבילך יא מקצוען, צנוע ומתמיד

איזה דו"ח!! תענוג לקרוא!

איזה דו"ח חבל על הזמן, הרגשתי ממש את החוויה שלך בעצמי, כולל האדרנלין 
תפיסות משובחות, כל הכבוד על ההשקעה וההתמדה.

איך אומרים
כשזה בא אז זה בא בגדול

כמה שיגעת אותי איפה יש סבידות
כמה שאלות שאלת
והכל כדי לתפוס את הדג הכל כך נחשק הזה
אבל כשהם הגיעו מכרת את שניהם?
על זה אני מאוד כועס עליך
לפחות היית משאיר אחד לכבוד שבת המלכה
ביום הדג תאכל דג כדי להינצל מהד"ג
ואין יותר טוב מלאכול את מה שעמלת עליו ויגעת בשבילו 4 שנים
אם הייתי לידך באותו הרגע לא הייתי נותן לך למכור את שניהם למרות ההוצאות שהיו לך

להבא אני מקווה שתשאיר אחד לפחות להתענג עליו
מתכון עלי

וואי וואי וואי ממש מרגש בהצלחה בהמשך.....

תודה לך על הדו"ח, הוא נותן המון השראה ותקווה לחובב דייג כמוני ואני מניח שגם לאחרים.
זה לא מובן מאליו לקום לפנות בוקר, לצאת לחפש פיתיונות ולזרוק ב 5 וחצי, בטח לא בתקופות כמו אילו בהן יש מזג אויר קר, רוחות, ברקים וכל הסיבות שבעולם להישאר בבית.
מה גם שהציוד שאנו סוחבים לדייג שכזה הוא לא קל והוא במינימום 2 חכות כבדות + חכה לפיתיונות.
את כל זה אנו עושים ומנסים להתמיד למרות שלרוב התוצאות אינן מגיעות.
אני יכול להעיד על עצמי שזו העונה הרשמית הראשונה שלי שאני מתמסר לדייג הזה ומנסה לצאת בין 1-3 יציאות בשבוע, זה שוחק נורא וכולם מסביב תמיד מנסים לייאש אותך, שעזוב אין פה כלום ואין סיכוי, וזה סתם.
אבל מי שמאמין, ומתמיד ההצלחה בסופו של דבר תגיע.
למרות שאיננו מכירים אישית אני מאוד שמח בשמחתך ומאחל לך להמשיך להצליח .
כל הכבוד !