| תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
| 18/9/2015 | דרום - אשקלון | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
| תפיסות דגים | ||||
|---|---|---|---|---|
| שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
| צהריים | בצק רגיל - לחם ופיתות עם מים | בורי (קיפון גדול-ראש) | 58 | 15 קילו |
הדו"ח:
קודם כל חשוב לציין שכמות הדגים הגדולה היא בכמות גדולה של יציאות ואף ולו אחד מהדגים לא נזרק לפח או נתרם בגלל כמות את כל הדגים סבתא מכינה לנו כארוחות צהריים כי חשוב לשמור על הדגה, אין קנה מידה לראות אבל הדגים הקטנים מדי שוחררו והגודל מתחיל מ20 סנטימטר בערך

טוב.. נתחיל ( מקווה ללמד גם כמה אנשים על הדרך
)לא דוח ראשון אבל קצת על עצמי גם
קוראים לי רועי כהן, גר בבאר שבע
ובן 13 הולך לדוג בעיקר עם אבא שלי ואחי אבל לפעמים גם אימא שלי ואחותי מצטרפות, מה שמקצר את היציאות שלנו
כמובן בגלל כל ה"מתי הולכים"כל שנה באמצע - סוף יוני מתחילים להגיע הבורי למרינה באשקלון ( " חוף הבית שלי " ) מכינים את החכות עם משקולת סוויבל סיכה ונוסעים למרינה ביום שבת, שבת כי יש אדם שבא בשבת ומוכר קפיצים מתקדמים עושים בכל סוף קפיץ לולאה ( ומכאן הרעיון של הסוויבל סיכה) כי כשהחכות במים שמים בצק על שאר הקפיצים ואז מחליפים מהר) אחרי פעם אחת שהולכים ביום שבת מגיעים באופן קבוע בכל יום שישי אחרי שאבא מסיים לעבוד למרינה ( יוצא בשעה שתיים- שלוש בערך
טוב על היציאות הראשונות כבר סיפרתי לא היה משהו מיוחד בגלל החוטים כנראה, היו הרבה טלוויזיות וזה התחיל מיציאה אחת שבה נתפסו 3 בורים ואחד של חצי קילו שברח

יציאה מספר אחד:
מגיעים מוכנים עם קפיצים והכל בשעה שלוש זורקים חכות ואין כלום חוץ ממשהו כמו 100 טרחונים עם הזנב הצהוב שיוצאים פשוט ברביעיות ולא נותנים לבורי זמן לאכול מה גם שהם מסבכים את כל הקפיצים אני משחרר את אלה שאפשר ( אי אפשר חלק כי הם נתפסים מהצוואר ומתים) הרבה זמן, מגיע " הדוקטור" כשמו כן הוא דוקטור במקצוע ודוקטור לדייג בורי
נותן לי קצת מהבצק שלו והחוט עוד לא שוקע וכבר יש דג
אני בשוק שעות אני פה וכלום הוא מגיע ובשנייה יש דג ואז שקט ובערב חמש וחצי מתחיל דייג בינוני ( ככה ככה) לצערי בשבע וחצי מתקפלים עם 6 בורי וטלוויזיה אחת שנתפסה בין לבין ( תבינו בתמונה הטלוויזיה ליד כל הבורים)יציאה מספר 2:
יום פורה מאוד עם דייג ללא הפסקה פשוט נשארים עד שתיים בלילה לדוג בורי והאכילות לא מפסיקות
באמצע הדייג פתאום מכה על החכה עוד אחד בראש שלי אלא שפתאום עצירה יציאת חוט ( הקלאץ כנראה היה ממש פתוח) אבל יציאה של החוט שוקע סוגר אותו ומושך, קשה לי למשוך פתאום עולה לה צללית כסופה וכמה דייגים צועקים דג ענק בראש שלי שזה מוסר אחרי כמה שניות מבינים שזאת שקית מוארכת ומאחוריה בורי
לא נורא הלב דפק מהתרגשות רק כמה שעות יותר מאוחר ממשיכים לדוג עד שאבא נהיה עייף כבר וצריך לחזור
חייב לציין שבמשך שלוש שעות בערך היינו על " עוד עשר דקות הולכים"
( בתמונה הבורים בלי הראש, 23 חתיכות בערך) בנוגע ל"מוסר" הסתכלתי על שקית הבורי המלאה ואמרתי לעצמי הוא כבר יבוא, נהנתי מהדגים שבאתי לתפוסיציאה מספר 3:
שוב, יום עם דייג טוב היה מלא מקום במרינה וכיף לקראת עשר ככה התחילו לבוא מלא אנשים ונהיה ממש צפוף אבל גם כיף בשעה שתיים עשרה בלילה התקפלנו ובאותו יום אבא תפס את הבורי הכי גדול שלנו
הרבה אנשים באו לראות."פייט" של שקית פשוט קשה למשוך ולא חישבנו שזה דג ואי אפשר לתת הוקסט מכיוון שהשפה של הבורי חלשה והוק סט עם כמה נגיחות שווה מתכון בטוח לבריחה של דג קרה לי לא פעם, גם בלי ההוקסט

אחלה של יום בזה הוא נגמר ( בתמונות הבורים הקטנים מאחורי הגדול )
יציאה אחרונה לבורים
: נוסעים לאחורת בוקר כולם, חוץ מאחי שמתעצל לקום ( הפסד שלו) אני יכול להישבע שכשאני מסתכל בעיניים של ההורים זאת לא סתם ארוחת בוקר תמימה. אבא לוקח בחשאיות את החלה שנשארה מיום שישי " חשאיות " כמובן
אוכלים ואני מציע ללכת לים כמובן שההצעה מתקבלת בחיוב מגיעים אחרי קצת טיולים בשעה שלוש התכנון היה שעתיים והביתה ( הצחקתני אני חושב בראש ) נשארנו עד שמונה וחצי כמובן 
אני עוד 2 ואימא גם 2 באותו יום לא שיחק לאבא המזל
( הדגים צולמו ב2 תמונות שונות) לסיכום:
בתקופות האלה הבורים במרינות צאו לחפש אותם
משקולת
סוויבל סיכה
קפיץ
זה שם המשחק
לגבי הבצק לחם רגיל ופיתות ( עדיף פיתות) לערבב עם מים עד שמתקבל בצק שהוא חזק מספיק לזריקה ורך מספיק לבורי ניתן להוסיף גם תמצית וניל קינמון שקדים וכו
נתתי השקעה בדוח מכיוון ש
וברצינות, הפורום הזה עזר לי המון

פורומים
















) עד אותו זמן דגנו בעיקר בוס ומאז הדייג בים לא מפסיק 






