תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
26/2/2015 | דרום - אשדוד | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג חופי בים - פתיונות (סרף) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
9:30-14:30 | סבידה מתה - | דניס /אגאג "מבויית"/ציפורה (ספרוס זהוב) | 56 | 18 ק"ג |
הדו"ח:
זה השיר שהתנגן לי לאורך כל היום בראש

לא סתם, פשוט ככה זה הולך שם. שתי דקות מנוחה, ואז מישהו מכריז "הנה הם באים...."
הלהקה חותכת אותנו מימין לשמאל או הפוך, כולם זורקים לה על הראש משחקים אותה תותחי דייג חופי מקצוענים מלידה

כזה דג מטומטם בחיים שלי לא ראיתי.. מושטים אפילו יותר חכמים

בכל מקרה, גם היום ניצלתי הזדמנות לברוח מהעבודה ולעיין במקורות

מגיע על הבוקר לנמל, לפני כולם.. אבל עדיין רק ב9:00, עושה את כל המסלול (שני קילומטר מה חשבתם!!) מגיע ממש כמעט לנקודה אי שם לקראת הראש החדש ו....

הביטחון נופל לי על הראש... לא יעזור לי לקפוץ חיש מהר לדולוסים להתחבא מתחתיהם, אחרי כ4 דקות אני מסתכל למעלה ורואה דמות שמחווה באצבעה כלפי מטה לשותף שלה כאומרת "תפסתי אותו..."

שפן סלעים הם קראו לי

מנסה להתפלסף פה ושם אבל נכנס בקיר, טוב, מתחיל לחזור..... כל הדרך שעשיתי עם הציוד והכל כמעט 2 ק"מ

אני חוזר על החומת הבטון אחורה


חסדי שמיים, אחרי כמה דקות הם נותנים גז ונוטשים אותי...

פה אני מתלבט קשות. האם לא מוטב לצאת לשקט של הסלעים בכניסה למזח, כי למי יש כוח להמשיך לנקודה ואז שוב הם יבואו ובשנייה אחת יעיפו אותי שוב.. ובמיוחד כשאני לא רואה עוד דייגים סביב, הכוח האלקטורלי שלי נמוך כי אני לבד, ואם הם יבואו שוב הם ישר מזהים אותי ולכו תדעו איזה ניידת תשתרך אחריהם...

טלפון מהיר לשייקה היועץ הארגוני שלי


שייקה חבר אמיתי, עוזר לי להגיע לבד לתובנה שאין מצב לחזור עד שהגעתי לשם.. תמשיך מה כבר יכול לקרות מה הם יכולים לעשות.. ולא שהם לא יכולים לעשות כלום- אבל החלטתי ששווה בהחלט את הסיכון. עד שאני מצליח לפנות יום כמו שצריך.. עד שיש דייג רציני.. ועוד עם פרגון מהאישה

עושה פרסה מהירה ויאללה לנקודה. תוך כדי אני מציץ אחורה לפחות 28 פעמים לראות שהם לא חוזרים.. והם לא חזרו כל היום לא חזרו!! אז אמנם קצת הרחקתי לכת פעם קודמת עם "הביטחון התייאש"... אבל כנראה גם 40 דייגים שנמצאים בנמל ושוחטים את הדניסים לא ממש נמצאים בראש מעיינם

משחקים עם הלהקות כאמור, לעיתים "זוגות זוגות" ולעיתים בבודדים, בשלב מסויים עברתי לקרס אחת בלבד כיוון שאם נתפס דניס על העליונה בלבד עד שהוא מגיע לך ליד הוא מסבך את כל הריג עם ההשתוללות שלו עם עצמו ולך תפתח את זה חצי שעה אח"כ...
הדד ליין היה 14:30 כי אני מוציא את הילדים מהגן



מקפל הכל לתוך התיק (תיק גב גדול של 80 ליטר..) מנסה להניף את התיק על הגב וכמעט קורס

וואו כמה יש שמה.. אתה בכלל לא שם לב לכמות ולמשקל תוך כדי הקרחנה...
מעמיס איכשהוא מהדק היטב את כל הרצועות כי יודע מה מחכה לי..
מתחיל לזוז טלפון לשייקה לעדכן מה היה ולשאול איפה הוא (כן הוא היה אמור עוד לחבור אלי למרות כל האילוצים

פתאום אני רואה אותו מולי עונה לטלפון

חיבוקים נשיקות קצת עדכונים ואיחולי הצלחה לפרק ב'... והלאה

הדרך חזרה- סיוט שלא כתוב בתורה!! לכל מי שחושב שמדובר בפיקניק....:
שני קילומטר עם איזה 20 קילו על הגב, והמסלול כולל סלעים, קצת דולוסים, לטפס על גדר, לזחול מתחת לשניה, עוד סלעים, הליכה על חול ים, חצייה של הנחל, עוד קצת חול.. והרכב המיוחל

מעולם לא שמחתי לראות ככה את הרכב שלי

פעם הבאה- אני מניח שכן תהיה, אחרי שקצת אנוח הדודא מן הסתם תידלק מחדש.. אחרי הכל- לא כל יום חוגגים ככה!
שעה תמימה לקח לנקות את המפוחלצים האלה... וזה עוד רק כריתת ראש וניקוי בטן, ללא חיתוך סנפירים מלא, חיתוך הזנבות וקשקוש הדג!!!

אבל המקפיא מלא אין יותר סיפוק מזה
