תאריך הדו"ח | מיקום | סוג | מצב הים | עומק משוער | סגנון הדייג: |
7/2/2015 | מרכז - תל אביב | מים מלוחים | רגוע ונמוך | 0 - 10 מטר | דיג בז'רז'ור מהחוף (מלוחים) |
תפיסות דגים | ||||
---|---|---|---|---|
שעת תפיסה | פיתיון | סוג הדג | כמות | משקל כולל בק"ג |
09:10 | דמוי דג בינוני - ZipBaits Fakie Dog | לברק-חלק | 1 | 950 ג' |
הדו"ח:
דייג לברקים זאת אומנות ! כל פעם שאני רודף אחריהם אני מבין עד כמה זה לא פשוט.
תוואי החוף בתל אביב מאופיין כרדוד וחולי,מלבד כמה אזורים שהם יחסית סלעיים.לכן רוב הפעמים דג המטרה הוא לברק.
הסערה הגדולה אחרינו והקטנה עוד לפננו...
שישי בערב חוזר אחרי דייג בשקיעה.עייף,ולא החלטי."לצאת או לא לצאת מחר?"אני שואל את עצמי
מצד אחד,עייף,צריך להכין ציוד ולשטוף את הציוד שהשתמשתי בו היום
מצד שני,הרבה זמן לא ראיתי את הזריחה בים וגם הים עולה בשבת בשעות הבוקר המאוחרות=סיכוי טוב ללברקים
אין מה לעשות.ההחלטה נקבעה.עכשיו נותר רק לארגן אוכל למחר וציוד.
השקמה ב-04:15 ולמרות שישנתי 4-5 שעות הצלחתי לקום יחסית מהר.
מתייצב על המזח בסביבות 05:50 לחפש בפעם המי יודע כמה את הפלמידות/טוניות אבל יבש.אני גם ככה לא פיתחתי הרבה תקוות.
06:30 אני יורד מהמזח ומחפש את מה שאני הכי אוהב לחפש-לברקים
כמו תמיד הגזרה כבר ידוע מראש אך בעקבות "הסערה הגדולה" החוף קצת השתנה.סלעים שכל הקיץ היו מכוסים בחול עכשיו חלקם בחוץ ונותן קצת גיוון לקרקעית.
כל "מרדף" מצריך להשקיע כל כך הרבה...למידה,השקעה,סריקה,חשיבה היכן הדג יארוב,מקומות שנחלו הצלחה בעבר כיום אין תוצאות בהם מהסיבה הכי פשוטה-הדג לא מגיע לאותה נקודה כל יום.
ב-09:00 מסיים לעשות הפסקת אוכל זריזה שבה נתתי ליד מנוחה בעקבות העבודה עם ה"כלבים".
ואז זה קורה,15 מ' מהמקום שנחתי בו אני רואה זינוק של לברק על הכלב.עד לרגע זה תפסתי רק 3 לברקים בזרזור והיה תכונה משותפת לכולם-אם בזריקה הראשונה הם תקפו,אז בשנייה הם כבר יתפסו.
וכך זה קרה.זריקה שנייה,רק שהפעם התקיפות יותר אגרסביות והדג נננעל על הדימוי.פייט לא ארוך וטוב שכך.כל כך הרבה השקעה ומאמץ מונחים על הכף שאם אני אאבד את הדג הזה כנראה שאני....(עדיף שלא אתאר).
בשניות האחרונות שלו במים אני רואה שהוא מלווה בעוד לברק.הגל סוחף אותו לחוף ואני מניח את הלברק במקום בטוח.
ועכשיו ההחלטה,לקחת או לא לקחת?נזכר בליווי שקיבל הלברק אבל באותו זמן נזכר בשיחרורים של לברקים אחרים,נזכר כמה השקעה וסבלנות הקדשתי,כמה נפילות למים ומלחמה עם הגלים נלחמתי.
בוחן את הלברק וקובע-זה לברק(זכר) ולא לברקית. אם כבר לוקחים אז עדיף זכר ולא נקבה.
סכין למוחו של הדג שלא יסבול יותר(פשוט לא סובל לשמוע דג מפרפר בשקית-זה עושה לי השווה לאדם שנחנק או טובע).
תמונות ולשקית.
ב-10:00 החום בתוך הסרבל מכניע אותי.נותן קפיצה לאוטו,שוקל את הדג,מוריד מעליי את הציוד.מבקש מאבא שיקפוץ לתחנת הדלק הקרובה לקנות שקית קרח . אני בינתיים חוזר לחוף ומנקה את הדג.
למרות העייפות ולמרות שקצת לא הרגשתי טוב ולמרות כל הציוד שנשטף אין כמו להעריך את הדג ולהשקיע באיזה מתכון. אף פעם לא הוספתי לדג יין אבל בזכות עצתו של דייג-שף שאני מכיר הדג פשוט יצא נפלא וטעים.גם אני וגם אמא שלי נהננו להכין את הדג וגם לאכול אותו.
לסיכום,עבורי אין משהו יותר טוב מלרדוף אחריהם. למרות שברוב הפעמים אני חוזר הביתה עם ידיים ריקות זה רק גורם לתפיסה להיות יותר כיפיית.אמנם לא יצא לי לתפוס הרבה לברקים אבל מתפיסה לתפיסה אני מרגיש שאני מתמקצע יותר ויותר.